כבר שנים רבות שהצבא מנסה להתמודד עם תופעת האובדנות בקרב משרתיו. עד לא מזמן, לשאלת הכתבים מה ניתן לעשות, בצה"ל היו נוהגים להגיד שכמעט בלתי אפשרי לעצור את מי שמבקש להתאבד. הצבא נקט בקו שהנחה בעיקר לא לנסות להתמודד עם התופעה: קציני בריאות הנפש הונחו פשוט לשחרר משרתים מועדים, במקום לבדוק ולטפל. אך בעשור האחרון חל מפנה של ממש. הצבא שהתנער בחר להתמודד, ונושא האובדנות בצה"ל עבר שינוי.
בשנה האחרונה מצאו את מותם 11 משרתים תחת הקטגוריה "אובדנות". בשנה שקדמה לה המספר היה תשעה חללים. העלייה, כך מעריכים בצה"ל, היא תוצאה של משברים קשים בעיקר סביב מגפת הקורונה אולם במספרים כאלו יתכן שזו פשוט עלייה במקרים שלא טופלו בזמן, או לא זוהו. אולם בכל זאת אנחנו במגמה חיובית. 16 חיילים התאבדו בשנת 2017, וב-2011 מתו 21.
אז איך הצליחו בצה"ל לשנות תפיסה ולהבין שאת החיים הללו אפשר להציל? הצעד הראשון הוא הרחבת סל הטיפול הנפשי. מה שלא תועדף עד כה זכה להתייחסות, ובריאות הנפש בצה"ל כבר לא הייתה הכתובת שמגיעים אליה כדי לקבל פטור, כי אם מקום שבאים אליו לקבל אבחון וטיפול.
הצעד השני, ואולי החשוב ביותר, היה הצפת הנושא בקרב מפקדים. פעם, קציני צה"ל היו רואים את הקב"ן כתחנה בדרך חזרה לבקו"ם. היום הם יודעים שלשלוח חייל לקצין בריאות הנפש זה לשלוח חייל לטיפול. המפקדים נמדדו גם על נשר נפשי ובעיקר על מניעת נשר נפשי. לא הכריחו חיילים להשאיר במערכת, הכריחו מפקדים לטפל בחיילים.
הצעד הבא במהפך נולד ברגע שהוחלט לתחקר באופן עמוק כל מקרה התאבדות לגופו. "כדי למנוע מקרים של אובדנות יש ועדה לכל מקרה", הסביר אתמול (ג') רמ"ט אכ"א תא"ל יורם כנפו. "זה כמובן מעבר לחקירת מצ״ח שנפתחת. אנחנו בודקים כל לקח, וכל לקח שמופק אנחנו מיישמים".
במהלך התהליך זיהו בצה"ל שתי אוכלוסיות שזקוקות לתשומת לב אחרת: חיילים בודדים, וחיילים ממשפחות עולי העדה האתיופית. בין היתר, עלו בתחקורים פערים בין המוטיבציה לחזור לארץ ולשרת בצה"ל מטעמי ציונות לבין הקושי האמיתי שחל אצל חייל בודד שנאלץ באחת לעזוב את משפחתו ואת חייו בחו"ל ולחזור לארץ לדירה קטנה, שירות מאתגר וחופשה לבד. "הקמנו מרכז בודדים שנמצא במופ״ת וזמין 24/7", מסביר תא"ל כנפו. "המרכז מלווה את החיילים הבודדים ומספק להם מגוון שירותים כולל בריאות הנפש".
באשר לעדה האתיופית, השנה נרשמו שלושה מקרי התאבדות של בני העדה. כבר שנים שנותנים בצה"ל מקום לנושא הזה, בין היתר באמצעות הבנה שאת הסיפור של בני העדה צריך ללמוד וללמד את המפקדים. עיקר הדגש הושם על נושא הפערים התרבותיים. התופעה לא מוגרה, אבל יש יותר מודעות.
כלי עבודה שנוסף בשנים האחרונות הוא האישור המשפטי לשימוש בטכנולוגיות. היום, יש לרשות המערכת ארגז כלים באמצעותו ניתן לאתר חייל בעל רקע של קשיי הסתגלות, או סמנים של רקע נפשי, שנעדר מהבסיס. "הוספנו למצ״ח יכולת לאתר חייל נעדר ביחידה ואנחנו מפעילים את כל האמצעים כדי לאתר את החייל ולמנוע הגעה למקומות לא רצויים", מסביר תא"ל כנפו. ואכן, היו לא מעט מקרים בהם מצ"ח הצילו חיים בזכות טכנולוגיה כזו.
כל חייל הוא עולם ומלואו, ואין להתהדר בירידה בנתונים, אבל להתהדר בתהליך. בצה"ל עושים עבודה רצינית בנושא, בתקווה שבשנה הבאה ייספרו פחות מקרים מאשר בשנה החולפת.
