(JTA) – אחת התמונות הראשונות ב"The Shrink Next Door" ("הפסיכיאטר מהבית השכן"), הקומדיה השחורה החדשה של אפל TV, היא של אדם חייכן, חובש כיפה גדולה, מפטפט במסיבה בהמפטונס. המסיבה, כך יגלו הצופים מאוחר יותר, מתקיימת בבית הקיץ של מרטי מרקוביץ, סוחר בגדים שהפסיכיאטר שלו, ד"ר אייזק (אייק) הרשקופף משתלט בהדרגה על חייו. הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי שסופר לראשונה על ידי העיתונאי ג'ו נוסרה בהסכת פופולרי משנת 2019 שנשא את אותו השם.
פול ראד מגלם את דמותו של הרשקופף ואת דמותו של מרקוביץ מגלם וויל פארל בסיפור שמתחיל, כפי שמרמזת אותה כיפה, בקהילה היהודית הדתית והפילנתרופית של ניו־יורק בשנות השמונים המוקדמות. אפילו העיתון הקהילתי ניו־יורק ג'ואיש וויק ממלא בסדרה תפקיד משני: הרשקופף כתב טור מזדמן לעיתון במשך למעלה מעשור.
הרשקופף האמיתי קיבל את מרקוביץ כמטופל בשנת 1981. במהלך שלושים השנים הבאות, כך מספרים ההסכת והסדרה, הוא הופך למעשה את המטופל למשרת שלו. הוא משכנע את מרקוביץ לנתק את יחסיו מבני משפחה ומחברים. הוא מפקיע את ביתו של מרקוביץ בהמפטונס ומציג את עצמו כבעל הבית. הוא מחדיר את עצמו בעורמה לעסקיו ולכספיו של מרקוביץ. בשנת 2010 מתעשת מרקוביץ ומסיים את מערכת היחסים שלו עם הרשקופף. בתחילת אותה שנה, בעקבות תלונה שהגיש, רישיון הפסיכיאטר של הרשקופף נשלל. מאז, העלו מטופלים אחרים של הרשקופף טענות דומות נגדו, אם כי העידו על התנהגות פחות קיצונית.
מרקוביץ: "שיטת הפעולה שלו הייתה לטפח מערכות יחסים עם הרבנים – לא רק של מנהטן, אלא גם ברוקלין, קווינס, מה שתרצה – והם היו מפנים אליו מטופלים. הוא היה לקקן"
חנופה וטובות הנאה
"הפסיכיאטר מהבית השכן" נוגעת בנושאים אוניברסליים, כמו אופיים הטעון של הטיפולים בבריאות הנפש, הגבול הדק שעובר לפעמים בין חברוּת ומניפולציה, והשאלה על מי מהאנשים בחייך אתה באמת יכול לסמוך. אבל הסיפור גם מתרחש בסביבה מסוימת מאוד: הקהילה היהודית האורתודוקסית־מודרנית והאמידה של ניו־יורק.
אפשר למלא דפים שלמים בפירוט ההתייחסויות וההדהוד לנושאים יהודיים בסיפור. מי שהכיר בין הרשקופף ומרקוביץ היה הרב שלמה ריסקין, רב היישוב אפרת, שהקים קהילה עצומה בבית הכנסת לינקולן סקוור במנהטן לפני שעלה לארץ; מרקוביץ עבד ברובע האופנה היהודי ההיסטורי בניו־יורק; שני הוריו של הרשקופף שרדו את אושוויץ; אחת מנקודות השבירה בסיפור מגיעה כשמרקוביץ מקיים בר מצווה שנייה, וכך הלאה.
אבל בראיונות שהעניקו אמרו מרקוביץ ונוסרה ל"ג'ואיש וויק" כי הם אינם רואים פה סיפור ייחודי על הקהילה היהודית. הם גם לא חושבים שרבנים, שהכירו את שני גיבורי הסיפור והגיעו למסיבות בבית בהמפטונס, נושאים באחריות כלשהי למה שקרה.
מרקוביץ סיפר שהרשקופף התקרב לרבנים בולטים מאותן סיבות שהוא ניסה כל הזמן להצטלם עם שחקנים: "היה לו קיבעון לסלבריטאים. שלא לדבר על כך שרבנים היו גם מקור נוח להפניית מטופלים אליו. שיטת הפעולה שלו הייתה לטפח מערכות יחסים עם הרבנים של ניו־יורק – לא רק של מנהטן, אלא גם ברוקלין, כל מקום, קווינס, מה שתרצה – והם היו מפנים אליו מטופלים", אומר מרקוביץ, כיום בן 79. "הוא היה לקקן, הוא אהב את הרבנים".
לגבי הרבנים הוסיף מרקוביץ: "הוא בגד באנשים האלה. זוהי בגידה רצינית. הם בטחו בו. הם הפנו אליו מטופלים, הם סמכו עליו שיעשה את הדבר הנכון ויעזור לאנשים, ומה הוא עשה? הוא פגע באנשים".
בשנות השמונים הורה הרשקופף למרקוביץ להקים קרן פילנתרופית בשם "קרן ירון", אשר מומנה בעיקר מכספו של מרקוביץ, אך הרשקופף שימש בה כנשיא. מסמכי המס של "ירון" מאפשרים הצצה לאופן שבו השתמש הרשקופף בכספו של המטופל שלו כדי להשיג טובות הנאה ממוסדות אורתודוקסיים בולטים באזור.
המסמכים של "ירון" משנת 2003, לדוגמה, מפרטים תרומות בסך אלף דולר או יותר לבית הכנסת לינקולן סקוור של הרב ריסקין, לבית הכנסת פארק איסט, לבית הספר רמז, לבית הכנסת המפטונס ולקרן להבנה אתנית (FFEU) בניהולו של הרב מארק שנייר. לינקולן סקוור, פארק איסט, בית הכנסת המפטונס ורמז קיבלו כל אחד לפחות 1,800 דולר מהקרן גם בשנת 2006. כל המוסדות האלה נוהלו על ידי רבנים אורתודוקסים משפיעים.
כמה רבנים שניהלו קשרים עם הרשקופף שומרים על שתיקה מאז פרסום ההסכת שחשף את ההתנהגות הפסולה שלו."אין לי זיכרונות, מחשבות או תובנות בעניין", אמר הרב ריסקין. הרב חסקל לוקשטיין, מייסד בית הספר רמז, ושנייר, שמנהל את בית הכנסת המפטונס, לא הגיבו לבקשות לתגובה בנושא.
הרב יוסף טלושקין, שכותב על מוסר וערכים יהודיים, וציטט בספריו את הרשקופף כסמכות בתחום בריאות הנפש, אמר כי הרשקופף "חבר שלי" וכי אין לו תגובה על ההאשמות נגדו.
נוסרה, כתב ובעל טור לשעבר ב"ניו־יורק טיימס", הצהיר מצידו כי הרבנים לא ידעו על מעשיו של חברם. "רובם לא ידעו על אייק כמי שמפעיל מניפולציות על מטופלים", אמר נוסרה. "הוא לא חשף את זה. אלא אם היית חלק מהמעגל הפנימי של מטופליו, לא ידעת שאייק עושה את הדברים האלה. אם הם שאלו אותו על הבית, הוא נהג לומר 'קנינו אותו עבור החברה'".
נוסרה, חושף הסיפור : "רוב הרבנים לא ידעו על אייק כמי שמפעיל מניפולציות על מטופלים. אם לא היית חלק מהמעגל הפנימי של מטופליו, לא ידעת שהוא עושה את הדברים האלה"
גרסה של ברני מיידוף
אחד האתרים היהודיים שנתנו להרשקופף במה היה הג'ואיש וויק בניו־יורק. לאור התנהגותו הפסולה שנחשפת עכשיו, מתלווה לחלק מהטורים שלו צליל של אירוניה. כמו טור שבו הוא מדגיש את הצורך של הורים להפריד את עצמם מילדיהם הנשואים כדי שהזוג הצעיר יוכל ליצור בית חדש. הרשקופף ייעץ לכאורה להורים לנתק קשרים עם משפחותיהם, וחלקם הפכו מנוכּרים לקרובי משפחתם בעצתו. במקביל, הוא התנגד נחרצות לניסיונותיו של מרקוביץ לנתק את קשריו עמו.
ההתאהבות שלו בידוענים נוכחת בכל הטורים שלו, ובהם אחד שבו הוא כותב כי בין המוזמנים לביתו לליל הסדר גם "סופרים של רבי מכר, שפים שזכו לכוכבי מישלן, שחקנים מפורסמים, ידועני ספורט, כוכבי רוק ועוד".
קטעים אחרים, שנכתבו אחרי שמרקוביץ שם קץ למערכת היחסים ביניהם בשנת 2010, נשמעים כמעט כמו חשבון נפש. באחד הקטעים שפורסם בשנת 2013, מתאר הרשקופף את מלכודות הפסיכיאטריה. "כשנדמה לנו שאנחנו הטובים ביותר, כשאנחנו מאבדים את הענווה, זו בדיוק הנקודה שכרופאים או כהורים אנחנו הופכים לפגיעים ביותר לטעויות קטסטרופליות אמיתיות", כתב.
גארי רוזנבלט, שהיה המו"ל והעורך של הג'ואיש וויק כשהרשקופף כתב את טוריו, אמר כי לא ידע על התנהגותו הפסולה של הרשקופף בזמנו, וכי אין לו תגובה נוספת.
נוסרה אומר כי במובן מסוים הרשקופף הצליח לנצל את הרשת הקהילתית של הניו־יורק ג'ואיש וויק כדי למשוך אנשים, באופן המזכיר את ברני מיידוף, שנודע לשמצה כנוכל פיננסי שגזל מארגונים ומאנשים מיליארדי דולרים בהונאת פונזי. עם זאת, מוסיף נוסרה, כי בהתחשב בגודל ובהיקף פשעיו של מיידוף – אין להשוות בין שני האנשים.
"ככל שהסיפור התרחב ולמדתי יותר, בהחלט התחלתי לראות זאת כסוג של – איך קראו למה שעשה מיידוף? – פשע המבוסס על קרבה", אומר נוסרה. "מצאתי הרבה אנשים שהיו קורבנות של אייק בצורה זו או אחרת, וכולם היו יהודים. רבים מהם היו ילדים של ניצולי שואה, כי הוא היה כזה".
כשהתבקש להרחיב על ההשוואה למיידוף, נוסרה אמר כי "מיידוף פעל בקנה מידה גדול בהרבה מאייק. אתה יודע, אייק תמרן וניצל אנשים רק מפני שהוא יכול. ברוב המקרים לא היה מעורב כסף".
במהלך התחקיר על הפרשה, חשש נוסרה שכעיתונאי לא יהודי החושף שערורייה בקרב הקהילה היהודית, הוא יואשם באנטישמיות. אבל, לדבריו, "האדם היחיד שאי פעם הטיח בו את ההאשמה הזו, היה אייק".
הרשקופף לא השיב לבקשה להגיב. בשנת 2019 אמר כי "90 אחוז מההסכת שקרי או הוצא מהקשרו", טענה שנוסרה מכחיש בתוקף.
"הפסיכיאטר בבית השכן" מרבה לעסוק בסביבה היהודית שבה מתרחש הסיפור. בפרק הראשון, רבנים זוכים לאזכורים רבים (אם כי השמות משתנים) והרשקופף מדבר על הוריו ששרדו את השואה. הפרק השני נפתח בסצנת פלאשבק מבר המצווה של מרקוביץ.
"אייק בגד ברבנים בגידה רצינית. הם בטחו בו. הם הפנו אליו מטופלים, הם סמכו עליו שיעשה את הדבר הנכון ויעזור לאנשים, ומה הוא עשה? פגע באנשים"
"התגברתי עליו"
היהדות זוכה כאמור לדגש מיוחד, אבל שניים משלושת הכוכבים בסדרה אינם יהודים: לצד ראד היהודי מככבים השחקנית הלא־יהודים פארל וקתרין האן, המגלמת את אחותו של מרקוביץ. האן גילמה כבר סדרת תפקידים יהודיים על המסך והפעם היא מגלמת באופן משכנע במיוחד דמות של אם חד־הורית כנה וישירה – שנשמעת לפעמים כמו סוזי אסמן בסדרת הטלוויזיה "תרגיע".
פארל, שהמבטא הניו־יורקי שלו נוכח ודועך לסירוגין, אינו עקבי במיוחד באיכות המשחק שלו, אבל מרקוביץ דווקא מרוצה מהופעתו של השחקן. בשלב מסוים בסדרה, אומר מרקוביץ, הבחירה בפארל מצדיקה את עצמה כשהוא אומר במדויק את הברכות לפני הקריאה בתורה בבית הכנסת. ובכל זאת הוא מסתייג: "הייתי מעדיף תסריט שבו פארל לא אומר במפורש את שמו של א־לוהים".
מרקוביץ אומר שהרעיון שרק יהודים צריכים לגלם דמויות של יהודים הוא "נארישקייט" – המונח ביידיש לשטויות. נוסרה מסכים: "אני חושב שזה טיפשי. שחקנים קתולים צריכים לגלם דמויות קתוליות? נו באמת. ודרך אגב, אני חייב לומר שהעברית של קתרין האן הייתה די טובה בסדרה".
ואיך מתמודד מרקוביץ עם צפייה בטראומה שלו כשהיא משוחזרת בטלוויזיה, שנתיים אחרי שסיפורו הגיע לראש טבלת ההסכתים? הוא אומר שלא אכפת לו. הרשקופף שלט בחייו במשך 30 שנה ועכשיו הוא ממשיך בחייו. "הדבר הזה הסתיים לפני 11 שנים, התגברתי על הבחור הזה. אני לא מסתובב עם משהו על הכתפיים שאומר לי תיזהר פה, ותיזהר שם. הוא כבר לא שולט בחיי. לעולם לא אלך שוב לפסיכיאטר. אני לא זקוק לזה. אמרתי לך, אני בחור שמח".
