שקט כבד עטף השבוע את שבילי מושב מרגליות, על גבול לבנון. בעשרות הלולים הפזורים במושב שררה המולה חרישית. פועלים עטויי לבן פינו את מאות אלפי הפגרים, זבל העופות ומיליוני הביצים שנותרו מאחור. שאון הקרקורים, שהוא חלק בלתי נפרד מפס הקול של המושב, נדם.
"כל הלולים ביישוב ריקים, אין כלום. דבר כזה לא קרה מעולם", מקוננת יפה מורדי, בת המקום. "המושב הזה והלולים הולכים יחד. אי אפשר להגיד מרגליות בלי ביצים, זה לא הולך. זה מקור פרנסה יחיד של המון משפחות כאן". זה עשרות שנים, בכל בוקר יוצאים היא או אחד מבני משפחתה לאסוף את תנובת אלפי התרנגולות המטילות שהם מגדלים, בשני לולים.
"השפעת הזאת נתפסה בלולים המרוחקים יותר מאיתנו, אבל הוציאו את התרנגולות מכל הלולים", מתארת מורדי. "קיבלנו הוראה מעכשיו לעכשיו שאף אחד לא נכנס ללול – לא לאסוף ביצים ולא לשום סיבה שהיא. אנחנו אוספים ביצים כאן 365 ימים בשנה, אפילו ביום כיפור, ופתאום אסור להיכנס ללולים".
בסוף השבוע שעבר המיתו קבלני משרד החקלאות את שתי להקות העופות שגידלו בני המשפחה. בעשרות הלולים הפזורים במרגליות חוסלו בסך הכול כ־600 אלף עופות. "כשהגיעו להמית את הלהקה שלנו לא הסתכלתי. סגרנו את החלונות ולא ראינו את זה. כעת אנחנו מחוסרי עבודה. נפלה מכה על היישוב הזה", אומרת מורדי.
כ־5,000 תרנגולות צעירות גדלו בלולי הסוללה המיושנים בחצרה של יפה מורדי. רק לפני כחודש רכשה המשפחה את התרנגולות החדשות – תחלופה שמתבצעת אחת לכמה שנים, בעקבות הזדקנות הלהקה הקודמת וירידה בתפוקה שלה. התרנגולות החדשות היו אמורות להתחיל להטיל בעוד כחודש.
"להכניס להקת עופות ללול זה המון כסף", אומרת מורדי. "הרבה משפחות כאן עוד לא התחילו אפילו להחזיר את ההשקעה הזו. גם התערובת שהן אוכלות זה עסק לא זול. אמרו שיפצו אותנו, אבל הפיצוי אף פעם לא מכסה את כל ההפסד, לפעמים הוא אפילו מעליב. אני אומרת את זה מתוך ניסיון עם מחלות ונזקים במטעים ובעופות. אני לא יודעת מתי נצליח לגייס כסף לקנות להקה חדשה. צריך להזמין תרנגולות חדשות, להמתין עד שבוקעים אפרוחים מביצים, זה תהליך ארוך. צריך כאן מספיק תרנגולות בשביל לעמוד בכל הביקוש האדיר אחרי שהומתו כאן כל כך הרבה עופות".
בזמן ביקורנו במרגליות, מרבית העופות בלולי היישוב כבר הומתו, ומשאיות הובילו אותם להטמנה. בלול הענק של אלי יונה עבדו כמה פועלים ופינו את ערימות זבל העופות, ועשרות אלפי ביצים שנותרו מיותמות בלולים השוממים. "זו תחושה איומה לראות ככה את הביצים, והכול לפח. קשה, קשה", הוא מתאונן.
שימו לב לחתולים
זו הפעם הראשונה בישראל שבה תרנגולות מטילות נדבקות בהיקף כזה. התפרצויות עבר אירעו בלולי פטם מסחריים שחשופים יותר למחלות, ובשנים עברו גודלו בתנאים לא סניטריים. "מדובר כאן באירוע מז'ורי ביישוב שיש בו כ־600 אלף מטילות ושאחראי לאספקת 14 מיליון ביצים בחודש למשק הישראלי, שהן כ־7 אחוזים מצריכת אזרחי המדינה", אומר ד"ר תמיר גושן, מנהל השירותים הווטרינריים בפועל במשרד החקלאות, ומי שמרכז את המאבק בהתפשטות הפנדמיה החדשה. "שפעת העופות בלולי ההטלה היא התסריט שהכי חששנו ממנו. רק לפני כשנתיים תרגלנו אירוע חריג וחסר תקדים שכזה".
ביום שלישי קיבלו תושבי המושב איגרת בהולה מהשירותים הווטרינריים, ובה התבקשו לשים לב לכל התנהגות חריגה של חתולי הרחוב וחיות הבית, וכמובן לפגרים של חתולים. באיגרת צוין כי בשנת 2012 התרחשה הדבקה של לול תרנגולי הודו בנגיף המדובר, ובקרבת הלול הנגוע נמצאו כ־15 חתולים חולים. רובם סבלו מדלקת ריאות קשה ומתו מהמחלה.
נגיף H5N1, הזן הנוכחי של שפעת העופות, התגלה בישראל לפני כשבועיים, בעיקר במתחמי בריכות המים בעמק החולה. הוא הדביק אלפי עגורים ועד כה הביא למותם הישיר של יותר מ־5,250 בעלי כנף, בעיקר עגורים אך גם שנקאים ועופות נוספים. העופות הנגועים מפרישים את הנגיף ברוק, בהפרשות אף וצואה, ואלה מידבקים במגעם עופות אחרים. המחלה עלולה להדביק גם בעלי חיים אחרים ובהם חזירים, חתולים ונמרים.
בני אדם לרוב אינם נדבקים במחלה, אך קיים סיכון, אם כי לא שכיח, להידבקות של בני אדם המצויים במגע ישיר עם העופות או עם הפרשותיהם. משנת 2003 אירעו בכל העולם פחות מ־700 מקרי הדבקה של בני אדם, רובם המכריע מתוך מגע הדוק עם עופות נגועים. עם זאת, כ־53 אחוזים מבני האדם שנדבקו בנגיף מתו – רובם הגדול במדינות שבהן שירותי הרפואה פחות מתקדמים. רוב החולים היו צעירים שבאו במגע קרוב עם עופות נגועים, או משטחים הנגועים בהפרשות העופות.
במשרד החקלאות ובמשרד הגנת הסביבה מעריכים כי שפעת העופות הגיעה אלינו עם נדידת הציפורים מאירופה, בעיקר העגורים. מתחילת אוקטובר ועד הימים האחרונים נמנו ברחבי אירופה יותר מאלף מוקדי תחלואה בעופות בר ומשק. בישראל אותרו עד כה כעשרה מוקדי הדבקה.
"בשנים קודמות זה היה פה ושם, מקרים בודדים, לא מאסה של להקות ענק שמביאות איתן את הנגיף", אומר ד"ר גושן. "הפיזור של זה מטורף, זה בכל מקום. בכל פעם פרט אחר יכול ללשלש מעל לול ואז הלך על הלול והוא נדון לכליה. כשהגענו אל הלולים הנגועים, פשוט לא נשאר מה להשמיד, כמעט כל העופות מתו. זו מחלה אלימה כל כך שהן נופלות כמו זבובים. המחלה נוראית לעופות, ותודה לא־ל – לנו פחות. אם חלילה המחלה תעבור לעוד שני יישובים של מטילות, כמויות העופות שייפגעו יגדלו עוד יותר. עד כה, בשאר היישובים שנפגעו מדובר בתרנגולות הודו פטם".
אף שעד כה לא תועדה בעולם העברה של שפעת העופות מאדם לאדם, בשל התחלואה הקשה ושיעורי התמותה הגבוהים בחולים שנדבקים, ננקטות דרכי מניעה מחמירות לעובדי לולים ומשחטות שהייתה בהם תחלואה. הם מקבלים בכל יום זריקה של תרופה אנטי־ויראלית בשם טמיפלו, שלה תופעות לוואי זמניות ולא נעימות. הזהירות היתרה נובעת מהידיעה שנגיפי השפעת משתנים, וכך עלול להיווצר זן המדביק בקלות בני אדם – בדומה למוטציה שעברה הקורונה.
לולים משנות החמישים
לאורך גבול לבנון פזורים 26 יישובים שפרנסתם מתבססת על ביצי מאכל – 70 אחוזים מלולי התרנגולות המטילות בישראל: ברחבי ישראל ישנם כיום כ־1,650 לולי מטילות, בכ־180 יישובים. רק כ־10 אחוזים מהלולים עומדים בדרישות הווטרינריות העדכניות. הרוב המוחלט של הלולים בישראל הם עדיין לולי "כלובים" מיושנים וצפופים, שקרבתם לבתי מגורים מגבירה את האפשרות להתפשטות מחלות המסכנות את בריאות הציבור, את בעלי החיים ואת פרנסת המגדלים.
בנסיעה בכבישי מושב מרגליות אנו רואים לולים שנבנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. התרנגולות חיות בהם בצפיפות, והזבל שהן מייצרות נערם על הרצפה ומסולק רק פעם או פעמיים בשנה. הלולים ישנים, קטנים ומלוכלכים, ומצבם התברואתי משמש כר פורה להתפרצות מחלות. הסלמונלה ומחלת ניוקאסל, למשל, נפוצות בלולים בארץ באופן שגרתי.
ד"ר תמיר גושן, השירות הווטרינרי "כשהגענו אל הלולים הנגועים, לא נשאר מה להשמיד, כמעט כל העופות מתו. זו מחלה אלימה כל כך שהן נופלות כמו זבובים. המחלה נוראית לעופות, ותודה לא־ל – לנו פחות"
באפריל האחרון פנו אל שר החקלאות ד"ר גושן וד"ר רם כץ, הרופא הראשי לבריאות העוף, והזהירו מפני אירוע שפעת עופות המוני: "אין שאלה אם יגיע שוב נגיף מהסוג הזה לישראל, אלא מתי ומה יהיה היקף הנזק", התריעו השניים, וציינו כי "המבנה הנוכחי של לולי ההטלה ופיזורם בישראל עלולים לגרום לאסון לבריאות הציבור. אם תרחיש זה יתגשם, יהיה בלתי אפשרי לשלוט בהתפשטות שפעת העופות בין לולי ההטלה הלא מוסדרים, ועקב מיקומם – הסיכון להדבקת אדם יגרום לפינוי יישובים שלמים לתקופה ארוכה".
במשרד החקלאות אומנם הצליחו בשנים האחרונות לקדם צעד אחר צעד את מערך העוף ואת שלוחת ההטלה בפרט. קרקע הלולים כוסתה ברצפת בטון, והלולים כוסו בגגות וגודרו כדי לצמצם חדירת עופות־בר ומחלות. אך עד כה לא הצליחו להוציא את הלולים מתוך היישובים.
"מבנה ענף הלול במדינת ישראל מהווה קרקע נוחה מאוד להתפרצות מחלות מידבקות בעופות", אומר ד"ר גושן. "במצב הנוכחי של הלולים, היכולת שלנו לבודד את האירוע ולמנוע זליגה ליישובים אחרים היא קטנה. באופן מעשי, כנראה לא נוכל להכיל את האירוע ולבודד אותו הרמטית. הוצאת הלולים מתוך היישובים יכולה גם לפנות שטחים לעיסוקים אחרים".
"הפריסה של הלולים במדינת ישראל", מוסיף ד"ר גושן, "היא גורם סיכון להתפשטות המחלה, מכיוון שכ־70 אחוז מהמטילות נמצאות ב־26 יישובים בלבד על רצועה צרה בגליל. קובעי המדיניות צריכים להחליט אם הסיכון הזה נסבל מבחינתם. הלולים הללו צמודים לבתים. החקלאים עצמם אמנם טופלו בטמיפלו, אבל המשפחות שלהם גרות במקרה הטוב עשרות מטרים מהלול. הכביסה תופסת את האבק שמכיל נגיפים, והכלבים והחתולים שמסתובבים בחוץ חשופים למחלה".
בשנות האלפיים, אומר ד"ר גושן, לולי מטילות צריכים להיראות אחרת. "בחוות מסודרות, שבישראל יש מעטות כמותן, הבודדים שמורשים להיכנס אליהן עוברים דרך מקלחת טיהור. הנעליים עוברות חיטוי, ואז נדרשים ללבוש כיסוי נעליים ובגדי מגן. הכול נעשה בבטיחות ביולוגית מוקפדת".
מאז 2007 מנסה מדינת ישראל לסגור את לולי הסוללה המיושנים ולהעביר את התרנגולות ללולים מודרניים, נקיים ויעילים יותר, אבל כל הניסיונות נבלמו על רקע התנגדות של הלובי החקלאי לשינוי בדפוסי העבודה של הלולנים – מרביתם מבוגרים, שמתקשים לשנות את הרגליהם.
הרפורמה בענף הלול, שמקדם שר החקלאות עודד פורר ושנידונה השבוע בכנסת, אמורה לחולל שינוי בתחום. מגדלים יקבלו תמיכה כספית כדי להחליף את הכלובים המיושנים בחדישים, ויינתנו גם מענקי פרישה למגדלים שיבחרו באפשרות הזו. עם זאת, החקלאים מנהלים מאבק עיקש נגד הרפורמה (עוד על הנושא ראו בכתבתה של ריקי ממן בעמוד הבא). ההתנגדות של החקלאים נעוצה בעיקר בדרישה הנוספת הכרוכה בהחלפת הלולים: הקמת המבנים החדישים לא תאפשר להם להמשיך להחזיק כל אחד בלול הפרטי שלו, והם ייאלצו לעבור למודל של שותפות עסקית עם שכניהם.
העגור הבודד
הלולנים הוותיקים חשים מותקפים. מבחינתם, משרדי החקלאות והאוצר מנצלים את המשבר כדי להפוך אותם לאויב ולהאשים אותם בהתפרצות המחלה. "תפסו טרמפ על המחלה ומדברים עלינו כאילו אנחנו הדבקנו את העופות. זו אמירה מגעילה", קובלת יפה מורדי. "הרפורמה של הלולים דורשת מאיתנו להתאגד כמה משפחות, ואומרים לנו 'תכניסו את כל העופות שלכם ללול אחד משותף ותקימו חוות ענק של שותפים'. אתה לא יכול לדרוש ממני לחפש שותפים לעסק שלי כי ככה מתאים לך. כל אחד רוצה את העסק הפרטי שלו ליד הבית שלו. אפשר גם במקום רחוק, אבל אי אפשר לכפות עלינו להיות שותפים. אף אחד ביישובי הגדר לא הסכים להיכנס לרפורמה הזאת, ולא הוגן בשעה הזאת לפגוע בנו ככה".
במסגרת הרפורמה מבקש משרד האוצר גם לבטל את מכסות הביצים הניתנות לחקלאים בגליל. "תראה מה קרה במרכז הארץ כשביטלו את המכסות", אומרת מורדי. "כולם עזבו את התחום כי לא היה משתלם להחזיק את זה. ואם יבטלו לנו את המכסות, מה יחזיק אותי ואת הילדים שלי פה? מה יש לי לחפש פה אם אני לא מוצאת פרנסה בגבול הצפון. אנחנו עוברים כאן חורפים מאוד קשים, והלולים הם הדבר היחיד שמחזיק אותנו כאן; עזוב אותך מציונות וסיסמאות, אנחנו רוצים פשוט לחיות".
בשער היציאה ממרגליות פועל תאילנדי מבקש מאיתנו לעצור, והוא מרסס את גלגלי הרכב בחומר חיטוי כדי למנוע יציאה עם לשלשת עופות נגועה. גם סוליות הנעליים שלנו עוברות חיטוי. משם אנו נוסעים דרומה, לעבר אגמון החולה. הכניסה לשטחי האגמון והשמורה, שבה מרוכזים מרבית פגרי העגורים שמתו מהשפעת, אסורה, אך בבריכות הדגים בעמק אנו רואים לא מעט פגרי עופות. עגורים מתים נמצאו השבוע גם ליד המושבים בלפוריה והיוגב בעמק יזרעאל, ובכפר־רופין שבעמק המעיינות. ליד רמת־דוד נמצא מת ברווז משויש, ובעמק חפר שבמשמר השרון נמצא שקנאי.
הצלם אייל מרגולין יוצא לשטח כמעט בכל יום בשבועיים האחרונים, כדי לצלם את נזקי השפעת בקרב בעלי הכנף, המעוררים עניין ודאגה גם ברחבי העולם. כ־25 אלף עגורים הגיעו השנה לחניית החורף שלהם באגמון, שמצוי על אחד מצירי הנדידה המרכזיים בעולם, ועד כה ידוע על יותר מ־5,000 פרטים שמצאו בו את מותם. "ההערכה כעת היא כי חמישית מאוכלוסיית העגורים בישראל נפגעה עד כה, והצפי הוא שנגיע לכ־25־30 טונות של פגרי עגורים", אמרה רעיה שורקי, מ"מ מנכ"ל רשות הטבע והגנים.
בתחילת השבוע תיעד מרגולין, צלם טבע ועיתונות, זוג עגורים, אחד מת והאחר מתבוסס בבוץ לידו. "העגורים ידועים כעוף מונוגמי שחי בזוגיות יציבה, והגוזלים נודדים עם ההורים עד בגרותם", הוא מסביר. "התקרבתי אליהם, והעגור החי לא ברח מפניי. נראה שהוא לא היה מוכן להיפרד מבת הזוג שלו, ונשאר לעמוד לצידה. המחזה היה קשה ועצוב".
ד"ר גושן מתקשה להעריך מתי מגפת בעלי הכנף תהיה מאחורינו. "אנחנו פשוט לא יודעים איפה זה ייגמר. הייתי נורא שמח אם הייתה לי דרך להציב בין העננים תמרור 'אין כניסה' לעופות הנודדים. בסופו של דבר היכולת לבודד אירוע כזה מהסביבה מאוד מאוד מוגבלת, עד בלתי קיימת. כך שאם האירוע יסתיים במרגליות בלבד, זה יהיה בזכות חסדי שמיים ולא רק בזכות הפעולות שאנחנו עושים".
