ברכת הסולטן: מדוע הזמין ארדואן רבנים לארמונו?

אנטישמי, מסוכן, הפכפך? בתנועת חב"ד מוכנים לתת לסולטן ליהנות מן הספק. פחות מחודשיים אחרי פרשת הזוג אוקנין וסאגת המרגלים של המוסד – טוויסט בעלילה. בשבוע שעבר אירח נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בארמונו באנקרה קבוצה של רבני קהילות, ערים ומדינות מוסלמיות. חלקם היו רבני חב"ד ושלוחים, שהתכנסו בטורקיה לרגל ועידת הפסגה הראשונה של ארגון "ועידת הרבנים במדינות האסלאם". על פי הדיווח באתר חב"ד אינפו, מפגש הפסגה כלל רבנים המייצגים יותר ממאה אלף יהודים החיים ברחבי העולם המוסלמי, בהם הרבנים הראשיים של קזחסטן, אוזבקיסטן, איראן, אזרבייג'ן, קירגיזסטן, אוגנדה, ניגריה, אלבניה, איחוד האמירויות וצפון קפריסין. רבני מרוקו ותוניסיה שנבצר מהם להגיע, שלחו ברכות. מי שניצח על הביקור ועל הגעת הרבנים היה שליח חב"ד לטורקיה, הרב מנדי חיטריק.

"ההזמנה לארמון למפגש עם הנשיא ארדואן, הייתה הפתעה בעבורנו", אומר הרב חיטריק. "במסגרת ההכנות לוועידת הרבנים ממדינות האסלאם בטורקיה, שלחנו הודעה למשרד הנשיא על הכינוס. ערב הכינוס, ברגע האחרון ממש, הגיעה לפתע הזמנה לביקור בארמון. שלחו בשבילנו מטוס מיוחד שלקח אותנו לאנקרה. התקבלנו בכבוד רב בבית הנשיא, התפללנו שם ערבית ואכלנו ארוחה כשרה למהדרין. ארדואן ישב עימנו כשעתיים. הוא דיבר על יהדות טורקיה ועל חיים יהודיים במדינות האסלאם, הבטיח שיילחם באנטישמיות כפי שהוא נלחם באסלאמופוביה. הוא הזכיר שטורקיה חתומה על אמנה נגד הכחשת השואה ודיבר על הקשר עם ישראל, על יחסי המסחר הטובים בין טורקיה לישראל ועל הקשר עם הנשיא הרצוג. הוא ביקש מהרבנים להיות גשר בין יהודים למוסלמים. הייתה שיחה בלתי פורמלית, כנה ומרגשת. היה מפגש יפה. מן הארמון יצא לעולם המוסלמי מסר ולפיו מנהיג חשוב בעולם האסלאם, העומד בראש מדינה חזקה, קורא לפיוס ולדו־קיום".

אכן מרגש, אבל האם זו התמונה האמיתית? אנשי תנועת חב"ד ידועים כאקטיביסטים בנשמה. הם ליוו את מדינת ישראל בכל מלחמותיה, והדבר האחרון שאפשר לומר עליהם הוא שהם פראיירים. גם הרבנים הראשיים במדינות האסלאם רחוקים מלהיות קוטלי קנים. ובכל זאת, הייתכן שהסולטן ארדואן, שנראה במהלך המפגש שברירי מתמיד, כמעט כמו רוח רפאים של עצמו, עשה סיבוב על הרבנים?

מכל הדברים שנאמרו בארמון, החלק המעניין והחשוב ביותר היה הבטחתו של ארדואן כי ייאבק באנטישמיות כפי שהוא נלחם באסלאמופוביה. "אמירה חזקה מאד", אומר הרב חיטריק. "כי מבחינתו של ארדואן כמוסלמי, אסלאמופוביה חמורה מאנטישמיות".

האם הבטחתו של ארדואן מתכתבת עם המציאות? "לא ממש", אומר ד"ר חי איתן כהן־ינרוג'ק. "היום אין בטורקיה חוק שנלחם במסיתים ובמפיצי אנטישמיות. בניגוד לצנזורה כבדה על עניינים אחרים בטורקיה, במה שקשור להתבטאויות אנטישמיות יש חופש ביטוי. העיתונים המזוהים עם ארדואן הם חוד החנית של האנטישמיות בטורקיה. במיוחד העיתון 'יני אקיט'. גם העיתון 'יני שפק' מפיץ אמירות אנטישמיות. הם עושים את זה דרך ביקורת על מדינת ישראל בדגש על זהותה היהודית. הם לא יודעים לשים גבול בין מתיחת ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל ובין אנטישמיות. גם ברשתות החברתיות הכול פתוח, ואין על כך עונשים בחוק".

תקריות אנטישמיות בטורקיה, מוסיף כהן־ינרוג'ק, "מתרחשות ברגע שיש עימותים בעזה". בעניין הזה ארדואן אינו שונה מנתיניו. במה שקשור להתבטאויות בעלות אופי אנטישמי כלפי ישראל בתקופות של עימותים עם הפלסטינים, הוא ראש וראשון. ויש לו היסטוריה עשירה של התבטאויות כאלו. הטרייה ביותר היא ממבצע שומר החומות. אז אמר ארדואן כי "מדינת ישראל היא מדינת טרור", שבה "רוצחי ילדים באים על סיפוקם רק אחרי שהם מוצצים את דמם" – רמז ברור למוטיב האנטישמי שלפיו יהודים חוטפים ילדים ומשתמשים בדמם לאפיית מצות לפסח. האמירה הזו ופנינים נוספות הביאו אז את ממשל ביידן לגנות רשמית את ארדואן. דובר מחלקת המדינה, נד פרייס, קרא לארדואן ולמנהיגים טורקים אחרים "להימנע מאמירות מתסיסות, העלולות להסית לאלימות נוספת. לשפה אנטישמית אין שום מקום".

אך ראה זה פלא, לא עבר חודש וארדואן הפתיע בשיחת טלפון ליצחק הרצוג כדי לברכו לרגל בחירתו לנשיא מדינת ישראל. זו הייתה שיחה חמימה שנמשכה לא פחות מארבעים דקות. חלק ניכר ממנה הוקדש לחשיבות השמירה על דיאלוג רציף בין שתי המדינות, ולפוטנציאל שיתוף הפעולה ביניהן. דה עקא, ששלושה ימים קודם לכן נפגש ארדואן באיסטנבול עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן, והבטיח לו, כפי שפורסם בסוכנות אנאדולו הטורקית, שאנקרה תעניק גיבוי לרשות הפלסטינית אל מול מה שכינה "הזוועות של ישראל".

בשורה התחתונה, לאמירות ולמחוות הגרנדיוזיות של ארדואן אין ערך אינהרנטי. הכול לפי הזמן והמקום. מה שמתאים ונוח לסולטן באותו זמן.

ד"ר אהוד רוזן: "המטרה האמיתית של הקמפיין היא לייצר הגדרה כוללנית מאוד של אסלאמופוביה, עד שבפועל יהיה קשה מאוד למתוח ביקורת על גורמים אסלאמיסטיים.

אבל זה רק חלק מהתמונה. אם יש דבר אחד שחשוב לארדואן והוא דבק בו, זוהי שאיפתו להנהיג את העולם המוסלמי, להיות מוכר ומקובל כמנהיג המאמינים. מבחינה זו, ביקורם של רבני מדינות האסלאם בארמון באנקרה משרת אותו היטב. הביקור, אומר כהן־ינרוג'ק, מאפשר לו להראות שלא רק שהוא אינו אנטישמי, אלא מציב אותו בעמדת הח'ליף, שרבני מדינות האסלאם עולים אליו לרגל ונותנים לו כבוד. וזה טוב במיוחד לצורכי פנים. כי על פי עקרונות האסלאם, ברגע שיהודי מקבל את עליונות השלטון המוסלמי ומשועבד לו, השלטון נותן לו את חסותו ומגן על היהודי. "ולארדואן אין בעיה עם יהודים כמשועבדים", מדגיש כהן־ינרוג'ק, "יש לו בעיה עם יהודים כריבון".

זה מחזיר אותנו להבטחה של ארדואן לרבנים, שלפיה יילחם באנטישמיות כפי שהוא נלחם באסלאמופוביה. הבטחה שעל פניה נשמעת טוב, אבל יש לה כמה רבדים שחלקם אפלים למדי. ומי שאינו מודע לאותם רבדים עלול לקבל את הנוסחה כפשוטה.

השבוע נפתחה בשיקגו הוועידה השנתית של הארגונים MAS ו־ICNA, ארגון המוסלמים של אמריקה ומעגל המוסלמים של צפון אמריקה. זוהי הוועידה המוסלמית השנתית הגדולה והחשובה בצפון אמריקה. אורח הכבוד היה ארדואן, שנאומו הועבר בשידור ישיר מאנקרה. התמה המרכזית בנאומו הייתה קריאה לקהילות המוסלמיות להתאחד ולהתחזק נגד האסלאמופוביה, הקסנופוביה והגזענות התרבותית כלפי מוסלמים הגואה ברחבי העולם במיוחד בעידן הקורונה. "במדינות המתוארות בעיני עצמן כערש הדמוקרטיה", אמר הנשיא הטורקי, "אי אפשר עוד להתעלם מהגזענות התרבותית שגדלה לממדים שאינם ניתנים עוד להסתרה. לפגיעה בערכינו הדתיים אין דבר וחצי דבר עם חופש. מוסלמי אינו יכול לעמוד מנגד אל מול אי חוק ואי צדק".

אכן, דברים כדורבנות. אבל לד"ר אהוד רוזן, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומומחה לאסלאם פוליטי ורדיקלי, יש פרספקטיבה שונה. "הוועידה שארדואן נאם בה", אומר רוזן, "היא ועידה מרכזית וחשובה, הנערכת בהשתתפות גופים ודמויות בכירות בארגוני האסלאם הפוליטי, העומדים בחזית המאבק לדה־לגיטימציה של ישראל וקידום קמפיין חרם נגדה. חלקם אף נקשרו בתמיכה בחמאס. כך למשל, לינדה סרסור, פמיניסטית אמריקנית ממוצא פלסטיני המופיעה ברשימת הדוברים השנה בוועידה, הודחה ב־2019 ממנהיגותה בתנועת המחאה האמריקנית 'מצעד הנשים' לאחר שהואשמה בניצול התנועה להענקת פלטפורמה לאנטישמיות.

"בשנים האחרונות הארגונים האסלאמיסטיים ברחבי העולם, ובכלל זה הארגונים באמריקה, התבייתו על העובדה שארגונים יהודיים הציבו את האנטישמיות ודרכי הטיפול בה במרכז סדר היום. שיתוף הפעולה בין ארגוני מיינסטרים יהודיים ובין ארגונים אסלאמיים החל בנושאים בעלי עניין משותף, כמו למשל המאבק במלחמה באיסור השחיטה הכשרה באירופה. ההמשך היה אסטרטגיה מתוחכמת שפיתחו הארגונים האסלאמיסטיים כדי לדמות את  המאבק באסלאמופוביה למאבק באנטישמיות.

"מצד אחד, נכון שיש מקרים של שנאת אסלאם שצריך לטפל בהם", ממשיך רוזן. "אך מצד שני, בינם ובין הקמפיין שהארגונים האסלאמיסטיים מהדהדים, אין דבר וחצי דבר. בשלב ראשון, המטרה של הארגונים האלה היא לקבל לגיטימציה שלא הייתה להם קודם, באמצעות המאבק המשותף לכאורה עם הארגונים היהודיים.  בהמשך מגיעה המטרה האמיתית של הקמפיין, והיא לייצר הגדרה של המושג אסלאמופוביה שתהיה כוללנית מאוד. עד כדי כך שבפועל יהיה קשה מאוד למתוח ביקורת על גורמים אסלאמיסטיים באשר הם. כל ניסיון כזה, כולל דיבור על רדיקליזם או טרור, ייענה בהאשמות באסלאמופוביה וישתק את המבקרים. זהו מהלך מתוחכם, שברובד הפנימי שלו נועד לא רק לשתק את המבקרים, אלא להשתמש בארגונים היהודיים ככלי במלחמה במדינת ישראל. ומכיוון שאותם גופים המקדמים את המלחמה באסלאמופוביה קשורים גם בפעילות אנטי ישראלית – הולך ונוצר מצב, שכבר עכשיו אנו חשים בו, של תקיעת טריז בין יהדות העולם למדינת ישראל. ארדואן הוא אחד הגורמים המרכזיים שמרימים את דגל האסלאמופוביה, בדיוק כפי שראינו השבוע. פגישתו עם הרבנים היא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה. זה לב העניין. להפיל ברשת עוד ועוד ארגונים יהודיים, בקמפיין שבינו ובין המאבק האמיתי בשנאת האסלאם יש מרחק גדול. זה קורה כאשר אנשים נוטים להתעלם מהרקע ומהעובדות, בתקווה לייצר שיתוף פעולה כן ואמיתי".

חזרתי אל הרב מנדי חיטריק ושאלתי אותו: אתה חי בטורקיה כבר עשרים שנה, ומכיר את הנפשות הפועלות. האם אתה קונה את מה שהתרחש בביקור בארמון כתחילתה של ידידות מופלאה? תשובתו כנה בפשטותה: "אנו, הרבנים של הקהילות במדינות האסלאם, עוסקים בהווה ובעתיד. ואם ארדואן מכפר על עוון, בואו ונבנה מעתה ולהבא. לאנשים בביקור בארמון היו דמעות בעיניים. זה חלקנו וזה תפקידנו".

אלא שזה לא כל כך פשוט. בימים אלו ממש יוצא לדרך בארה"ב חוק נגד אסלאמופוביה שנכתב וקודם על ידי אילהאן עומאר, חברת הקונגרס הנמנית עם האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, ומוכרת בעמדותיה האנטי־ישראליות. בין השאר מוצע בו להקים משרד ולמנות שליח נשיאותי מיוחד למלחמה באסלאמופוביה, בדיוק כמו השליח הנשיאותי המיוחד למלחמה באנטישמיות.