כשהשוטרים יריב מלכה ודודי אלקבץ הגיעו ביום שני למשמרת בנקודת השיטור הימי של מחוז חוף, הם לא דמיינו שבעוד כמה דקות הם יהיו שותפים באחד מרגעי הדרמה הגדולים של המחוז ושל חיל האוויר בתקופה האחרונה.
כניסה למשמרת מלווה בסדר פעולות קבוע של התייצבות, רישום ביומן, שיחת חולין עם המשמרת היוצאת ובדיקת כשירות של כלי השיט. באותו ערב התקיים משחק כדורגל בחיפה, והמשטרה עסקה בהתמודדות עם מה שמוגדר כאן אירוע ספורט המוני. השוטרים יודעים שברגע אחד הכול עלול להתהפך, אבל מה הסיכוי שבליל חורף קר יתרחש אירוע בים? בריאיון מיוחד הם מספרים על שגרת העבודה, הרגע שהוזנקו לים בגלל "משהו שהתפוצץ באוויר", השנייה שבה הבינו שמסוק צבאי התרסק, והרגע שבו מצאו ניצול במים בזכות נצנוץ של פנס.
"אני משרת 25 שנה בשיטור הימי", מספר רס"מ יריב מלכה. "זו יחידה מקצועית, קטנה ואיכותית, ואנחנו עוסקים בעיקר בפעולות של הצלת חיים במים ואכיפה של התנהגות כלי השיט. התחלנו בהכנות למשמרת רגילה של חורף, וכבר במהלך ההכנות קיבלנו דיווח מאזרח שהתקשר למוקד 100 ודיווח על פיצוץ לא ברור בשמיים".
רס"ב דודי אלקבץ כבר עבר בין כמה תחנות במשטרה. מאחוריו 30 שנה בשירות – ביחידות סיור, ביחידה המרחבית, ובשמונה השנים האחרונות בשיטור הימי. "השתתפתי באירועים קשים, ובאמת כבר ראיתי הכול, אבל זה היה אירוע אחר", הוא מודה.
כשהגיעה ההזנקה, קפצו חברי הצוות לכלי השיט. לפי הדיווח שקיבלו נדרש להם שיוט קצר יחסית, אבל העובדה שמדובר בלילה ובאזור חשוך לגמרי דרשה זהירות יתר, ושיט שמוגדר "בעיניים עצומות" – על בסיס מכשירים בלבד.
"יצאנו לים בלי לדעת לאן", משחזר מלכה. "התיאור שקיבלנו היה פיצוץ מעל המים. בראש רצו מחשבות – אולי טיל התפוצץ. לא דמיינתי תרחיש של מסוק צבאי, אבל הבנתי שיש אירוע חריג מאוד ולכן הזנקתי ניידת שתגיע לחוף מול נקודת האירוע ותיתן לי פרטים. עוד ועוד אזרחים המשיכו להתקשר למוקד 100 ולדווח על פיצוץ מעל המים וריח של שריפה".
"הגענו לזירה אחרי 10־15 דקות", מוסיף אלקבץ. "היה ים נוח אבל החושך מוחלט, ובמצב כזה מפליגים עם מכשיר לזיהוי עצמים. לאורך הדרך ניסינו לאסוף כמה שיותר מידע", אבל רק כשהגיעו אל נקודת ההתרסקות הבינו שמדובר במסוק צבאי.
מסוק נוסף שריחף מעל הנקודה האיר לספינת השיטור את שברי המסוק, אך קרבתו לפני הים משכה מים כלפי מעלה, והקשתה על התקדמות כלי השיט. "במצב כזה קשה לראות אבל חייבים להיכנס פנימה, אפילו בלי לדעת מה גודל המשימה. בשלב הזה ראיתי את קצין הים, הניצול, בין הרבה שברים בים".
"בתוך הסערה שהמסוק עשה ראיתי פתאום פנס מנצנץ", מוסיף אלקבץ. "ראינו חייל במים – חי אבל מותש לגמרי. התקרבנו ודוממנו מנוע כדי לא לפגוע בו. המדים שלו היו ספוגים דלק ומים והמשקל שלו היה עצום, יריב ואני הרמנו אותו יחד – הוא עצמו היה באפיסת כוחות. הבנו שהוא בדרך למצב היפותרמיה (ירידה חדה בחום הגוף; נ"א), ומיד דיווחנו וביקשנו להכין כוח רפואי".
"בזמן הזה הגיעה יחידת צוללנים של צה"ל, כי הם כבר קיבלו דיווח שהמסוק שקע", מוסיף מלכה. "כשהבנו שהמשימה שלנו שם הסתיימה ושהקצין שאיתנו זקוק לטיפול מיידי, טסנו בחזרה לבסיס השיטור הימי במטרה להביא אותו לבית החולים".
מותש, אבל חי
בחזרה לרגעי התאונה. אחרי ההתרסקות, כשסרן רון בירמן, הניצול, הבין את גודל האירוע, ואחרי שניסה לשווא לחלץ את שני הטייסים, סא"ל ארז שחייני ורס"ן חן פוגל ז"ל, הוא הצליח להתקשר למפקד הטייסת ולעדכן אותו במתרחש. בעוד המדינה עוקבת אחר הדרמה בים, הוא ושני אנשי השיטור הימי כבר ידעו מה עלה בגורל הטייסים. למרות פציעתו הקשה הצליח בירמן לחלץ את עצמו, ולספר למחלצים מה אירע.
"החלק המדהים הוא שרון יצא מהספינה שלנו על הרגליים", מסביר מלכה. "היו לו המון כוחות, לדעתי מהאדרנלין שזרם לו בדם. זו תאונה שסיכויי ההישרדות ממנה שואפים לאפס. הדבר האחרון שציפיתי לראות אחרי נפילה כזו לים הוא אדם חי ששרד. כשראיתי אותו – זה היה כמו לראות נס מול העיניים".
"הוא מאוד התרגש כשהבין שבאנו לחלץ אותו", מוסיף אלקבץ. "הוא חש קרוע. מצד אחד הוא אומר 'ניצלתי', ומצד שני הוא הבין מיד שהנס שקרה לו לא קרה לחברים שלו, שהם נשארו במים". השוטרים מספרים כי בירמן מיד הביע דאגה לחבריו הטייסים, "כך בעצם הבנו ששניים נוספים כלואים במסוק, אבל אנחנו לא יכולים לבצע כזה חילוץ, רק הילת"ם (היחידה למשימות תת־מימיות)", ממשיך מלכה.
שעות לאחר החילוץ של בירמן נמשכה המלאכה לחילוץ הטייסים מתוך הים, שכל עוד לא נקבע מותם נעו המחלצים בין ההבנה שאפסו הסיכויים לבין תפילה שאולי יקרה נס. אלקבץ ומלכה מבינים בשלב הזה שהערב השגרתי נגמר באירוע טרגי ודרמטי שמהולים בו עצב רב ותחושת גאווה על הצלחת חיים. בלעדיהם, רון היה עלול להפוך להרוג השלישי באסון.
"אני מעורב מאוד רגשית כי זה אירוע מאוד קשה", מספר רס"ב אלקבץ. "זה חוסר אונים כבד, כי אנחנו חוזרים לחוף ומבינים שיש במים שני טייסים שאנחנו לא יכולים לעשות כלום למענם. גם המחולץ הבין בשלב הזה שאין להם סיכוי. מה שראינו על הקצין הזה לא רואים בכל יום, מדובר באדם נדיר".
"באירוע קשה כזה אתה מעורב רגשית אם תרצה או לא תרצה, ובפרט כשמדובר בחיילי צה"ל", אומר מלכה. "למרות שתרגלנו תרחישים של מטוסים שמתרסקים בים, בזמן אמת אתה יוצא אל הלא נודע. בעבר כבר הוקפצתי לנחיתת אונס של מטוס בים, ואז המטוס צף והטייס השתחרר. למטוס יש עוד סיכוי מסוים בגלל המבנה שלו, אבל למסוק אין סיכוי. גם החבטה שחווים אנשי הצוות בגוף היא אדירה וגם המכה על הים, ולחשוב שהכול מהיר יותר ואין כיסא מפלט".
ביום רביעי בבוקר הוזמנו שני אנשי יחידת השיטור הימי לבית החולים בחיפה. המפגש היה מרגש לכולם. "הלכנו לבקר את רון והבאנו לו משהו מתוק", מספר מלכה. "היה ממש נחמד לפגוש אותו. אנחנו לא מכירים, אבל אני יכול להעיד שמדובר בבחור אמיץ".
