מהי האמת? הכתיבה החדשנית של רב סעדיה גאון

קיומם של ספרי הלכה המוקדשים כולם לנושא הלכתי אחד, נראה לנו היום עניין טבעי. ספר שכותרתו היא "שמירת שבת כהלכתה", "טבילת כלים" או "כשרות המטבח", אינו מפתיע אותנו. אלא שלא תמיד כך היה הדבר. דרך כתיבה זו היא חידוש של רב סעדיה גאון (882־942), שהיה פורץ דרך בתחומים רבים.

עד זמנו של רס"ג, ספרי ההלכה היו תמצות הלכתי של התלמוד, על פי סדר הנושאים של המסכתות. רס"ג חידש את הסוגה ההלכתית של כתיבה על נושא אחד ממוקד. בין חיבוריו אפשר למצוא כאלה שעוסקים בהלכות ירושה, דיני פיקדונות, הלכות שחיטה ועוד. החיבורים הללו, המוקדשים לנושא הלכתי אחד, שונים מאוד מן המבנה של מסכתות התלמוד הבבלי, ואף מדרך החשיבה התלמודית.

חיבוריו ההלכתיים של רב סעדיה גאון מצטיינים במבנה שיטתי: הם פותחים בהצגת הכללים והעקרונות ההלכתיים, וממשיכים בפריטת הכללים הללו להלכות ופרטי פרטים. זאת בניגוד מובהק למבנה הרגיל של סוגיה תלמודית, שמתנהלת סביב משא ומתן, גולשת מנושא לנושא, חושפת עקרונות וכללים אגב הדיון בפרטי הלכה ומצרפת הלכה ואגדה. כדי לחבר חיבור שיטתי על נושא הלכתי, היה על רס"ג לחרוג מן המבנה של מסכתות התלמוד ולצרף סוגיות ממקומות שונים בתלמוד. היה עליו להתבונן במבט־על על כל הסוגיות בנושא ברחבי הש"ס, להחליט מה עיקר ומה משני, ומהם הכללים והפרטים בנושא. מתוך כך בנה חיבור בעל מבנה חדש לחלוטין. דרך החשיבה והכתיבה המחודשת של רס"ג השפיעה על כתיבתם של כמה מגאוני בבל שאחריו, וגם על מחברים מאוחרים יותר, כגון הרמב"ם.

רב סעדיה התרחק מדרך הכתיבה התלמודית גם בשפה של חיבוריו. הוא לא כתב בשפה הרבנית המקובלת – תערובת של עברית וארמית – אלא כתב ערבית באותיות עבריות. חידוש תקדימי נוסף של רס"ג היה כתיבת הקדמות לספריו, שאינן קיימות בספרות חז"ל ובספרות הגאונים הקדומה. ההקדמות של רס"ג מבהירות את אופי הכתיבה האישית של החיבור, ומשיבות כביכול לשאלה: "למה ראיתי לנכון לחבר את החיבור הזה". זוהי דרך שונה לחלוטין מן הדרך האנונימית והקיבוצית שבה מוצעים חיבורים חז"ליים. גם הצגת תוכן עניינים בסוף ההקדמה היא מן החידושים של רס"ג, והיא משקפת את דרך החשיבה השיטתית המחודשת, שהפכה – בעקבות רס"ג – לדרך כתיבה תורנית מקובלת.

מדריך לעדויות ושטרות

רוב חיבוריו ההלכתיים של רב סעדיה גאון לא הגיעו לידינו בשלמותם, ורק חלקים מתוכם שרדו בקטעי כתבי יד מן הגניזה הקהירית. לפני שנים אחדות פרסם פרופ' ירחמיאל ברודי את ספרו "חיבורים הלכתיים של רב סעדיה גאון", ולאחרונה פרסם עם פרופ' מנחם בן־ששון את "ספר העדויות והשטרות לרב סעדיה גאון". שני המחברים צירפו את קטעי הגניזה לכדי ספר לכיד ורציף, תרגמו את הערבית, והוסיפו ביאור ופרקי מבוא חשובים.

"ספר העדויות והשטרות" הוא חיבור טכני למדי. לאחר כמה פרקים העוסקים בעקרונות של הלכות עדות וכתיבת שטרות, הוא מציג למעלה מחמישים שטרות העוסקים בנושאים שונים: שטר למכירת בית, שטר שותפות, שטרי צוואה ועוד. הספר "נועד להיות מדריך שימושי ולסייע לעדים אשר נתבקשו להעיד על מעשה מסוים לנסח את עדותם (בייחוד בשטר) בצורה מוצלחת" (עמ' 9).

כפי שרס"ג ציין בהקדמתו, הוא כתב את החיבור "משום שנוכחתי בנחיצותו הרבה לאומה וידעתי את גודל התועלת שתפיק ממנו". בסוף ההקדמה הוא השתבח בכך שהספר הוא "מועט בכמותו ומרובה בתועלתו", ושהוא מייעד אותו לדיינים ו"לאנשים מן השורה שעשויים להתבקש לשמש עדים" או לכתוב שטרות.

למרות רצונו ליצור ספר שימושי, זהו בעיקר ספר לימודי, או ספר עזר לסופרי שטרות. בכל אחד מן השטרות מוצגים רק המאפיינים המיוחדים של אותו שטר, ורס"ג לא טרח לכתוב את כל לשון השטר ובכך לאפשר לסופרים פשוט להעתיק אותו כלשונו. מחברים מאוחרים יותר היו פרקטיים יותר, וכמה עשרות שנים אחרי רב סעדיה חיבר רב האיי גאון ספר שטרות משלו, שבו נכתב הנוסח המלא של כל שטר ושטר, כדי לסייע להעתיק ממנו שטרות מלאים. כך נהגו גם מחברים מאוחרים יותר. ספרים שימושיים אלה דומים לשטרות ולחוזים מלאים שאפשר למצוא כיום באתרי אינטרנט.

פסיקה אינה בהכרח אמת

את ההקדמות לחיבוריו פתח רס"ג בשבח הקב"ה, כאשר בכל אחד מחיבוריו בחר להדגיש שבח אחר שקשור לעניינו של החיבור. ספר העדויות והשטרות נפתח במילים המשבחות את ה' בכך שהוא "האמת הברורה". רס"ג מדגיש שהפסוקים המתייחסים לאמת מבליטים את המשפט כמאפיין את מידת האמת. אלא שהקביעה שהמשפט הוא אמת מובילה את רס"ג להשתוממות: "הכיצד? הרי יסודותיו מושתתים על דברי בעלי הדין וציריו סובבים על דברי העדים"; כלומר, השופטים פוסקים על פי הטענות של הנידונים ועל סמך דבריהם של העדים, והרי אלה עשויים לטעות, לשקר או שלא לספר את כל האמת. ואם כך הוא, כיצד אפשר לכנות את ההליך המשפטי "משפט אמת"?

כדי לענות על שאלה זו קובע רס"ג קביעה עקרונית: "ה' יתברך ויתעלה אינו מחייב להאמין כי מה שהעידו העדים אמת הוא בהכרח, אך הוא מחייבם לפסוק את הדין על פי עדות שני עדים – אף על פי שהם [הדיינים] מאמינים כי ייתכן ששניהם מכזבים כמו שייתכן שהם דוברי אמת… על הדיין לפסוק את משפט הא־ל כמו שהצטווה ולהאמין כי מי שקבע אותם פועל בהכרח על פי מה שמחייבת אותו חכמתו". כלומר, חובתם של הדיינים היא לפסוק על פי עדים, אף שייתכן ששני העדים "מכזבים" ודבריהם אינם משקפים את האמת. רס"ג הדגיש שאין בכך פגיעה בצדק הא־לוהי, מכיוון שאם אדם נפגע כתוצאה מעדי שקר, הקב"ה יפצה אותו בדרכים אחרות.

עצם הקביעה שיש לקבל את עדותם של שני עדים, אף שאין ביטחון בהיותם דוברי אמת, מקדימה דברים קרובים של הרמב"ם. הרמב"ם מעצים את כוחו של הדיין לפסוק לפי מה שברור לו שהוא האמת, גם כשאין ראיות חד־משמעיות לכך, והוא קובע "שאין הדבר מסור אלא ללבו של דיין לפי מה שיראה לו שהוא דין האמת". אך על כך הוא שואל: "אם כן למה הצריכה תורה שני עדים? שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים ידון על פי עדותן, אף על פי שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר" (סנהדרין כד, א).

דברי רס"ג והרמב"ם מבטאים תפיסה מפוכחת, שלפיה אף שדיין חייב לפסוק על פי דבריהם של שני עדים, עליו להיות מודע לכך שהעדים אינם בהכרח דוברי אמת. אפשר שזוהי קביעה פורמלית גרידא, שמאפשרת ניהול של סדרי משפט ושלטון (כך נראה מדברי רס"ג), ואפשר שזו קביעה שמעוררת את הדיין להתאמץ ולהבין האם העדים משקרים (כך אפשר להסיק מדברי הרמב"ם). כך או כך, הקביעה הזאת אינה מובנת מאליה, ויש מן הקדמונים שחלקו עליה וקבעו שנאמנותם של שני עדים נובעת מתוך הסבירות ששני עדים לא ישקרו.

גם אם שני עדים נאמנים, אין הם יודעים בהכרח להביע את דבריהם כראוי. רס"ג מבהיר שמסיבה זו הוא כתב את ספרו, כדי לשפר את יכולתם של בעלי דין ושל עדים להביע את טענותיהם ואת עדויותיהם באופן הטוב ביותר: "שמטרת הספר הזה היא להשיג דיוק בניסוח מילות העדים בעדות בדיבור ובכתב".

שימוש מסחרי ומשפטי

כאמור, חלק גדול מן הספר עוסק בעדות בכתב – כלומר בשטרות. במסורת התלמודית מוזכרים שטרות, נוסחי שטרות והלכותיהם, אך בשום מקום בדברי חז"ל אין תיאור מלא של נוסחו של שטר. כלומר, הספרות התלמודית רק רמזה לשטרות, מתוך הנחה שהנוסח המלא שלהם היה ידוע לסופרים שתפקידם היה לכתוב שטרות. כמה פרקים מעניינים בהקדמה של בן־ששון וברודי עוסקים במסורת של כתיבת שטרות בעולם העתיק, בקרב היהודים ובקרב המוסלמים.

העולם המסחרי והמשפטי זקוק לעדויות ולשטרות, ולפיכך ספרו של רס"ג העוסק בהלכות האלה היה נפוץ ושימושי. הוא אומנם לא הגיע לידינו בשלמותו, אבל שרידים של למעלה משלושים עותקים של החיבור נמצאו בגניזה הקהירית. כדרכה של הגניזה, עותקים אלה התפרקו ודפיהם התפזרו בספריות שונות ברחבי העולם.

הקטעים הרבים שנמצאו מעידים על תפוצת הספר, אך גם מקשים על מלאכת שחזורו. גורלו של ספר זה דומה לגורלם של חיבורים רבים שאבדו, או שהתפרקו ורסיסיהם התפזרו לכל עבר. רק עמל רב ושיטתי של חוקרים המצרפים קטע לקטע, ופיסת מידע אחת לחברתה, מצליח להשיב אלינו את החיבורים האבודים. בזכות פועלם של בן־ששון וברודי, חזר למדף הספרים של הלומדים והחוקרים חיבור אבוד בן אלף ומאה שנה.

 

ד"ר עוזיאל פוקס מלמד בחוג לתורה שבעל פה במכללה האקדמית הרצוג, ובמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן

 

 

כתאב אלשהאדאת ואלות'איק והוא ספר העדויות והשטרות לרב סעדיה גאון

מנחם בן־ששון וירחמיאל ברודי

האקדמיה הישראלית למדעים, תשפ"א, 296 עמ'