בצריף קטן ומחניק בפאתי בירת אתיופיה אדיס־אבבה ישבה אימווה וורקו עם ארבעת ילדיה הקטנים, בעודה מכינה את מאפה האינג'רה המסורתי. בדרך לביתה הקטן והצפוף עברנו שבילי עפר מלאים בבוץ וזבל הזרוק מכל עבר. כבל חשמלי מגיע לצריף – תופעה נדירה בשכונה – ובכל זאת הבית הואר אך בקושי, ונאלצנו להדליק פנסים במכשירי הטלפון הסלולרי שלנו כדי לראות את התמונות על הקירות. נשקפו מהן פניהם של בני משפחתה של וורקו, החיים זה 11 שנה בישראל. על כל קיר תלוי גם דגל ישראל, והילדים עצמם יודעים כמה מילים בעברית.
ביקורנו בביתה של וורקו נועד להגביר את האמפתיה בישראל לקהילת האתיופים המצפים לעלייה. רבים מהם מוגדרים "מזרע ישראל" וקרוביהם כבר נמצאים כאן. "הוריי התגרשו", מספרת וורקו, "אבל שניהם עלו לישראל. כך גם שתי אחיותיי הגדולות ושלושת אחיי הקטנים". היא לא יודעת למה היא עצמה לא קיבלה אישור לעלות. "הזמינו אותי לפני שנה לריאיון בשגרירות, אך מעבר לכך אני לא יודעת". בעלה אינו יהודי, אך הוא מזרע ישראל מצד אביו.
גורמים רשמיים ששמעו את סיפורה של וורקו היו מופתעים; מצד אחד, אם כל אחיה ואחיותיה, הוריה ושאר משפחתה עלו לישראל, אולי היא בכלל יהודייה? ואם כך, למה לא עלתה ונשארה לבדה מאחור? גורמים ב"קהילת הנותרים" באדיס־אבבה יאשימו את משרד הפנים הישראלי ב"שלומיאליות", אך בממסד הישראלי יטענו ש"פה קבור הכלב": העלייה לישראל מאתיופיה נתקלה בהרבה מאוד אי אמון בשנים האחרונות. קהילת הנותרים מונה כיום כ־7,700 בני אדם. 1,300 מבני הקהילה עלו בשנת 2016 בעקבות החלטת ממשלה, בהתאם להחלטה קודמת משנת 2015 שהתבססה על עקרון "איחוד המשפחות", ולא על יהדותם הוודאית של העולים. מעבר ל־1,300 שעלו בעקבות לחץ של ח"כ אברהם נגוסה, העלייה כעת תקועה, בכוונה תחילה.
זהו היה אחד מהנושאים המרכזיים בביקורו של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין באתיופיה, בהזמנתו של נשיא המדינה מולטו טשום. ריבלין הוא נשיא המדינה הראשון המבקר כאן. הוא נפגש עם טשום ועם ראש הממשלה, עם הפטריארך האתיופי ועם בכירי ממשל נוספים, במטרה לחזק את הקשר בין המדינות, במיוחד בהיבטים הכלכליים, הביטחוניים והתרבותיים.
אך כאמור, בלוח הזמנים נקבעה גם פגישה עם נציגי קהילת הממתינים באתיופיה לעלייה ולאיחוד משפחות בישראל. טרם הגעתו נמתחה ביקורת מתונה בקהילה על שהנשיא נמנע מביקור במבנה הרשמי שלה וממפגש עם חבריה, המונים באדיס־אבבה כ־3,000 איש. הנימוק מצד בית הנשיא היה האבטחה הכבדה שדרושה לביקור כזה, אך נראה שהרגישות סביב הנושא היוותה גורם נוסף, והנשיא נזהר מאוד מלתת לקהילה "תעודת כשרות". המפגש התקיים לבסוף באולם קטן במלון שרתון המפואר.
למפגש הגיעו ראשי הקהילות באדיס־אבבה אך גם בגונדר, שבה מונה קהילה הנותרים כ־5,000 איש. "אהיה בקשר עם הממשלה ואעביר את כל מה ששמעתי פה", אמר ריבלין לקהל. המשתתפים הציגו את עצמם בפניו, חלקם בעברית צחה, וקראו מכתבים שכתבו לו. הפתיעו כמה נציגי תנועת בני עקיבא באתיופיה, שאמנם אינם מוכרים על ידי התנועה בישראל אך מתלבשים בבגדיה, שרים את ההמנון שכתב הרב משה צבי נריה, ולומדים מכתבי הרב קוק. הנשיא היה נרגש, ואף דמע במהלך הפגישה כששמע את סיפוריהם האישיים. בין השאר דיברה אחותו של נציג אתיופיה בחידון התנ"ך העולמי, וכן קומונר בני עקיבא בגונדר, שסיפר שהוא רוצה לעלות בזמן הקרוב, "לא בעוד שש שנים, כשאהיה מבוגר מכדי לשרת בצה"ל".
הוא רוצה להתגייס לצנחנים. אם תראו אותו תחשבו שהוא בן הציונות הדתית, הלובש חולצת תנועה, ציציות משתלשלות מתחת לחולצתו ועל ראשו כיפה סרוגה. אך הממסד הרבני בישראל לא מכיר ביהדותו. קהילת הנותרים באתיופיה מוגדרת כמי שהם "מזרע ישראל מצד אביהם", ובכך הם רחוקים יותר מהכרה כיהודים מאשר מי שהם "מזרע ישראל מצד אמם". גורמים מדיניים ששוחחנו עימם מספרים שעלייתם לישראל עשויה לפתוח פתח לבעיה נוספת: רבים מהם נשואים לאנשים ללא כל רקע יהודי, ואם יעלו הם ירצו לקיים איחוד משפחות עם קרוביהם באתיופיה. "זו בעיה גדולה יותר מהפליטים האפריקנים המסתננים לישראל", אמר גורם בכיר בעולם היהודי. "כאן זה קורה במסגרת רשמית־ישראלית, ואין לכך סוף. הכנסנו את עצמנו לפלונטר שאין יציאה ממנו". בקהילת הנותרים יש כ־2,000 איש שאין להם אפילו בני משפחה מדרגה ראשונה בישראל, וכלל לא ברורה הדרישה להבאתם ארצה.
בפגישה השתתף אורן כהן, סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה האמון מטעם מנכ"ל המשרד אלי גרונר, על הטיפול במתווה להעלת הנותרים באתיופיה בהתאם להחלטת ממשלה מלפני כמה שנים. הוא הודיע להם שבעוד כחודש וחצי יתקיים דיון בנושא בממשלה, ולאחר מכן תיערך הצבעה נוספת בנושא. "לא תקבלו היום החלטה, כן או לא, לגבי סיום העלייה", אמר בפתח דבריו. "שר הפנים הבטיח לקדם את הנושא, וכל מי שהגיש בקשה למשרד הפנים יוכל לקבל תשובות".
יהודיים, לא יהודים
מבנה הקהילה היהודית שהנשיא נמנע לבקר בו שוכן במרחק של כרבע שעת נסיעה ממרכז אדיס־אבבה. עלויות המחיה באזור גבוהות למרות תנאי המגורים הירודים. כמדי בוקר בשעה 8:00, גם בבוקר שבו ביקרנו במרכז הקהילה השבוע התקבצו אנשיה לתפילת שחרית. כ־150 גברים ונשים התפללו באדיקות תפילה אורתודוקסית למהדרין, עם כמה תוספות משלהם. הנשים לבשו לבן, כמנהג יהודי אתיופיה במהלך התפילה, והגברים התעטפו בטלית, חלקם גם הניחו תפילין. דגלי ישראל תלויים בכל מקום, ונותר גם שלט מקבלת הפנים שנערכה לשרת המשפטים איילת שקד, שביקרה כאן בשבוע שעבר.
את פנינו קיבל הרב מנחם ולדמן, ישראלי המשמש כבר 20 שנה רב הקהילה באדיס־אבבה. בסיום התפילה פצחו המתפללים בשירת "עם ישראל חי". בגונדר, לדברי ולדמן, שרים גם את "התקווה".
ולדמן עמד מול הקהילה ודיבר עברית, למען העיתונאי הישראלי ונציג משרד ראש הממשלה במקום. "20 שנים הם חיים כאן חיים יהודיים כהלכה. בית מדרש, מקווה ושלוש תפילות ביום במניין", הוא אמר לנו. אחד מראשי הקהילה ביקש להעביר מסר לנציג משרד ראש הממשלה. ואמר באמהרית: "אני יודע שיש אצלכם בעיות פנימיות בנוגע אלינו, אך בסופו של דבר דעו שכאן בקהילה הרבה מאוד מקללים את ממשלת ישראל בגלל היחס אלינו. הממשלה החליטה להעלותנו לארץ בשנת 2015, אנחנו מצפים שהם יעמדו בהבטחתם".
לדברי ולדמן, "כל מי שחי כאן הוא ברשימה סגורה של הקהילה היהודית, אף אחד מבחוץ לא יכול להיכנס". כשאני אומר לו שבין קהילתו יש רבים שנשואים למי שאינם קשורים ליהדות, והחשש הוא שאיחודי המשפחות לא יסתיימו לעולם, הוא חולק עליי. "נעלה רק את מי שהוא מזרע ישראל. כולם כאן מכירים את העץ המשפחתי שלהם שבעה דורות אחורה, כדי לא להתחתן בתוך המשפחה. אין פה כל מקום לטעות. אנחנו יודעים בדיוק מי מזרע ישראל ומי לא. מבחינתנו אחרי העלייה הזו הסתיימה העלייה מאתיופיה. התחייבנו על כך לממשלה".
גורמים מדיניים אומרים שוולדמן הוא "מיסיונר", ושמטרתו איננה תואמת את רצונה של מדינת ישראל. "אני הולך לפי ההלכה", הוא מגיב. "הייתי מקורב לרב מרדכי אליהו ז"ל ולרב עובדיה יוסף ז"ל, והם ידעו שאני נאמן למקורות". הוא מודה שבני קהילתו אינם יהודים לפי ההלכה, "אך הם חיים כיהודים, ויש להם קרובים בישראל, והם יתגיירו כשיעלו ארצה". הוא מספר שחברי הקהילה מכירים את הנשיא ריבלין במשך עשרות שנים, "עוד בהיותו ח"כ הוא היה חיובי מאוד כלפי הקהילה".
בממשלת ישראל, כאמור, משקיפים באי אמון על קהילת הנותרים. מדי כמה שנים נטען שהעלייה הסתיימה, אך אז, באופן פלא, הקהילה גדלה ושוב יש כמה אלפים הממתינים לעלייה. בממשלה מנסים למצוא רישומים אמינים ומסודרים לפני שיתחייבו להעלות עוד קבוצה של עולים מאתיופיה. יש לציין שסל הקליטה של העולים הללו יקר בהרבה מזה של עולים ממדינות המערב, ולכן גם אם יוחלט להעלות אותם, הדבר לא יקרה בבת אחת.
