מילה לפתיחה: מתחילת השבוע כבר לא יכולנו לחמוק מזה. הנורות האדומות הבהבו מכל עבר. הודעת ווטסאפ ממנהלת בית הספר, דוא"ל מהגננות, המלצרית בבית הקפה הקבוע שלא הגיעה למשמרת, והחבר לעבודה ששלח את תמונת בדיקת האנטיגן החיובית. האומיקרון עבר מידיעת חדשות מרוחקת למציאות מוחשית. כל שיחה אקראית המחישה איך עוצמת ההתפשטות של הגל הנוכחי גדולה הרבה יותר מכל מה שהכרנו עד עכשיו. לנוכח העובדה שהממשלה החליטה פחות או יותר לתת עצמאות מוחלטת לאזרחים בכל הנוגע לבדיקות ולניטור התחלואה, נראה שברומטר התחושות האישיות עומד להיות רלוונטי יותר מכל כותרת שנקרא בתקופה הקרובה.
עודד בז'ראנו, 48, תל־אביב
על המפה: גרים ברמת־החייל, ואני עורך דין שמתעסק בקרנות.
המצפן: פעם הייתי מתעדכן מאוד, קורא טורי דעה, שומע חדשות ופוליטיקה, והיום הורדתי לגמרי את הזמן שאני מקדיש לדבר הזה. זה חוזר על עצמו, ועד שזה מגיע לציבור זה מדולל, ורמת האמון שלי בחדשות היא נמוכה מאוד. ברוב המקרים אני יכול להגיד שאני הולך להצביע. בכל בחירות מצאתי את עצמי מצביע למפלגה אחרת. בפעם האחרונה הצבעתי לגדעון סער. אני שמח שיש ממשלה מתפקדת בישראל ויש משרדים שמתפקדים ויש תקציב – למגזר השלישי, לחינוך, לבריאות. לפחות יש משהו שעובד במדינה.
האומיקרון: בשבת שעברה עשינו בדיקה במוצאי שבת וקיבלנו תשובה חיובית. היו תסמינים לכל המשפחה – ילדה בת 15, אשתי ואני. היה לנו כאבי שרירים וחום. שפעת מחוזקת ומהונדסת. היה קצת מפחיד, אני לא יכול להגיד שלא, כי אתה לא יודע לאן זה מתפתח. הפחד הוא שרק אחרי כמה ימים זה מסתבך. אני מחוסן פעמיים, ואשתי והבת שלי לא מחוסנות בכלל. אני חושב שהמערכת לא הייתה שקופה מול האזרחים, והפרה את החוזה שלה מול האזרחים בשלילת התעודה הירוקה ובעובדה שידעו שנצטרך כל
כמה זמן לעשות עוד חיסון כי הקודם לא יחזיק. אחרי שאתה רואה את התוצאות ותופעות הלוואי, ברור הרבה יותר שצריך לעבוד על המערכת החיסונית. אני לא מעוניין להתחסן יותר, תודה.
תמי וונסובר, 53, חיפה
על המפה: אמא לשני סטודנטים, מנהלת תפעול בחברת סקרי שוק בינלאומית.
המצפן: אחרי שזנחתי את ההתעניינות בפוליטיקה בשנים האחרונות, חזרתי לעקוב אחריה מאז הבחירות האחרונות. גדלתי והתחנכתי בבית דתי־לאומי ליברלי, עברתי לא מעט בחיי, השילוב של נפתלי בנט ויאיר לפיד הוא הגשמת חלום מבחינתי. אז לא הכול קל, אפילו קשה, אבל אני שמחה על התפקוד של הממשלה הזו, שבהחלט הביאה לי תקווה.
האומיקרון: אני מחוסנת שלוש פעמים, מהראשונים שהתחסנו, וכך אעשה כדי להחזיר את חיי לנורמליות. התנדבתי במחלקת הקורונה בבית החולים רמב"ם כשהמחלקות שם היו עמוסות ועצובות. ראיתי שם מראות קשים מאוד, ואני לא מצליחה להבין את המתנגדים בשום צורה. אני אובחנתי אחרי התקררות קלה שהופיעה אחרי שחזרתי מחופשה עם בן זוגי בצפון יוון. בדיקת האנטיגן לפני הטיסה ובדיקת ה־PCR היו שליליים, ובכל זאת, בשל התקררות פניתי לרופא המשפחה במכבי, שהמליץ מיד על בדיקת PCR נוספת, שיצאה חיובית. לבן זוגי הבדיקות שליליות, ובינתיים אני מרגישה שפעת רגילה תודה לאל. ההלם מבחינתי הוא רק בכניסה לבידוד ארוך. מכיוון שאני רק בתחילתו, אני מקווה לא להתחרפן עוד כמה ימים. אבל אין לי על מה להלין, ילדיי גדולים, אני רגילה לעבוד מהבית ואאלץ את אהוביי לחזור לשיחות וידאו איתי.
בסך הכול אני חושבת שהתמזל מזלי. הרופא במכבי הגיב לי מיד, חיכיתי רק 20 דקות בתור ל־PCR במתחם של סמי עופר בחיפה, קיבלתי תשובה לבדיקה תוך פחות מ־24 שעות, וההליך היה לי ברור. בן זוגי לעומת זאת נאלץ לעמוד מול שלוש הוראות שונות לבידוד, שהשתנו מהיום למחר, עם מסרון שגוי ממשרד הבריאות והמתנה אין קץ למענה האנושי במוקד משרד הבריאות כדי למצוא מוצא מתוך הבלגן.
אבישג שפורקר, 27, בני־אדם
על המפה: אני עובדת סוציאלית ואנחנו חדשים בבנימין, נשואה לאליה ואמא של גפן הקטנה. אני מביאה תמונה של שלושתנו, זה בסדר?
המצפן: אני מתעניינת ובעיקר מאוכזבת. אני מרגישה שרימו אותי, את ההתיישבות ובכלל את גוש הימין. לא מרגישה ביטחון בכלל. אני עוקבת בקטנה. אני הולכת להצביע בדרך כלל. בבחירות האחרונות כמעט לא הספקתי. אני לא מבינה איזו מרוקאית יכולה לצאת להצביע שלושה ימים לפני פסח. בכל פעם הצבעתי ליכוד, וזאת מבחינתי גם גנטיקה מסבתא סימי – רק ביבי! חוץ מפעם אחת, כשאיילת שקד הייתה בראש והצבעתי לה. לבנט אני פשוט לא מאמינה.
האומיקרון: אני מתאוששת מהגל השני שתקף אותנו. בפעם הראשונה נדבקנו בפורים בשנה שעברה, הייתי בהיריון בחודש החמישי והיה ממש קשה. שנינו היינו חולים וזה תפס אותנו רע מאוד וחשבנו שזהו ושסיימנו, והנה עשרה חודשים אחר כך חלינו שוב. נדבקתי ממרצה שלי בלימודים. הפעם בעלי קיבל את זה בקטנה, ואני חטפתי הרבה יותר קשה מבפעם הקודמת. כאבים משוגעים, חום ושיעול. הייתי מושבתת למיטה לשבוע שלם. גם גפן הקטנה שלנו נדבקה והיא קיבלה את זה קל ברוך השם.
המזל שלנו הוא שאנחנו גרים ביישוב מדהים. עטפו אותנו במלא עזרה ואוכל, קניות, כל מה שצריך. במפתיע, הזמן הזה שלנו בבית בלי לצאת בא לנו טוב. בעלי בדיוק חזר מקורס של חודש וחצי בצבא, והזמן הזה, עם כל הקושי, היה חזרה מבורכת הביתה.
יש לי הרבה דיאלוגים פנימיים מול הקורונה. אני לא מחוסנת. אני מפוחדת וחרדה מהחיסון יותר מאשר מהמחלה. קורונה היא מחלה מבאסת. אני ממש מרגישה את ההשפעות שלה עכשיו, חולשה וכאבי גוף. הזיכרון והחדות קצת חלשים, אבל אולי זאת הלידה ואני סתם מאשימה.
