זה התחיל בסוף השבוע האחרון, עם עלייה חדה במחירי הדלק. ההכנות לחגיגות השנה החדשה היו בעיצומן. אבל התוכניות להשתכר, לבלות ולשמוח – פינו את מקומן לזעם עצור שהתפרץ באחת. ראשונים היו נהגי המשאיות בעיר הנפט ז'אונזן, ומשם זה התפשט במהירות לערי המחוז. כבר שבוע שבקזחסטן, מדינה שקטה בדרך כלל, משתוללות הפגנות ענק. ביום שלישי בלילה התפטרה הממשלה בניסיון להרגיע את הרוחות הסוערות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. המפגינים איבדו את הפחד.
נשיא המדינה, קאסים ג'ומארט טוקאייב, הכריז על מצב חירום בדרום קזחסטן, כולל בעיר הגדולה במדינה, אלמטי. מצב החירום יימשך שבועיים והוא כולל איסור על הפגנות, עוצר לילי והגבלות תנועה חמורות. מאז יום רביעי ניכרת האטה משמעותית בתנועה ברשת האינטרנט, ואפליקציות תקשורת ומסרים נחסמו בניסיון ממשלתי למנוע התארגנויות המוניות. בסרטון שהעלה ליוטיוב הזהיר הנשיא טוקאייב מפני הסתערות על בניני ממשלה, והאשים את המפגינים בניסיון לערער את היציבות במדינה ולפרום את הלכידות החברתית. אבל גם זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. המפגינים הסתערו בידיים חשופות על כוחות השיטור המצוידים והחמושים, השתלטו על מבני ממשלה והציתו אותם. ניידות משטרה הועלו באש. הכעס על השלטונות התפרץ בכל עוזו.
הפגנות בקזחסטן אסורות על פי חוק, אלא אם הן מאושרות מראש על ידי הרשויות. לכן מחאה המונית כזו היא אירוע נדיר ביותר, המעיד שהגיעו מים עד נפש. הסיבה המיידית לפרוץ ההפגנות היא כאמור עלייה תלולה במחירי הדלק. בקזחסטן פופולרי במיוחד השימוש ב־LPG, גז פחמימני מעובה. רבים הסבו את מכוניותיהם במיוחד כדי שיוכלו להשתמש בגז הזה, שמחירו כמחצית ממחיר הדלק הרגיל. אולם בעקבות ההתייקרות בסוף השבוע נוצר מחסור מלאכותי בדלק, מחירו האמיר ועימו גם הזעם על הממשלה. אם בממשלה חשבו שהקור המקפיא ברחבי קזחסטן, שבימים האחרונים צנח הרבה אל מתחת לאפס, יהווה מחסום משמעותי בפני הפגנות ענק, המציאות הוכיחה שהם טעו בגדול.
בניסיון ראשוני לשכך את זעם ההמונים הודיעה הממשלה כי היא מחזירה את ההגבלות על מחירו של הדלק. אבל זה לא עזר. ההפגנות קפצו מדרגה. ברשת החלו להתפרסם תמונות של אנשי כוחות הביטחון מזדהים עם המפגינים ועוברים צד. במקומות אחרים נראו מפגינים מתנפלים על כוחות הביטחון, ואלה נכנעים ללא קרב. תמונות חסרות תקדים במדינה שלא שומעים עליה כל יום, אבל היא נמצאת בצומת דרכים אסטרטגי בין המערב לסין, עם שתי מעצמות שכנות – רוסיה ואיראן.
למרות ריחוקה ודלילות האוכלוסין בה, קזחסטן היא מדינת ענק עשירה בעלת מעמד אסטרטגי בינלאומי. מאז שנות התשעים היא עשתה דרך ארוכה ומרשימה. ממדינה ענייה מוכת זיהום תעשייתי וגרעיני, למעצמה אזורית ויצואנית בינלאומית של דלק וחיטה. קזחסטן היא ספקית החיטה העיקרית לאיראן, המייבאת אותה תחת היתר מיוחד של משטר הסנקציות האמריקני. גם אפגניסטן, מדינת הטאליבן, מייבאת חצי מצריכת הקמח שלה מקזחסטן. בנתונים אלו, לאי יציבות פנימית בקזחסטן עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת, מעבר לגבולותיה. אגב, גם ישראל היא יבואנית חיטה מקזחסטן. כל כיכר לחם שמינית הנאפית כאן, מקורה בחיטה המיובאת מקזחסטן. שלא לדבר על כך שרבע מן הנפט המיובא לישראל מגיע מקזחסטן.
עד לפני שנתיים שלט במדינה הנשיא המיתולוגי, נור־סולטן נזרבייב. עם הגיעו לגבורות הוא העביר את השלטון בהליך מסודר ליורשו ובן חסותו, הנשיא הנוכחי טוקאייב. תחת שלטונו של נזרבייב הפכה קזחסטן למדינה עשירה. אולם העושר העצום שמקורו בנפט ומחצבים, לא חלחל לשכבות ציבור רחבות אלא נעצר ונצבר בקרב שכבה דקה של פוליטיקאים ואוליגרכים מקורבים לצמרת. אף שנזרבייב כבר אינו שולט רשמית במדינה, ולמרות גילו המתקדם ומצבו הבריאותי הרעוע, הוא ומשפחתו נותרו בעלי השפעה עצומה מאחורי הקלעים. בקזחסטן נפוצה מאוד התופעה של שליחת בנים ובנות מהמעמד העליון ללימודים גבוהים במיטב האוניברסיטאות ברוסיה, בסין ובמערב. עם שובם הם משתלבים בצמרת משרדי הממשלה ושולטים בצמתים חשובים של כלכלה, מסחר ויחסים בינלאומיים. כך נצברים בתוך שכבה דקה ופריבילגית לא רק הון עצום, אלא גם כוח והשפעה חוצי גבולות.
ברשת פורסמו תמונות של אנשי כוחות הביטחון מזדהים עם המפגינים ועוברים צד, או נכנעים ללא קרב. אלה תמונות חסרות תקדים במדינה שהפגנות בה אסורות על פי חוק, והן מעידות שבאו מים עד נפש
השד יצא מהבקבוק
האם כל זה עומד להשתנות? ההתפתחויות חסרות התקדים מגיעות שלושים שנה בדיוק אחרי נפילת בריה"מ. בקזחסטן ושאר מדינות חבר העמים קם דור שעדיין לא נולד כאשר בריה"מ עמדה על תילה. עם זאת, שאריות ההשפעה הסובייטית והאופי הדכאני של המשטר עדיין ניכרים היטב. אפשר לומר שאם בריה"מ לא הייתה נעלמת, רוסיה של היום הייתה דומה מאוד לקזחסטן הנוכחית.
לא רוסיה וגם לא סין יכולות או מוכנות לתת לעניינים בקזחסטן לצאת משליטה. זו מדינה חשובה מדי. לקזחסטן יש משקל משמעותי בארכיטקטורה המדינית והביטחונית הפוסט־סובייטית. קזחסטן היא בת ברית של רוסיה וחברה חשובה ב־CSTO, ארגון האמנה לביטחון משותף, המורכב מנציגי כוחות הצבא מרוסיה, בלארוס, קזחסטן, קירגיסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וארמניה. להידרדרות פנימית בקזחסטן עלולה להיות השפעה דרמטית על מצב הביטחון באזור כולו. אי יציבות שם תהיה כאב ראש קולוסאלי עבור הנשיא פוטין, במיוחד בתקופה רגישה של עימות מול המערב, כשעל הפרק עומדים עתיד העצמאות והדמוקרטיה באוקראינה ובלארוס. במינסק מקווה האופוזיציה המרוסקת שמה שלא הצליח בהתקוממות נגד שלטון העריצות של לוקשנקו, אולי יעבוד בקזחסטן. ובקייב ישמחו על כל שינוי שיגרום להסחת דעת של הקרמלין מאוקראינה.
עם כל הכבוד לדמוקרטיה, אי יציבות פנימית בקזחסטן איננה בהכרח התפתחות רצויה לקהילה הבינלאומית. תחת שלטונם של נזרבייב וטוקאייב, יש לקזחסטן תפקיד בינלאומי משמעותי כמארחת שיחות אסטנה לפתרון המלחמה בסוריה, בתהליך המתקיים בחסות רוסיה. עוד לפני כן עשתה קזחסטן, כמדינה גרעינית לשעבר, ניסיון חשוב ומעניין לתווך בין איראן והקהילה הבינלאומית. היא הציעה להפקיד בשטחה מוטות אורניום משומשים מאיראן ולייצר עבורה מוטות אורניום חדשים, במסגרת הקמת בנק אורניום בינלאומי בקזחסטן, בחסות סוכנות האו"ם לאנרגיה אטומית. איראן אמנם דחתה אז את ההצעה, אולם אם שיחות הגרעין הנוכחיות יתקדמו מתישהו מעבר למבוי הסתום הנוכחי – היא עשויה לצוף מחדש.
בינתיים, המצב באלמטי נראה בלתי פשוט בעליל. ברוסיה כבר החלו אמצעי התקשורת בחסות הקרמלין לתאר את המתרחש ברחובות כעוד ניסיון מערבי לייצר "מהפכה צבעונית", בהמשך ל"מהפכה הכתומה" באוקראינה ו"מהפכת הקטיפה" בגיאורגיה. אולם כבר עתה ברור שהעלאת מחירי הדלק הייתה רק הניצוץ שהדליק את הלהבה. התסיסה החלה כבר לפני שלושה שבועות, סמוך ליום העצמאות הקזחי, במעצר של פעילים צעירים משתי מפלגות אופוזיציה – "הבחירה הדמוקרטית של קזחסטן", ומפלגת "קוש".
אם הדרישה המתפרצת לדמוקרטיזציה, ביעור השחיתות וחלוקת משאבים חדשה לא תדוכא או תדעך, המדינה צפויה לעבור זעזוע יסודי. זה יהיה מאוד לא פשוט לייצר מעבר שלטוני, והטלטלה תהדהד הרבה מעבר לגבולות קזחסטן. הזרם החשמלי יעבור במדינות נוספות במרכז אסיה, ובראשן אוזבקיסטן. גם שם, כמו בקזחסטן ושאר מדינות ה־סטן, הולך ותם עידן העריצים האוטוקרטיים. זהו תהליך שיש בו מסר חשוב לא רק לרוסיה אלא גם לסין ואף להונג־קונג, שהולכת ונסגרת תחת היד הקשה של בייג'ינג.
סימן השאלה הגדול הוא כיצד יגיב פוטין. בקזחסטן יש מיעוט רוסי גדול, מה שאומר שפוטין יתקשה לטמון את ידו בצלחת אם העניינים יידרדרו. אם עד כה הייתה אוקראינה האתגר המרכזי שהציב פוטין למערב. כעת קזחסטן עשויה לשנות את התמונה. ברוסיה כבר נשמעים קולות הטוענים שארה"ב היא שעומדת מאחורי המהומות. מזכיר המדינה אנטוני בלינקן כינה את הטענות הללו "מטורפות".
לא משנה אילו שמות תואר יוצמדו מעכשיו להתפתחויות בקזחסטן – השד יצא מהבקבוק. התהליך בעיצומו. באקט סמלי, המפגינים כבר הפילו את פסלו של הנשיא נזרבייב. מי שעוקב אחרי תנועות מטוסים באתר פלייט־טרקר, ראה השבוע תנועה בלתי רגילה של מטוסים פרטיים הממריאים משדה התעופה של נור סולטן, לשעבר הבירה אסטנה, לכיוון דובאי. אין כמעט אוליגרך בקזחסטן שאין לו אפשרות מילוט בדמות וילה מפנקת בדובאי, שווייץ או לונדון. במציאות של חוסר יציבות, אנשי העסקים והאוליגרכים לא יישארו בקזחסטן אלא יעברו לבתי הפאר באירופה ובמדינות המפרץ. השלב הבא יהיה לנסות להבין האם יש למפגינים הנהגה. שם אחד כבר מבצבץ כמועמד אפשרי, האוליגרך הגולה והמבוקש ברוסיה, בריטניה וארה"ב גם יחד, מוכתר אבליאזוב, לשעבר שר האנרגיה של קזחסטן.
ידנו הארוכה
פרשת NSO, חברת הסייבר הישראלית, מסרבת לגווע. בלב הפרשה, תוכנת פגסוס המאפשרת לפרוץ לטלפונים סלולריים ולחלץ מהם מידע, לרבות תכתובות ותמונות, מבלי להותיר עקבות. היא מאפשרת למשתמשים בה להפעיל מרחוק גם את המצלמה והמיקרופון של הטלפון שנפרץ. על פי החברה, מוצריה נמכרים בסמכות וברשות אך ורק לגופי מודיעין ואכיפת חוק, "כחלק מהמלחמה בטרור ובפשיעה החמורה בעולם". אולם בעבר פורסם כי נעשה שימוש בתוכנה כדי לעקוב אחר מתנגדי משטר ופעילי זכויות אדם במדינות כמו סעודיה ומקסיקו. המכה העיקרית נחתה על החברה לפני חודשיים עם הודעת משרד המסחר האמריקני כי NSO הוכנסה לרשימה שחורה, לאחר "שפיתחה רוגלות שסייעו לממשלות זרות לעקוב אחר אנשי ממשל, עיתונאים, אנשי עסקים, פעילים, עובדי שגרירויות ואנשי אקדמיה ופעילותן נוגדת את אינטרס הביטחון הלאומי של ארה"ב".
בסוף השבוע שעבר, בריאיון לאמנון אברמוביץ בחדשות 12, נשאל שר החוץ יאיר לפיד על פרשת NSO. לפיד היה נחרץ בתשובתו והבהיר כי היא פעלה כחברה פרטית. אם יתברר כי גורמים ישראלים רשמיים הפעילו אותה בניגוד לחוק ולא לפי תנאי הרישיון – הם יתנו את הדין, הצהיר לפיד. "אנחנו לא נסתיר ולא נכסה על אף אחד".
אמר ולא ידע כמה מהר יהפכו מילותיו לקונקרטיות. השערורייה האחרונה נחשפה לפני שבועיים בפולין על ידי העיתון גאזטה ויבורצ'ה. על פי התחקיר העיתונאי, התוכנה נרכשה שלא כדין על ידי "הסוכנות המרכזית למאבק בשחיתות" של ממשלת פולין, אך בפועל שימשה להאזנות לפעילי אופוזיציה בכירים. השבוע הגיעה התפתחות מעניינת במיוחד בפרשה. על פי דיווח של העיתון, ראשיתה של השערורייה הפולנית לפני חמש שנים. ביולי 2017 נפגש ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בהונגריה, במסגרת מה שכונה "פסגת וישגרד", עם ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אורבן ועם ראשת ממשלת פולין דאז, ביאטה שידלו. זה היה חלק מאסטרטגיה שפיתח נתניהו, בניסיון לייצר בריתות עם מדינות במזרח אירופה ולשבור את שטף ההחלטות האנטי־ישראליות של האיחוד האירופי. נתניהו שאף לתקוע טריז מזרח אירופי בהחלטות הללו, במה שנחשב אז כהצלחה מדינית כבירה ואסטרטגיה מבריקה.
אך האם לפגסוס הייתה תרומה כלשהי להצלחה הזו? ובכן, על פי הדיווח של הגזטה ויבורצ'ה, באותה פגישה התקבלה ההחלטה למכור את פגסוס לפולין ולהונגריה. ומה קרה מאז? נשיא הונגריה ויקטור אורבן סומן כדיקטטור בהתהוות, וכעת מגיע המשבר גם לפולין, שגם בה הדמוקרטיה מקרטעת לאחרונה. הטענה כי ממשלת פולין עקבה אחרי בכירי אופוזיציה מלהיטה את הרוחות במדינה. ואם כן, לא מן הנמנע שיגיעו לישראל בקשות הבהרה מהאיחוד האירופי, שפולין חברה בו. כפי שזה נראה כרגע, זו התפתחות כמעט מתבקשת. ואם להתייחס להבטחתו של שר החוץ לפיד, המסמכים הלוהטים בפרשת פגסוס אמורים להימצא במשרד החוץ ובסוכנות לפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון. או כמו שנאמר, צפו להתפתחויות.
