אופירה הלוי מנהלת את הבלוג "שיחות בהר הבית" באתר מעריב, ופרסמה בו עד כה שבעים ראיונות עומק עם הדמויות הפועלות בהר. כעת היא מתפנה לספר מעט על עצמה ועל כוח המשיכה של המקום הקדוש בעולם.
נולדתי במושב התימני המסורתי יכיני בגבול רצועת עזה. כבר בגיל צעיר מאוד סיפר לי סבי שמשפחתנו עלתה מתימן לארץ ישראל כדי לקדם את הגאולה ולבנות את בית המקדש. בגיל שש עליתי לראשונה לירושלים בטיול של סוף גן חובה.
אבי הצטרף לטיול. ביקרנו בכותל המערבי ואבי הצביע על כיפת הזהב ואמר לי: "זה שלנו. פה עמד בית המקדש, ובני משפחתנו, הלויים, שירתו בקודש". גמרתי אז אומר לשרת בקודש.
בדרך הביתה ביקשתי מאבי לעבור לגור בירושלים. הוא השיב: "אל תדאגי, לא נתמיד לגור במושב. כשייבנה בית המקדש נעלה להר הבית לשרת בקודש". לתומי האמנתי שבתוך שבוע בערך ייבנה המקדש. השבוע הזה התארך והפך ל־35 שנים לפחות.
ביום הולדתי הארבעים טיילתי בירושלים עם חברה. היא ביקשה שנלך לכותל להתפלל. ישבתי לידה והבנתי שהכותל איננו מרגש אותי. אמרתי לה: "הישארי פה, אני אחפש היכן הר הבית". חשתי שההר יעורר בי חוויות רוחניות. או אז הגיעה רבנית והזהירה אותי לא לעלות כי "עונש כרת מוטל על מי שעולה". הקשבתי לה, אבל החלטתי שבפעם הבאה שאגיע לירושלים אעלה להר הבית.
חלפו חודשיים. בוקר לאחר ראש השנה התעוררתי מחלום בתחושה ברורה שעליי לעלות להר. יצאתי בטרנינג מהבית בלי להודיע לאיש לאן פניי מועדות.
הגעתי להר חמש דקות לפני סגירה, בלי שידעתי מה מותר ומה אסור ומהן שעות הכניסה. השוטר בשער התאמץ להניא אותי מלעלות באומרו: "תבואי מחר, נותרו בסך הכול חמש דקות ליהודים להיכנס". התעקשתי לעלות בכל זאת. השוטר אמר: "את נכנסת מהשער הזה ויוצאת משער השלשלת". מדובר בתשעים מטרים בלבד.
נכנסתי למתחם ההר בבכי עז, עם דמעות שזולגות כמו נהר. לא בכי של עצב וגם לא של שמחה, אלא של געגוע עמוק לדבר שכלל לא הכרתי. הגעתי סמוך לכיפת הסלע. זכרתי שבכניסה השוטר הזהיר אותי לא להתפלל, אבל לא יכולתי לעמוד בעוצמה הרוחנית. שמע ישראל. חזרתי על התפילה פעמים רבות, עד שאיש וקף ניגש אליי והורה לי לצאת מהר הבית כי תם זמן הכניסה של היהודים.
סיפרתי על החוויות שלי למעסיקי, ד"ר אורי מילשטיין, והוא יעץ: "אל תשאירי את החוויות הקדושות שלך לעצמך. הרי הר הבית שייך לכל העם". הוא קישר אותי עם עורך מעריב דורון כהן, שאהב את הרעיון ליצור בלוג של שיחות בהר הבית, והקצה לי מדור באתר העיתון לשיחות על ההר עם בני כל הדתות והלאומים – על נושאים דתיים, תרבותיים, היסטוריים, ארכיאולוגיים, משפטיים ולאומיים.
כך הגעתי עד היום לפרסום של שבעים פרקים. הדרך עוד ארוכה ואני אפסע בה.
