נציב תלונות הציבור על הפרקליטות, השופט (בדימוס) דוד רוזן, מפרסם היום החלטה חריפה בנוגע להתנהלותם של פרקליט המדינה שי ניצן ושל רשויות האכיפה, בכל הקשור לטיפול בפרשה הקשורה לעו"ד אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, והשופטת בדימוס אתי כרייף.
לדברי הנציב רוזן, פרקליט המדינה דאז שי ניצן והמשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים מומי לברגר, היו מודעים לכך שהחומר שהגיע לידיהם הושג לכאורה תוך ביצוע עבירה, וכי היה עליהם להדגיש בפני בית המשפט את המצב החומר, ולבחון מראש האם ניתן לעשות בו שימוש.
נוה הגיש בזמנו תלונה לנציב רוזן, באמצעות עו"ד בעז בן צור, בו טען לפגמים חמורים שנפלו במהלך חקירת הפרשה, שנודעה בכינוי "מין תמורת מינויים". נוה טען כי חומר הראיות המרכזי בתיק הושג באמצעות גניבה ופריצה למכשיר הטלפון שלו על ידי עיתונאית גל"צ הדס שטייף. לדבריו לאחר הפריצה נערך בחומרי הטלפון חיפוש מוקדם ללא צו שיפוטי. בנוסף טען נוה כי שטייף יצרה קשר עם שי ניצן, סיפרה לו על החומרים, ובעקבות כך הועברו החומרים לחוקרי להב 433, תוך שלטענתו הם יודעים כי החומר הגיע לידה תוך ביצוע עבירות פליליות.
הנציב רוזן טען בתגובה כי התנהלותו של שי ניצן וחוקרי המשטרה במפגש הראשון עם שטייף נעשה באופן ראוי ובזהירות. עם זאת, אומר רוזן כי "משנראה היה כי שטייף חדרה, לכאורה שלא כחוק, לטלפונים הניידים באמצעות איש מטעמה, הרי שהמידע שהופק על ידיה הושג, על פני הדברים, בעבירה. במחובר לעובדה, כי בקרב גורמי הפרקליטות התעורר חשד לפגיעה בחסיון עו"ד-לקוח, ראוי היה לנהוג אחרת".
לדברי רוזן, תרשומת שיחה בין עו"ד רז נזרי לראש מחלקת ייעוץ וחקיקה בפרקליטות הצבאית, עו"ד יפעת תומר, מגלה כי היה ידוע שהחומרים הושגו לכאורה תוך ביצוע עבירה, וכי מידע זה הועבר לשי ניצן וע"ד מומי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים באותה עת. לאור זאת טוען רוזן כי "נכון היה להנחות את חוקרי המשטרה לתפוס את כל החומר שהיה ברשותה של שטייף, לעטוף אותו, ללא עיון ובדיקה, ולפנות בבקשה לבית המשפט להכריע מה יעשה במידע ובחומר שנתפס כאמור", זאת בניגוד למה שנעשה בפועל.
רוזן אף מותח ביקרות קשה על החלטתם של עו"ד למברגר וניצן כי מכיוון שהחוקרים עצמם לא ביצעו בעצמם את החיפוש או החדירה לטלפון, מותר להם לעשות בו שימוש. לדברי הנציב "הנני מתקשה לקבל עמדה זו. לא ניתן "להכשיר" חיפושים וחדירות לחומרי מחשב פרטיים, רק משום שהחדירה נתבצעה שלא על ידי חוקרי המשטרה במישרין, אלא באמצעות צד שלישי. בדומה, לא יעלה על הדעת כי שוטר א' יחדור למחשב ללא צו שופט, יפיק חומר הימנו, ולאחר זמן, ללא קשר לשוטר א', יעיין בחומר שוטר ב', שהיה אך מודע לכך שהחומר הופק באופן בלתי חוקי, ופעולתו של שוטר ב' תחשב כפעולה כשרה ונקיה, מאחר שזו הייתה נפרדת מפעולתו של שוטר א'".
בשלב הבא, כך לטענת נוה, ניסוי רשויות האכיפה "להלבין" את החומרים, בכדי שניתן יהיה לעשות בהם שימוש. לשם כך הוגשה לדברי נוה תיאור עמום, חסר ומטעה של השתלשלות האירועים, בו לא הוזכרו העבירות שבוצעו בדרך לקבלת חומרי הראיות.
בהקשר זה קובע רוזן כי מתוך הבקשה שהוגשה לבית המשפט ניתן היה להבין שהחומרים הושגו בנסיבות בלתי חוקיות, אולם הוא קובע כי "ראוי היה לפרט בבקשה לבית המשפט בצורה מפורשת כי החומר, לגביו מתבקש הצו, הושג על פי החשד תוך פריצה בלתי חוקית לטלפונים הניידים של מרשך", וכי "לא ניתן להימנע מהמסקנה, כי נכון היה להציג את הדברים באופן מפורט וברור בפני בית המשפט הן בבקשה, הן במסגרת הדיון בה".
לסיכום, כותב רוזן כי "מצאתי את תלונתך לעניין העדר הגילוי המלא של נסיבות בקשת הצו השיפוטי – מוצדקת".
