שר הביטחון בני גנץ הדהים את המערכת הפוליטית כשהזמין שלשום (ג') לביתו בראש העין, את ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בניסיון להבין מי הופתע יותר; המערכת הפוליטית, מערכת הביטחון או אבו מאזן עצמו, מסתבר שכולם מופתעים במידה שווה.
השר גנץ החליט לקחת מנהיגות בנושא המדיניות של ישראל מול הרשות הפלסטינית. אם נשים לרגע בצד את השאלה האם נכון או לא לכונן מערכת יחסים עם אבו מאזן, בעוד הטרור משתולל, צריך לנסות להבין מה באמת רוצה גנץ.
בשיחות סגורות אומר שר הביטחון, כי הקשר עם הרשות הפלסטינית הוא קריטי ליציבות הביטחונית עם ישראל. התיאום בשיאו, ולדברי גורם ביטחוני, אבו מאזן אכן עושה מאמצים להוריד את עוצמת הטרור בדגש על העיר ג'נין, שהפכה למעוז טרור בשנה האחרונה. בפועל, צריך לזכור שאותו אבו מאזן העמיד תביעה הזויה נגד ישראל במישור המשפטי הבינלאומי; אבו מאזן משלם מכספי הרשות משכורות למשפחות של מחבלים ויודע היטב כמה מערכת החינוך הפלסטינית מלאה בהסתה ולא עוצר אותה.
שר הביטחון אירח בביתו את אבו מאזן שבקרוב יעביר משכורת למשפחתם של המחבלים שרק לפני שבוע ביצעו פיגוע רצחני בחומש, בעוד ראש הרשות לוגם מכוס הקפה בביתו של גנץ הוא אפילו לא טרח לגנות את הפיגוע.
אבו מאזן נוהג לנפנף בחלקו בסיכול הטרור כשלדבריו מורה למנגנוני הביטחון לסכל פיגועים, להוציא ישראלים שנקלעים לערים פלסטיניות וחייהם בסכנה ולרסן את החמאס. שלא נתבלבל; לאבו מאזן יש אינטרס בשני המייצבים הללו, לצד מייצב נוסף – מיגור השליטה של חמאס והג'יאהד האיסלמי במעוזי הפת"ח. אבו מאזן למד לקח בשנה האחרונה, שעם מערכת הביטחון נכון לעבוד בשיתוף פעולה ולא בהתנגדויות. הוא כמעט איבד את כיסאו אם היה הולך עד הסוף עם הבחירות ההזויות שהחליט עליהן, ואם יש רגע שהוא היה יכול לחזור לתקן, זה הרגע שבו נזף בראש השב"כ היוצא נדב ארגמן. זה הזהיר אותו מבחירות בגלל כניסת חמאס לגזרה, אבו מאזן אמר לו – "אל תלמד אותי להנהיג".
ישראל שילמה מחיר כבד כדי להשאיר את אבו מאזן יציב בשלטון, בין היתר במבצע צבאי מול עזה. שומר החומות פרץ רק בגלל שחמאס זיהה את חולשתו של אבו מאזן ואת הבור שנפער במזרח ירושלים, ואפשר לארגון הטרור להעמיק את אחיזתו ביו"ש ואפילו במזרח ירושלים עצמה.
בחזרה לראש העין: אבו מאזן קיבל הזמנה חריגה ונענה לה. הוא ידע בדיוק איך יכנס ועם מה יצא, הוא ידע שגנץ לא מזמין אותו לכוס קפה אלא להשלים את חבילת ההטבות המופלגת שהבטיח לו בפגישה האחרונה בין השניים.
גנץ קיבל החלטה מנהיגותית. בתרחיש אחר, בימים אלו בני גנץ היה צריך להיות ראש הממשלה ופגישה כזו הייתה נראית אחרת אם הרוטציה הייתה מתממשת או היה מקבל את ההצעות שהוגשו לו בשנה האחרונה מהליכוד. גנץ יודע שהחזרה שלו לקדמת הפוליטיקה, אחרי שפתח לעצמו קבר פוליטי בחיבור לרוטציה, היא בגדר נס. בספרי ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית ירשמו את חזרתו של גנץ כאחד הקאמבקים היותר גדולים שנראו כאן.
האם החיבור החדש עם אבו מאזן יניב מזרח תיכון חדש? לא. הפלסטינים ינצלו כל רגע בהרפתקה המנהיגותית החדשה של שר הביטחון כדי לחזק את מעמדם. זה יוסיף לתקציבם מאות מיליונים בכל חודש ומיליארדים בכל שנה. אבו מאזן יוכל לנפנף בהישג אבל בכל פעם שהטרור יחזור להכות, נשאל את עצמנו מה הועיל המהלך. קשה מאוד לנבא שהוא יוליד טוב. מאה שנות סכסוך דמים לא ייפתרו על כוס קפה בראש העין, גם אבו מאזן וגם קודמו בתפקיד קיבלו הרבה יותר מכמה מתנות קטנות שהחזירו בטרור.
ההיסטוריה מלמדת, שככל שהמחוות גדולות יותר ככה הטרור שישראל מקבלת בתמורה עצום יותר. ספק רב אם השניים יצליחו לשנות את המשוואה הזו.
