מסך עשן: המלחמה נגד הרס העתיקות ביו"ש

אנחנו בפתחו של עידן חדש. עידן השמדת ההיסטוריה, כך יקראו לו נכדי־נכדינו. אתרי מורשת גדולים, חשובים, עם ממצאים מתקופת מלכי ישראל, החשמונאים והורדוס, נבזזים, נהרסים ומזוהמים. מאמרים בכתבי עת אקדמיים יחקרו את התקופה: "האדישות בראי אתרי מפתח ביהודה ושומרון". "שומרון העתיקה־סבסטיה כאבן בוחן להרס ושוד עתיקות בתקופת שלטון הימין". בכנסים אקדמיים ינסו להתחקות אחרי השתלשלות האירועים בעשורים הראשונים של המאה ה־21. דוקטורנטים קמוטי מצח ינסו לספק תאוריות חדשניות שיניחו את הדעת: כיצד הושלכה ההיסטוריה אל פח הזבל של ההיסטוריה?

אולי עלינו לשגר כבר עכשיו אל העתיד את סליחתנו. סליחה שכפרנו בתפקידנו. סליחה שלא שמרנו לכם על המורשת. סליחה שהעלמנו עין. סליחה שלא פעלנו מספיק. ההיסטוריה תשפוט אותנו, ייתכן בחומרה, ויש לומר בצדק. נהיה ראויים לכל עלבון שיוטח בנו. ואנחנו נתהפך בקברנו, ערומים ממעש ונכלמים.

בתל ארומה, מבצר חשמונאי קדום נחשפה מערכת המים בשל פריצת דרך וכלים כבדים ונפגעה קשות. מדובר במערכת המים הגדולה ביותר בהשוואה למצודות החשמונאיות האחרות. פסגת התל שוטחה, ומה שבעבר היה למגדלי החומות, הפך לטרסות של חקלאים פלסטינים במימון האו"ם. לידן, בשטח האתר, בונים מסגד חדש. אילו היו נכתבות נבואות מודרניות, הן לא היו כוללות שועלים שמחבלים בכרמים אלא טרקטורים, באגרים ומחפרונים. כמה פעילים בארגון "שומרים על הנצח" צועקים. צועקים שוב. וכלום. משיכת כתפיים.

שומרון העתיקה, סבסטיה, שבמשך כמאתיים שנה הייתה מרכז החיים הישראלי ובימיה היפים שמה את אחותה הקטנה עיר דוד בכיס הקטן בפאר ובחשיבות – נהרסת אף היא. שודדי עתיקות עקרו לאחרונה מושבים מהתיאטרון הרומי באתר הנמצא בשטחי סי, בשליטה ישראלית מלאה. השודדים שחפרו מתחת למושבים בחיפוש עתיקות, חשפו גם מערכת מים שלא הייתה ידועה עד היום, ומבדיקה ראשונית היא נראית עתיקה. התיאטרון הרומי בסבסטיה הוא אחד התיאטראות הרומיים הגדולים בעולם, שנשתמר כמעט במלואו. צועקים, צועקים שוב. וכלום.

אתר מזבח יהושע בהר עיבל נפגע גם הוא בשנה האחרונה באופן חמור. כ־60 מטרים של החומה הושמדו בידי פלסטינים, ומערומי אבנים שהיו באתר וטרם נחקרו נגרסו לצורך סלילת כביש למרגלות האתר. עוד אבנך ונבנית שכם, עוד אבנך ונבנית עצירה א־שמאליה. צועקים, הפעם מקבלים קצת תשומת לב ציבורית דרך חדשות 12. ועדיין, שום שינוי מדיניות, שום קבלת החלטות. ואין באופק תוכנית להשבת מלחמה שערה.

גם מצבם של ארמונות החשמונאים שהיו הקריה השלטונית של ממלכת החשמונאים ופעלו במשך כ־200 שנה – בכי רע. בהמשך הורדוס השתמש בארמונות לצרכיו, אך למרות זאת, השכבה החשמונאית נשתמרה די במלואה.

העיר יריחו הולכת ומתרחבת ומגיעה עד שרידי האתר הקדום. וילות רחבות ידיים, שרובן שוממות, נבנות בזו אחר זו לשמש את ערביי מזרח ירושלים, לכשיחפצו לנפוש. מה שהיה טוב להורדוס, טוב גם להם. למה לא? שרידיהם הארכאולוגיים של "הגנים השקועים" שהיו אחד מפלאי תבל של עולם הארכאולוגיה המקומי, שקעו לתהום הנשייה. צועקים, ושוב צועקים.

"הדיבורים, ההסברים, האזהרות – לא נפלו עד כה על אוזן קשובה. כמה שאנחנו מתריעים, הממשלות האחרונות לא עשו כמעט כלום בנושא, והאתרים הארכאולוגיים החשובים ביו"ש נהרסים לנו מול העיניים", אומר בכאב משה גוטמן, יו"ר ומייסד ארגון "שומרים על הנצח", ששם לו למטרה להגן על עתיקות בישראל, בדגש על יו"ש.

מה יהיה, נוהגים לשאול. במקרה הזה – עוד מעט פשוט לא יהיה. זה הכול.

המועצה האזורית שומרון מתריעה בשנים האחרונות שוב ושוב מפני פגיעה באתרי מורשת ארכאולוגיים שנבזזים ונהרסים, ומבקשת לפעול בנושא ככל יכולתה, אבל כוחותיה מוגבלים. לפני כשנה הושקה בסבסטיה בקול תרועה רמה "התוכנית למלחמה בשוד עתיקות ביהודה ושומרון". השר לענייני ירושלים ומורשת דאז הרב רפי פרץ הכריז כי משרדו יקצה 24 מיליון שקל למלחמה בשוד העתיקות. בפועל הוקצו שני תקנים וחצי במנהל האזרחי כדי להגביר את הפיקוח והאכיפה.

שומרון העתיקה נמצאת ברשימת האתרים המועמדים להכרה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו, בין היתר בשל היותה בירתם של עמרי ואחאב מלכי ישראל, בשל סיפורי התנ"ך שאירעו בה וגם בשל כיבושה בידי יוחנן הורקנוס המלך החשמונאי. שלא במקרה, באתר רשמי של הרשות הפלסטינית מופיעה החלטת אונסק"ו ביחס למקום אך הושמט ממנה כל זכר לממלכת ישראל.

משה גוטמן, יו"ר "שומרים על הנצח": "הדיבורים, ההסברים, האזהרות – לא נפלו על אוזן קשובה. הממשלות לא עשו כמעט כלום בנושא, והאתרים החשובים ביו"ש נהרסים"

"המצב בשומרון העתיקה הוא חרפה לאומית", אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "זה אחד האתרים החשובים ביותר לא רק לעם היהודי, אלא בכלל לציוויליזציה האנושית. אין דרך להקיף במילים את הערך התרבותי וההיסטורי של האתר הזה. בשנים האחרונות הרשות הפלסטינית בצורה ברברית וברגל גסה גונבת, שודדת ומשמידה בשיטתיות את כל מה שאפשר. אני אחרי אינספור דיונים בנושא מול כל גורמי הממשלה הרלוונטיים. אני רץ מגורם לגורם ומבקש להציב באתר שמירה אזרחית או נקודה של כוחות הביטחון, לגדר את המקום, לפתוח דרך חלופית כדי שהמבקרים לא יצטרכו לעבור דרך החלק שעובר בשטח בי, אפילו השגתי מימון לחפירות במקום – אך יש גורמים שמטרפדים את העניין".

כדי להסביר את עומק הביזיון הלאומי, הוא מספר אנקדוטה: בסיור שערך לפני כשנתיים לשר התיירות יריב לוין, באחד מבתי הקפה שהוקמו צמוד לתל הארכאולוגי, הציעו להם לקנות מטבעות שדודים מהאתר. כשהעיר להם ששר התיירות עומד מולם, הציעו המוכרים הנחה…

"היסטוריה של 3,000 שנה נמחקת ב־30 שנה", אומר יאיר אלמקייס, מנהל מרכז לימוד וסיור שומרון – הגוף היחיד שמוביל סיורים לשומרון העתיקה לקבוצות וליחידים (בתיאום). "מדובר בפגיעה מטורפת באתר שהוא לב ליבה של המורשת הישראלית. לאתר שלוש תקופות היסטוריות משמעותיות: ישראלית, הלניסטית וביזנטית. התקופה המשמעותית של האתר היא תקופת הברזל 2. לפי התנ"ך, עמרי מלך ישראל הקים את העיר ובנו אחאב חיזק אותה. סיפורי התנ"ך התרחשו פה. מלכים א' כמעט כולו שם. מלכי ישראל, הנביאים הושע, יואל, עמוס, מסתובבים בשומרון העתיקה. בתקופה של ממלכת ישראל הגדולה והחזקה, כמעט 200 שנה הייתה העיר שומרון מרכז החיים הישראלי".

כמה מאות שנים אחרי ימי המלכים איבדה שומרון את צביונה כשנכבשה בידי אלכסנדר מוקדון. הוא הושיב בה חיילים משוחררים של הצבא היווני, והעיר הופכת לעיר יוונית הלניסטית. העיר חרבה כשכבש אותה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס. בתקופתו של הורדוס נבנתה שומרון מחדש כעיר רומית מפוארת שנקראה סבסטיאה על שם הקיסר אוגוסטוס. העיר הפכה סופר־חשובה שוב במאה הרביעית לספירה, כלומר בתקופה הביזנטית, כאשר על פי מסורות נוצריות מובאים לעיר ראשו וגופו של יוחנן המטביל, דמות חשובה בנצרות.

כיבוש זוחל

המצב המורכב בשומרון העתיקה הוא פרצה הקוראת לגנב. באתר הארכאולוגי עצמו עובר הגבול בין שטח סי לשטח בי. "האבסורדים רבים", מסביר גוטמן, "בחלק שנמצא בשטח בי אין אפשרות להסתובב בין העתיקות בלי ששוטר פלסטיני מלווה את המגיעים. הרש"פ טוענת שמדינת ישראל רק מפריעה למאמצי השימור. אפשר לומר שהם באמת שומרים על האתר, בעוד מדינת ישראל פשוט מפקירה את החלק שבאחריותה הפקרות פושעת.

"בשבוע שעבר חבר'ה שלנו הגיעו לאתר, וראו במקום מישהו חופר", הוא מוסיף. "הם ביקשו מהמג"בניקים שיבדקו מה קורה שם, והתברר להם שמדובר באדריכל שימור איטלקי שנשלח מטעם הרשות הפלסטינית. 'מה אתם רוצים', הוא שאל, 'אתם לא שומרים על המקום'. זה כאב לב עצום. המורשת שלנו שווה בעינינו כקליפת השום?" בעוד הפלסטינים מצהירים שהם רוצים לשמור על האתר והמדינה מפריעה להם, הרשויות בישראל אומרות ההפך. "בכל אופן, מהלך שבו פלסטינים פועלים בחלק של האתר שנמצא בשטח סי, הוא בניגוד מוחלט להסכמי אוסלו", אומר גוטמן.

אבסורד נוסף קשור להצהרה של הרשויות בישראל על האתר כארכאולוגי. החלק שנמצא בשטח בי איננו מוגדר אתר ארכאולוגי ולכן גם כשמתרחשת פגיעה פלסטינית במקום, אין אפשרות לאכוף את העניין. גוטמן מסביר: "הסכמי אוסלו אומרים שאסור לפגוע באתרים ארכאולוגיים, אבל ישראל לא סימנה את האתר, וגם במקרה של פגיעה ידיה כבולות".

קצין מטה ארכאולוגיה כפוף מבחינה מקצועית לרשות העתיקות, אך מקבל פקודות בפועל מהמנהל האזרחי. רשות העתיקות אינה רשאית לפעול בתחומי יו"ש אלא לאחר קבלת אישור מהמנהל האזרחי. "המצב הזה יוצר בעיות רבות בפיקוח ובאכיפה", מסביר גוטמן. "על פי ניתוח ממצאי בדיקת 'שומרים על הנצח' והשוואתם, אפשר לקבוע כי הפגיעה באתרי העתיקות ביהודה ושומרון חמורה בהרבה מבשאר חלקי הארץ".

גוטמן אומר כי "השוד החמור בתיאטרון קרה תחת עינו הפקוחה של קמ"ט ארכאולוגיה. את עבודת המִנהל אפשר לדמות לפרמדיק שמגיע לזירה אחרי שהגופות נעטפו בניילון. הם לא יודעים למנוע אירועים כאלו, גם להבא. הגענו לשם בבוקר יום רביעי שעבר וראינו פעולות שוד נוספות שלא דווחו. כלומר עדיין אין התעוררות".

"המקום הזה נמצא באחריות המנהל האזרחי, אולם אין אכיפה או משילות", מוסיף יוסי דגן. "הרשות הפלסטינית כובשת צעד אחר צעד אתרים היסטוריים יהודיים, וכעת הגיע שיא, כניסה באין מפריע לבירת מלכי ישראל הקדומה, בלב השומרון, שטח בשליטה ישראלית מלאה. הם נוהגים במקום כאילו היה שלהם. והמערכת ישנה".

"כששומרון העתיקה נהרסת, זה כמו שחלק מתיק האימוץ שלנו, כעם, הולך לאבדון", אומר אריאל פילבר, מנהל היחידה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע, שבמסגרת תפקידו אחראי גם לשמירת הטבע ביו"ש. "המידע שיש לנו על ממלכת ישראל המקראית, הוא רק ממה שכתבו סופרי בית דוד ונמסר אלינו מהם בתנ"ך. כלומר, אנחנו מכירים את ממלכת ישראל רק כפי שהיא הצטיירה ביהודה. ממלכת ישראל גלתה ולא חזרה, וכתבים שכתבו הגולים נעלמו כמו 'ספר דברי הימים למלכי ישראל', המוזכר בספר מלכים. אולי גם להם היו שירי קינה שנכתבו על נהרות הסמבטיון, ואינם, ולנו נותרו רק הקינות מנהרות בבל.

 

"מה נשאר לאדם שמבקש להתחקות על השורשים שלו ולהתחבר אליהם? נשאר לו הנוף, הדברים החומריים שהושארו פה. ייתכן שנשאר נוף אנושי בדמות השומרונים החיים בשכם, זהו הנרטיב שלהם ולפי כמה חוקרים הם שרידי ממלכת ישראל הקדומה. הכלי המרכזי שיש לנו כדי להכיר את החלק הזה בהיסטוריה הוא סבסטיה. ובמקום שנחפור בו עוד, אנחנו מזניחים אותו ונותנים לו להיהרס".

"תופעת שוד העתיקות נמדדת על פי האתרים החשובים", אומר פילבר. כדי להבין איפה אנחנו עומדים הוא משתמש במשל: "כשגוף האדם במשבר, הוא משקיע אנרגיה בהגנה על האיברים החיוניים וזונח איברים פריפריאליים, כמו קצות האצבעות. זרימת דם איטית בפריפריית הגוף מעידה על התמודדות והשקעה במקומות חשובים יותר. כדי לבחון אם שלטון הוא חזק או חלש, בודקים בפריפריה. אם יש שם משילות – מדובר בשלטון חזק. זנחנו מזמן את הפריפריה, כבר לא מדברים על אתרים שוליים אלא על אתרים שהם לב המורשת שלנו. עכשיו אנו במלחמה על הלב". האם אנחנו ישנים וליבנו עוד ער?

שינתה את פניה

ממצא ארכאולוגי שהוזז ממקומו ללא תיעוד מדעי מאבד את ההקשר המחקרי שלו והופך לחסר ערך מבחינה מדעית. נגעת, נסעת. ומאות אתרים, גדולים כקטנים, נוסעים הלאה מאיתנו. הפוטנציאל של "הנצח" נמחק, והממצא הופך ללא רלוונטי, כמעט כאילו הוא מזויף, ולכן גם הפגיעה בו היא "לנצח". כך עובדות מההיסטוריה ומהידע הקולקטיבי של העולם כולו פיסות שלמות של ידע וערכים.

לפני שלושה חודשים פורסם סקר המורשת הלאומית 2021, שערכו אנשי "שומרים על הנצח" בשיתוף "פורום שילה". מדובר על המחקר הראשון שבדק את מצב ההשתמרות של אתרי המורשת הלאומית ביו"ש לאחר סקירה של 365 אתרי המורשת החשובים ביותר ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. הממצאים מעלים כי 80 אחוזים מהאתרים נפגעו במידה בינונית וחמורה במהלך העשור האחרון. 10 אחוזים מהפגיעות הן פגיעות שוד, ו־90 אחוזים בעבודות פיתוח שנערכו באחריות הרש"פ ובסיוע ומעורבות של גורמים מדיניים זרים. תילים מרכזיים כתל דותן, תל ארומה, תל תקוע, מבצרי המדבר החשמונאיים וארמונות החשמונאים נמצאים על סף השמדה. "מדובר בלא פחות ממחיקה מכוונת של 3,000 שנות היסטוריה", אומר גוטמן. "ארץ התנ"ך שהכרנו משנה את פניה, והמדינה לא עושה את המינימום הדרוש כדי למנוע זאת".

בארגון מציעים תוכנית חירום לאומית שניתנת ליישום מיידי, שהמהלך הראשון שלה צריך להיות אכיפה נחושה והעברת האחריות לאתרי המורשת מהמנהל האזרחי לרשות העתיקות. בימים אלה מקדמת שדולת ארץ ישראל בכנסת, ביוזמת ח"כ אורית סטרוק, דיון ראשון בוועדת החינוך והתרבות על אסון המורשת ביהודה ושומרון.

אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, אומר לנו כי פנה אל שר התרבות חילי טרופר בבקשה שיטפל בבעיה החמורה של שוד העתיקות ביו"ש. "שר התרבות הבין את הבעיה והבהילות ופנה במכתב אל שר הביטחון בני גנץ, האחראי הישיר לנעשה ביו"ש. במכתב הוא ביקש ממנו שרשות העתיקות תיקח אחריות לנעשה בשטחי יהודה ושומרון, מתוך הבנה שלרשות העתיקות יש הכלים, הידע והמנגנונים הנדרשים לטיפול בבעיית הריסת העתיקות ביו"ש. מדובר בצעד שמדינת ישראל חייבת לעשות כדי לשמור על ההיסטוריה והמורשת שלנו".

ממשלת ישראל, אף שהאתרים שמנינו ניזוקו קשות, יש עוד מה להציל. ראש המנהל האזרחי, מה תאמר לילדיך? אם המִנהל לא מסוגל לעמוד על המשמר, אנא אפשר לרשות העתיקות לתפוס את המושכות. זו לא בושה. בושה להיות אחראי להרס ולא לנסות להציל מה שאפשר.

אומרים שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים. המנצחים מנצחים פעמיים. המפסידים מפסידים פעמיים. פעם ראשונה בקרב, פעם שנייה בכתובים. ומה קורה עם אלה שמפסידים בכוונה?