בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע היום (חמישי) כי יצירתו של הצייר דוד ריב שעוררה סערה, לא תוצג במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.
בית המשפט דחה את העתירה שהוגשה בעניין וקיבל את החלטת הוועד המנהל של המוזיאון שלא להציג את היצירה שלהחלטת רוב חברי הוועד, חצתה את גבול חופש הביטוי.
ביצירה מעוררת הסערה, רואים תמונה של אדם חרדי מתפלל בכותל בירושלים כאשר אותה תמונה מופיעה למעלה ולידה מופיע הכיתוב "ירושלים של זהב" ולמטה שלידה מופיע הכיתוב "ירושלים של חרא". ראש העיר רמת גן פרסם פוסטים בפייסבוק בהן הביע מחאתו ואת דרישתו מהמוזיאון שנפתח לאחרונה מחדש לאחר 15 שנים של שיפוצים, להסיר את היצירה המוצגת. ראש העיר הודיע כי ביקש מהמוזיאון להסיר את היצירה.
לטענת העותרים בעתירה שנידונה בבית המשפט, היוצר דוד ריב והאגודה לזכויות האזרח, מי שאחראי באחריות כוללת לפעילות המוזיאון זה הוועד המנהל של המוזיאון, כאשר לראש העיר אין כל סמכות להתערב בתוכן האמנותי הנתמך על ידי העיריה. לשיטתם, התערבות ראש העיר בתוכן האמנותי היא פגיעה בחופש הביטוי של המוסד. היצירה הוסרה לדרישת ראש העיר ושוכנה במחסן, אך באופן כזה שהמבקרים יכלו להתבונן בה, מכיוון שהדלת מאחוריו הונחה, היא דלת שקופה. יום לאחר מכן הוגשה עתירה וניתן צו ארעי שעד להחלטה לא תוסר היצירה מהתערוכה במוזיאון. בישיבת זום של 13 חברי הוועד המנהל של המוזיאון נשמעה עמדתו של ראש העיר וכן עמדת האוצרת שהתנגדה להסרת היצירה והחליטו בהצבעה שאין ברוב של 11 מול 2 מתנגדים שאין מקום להשארת היצירה ויש להסירה מהתערוכה עקב פגיעה ברגשות הציבור, בתדמית המוזיאון ובתדמית העיר.
ראש העיר שאמה הכהן כתב בתגובה להחלטת בית המשפט: "זו אמירה ערכית חשובה ומסר ששמירה על צלם אנוש וכבוד האדם באשר הוא אדם גוברים על הרעיון האוטופי של חופש ביטוי מוחלט ובלתי מוגבל".
עוד הוסיך ראש העיר: "מסר חשוב לאומנים: לא תמצאו מקום יותר ליברלי ומכיל מר"ג. טעיתם ששפטתם ושברתם את הכלים ביום הראשון ובמחלוקת הראשונה, בשעה שעל קירות המוזיאון עשרות יצירות מעוררות מחלוקת ומתריסות… יצירות קשות שגורמות לבטן להתהפך, יצירות שגורמות רצון להקיא ומייצרות בעיקר הסתה ושנאת חינם – לא יוצגו בעירנו. כבוד האדם והגנה על כל אדם מגזענות, אפליה והסתה הם מעל הכל".
למרות חגיגות ראש העיר, הדגיש השופט עמית קובי ורדי כי "מדובר לטעמי בעתירה חשובה שהייתה גם מוצדקת בעת שהוגשה ,שכן היא הוגשה בזמן שראש העיר סבר שבסמכותו להורות להסיר את היצירה ברם לאחר מכן, משקיבל ייעוץ משפטי שהסביר לו את המצב, התעשת ופעל בהתאם לדין שאין בסמכותו להתערב בתכני התערוכות המוצגות במוזיאון ומי שקיבל את ההחלטה להסרת היצירה בסופו של דבר היה הגוף המוסמך לכך- הועד 5 המנהל של המוזיאון".
"יחד עם זאת", כתב השופט, "ומבלי להמעיט מחשיבות העצמאות האמנותית השמורה להנהלת המוזיאון לא צריך להיות חולק בדבר סמכותו, לעיתים גם חובתו של ראש העיר להביע עמדה בתחום השנוי במחלוקת ומעורבותו אינה פסולה אלא חשובה, מתבקשת ולרוב משפיעה , כאשר נוצר מתח מסויים בין העובדה שהמוזיאון הינו תאגיד עירוני לבין חופש הפעולה המוקנה למוזיאון מכוח החוק החרות".
השופט אף ציין כי משהבין ראש העיר כי התהליך צריך להיעשות באופן הנדרש בהתאם לדין, כלומר ההחלטה נתונה לוועד המנהל, הוא העביר את ההחלטה לידיהם. השופט קבע כי לא הוכח ששאמה הכהן כפה את עמדתו על חברי הוועד.
השופט קובי ורדי ביקר גם את אוצרת המוזיאון: "לא ניתן להתעלם מכך, שאכן, מדובר ביצירה המעוררת מחלוקות ופולמוס ומתח בין ערכים מתנגשים, כאשר יצירה זו הוצגה למעשה עד עתה רק פעם אחת מחוץ לגלריה, בשנת 2015 במרכז ספיר וגם אז עוררה פולמוס, והאמן והאוצרת ידעו זאת, כאשר האוצרת הסבירה בדיון בעתירה כי לא בכדי מוקמה היצירה בחדר האוסף ולא בחלל המוזיאון הרגיל, שכן זה מביא לידי ביטוי את הצנזורה הפנימית שעוברת עם עצמה אוצרת המוזיאון, לפני שתולה עבודה כזו המעוררת פולמוס, כך שמראש ידעו שמדובר ביצירה שתעורר מחלוקות".
עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח: "אנו מצטערים על כך שבית המשפט לא השתכנע שהוועד המנהל של המוזיאון קיבל את ההחלטה להסיר את היצירה בשל השפעה פסולה של ראש העירייה. יחד עם זאת השופט הבהיר בפסק הדין באופן חד-משמעי, כי לראש העירייה אין סמכות להורות על הסרת יצירות אמנות או להתערב בתכני התערוכות המוצגות במוזיאון. בית המשפט אף המליץ למוזיאון לשקול את הצגת היצירה בחדר סגור ובכך לתת מענה לחופש הביטוי האמנותי ולפגיעה הקשה האפשרית בשמו של המוזיאון.
"התנהלותו של ראש העירייה והוועד המנהל של המוזיאון גרמו לפגיעה קשה בחופש הביטוי. ההשלכות של פרשה זו מרחיקות לכת ומהוות אפקט מצנן על יכולת הביטוי של האמנים בישראל.
"כפי שטענו בבית המשפט – זכור רק תקדים אחד לכך שוועד מנהל מתכנס כדי לדון הסרת יצירה: בפרשת "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין מועצת תיאטרון הקאמרי החליטה בשנת 1970 להוריד את ההצגה שלא נעמה לשלטונות וההחלטה היא כתם לדיראון עולם בתרבות הישראלית.
"טוב יעשה הועד המנהל של המוזיאון אם יאמץ את המלצת בית המשפט, וימזער, ולו במעט, את הנזק העצום שגרם למוזיאון ולחופש האמנות".
