מקדם הדבקה שיצא משליטה, ראש ממשלה שרוצה להטיל הגבלות, שרים שמכריזים "לא יקום ולא יהיה", ושר אוצר שמסרב לפתוח את הכיס. אנחנו לא מדברים על ישראל, אלא על בריטניה: ימים ספורים לפני חג המולד, כשתחלואת הקורונה חצתה את רף 100 אלף המאומתים ביום (שיא שלא היה כמותו מאז פרוץ המגפה), הרגיש ראש הממשלה בוריס ג'ונסון שאין ברירה וגיבש סדרת הגבלות התקהלות ומרחק, אבל לא שיער לעצמו באיזו התנגדות הוא עומד להיתקל.
"הגרינץ' שגנב את חג המולד", כינו אותו האזרחים. בזה אחר זה הכריזו שריו של ג'ונסון: לא נסכים להגבלות נוספות. דיוויד פרוסט, שר הברקזיט, התפטר והכריז: "כיוון הנסיעה של הממשלה ממש לא נכון". שר האוצר רישי סונאק הבהיר: "יפה מאוד שראש הממשלה רוצה הגבלות, אבל אנחנו ממש לא מתכוונים להעניק פיצוים נדיבים". ג'ונסון נאלץ לשנות את עמדתו, והכריז שלא ברור עד כמה מסוכן האומיקרון וכמה עומס הוא יטיל על בתי החולים, ולכן לא בטוח שצריך להטיל עוד הגבלות. הזיגזג הזה, שמצטרף לאירועים דומים בחודשים האחרונים, מעורר תהייה: האם הקסם של ג'ונסון פג? האם הוא בדרך החוצה?
ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון, שאינו חשוד באהדת יתר לבוריס ג'ונסון, אמר פעם ש"הוא לא נלחץ מדברים שבני תמותה רגילים נופלים בהם". הנרי זפמן, הפרשן הפוליטי של הלונדון טיימס, אומר לי ש"לאיש יש כישרון פוליטי מרהיב. דרכו אל כס ראש הממשלה סותרת את העקרונות הפוליטיים הרגילים, ולכן אסור להספיד אותו".
הקסם ששימש את ג'ונסון כדי לשבות את לב הציבור אירע באולימפיאדת לונדון ב־2012. במשך שבועיים עמד ראש עיריית לונדון בעל השיער הפרוע במרכז תשומת הלב של התקשורת, אם מתעלמים לרגע מהספורטאים המתחרים במשחקים הבינלאומיים. הוא הצליח לריב עם הסינים על הקרדיט להמצאת הפינג־פונג, נתקע באמצע השמיים על כבל בעודו מנופף בדגלי אנגליה, ובאופן כללי משך ככל האפשר את אור הזרקורים.
על הגל הזה הוא רכב ב־2019 כל הדרך לדאונינג 10. אחרי סדרת ראשי ממשלות משמימים, הבריטים רצו קצת פאן. הם המשיכו לקבל אותו, והוא חמק באמצעותו מלא מעט ביקורת. ג'ונסון הצליח לגרום לעיתונאים לצחוק רגע אחרי ששאלו אותו שאלה קשה וכך להתחמק ממנה; לתקוף את קרמיט הצפרדע במהלך נאום על בימת עצרת האו"ם בלי שזה ייראה מוזר לאף אחד; ולשרוד גם אחרי שיועצו הבכיר לשעבר חשף תכתובות על התנהלותו האסונית בתחילת משבר הקורונה. אבל בתקופה האחרונה משהו משתנה. מתברר שכאשר ג'ונסון צריך לקבל החלטות של חיים ומוות, הבדיחות שלו כבר לא מצחיקות כל כך. לפני שנה בדיוק, במהלך המגפה, הוא הוציא לפועל סוף־סוף את עסקת הברקזיט, יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, שהכישלון בהשגתה הפיל את קודמתו בתפקיד תרזה מאי; אבל מאז תקפו את הבריטים שלושה גלים של מגפת הקורונה, ובשילוב הניתוק מאירופה הכלכלה החלה להידרדר. הבריטים הרגישו את הפגיעה על בשרם.
המחסור בנהגי משאיות שיובילו סחורה מאירופה לאיים הבריטיים גרם למחסור בדלק ובסחורות, שעלול להאיץ את עליית המחירים. "ההתנהלות שלו לאחרונה העלתה שני ספקות מרכזיים בקרב הציבור והפוליטיקאים", אומר לי רוב ווטסן, פרשן פוליטי ב־BBC. "קודם כול, האישיות של ג'ונסון. הוא מבולגן ולא באמת מסוגל להתמודד עם החלקים הקשים, ומבחינתו אולי גם המשעממים, של ניהול מדינה וממשלה. התחושה השנייה היא שאין לו רעיונות ומדיניות של ממש, אין לו תוכנית סדורה".
לו הייתם שואלים את ג'ונסון, הוא היה שמח לחזור לימי התפרצותה הראשונית של הקורונה. "בתחילת המגפה אנשים הלכו אחריו, כמו אחר מנהיגים רבים אחרים", מנתח הפרשן זפמן. "הוא זכה לאהדה ברמות שיא. אבל כשתוכנית חיסון העדר הבריטית נכשלה אנשים תהו אם ג'ונסון סגר את בריטניה מאוחר מדי, והאהדה אליו החלה להיסדק. בתחילת השנה, כשבריטניה הובילה בחיסונים, האהדה אליו נסקה שוב, אבל עכשיו כל זה זיכרון רחוק". חשיפות מהתקופה האחרונה הרעו עוד את מצבו של ג'ונסון. בחודש שעבר החלה התקשורת לדווח על מסיבת חג המולד שנערכה בדאונינג 10 בדצמבר בשנה שעברה, בזמן שכל המדינה הייתה בסגר. בתחילה ניסה ג'ונסון להכחיש את קיומו של האירוע. פרסומו של סרטון המציג את יועציו מתבדחים על המסיבה, במעין אימון לרגע שהתקשורת תשאל עליה, אילץ את ג'ונסון להודות: היה גם היה. בגרדיאן הופיע תצלום שלו ושל אנשי צוותו במאי 2020, אוכלים גבינות ושותים יין בצוותא, בתקופה שהבריטים הורשו להיפגש בעת ובעונה אחת רק עם אדם אחד; הדבר עורר זעם נוסף בממלכה. ג'ונסון ניסה להגדיר את המפגש "פגישת עבודה", באופן לא משכנע.
אירוע נוסף גרם לרבים לתהות אם ג'ונסון כשיר בכלל לתפקיד. בנאום שנשא בסוף נובמבר הוא נראה מבולבל. הוא החל לעלעל בדפים ולחפש את המשך הנאום, ואז דיבר באריכות על "פפה פיג", חזרזירה ורודה בעלת מבטא בריטי המופיעה בסדרת טלוויזיה לילדים. "יש שם רחובות בטוחים, משמעת בבתי הספר ותחבורה ציבורית נוחה", סיפר על עולמה של הדמות המצוירת.
כמה שעות אחר כך נשלחה לדאונינג 10 שאילתה עיתונאית: "האם בוריס ג'ונסון בסדר?". "אני חושב שאנשים הבינו את המסר, וזה היה נאום מוצלח למדי", השיב ראש הממשלה למבקריו. אבל האירוע העלה סימני שאלה רבים אצל אזרחי הממלכה.
סקר שפורסם השבוע באינדיפנדנט הבריטי קובע שאילו נערכו הבחירות היום אך איש לא יוכרז כמנהיג המפלגה, הלייבור היו מקבלים 39 אחוזי תמיכה, והשמרנים רק 32 אחוזים. המצב של ג'ונסון גרוע יותר: אם הוא יוכרז בתור מנהיג המפלגה, השמרנים מתרסקים לפחות מ־30 אחוזים, והלייבור מזנקים ב־5 אחוזים נוספים; הפער בין המפלגות יעמוד על 12 אחוזים. בתרגום למושבי פרלמנט, השמרנים עלולים להפסיד כ־60 מושבים. הנתונים הללו גורמים לחברי פרלמנט שמרנים במחוזות שההתמודדות בהם צפויה להיות צמודה להתלבט אם להישאר נאמנים לראש הממשלה. אחרי הכול, הם ראו מה קרה לניל שסטרי הרסט, מועמד המפלגה בצפון שרופשייר. במשך מאתיים שנה זה היה מושב מובהק של השמרנים, אבל באמצע החודש נערכו שם בחירות מיוחדות לאחר התפטרותו של הנציג השמרן הקודם, אוון פטרסון – והתוצאות היו מהפך: פטרסון זכה במושב ב־23 אלף קולות בבחירות הקודמות, וכעת הליברל־דמוקרטים כבשו את המושב ברוב של 6,000 קולות כמעט; האירוע הוגדר כאחד מעשרת המהפכים הפוליטיים הגדולים בבריטניה במאות השנים האחרונות. לכן לא מפתיעה עוצמת המרד נגד ג'ונסון בקרב חברי מפלגתו, בסוגיית התו הירוק. 99 חברי פרלמנט שמרנים הצביעו נגד הגבלת כניסתם של לא מחוסנים למקומות מסוימים. למזלו או בעצם למבוכתו של ג'ונסון, הלייבור תמכו בהצעה, וכך היא אושרה.
אבל בסקר האינדיפנדט, כל שֵם אחר שהוצב כחלופה לג'ונסון בתור מנהיג המפלגה הרחיב את הפער בין השמרנים ללייבור. מייקל גוב למשל, אם יוכרז כמנהיג השמרנים, יגרום להפסד של המפלגה בפער של 18 אחוזים, במקום 12 במקרה שג'ונסון יישאר בהנהגה.
ראש הממשלה המכהן אינו מוקף מקורבים ויועצים מאנשי המפלגה, כך שהוא לבדו במערכה. "במפלגה השמרנית אין הרבה רצון לסייע לג'ונסון", אומר זפמן. "אין לו הרבה חברים במפלגה, והם מלכתחילה בחרו בו אך ורק כי חשבו שהוא ינצח בבחירות. לא מעט חברי פרלמנט אמרו לי: אנחנו לא אוהבים אותו, לא בטוחים שהוא ראש ממשלה טוב – אבל הוא יכול לנצח בבחירות. ברגע שרואים סקרים שמפקפקים בכך, זו בעיה גדולה מאוד מבחינתו".
לדברי פרשן ה־BBC רוב ווטסון, המזל הגדול של ג'ונסון הוא שחוקי המפלגה השמרנית מקשים על הדחת ראש המפלגה. "האמת היא שאיש לא באמת רוצה להחליף אותו עכשיו, באמצע משבר הקורונה ועליית המחירים. זה מה שנותן לו מרווח נשימה", הוא אומר, ומוסיף: "הוא לא רק פוליטיקאי – הוא ידוען שיודע להתחבר לציבור. מוקדם להספיד אותו". הימנעותו של ג'ונסון מהטלת הגבלות נובעת בין השאר מרצונו לשמור על אהדת המצביעים, אבל ברור לכול שאם התחלואה תטפס הוא יואשם בקבלת ההחלטה משיקולים פוליטיים, ומצבו יהיה גרוע יותר. כעת הוא סוג של מהמר. עליו רק לקוות שההימור לא יסתיים בכישלון מוחלט, כמו ההחלטה על מדיניות חיסון העדר.
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני בכאן חדשות
