רוסיה מרכזת מסוף נובמבר כוחות גדולים בגבול עם אוקראינה. חטיבות שריון וחי"ר, ויחידות סיוע ארטילרי והגנה אווירית מתכנסים מסביב לשכנה הגדולה ביותר של רוסיה מן המערב. לאחרונה דווח גם על הצבת יחידות אספקה ורפואה בגבול, עדות לכך שהרוסים מתכוננים למבצע צבאי ארוך יחסית, בן עשרה ימים עד חודש, שידרוש תמיכה לוגיסטית ניכרת.
מה פוטין מתכנן? יש ויכוח ער בנושא. פרשנות אחת היא שהרוסים מתכוננים לפלישה צבאית מסיבית לאוקראינה, והם לא מתכוונים לסגת. במדינה מתחוללת מלחמה מאז 2014, ולאורך כל הדרך האוקראינים ממשיכים לפלרטט עם המערב; לפוטין נמאס להמתין שהמערב יכבד את הקווים האדומים שלו, והוא רוצה לכפות סדר פוליטי וביטחוני חדש במדינה ולהבטיח שקייב לא תצטרף לעולם לברית נאט״ו. אחרים (ובהם כותב שורות אלה) רואים בריכוז הכוחות חלק ממהלך דיפלומטי מורכב יותר: פוטין מאיים על ארה״ב כדי לסחוט ויתורים ולהגיע להסדר מועדף בסוגיית אוקראינה; רק אם ארה״ב תסרב להיענות לדרישות הרוסיות, ריכוז הכוחות יאפשר לפוטין להסלים את המצב ולפתוח במבצע צבאי בשטח.
כדי להבין מדוע זו פרשנות סבירה יותר, צריך להבין מהן האפשרויות הצבאיות העומדות בפני פוטין.
1.הפלישה הגדולה: הרוסים רצים לקייב
הדרך הראשונה היא פלישה צבאית מלאה למזרח אוקראינה, ואולי השתלטות על המדינה כולה. בשלב הראשון מוסקבה תתקוף באמצעי סייבר, ותנסה לשתק את מערכות התקשורת ולהפיל תשתיות קריטיות אחרות, כמו חשמל ומים. במקביל, כוחות אוויר ותותחנים יכתשו את הכוחות האוקראיניים בגבול ויכינו את הקרקע לפלישת כוחות שריון מכמה חזיתות, שידהרו לעבר הנהר דניֶיפר, החוצה את אוקראינה מצפון לדרום. בכל פיתוליו, הדנייפר מרוחק בין 200 ל־350 ק"מ מגבול רוסיה: בירת אוקראינה קייב, השוכנת על גדותיו, מצויה במרחק 200 ק"מ בדיוק מגבול רוסיה הסמוך אליה. האפשרות הזאת אינה קלה. גם כיבוש הרצועה הרחבה בת 200 עד 350 הק"מ שבין רוסיה לדנייפר יעלה לרוסים בהרוגים ובנזק כלכלי חמור (בין השאר מעיצומי המערב, שבוודאי יחריפו). רוסיה תשתלט על אוקראינה, אך תצטרך לנהל כיבוש ממושך בשטח עוין בחלקו, והיחסים שלה עם המערב יקרסו.
2.מלחמת הבדלנים: הרחבת רפובליקות הדונבאס
פלישה מקיפה אינה האפשרות היחידה שיש לרוסיה. דרך קלה יותר לאיים על המערב היא להעצים את מה שעשתה רוסיה מאז 2014, ולעודד את הבדלנים ברפובליקות הדונבאס הפרו־רוסיות של מזרח אוקראינה – לוהנסק ודונייצק – לכבוש שטחים חדשים.
יעד אפשרי אחד יכול להיות עיר הנמל מריופול על חוף ים אזוב, שהותקפה כבר כמה פעמים. רוסיה אולי תשלח כוחות לא רשמיים – דהיינו, במדים אך ללא דגל רוסיה – לתמוך במורדים. היא גם תייצר עילה למלחמה, לדוגמה הפעלת מל״טים אוקראיניים. רוסיה תזהיר את קייב לא לרכז כוחות נגד הבדלנים, ותחת המטריה הצבאית הרוסית הבדלנים ישיגו גישה לים, ישפילו את אוקראינה ויאותתו לארה״ב שמוסקבה יכולה להמשיך ולהרחיב את שטחי הרפובליקות הפרו־רוסיות אם לא תקבל את מבוקשה.
3. כיבוש ידידותי: התייצבות בדרום הדנייפר
האפשרות השלישית היא מבצע צבאי מוגבל בהיקפו בדרום־מזרח אוקראינה. ברוב השטח נמצאת אוכלוסייה רוסית או דוברת רוסית, שכנראה תהיה עוינת פחות לכיבוש. כיבוש השטח יאפשר יצירת גשר יבשתי בין רוסיה ובין חצי האי קרים, ויחזק את השליטה של רוסיה בחצי האי. סיפוח השטח הזה יאפשר לרוסים להזיז את הגבול מערבה לפחות בדרום אוקראינה; התייצבות על נהר הדנייפר תספק קו הגנה נוח יותר מרכס דונייץ הנמוך. מבצע צבאי כזה יעלה בהרוגים, אך מחירו הראשוני יהיה נמוך מפלישה לכל מזרח אוקראינה, ומכיוון שהאוכלוסייה ברובה דוברת רוסית, גם מחירו המתמשך יהיה זול יחסית. כמו מבצע בהובלת הבדלנים, גם פלישה מוגבלת כזאת תאפשר לרוסיה ולארה״ב להמשיך בשיח הדיפלומטי: וושינגטון עדיין תוכל להציג כהישג את מניעתה של פלישה כוללת לאוקראינה.
