המערכת החורפית האחרונה שאפילו זכתה לשם משלה – הסופה "כרמל" – כבר שככה וכמעט נשכחה, אבל במרומי החרמון, הצבע הלבן עודנו שולט. לצד המבקרים שקפצו לשחק בשלג אפשר לראות עשרות חיילים הממתינים בסככת חתולי השלג ורכבי התובלה הלבנים. הכלים הכבדים המיוחדים לנסיעה בשלג המאפשרים את תנועת החיילים בין המוצבים בפסגה והעברת ציוד ואספקה עומדים כמו במסדר צבאי. "הרכב האדום הוא חתול שלג", מצביע רב־סמל מתקדם כפיר סבג מיחידת פינוי השלגים של חטיבת הגולן והחרמון בצה"ל. "הוא יכול לנסוע אפילו בשיפוע של חמישים מעלות, הזחל שלו ננעץ בשלג ונותן לו את הדחיפה לעלות ולא להחליק, יש לו מקום בקבינה לעד עשרים איש. איתו פורצים ראשונים בשלג. אחרי שהוא מפלס כביש על השלג, אפשר לעבור לרכבי ה־BV שבהם אפשר לקחת חיילים רבים יותר".
הוא בן 38 ומשרת ביחידה כבר 17 שנים. חייו נעים בין החורפים הקשים, לבין עונות האביב והקיץ. אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ, כתבה יונה וולך, ואנשי יחידת פינוי השלגים צוברים בתקופה הזו בעיקר ניסיון באימונים ובהיערכות. ברבות השנים הפך רס"מ סבג למעין "ראש העיר" של החרמון. הוא אמון על הדרכים, אמצעי הבטיחות והביטחון, בינוי ותקינות המוצבים, ומתן השירותים לכל גורמי הביטחון על ההר. למרות הנוף הפסטורלי ומלחמות השלג, מבט חטוף לכיוון צפון מזכיר לנו שלא הרחק מהמקום שבו אנחנו עומדים, נמצא איום לוחמה שונה לגמרי, בדמות מחבלי חיזבאללה וחיילי צבא סוריה. לפני כשנתיים חדר אזרח סורי לישראל דרך החרמון, בלי שהתגלה. הוא נעצר לבסוף סמוך למסלולי הסקי ובחקירתו התברר כי מדובר באדם הלוקה בנפשו. באותה שנה ירו חיזבאללה כמה טילים לעבר החרמון בכמה הזדמנויות. צה"ל הגיב לכך בתקיפה נרחבת בסוריה.
רס"מ ניר אברט: "אנחנו על הכלים 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע כי למעשה זו הדרך היחידה לעבור ממוצב למוצב ולרדת למטה לתחתית ההר"
בעבור רס"מ סבג, שמרגיש בחרמון כמו בבית, משבר האקלים הוא הרבה מעבר לסיסמאות או ועידות בינלאומיות. בסיור שאנחנו עורכים עימו בגזרת החרמון המושלגת מספר סבג שמזג האוויר במרומי ההר הופך בשנים האחרונות ליותר ויותר 'משוגע' ובצה"ל נערכים למציאות החדשה. "הסערות כאן הופכות לקיצוניות יותר בעוצמה שלהן ובכמות השלג אבל הן גם קצרות יותר ובתכיפות נמוכה מהעבר", הוא מסביר. התחממות כדור הארץ ומשטר מזג האוויר ההולך ומשתנה לנגד עינינו מקבל משמעות ביטחונית בהר הקפוא. סבג, מפקד היחידה, מצטייד בכלים חדשים וטכנולוגיות להתמודדות עם אתגרי מזג האוויר במטרה להבטיח מענה מהיר וקבוע לכל המוצבים בהר, בכל התנאים.
עבודת אנשי היחידה נחשבת מסוכנת במיוחד ודורשת ניסיון רב. הנסיעה על השלג בתנאי ערפל כבדים ורוחות מורכבת מאוד. לא אחת חתולי השלג התהפכו במהלך עבודות הפילוס.
"האתגר הכי משמעותי בעיניי הוא להגיע לחייל פצוע או לאירוע שדורש מענה מיידי במהלך סופה בלילה. זה אתגר מסוכן והרוחות החזקות מייצרות לעיתים קירות שלג של 15 ו־16 מטר בדיונות ואנחנו צריכים לדאוג שיהיה אפשר לעבור בכל דרך ולכל מקום", מתאר סבג. אירועי השלג שהופכים לקיצוניים, אבל גם קצרים במשכם, מעמידים אתגרים לא פשוטים ליכולותיו וליכולות של 70 אנשי המילואים שמשרתים תחתיו. עליהם לדאוג שלכל החיילים במוצבים יהיה חשמל סדיר לחימום, אוכל ומים וכמובן היכולת לצאת למשימות הביטחון השוטפות בהר, לדאוג לחימוש המערכות השונות, וגם האפשרות לצאת הביתה לחופשות. "שלא יהיה שאי אפשר להגיע למוצבים", הוא מסכם.
מאחורי ההר
שגרת יומם של אנשי היחידה מתחילה באשמורת הבוקר. מדי יום ובכל מזג אוויר סבג ואנשיו דואגים לפרוץ צירי תנועה בשלג הכבד ובקרח המחליק. ביחידה החורפית משרתים בימי השנה שני חיילים בסדיר, ושני משרתי קבע, ועיקר הכוח שלה מבוסס על אנשי מילואים. רבים מהם "משוגעים לדבר", מכורים לשלג ולעבודה הקשה של היחידה, ומתנדבים לשירות מילואים ממושך בכל שנה, חלקם ממשיכים לשרת גם לאחר שמלאו להם שישים. "אנחנו נמצאים עם המילואימניקים שלנו בקשר כל השנה, זה כמו משפחה. אנחנו הולכים לאירועים של החברים ובקיץ עושים מפגש יחידה עם הנשים, כי בסוף, אם האישה לא תשחרר את בעלה ליחידה, לא יהיו לי מילואמינקים ולכן גם אותה צריך לרתום לאירוע", הוא מציין ופורץ בצחוק שממלא את האוויר הקר באדים.
בכל שנה באוגוסט מקבלים המילואימניקים של היחידה את צווי הזימון, ומדצמבר עד אחרי פסח הם הופכים לתושבי קבע בהר. "ברגע שהכול מתכסה פה לבן, כאילו השלג מקרין נוירונים למוח שגורמים לכולנו להתרגש מחדש ולהתלהב כמו בפעם הראשונה. לפתוח ציר בתוואי לבן ובתולי זה אתגר מדהים וכיף בכל פעם מחדש".
רס"מ כפיר סבג: "הסערות כאן הופכות לקיצוניות יותר בעוצמה ובכמות השלג, אבל הן גם קצרות יותר. האתגר הכי משמעותי הוא להגיע לחייל פצוע או לאירוע שדורש מענה מיידי במהלך סופה בלילה"מטווח בשלג (מימין) ואלפיניסטים באימון.
במשך חודשי הקיץ כאמור נערכת היחידה לקראת החורף. העבודה, כך נראה, לעולם לא נגמרת. "יש פה מערך של 50 כלים ושישה מוסכים שבהם הם מטופלים בכל הארץ. זה אומר ליווי הובלות של ארבע שעות לחיפה למשל, לתקן, להביא חלפים מחו"ל. לאחרונה חזרתי מהשתלמות בארה"ב כדי להביא כלי חדש. החורף בישראל נמשך כשלושה חודשים, אבל בחרמון, כבר כשמתחיל הגשם אנחנו צריכים לעבוד עם מפזרות המלח על הכבישים הקפואים. רק השנה הצבנו פה בקיץ האחרון 1,200 עמודי סימון בצידי הכבישים. משמעות הדבר שמחפרון חפר לאורך כל ההר 1,200 בורות, לתוכם יצקנו בטון והעמדנו עמודים. דאגנו לתחזוק תחנות הכוח המקומיות שנותנות מענה בחירום ועוד", מתאר סבג.
אנחנו עולים על רכב ה־BV – רכב שלג מיוחד, דמוי נגמ"ש שאמון על הובלת האספקה ופינוי הזבל מהמוצבים. את ההגאים אוחז רס"מ ניר אברט, בן 57 מקצרין המשרת ביחידת פינוי השלגים כבר 30 שנה. הנסיעה אל מוצב מצפה שלגים, הנמצא בראש הפסגה השנייה בגובהה בארץ – 2,224 מטר מעל פני הים – איטית ומלאת מהמורות על פני השלג. המוצב משקיף על כל השטח מאגן דמשק, דרך ערי לבנון ועד לחוף הים התיכון. השמיים בהירים וקר מאוד – ולא רק לי. "אל תתרשם שכאילו לנו, אנשי היחידה, לא קר כי 'התרגלנו לקור'. קר לנו בהחלט ואנחנו דואגים להתלבש בהתאם", הוא חושף וסודק משהו מהתדמית המאצ'ואיסטית של לוחמי החרמון קרי המזג.
בצד הדרך אנחנו פוגשים ב"אלפיניסטים" בבגדי ההסוואה הלבנים שהחלו את אימון החורף ויצאו לסיבוב גלישה בשטחים הצבאיים של החרמון. ליד המוצב, לוחמים של חטיבת הנח"ל מבצעים מטווח ירי. ממכשיר הקשר התלוי בחלקו האחורי של הרכב הכבד נשמעות כל הזמן קריאות למשימות שליחויות שאליהן נדרשים נהגי התובלה. "אנחנו על הכלים 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע כי למעשה זו הדרך היחידה לעבור ממוצב למוצב ולרדת למטה לתחתית ההר", מסביר אברט. באזרחות הוא נהג משאית סמיטריילר שכיר. המעסיק שלו כבר יודע שבחורף, במשך 40 עד 50 יום, אברט במילואים. "הבוס שלי מקבל את זה בהבנה. אנחנו משרתים פה במחזורים ולפעמים גם נותנים ימים מעבר לזה. הכול פה בהתנדבות. בגיל שלנו כבר לא חייבים לעשות מילואים, אבל אני כאן עד שייגמר לי הכוח. כל עוד אני יכול לתת מעצמי, אשתדל לתת ולהיות כאן על ההר הלבן".
