חמש שנים חלפו מאז מינויו של עו"ד מאיר לוין למשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי), ובמשך כל התקופה הזו הוא צלל מתחת לרדאר. למעט אזכורים ספורים בתקשורת, הציבור הרחב בקושי מכיר את שמו, ומבחינתו המצב הזה היה אמור להימשך ("השקט הוא הדרך הטובה ביותר לקדם דברים"). רק עכשיו, אחרי שהפרויקט הגדול ביותר שלו הושלם, הוא התרכך והסכים להתראיין. אבל לפני שאנחנו צוללים אל פרויקט "הרגולציה על הרגולציה", אני מבקש את התייחסותו לענייני השעה הבוערים.
האומיקרון משתולל, קצב ההדבקה של הנגיף גואה מעבר לכל מה שידענו בסבבים קודמים, ובעלי העסקים זועמים על הממשלה. לטענתם, בנט ולפיד מתעלמים מהמצב ולא מכריזים על סגר כדי לא לשלם, אף שבפועל ההכנסות שלהם צנחו והמשק התכווץ לפעילות של כמעט סגר.
שאלתי את לוין אם יש רגע שבו העניין הופך לסוגיה משפטית ואנשי היועמ"ש מתערבים. הוא מצידו דבק בתפיסה שמרנית הדוגלת בריסון ייעוצי. "השאלה אם להעניק או לא להעניק פיצוי לבעלי עסקים היא נטו סוגיה של מדיניות, ולדרג המדיני יש שיקול דעת נרחב בשאלה אם לפצות, מתי וכמה. אם אנחנו מתערבים זה רק בשלב שני, שבו עולות סוגיות של שוויון. אם לדוגמה מחליטים לפצות רק חדרי כושר ולא ענפים אחרים, נרצה לראות הוכחות לכך שהענף הזה נפגע באופן יוצא דופן וזקוק ליחס מיוחד".
ה־פרויקט של לוין הוא כאמור הקמת רשות הרגולציה. בעיית גודש הרגולציה מעסיקה את מקבלי ההחלטות שנים רבות. בקבוצות פייסבוק של עסקים קטנים מתפרסמים עוד ועוד סיפורים על הצבת דרישות מופרכות כתנאי לקבלת רישיון עסק: מוכרת פרליני שוקולד שנדרשה לבנות חדר קירור, בעלי דוכן פלאפל שנצטוו להתקין מערכת יקרה לכיבוי אש, יבואני צעצועים שנדרשים לעבור ייסורי גיהינום במכון התקנים ועוד.
"השלב הראשון היה לרדת לשטח", משחזר לוין. "בנינו צוות משותף למשרד ראש הממשלה, משרד המשפטים ומשרד האוצר, והלכנו לשמוע את בעלי העסקים. הבעיה הראשונה שגילינו היא שכל משרד קובע מדיניות עצמאית, ויד ימין לא יודעת על יד שמאל. מפעל זעיר לייצור ממתקים התלונן שבמשרד אחד דרשו ממנו לבנות מסדרון חוצץ בין מחסן חומרי הגלם לחדר המוצרים הסופיים, ומשרד אחר דרש ממנו לבטל את המסדרון כדי שלא תהיה בעיית מילוט במקרה שריפה. המשרדים לא מדברים זה עם זה והוא מצא את עצמו חסר אונים, נופל בין הכיסאות. החוק החדש מתחיל בסנכרון ושקיפות".
החוק מבחין בין "זרם הרגולציה", כלומר רגולציה עתידית, ובין "מלאי רגולציה", כלומר זו הקיימת.
"נכון. ביחס לזרם, כל משרד ממשלתי יחויב לפרסם את כל תוכנית הרגולציה שלו לשנה הקרובה. זה יאפשר למשרדים לתאם ביניהם, ולציבור להיערך, להגיב ולגלות מעורבות בתהליך. הבעיה השנייה קשורה ל'מלאי', והיא הרגולציה באפלה. חלק גדול מהרגולציה לא נמצא בחוקים ובתקנות אלא בכללים ובהנחיות של המשרדים. הם לא מפורסמים בשום מקום, ולפעמים בעל העסק מגלה את הדרישות רק כשהוא מבקש רישיון. היו משרדים שרצו לייצר רגולציה בלי לעבור את התהליכים המורכבים הכרוכים בחקיקה ראשית ובהתקנת תקנות, והם יצרו תקנות רוחביות בתחפושת של הוראות מקומיות. הם דחפו תקנות דרך התנאים לרישיון העסק, וכל זה בחוסר סמכות".
משרדי עורכי הדין הגדולים מרוויחים מזה לא מעט. התאגידים חוטפים תביעות ייצוגיות על הפרת רגולציות שלא הכירו, והמשרדים פתחו מחלקות של רגולציה מונעת שעושות מחקר בלשי כדי לגלות מה הרגולציה שחלה על הלקוחות.
"זה חמור יותר. לפעמים גם המשרד הממשלתי לא מכיר את כל הרגולציה שחלה בתחום שלו. בכל אגף יש הנחיה אחרת, ואין תמונה כללית בשום מקום. יש כללים שפג תוקפם, ומחוסר ידיעה ממשיכים לאכוף אותם. לכן חשוב שהכול יהיה שקוף. שהמשרד יֵדע מה הוא דורש, ושהעסק ידע מה חל עליו. החובה לפרסם הכול במאגר אחד כבר תעשה סדר. זה גם תורם למשילות, כי הדרג הנבחר יוכל להכיר את עבודת המטה שעליה מבוססות הרגולציות ויהיה לו קל יותר לבחון את היעילות".
"הגיע אלינו בעל מאפייה קטנה שמעסיק שלושה עובדים. על בסיס תקנות משנות השישים חייבו אותו להתקין לוקרים, לבנות שני תאי שירותים, לגברים ולנשים, ותא מקלחת"
מאיר לוין (48) למד במדרשיית נעם ובישיבת הר עציון. את תאריו, במשפטים ובמנהל עסקים, עשה באוניברסיטת בר־אילן. הוא התמחה בבית המשפט העליון אצל השופט אליעזר ריבלין ובילה עשור במגזר הפרטי, כעורך דין ושותף במשרד גורניצקי. לשירות הציבורי הגיע בשנת 2012 ומילא שורה של תפקידים ברשות ניירות הערך. ב־2016 בחרה בו שרת המשפטים איילת שקד כמחליף למשנה הקודם אבי ליכט, והציבה לו משימת־על מרכזית: צמצום הרגולציה והבירוקרטיה במגזר העסקי.
לוין מתגורר ברעננה, נשוי ואב לארבעה. מעל הררי הקלסרים והמסמכים הגודשים את שולחנו בלשכה שבצלאח א־דין מונחת המסכת הנלמדת בדף היומי. "הלוואי שהייתי עומד בקצב, אבל בהיקף העבודה פה זה לא פשוט. אני מפצה בשיעורים שאני שומע בנסיעות. עכשיו אני בסדרה מרתקת של הרב אליקים קרומביין על הגר"א ותלמידיו". מאחורי לוין ניצבת תמונה ובה דיוקנאות של ראשי ישיבת הר עציון המנוחים – הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל, המורכבים ממילים זעירות מתוך חיבוריהם.
ישיבת הר עציון לכאורה רחוקה מהחסידות, אבל כל בוגרי הר עציון שראיינתי, דיברו על הרבנים ליכטנשטיין ועמיטל עם ברק והתלהבות שקשה למצוא אפילו בחצרות חסידיות.
"זה באמת ככה. במשך השנים בישיבה לא היה לי אומץ לגשת לרב ליכטנשטיין מרוב הערכה ויראת כבוד לתורה ולגדולה שלו. אבל ככל שחולפות השנים אני מרגיש קשור אליו יותר, והקשר הוא דרך מסורת הדורות שהוא העביר. המתודולוגיה שלו משפיעה עליי עד היום, הטוטאליות בלימוד הקרינה עליי גם במגזר הפרטי וגם בציבורי. השאיפה למצוינות, ההבנה שאתה לא יכול להביע עמדה לפני שבדקת וחקרת עד הסוף ואתה סגור על מה שאתה אומר. וגם התפיסה של המורכבות: כשאני שומע אדם שמדבר בביטחון מופרז ואין לו ספקות עצמיים, אני פחות מאמין לו. אגב יסודיות, חוק הרגולציה עבר תהליכים מעמיקים מאוד בוועדת חוקה, והנוכחות שלי שם חיזקה מאוד את האמון שלי במערכת הפרלמנטרית".
נחזור באמת לנושא שלשמו התכנסנו. ניקח כדוגמה את היוזמה של מירי רגב לחייב הורים לרכוש מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב, בעלות של מאות שקלים. לפעמים יש תחושה שהרגולציה נקבעת בתהליך חובבני והציבור משלם.
"אני לא רוצה להתייחס ליוזמה ספציפית, אבל במקרים רבים היד של הרגולטור אכן קלה מדי על ההדק. ההסבר הראשון הוא פסיכולוגי: הרגולטור לא נושא בעלות הרגולציה ולכן הוא פחות רגיש להיבט הזה. אם הוא היה נדרש לשלם בעצמו, החשיבה שלו הייתה אחרת. הבעיה השנייה היא המהירות. הרגולטור רוצה לחתום על רפורמות מהירות ולהראות הישגים, והמהירות באה על חשבון האיכות. בעיה שלישית היא הנטייה להציע רגולציה כפתרון לכל סיכון במקום לנהל סיכונים. לכל פתרון יש עלות, והכי קל להתעלם מן העלות ולהציע רגולציה יקרה וגורפת כדי לאיין את הסיכון.
"בעיה רביעית היא הקשר שבין האמצעי למטרה. הזכרת את מושב הבטיחות, המספרים מראים שהרוב הגדול של אירועי שכחת ילדים ברכב הם במגזרי מיעוטים, שרמת הציות הצפויה שלהם לחובת התקנת כיסא ילדים מיוחד איננה גבוהה. אז הרגולציה תטיל עול כבד על הציבור, בלי להשיג תוצאות שמצדיקות את זה. בעיה אחרונה היא שרגולציה היא מקצוע, ובמקרים רבים הרגולטורים הם בעלי מקצוע בתחום מסוים, מהנדסים או רופאים, שלא הוכשרו לתהליך של קביעת מדיניות ציבורית מיטבית".
איך החוק החדש מתקן את זה?
"החוק מחייב את הרגולטור לעשות עבודה רצינית: לערוך מחקר משווה ולראות מה מקובל בעולם, לבדוק עלות מול תועלת, לבחון חלופות של ניהול סיכונים, לקחת בחשבון שיקולים של קידום התחרות והפחתת יוקר המחיה. ולא פחות חשוב – לייצר רגולציה מותאמת אישית לכל קטגוריה ולכל גודל של עסק, כי לא הגיוני שאותן חובות המוטלות על אולם אירועים יוטלו על מסעדה קטנה. הגיע אלינו בעל מאפייה קטנה שמעסיק שלושה עובדים. על בסיס תקנות משנות השישים חייבו אותו להתקין לוקרים, לבנות שני תאי שירותים, לגברים ולנשים, ותא מקלחת".
הזכרנו את ה"מלאי", הרגולציה הישנה. איך מטפלים בזה?
"לרגולטור אין תמריץ לבדוק את הרגולציות הישנות שהוא קבע פעם, והן הפכו לשכבות גיאולוגיות שמעלות אבק וממררות את חיי בעלי העסקים. החוק קובע שכל רגולציה תיבחן אחת ל־10-5 שנים. המשרד הממונה עליה יבדוק מה היעדים שהיא ביקשה להשיג, האם היא השיגה אותם, והאם יש הצדקה להמשיך להפעיל אותה. כל התהליך הזה יהיה שקוף ויפורסם לציבור".
ומה עם רגולטורים שעדיין דורשים לקבל מסמכים בפקסים?
"הדיגיטציה היא חלק מהחוק. לא תהיה יותר רגולציה שדורשת הגעה פיזית ומסירת מסמכי נייר. קבענו עיקרון רוחבי שהרגולציות חייבות להיות ישימות במרחב הדיגיטלי, וכל תהליכי הרישוי מול הרגולטור יעשו באופן דיגיטלי".
ואת כל זה אמורה לתכלל רשות הרגולציה החדשה, שתשב במשרד ראש הממשלה. מדוע לא במשרד המשפטים?
"זה המקום הכי נכון. למשרד ראש הממשלה יש הסתכלות רוחבית וגם כוח והשפעה על כלל המשרדים. אבל הרשות תהיה עצמאית עם יושב ראש ומועצה, והאתגר הגדול הוא שהכלי הנאה הזה לא יישאר חוק מופשט אלא יקרום עור וגידים ויתחיל לעבוד".
החוק עבר במסגרת חוק ההסדרים, ובדרך היו מלחמות גדולות על הסמכויות של הרשות החדשה והן קוצצו. הטענה היא שלרשות הזאת לא יהיו שיניים.
"ההצעה המקורית אכן כללה סמכויות אכיפה בקצה. לדוגמה, אם משרד מסוים לא עשה תהליך יסודי, לא העריך השפעות ולא בחן נושאים כמו חלופות, עלות מול תועלת ואמצעי מול מטרה – הרשות יכלה לבלום לו את התהליך, ורק החלטה של ועדת שרים לענייני רגולציה הייתה יכולה לאשר למשרד להמשיך. זה לא עבר במערכת הפוליטית, וההחלטה שהתקבלה היא שהרשות החדשה תהיה גורם מייעץ ומבקר, ומשרד שירצה לדחות את ההמלצות יחויב בפרסום הנמקות. אני מאמין שגם המתווה שעבר הוא משמעותי מאוד, ויש בו מספיק כלים כדי לחולל שינוי.
"הרשות לא תיטול מהשרים את הסמכות לקבוע מדיניות, אלא תוודא שהתהליך יהיה מקצועי ושקוף. הכול יהיה פומבי, הכנסת תקבל דיווח שוטף, רגולציות בעייתיות יקבלו דו"ח אדום, ואני מאמין שלא נראה רגולציות פופוליסטיות חסרות הצדקה אמיתית. נקודה נוספת שלא עברה בנוסח הסופי נוגעת לרגולציה ישנה שנקבעה לפני יותר מעשרים שנה. במקור רצינו שלרשות תהיה סמכות 'להשקיע' ולבטל אותה, במידה שהמשרד לא עדכן אותה במשך שנתיים. זה נפל בסוף. ככה זה בתהליכים ציבוריים מורכבים, הפשרה היא חלק מהתהליך".
"ראיתי פה משרתי ציבור שהניחו את האגו בצד והפשילו שרוולים לעבודה קשה. אף אחד לא גנב קרדיט, וכולם הבינו שיש פה הזדמנות היסטורית שאסור להחמיץ"
בחוגים למדיניות ציבורית באקדמיה, שמחנכים לא מעט מהפקידות הבכירה, הרגולציה נתפסת כפתרון לכל בעיה. צמצום הרגולציה הוא מהלך לא אינטואיטיבי.
"הרפורמה הייתה מסע קשה. הייתה התנגדות נרחבת גם בתוך משרד המשפטים וגם בקרב חלק מחברי הממשלה. גם יועצים משפטיים במשרדים, שחששו שהמהלך הזה יפגע בחופש של המשרדים לקדם מדיניות, כתבו מכתבי התנגדות מפורטים. בלי להגזים, זה היה קשה כמו קריעת ים סוף. שום דבר לא היה קורה בלי שיתוף פעולה מלא של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, ובאמת מגיעה הערכה גדולה למה שהם עשו.
"התהליך עצמו היה יסודי מאוד. כתבנו דו"ח של 120 עמודים, שסקר את הפגמים והבעיות במערכת הרגולציה הממשלתית. הדו"ח העניק למעורבים בגיבוש המדיניות תשתית עובדתית מוצקה ומהימנה, שעל פיה אפשר לנתח את המצב ולהציע הצעות רלוונטיות. ראיתי פה משרתי ציבור שהניחו את האגו בצד והפשילו שרוולים לעבודה קשה. אף אחד לא גנב קרדיט, וכולם הבינו שיש פה הזדמנות היסטורית שאסור להחמיץ. הייתי מעדיף שהחוק הזה היה עובר כחוק עצמאי ולא במסגרת חוק ההסדרים, אבל אני מבין את האילוצים הפוליטיים וברור לי שכל חלופה אחרת הייתה הרבה יותר קשה".
החוק הזה ייחודי לישראל?
"ממש לא. ברוב המדינות המפותחות יש גופים דומים לרשות הרגולציה שאנחנו מקימים, וזו גם המלצה ישירה של ה־OECD. גם לעובדה הזו הייתה תרומה לנכונות של השותפים לקדם מהלך דומה בישראל, כדי שלא נמצא את עצמנו נשרכים מאחור".
יזמי הייטק מלינים לא פעם על התמריץ השלילי שרגולציה גורמת לחדשנות. חברה רוצה לפתח מוצר מסוים, נניח רכב אוטונומי, ונדרש זמן רב לקבל מהרגולטור אישור לניסויים. "אנחנו על זה", אומר לוין. "פיתחנו עם משרד האוצר הצעת חוק ל'ארגז חול רגולטורי'. זו בעצם מסגרת חוקית שמאפשרת ליזמים לקבל הקלות רגולטוריות לזמן מוגבל כדי לנסות טכנולוגיות חדשות. הפיילוטים הללו מאפשרים ליזם לפתח ולרגולטור לעקוב אחרי ההתפתחות הטכנולוגית, ובסוף הדרך לבצע התאמות רגולטוריות לטכנולוגיה החדשה. אנחנו עושים את זה ברכבים האוטונומיים, ועוד קודם לכן עשינו את זה בתחום הטכנולוגיה הפיננסית, הפינטק".
מייסד מובילאיי אמנון שעשוע קיבל בשבוע שעבר אישור רגולטורי להקמת בנק דיגיטלי חדש בישראל. זה קשור?
"כל תחום הפינטק קשור. אני חבר בצוות שבראשו עומד רם בלינקוב, ואנחנו בודקים את כל מבנה הרגולציה הפיננסית בישראל, במטרה לזרז צמיחה של טכנולוגיות פיננסיות חדשות. משרד האוצר פרסם השבוע תזכיר חוק שירותי תשלום, שיאפשר לסטארטאפים בתחום להציע שירותי תשלום חדשניים. בגזרה שלי אנחנו בונים ארגז חול רגולטורי שלם לתחום הפינטק, במטרה לאפשר נסיינות בטכנולוגיות חדשות המציעות שירותים פיננסיים חכמים. כדי לעמוד בקצב ולהיות יעילים הצבנו יעד לשנה הקרובה – לבנות תשתית רוחבית של ארגז חול רגולטורי לצורכי פיתוח. במקום לטפל בכל בקשה בנפרד, נחוקק חוק רוחבי שיאפשר למשרדים להוסיף לו תוספות מודולריות לתחומים שבאחריותם, ולשאוב מהם סמכות לתת הקלות. נהיה הראשונים בעולם במהלך הזה".
בהחלטה שפרסם לוין בשבוע שעבר דחה המשנה ליועמ"ש את עמדת הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון, שקבע כי לרמטכ"ל יש סמכות לסגור את גלי צה"ל מכיוון שמדובר ביחידה צבאית, ולשר הביטחון ולרמטכ"ל נתונה הסמכות המלאה לנהל את הצבא בהתאם לתפיסתם המקצועית.
"חוות הדעת לא עוסקת בעצם ההחלטה אלא בפרוצדורה", מסביר לוין את ההיגיון. "גלי צה"ל היא אמנם יחידה צבאית, אבל היא לא יחידה צבאית רגילה. היא ממוקמת בתוך הצבא וזה לא טבעי, אבל בפועל מדובר במוסד ציבורי ישראלי ותיק מאוד. ובכלל, אין הרבה תחנות רדיו המשדרות בפריסה ארצית, ולכן סגירה שלה מהווה צמצום מסוים במרחבי ביטוי ציבוריים.
"חוות הדעת מורכבת. כתבתי שדרך המלך היא החלטה בחקיקה ראשית, אבל בדיעבד אין מניעה משפטית שהמהלך יתקבל בהחלטת ממשלה. אגב, גלי צה"ל הוקמה בידי דוד בן־גוריון בהחלטת ממשלה, לכן לדעתי זה המינימום הנדרש כדי לסגור אותה. אי אפשר להסתפק בהחלטת רמטכ"ל ובאישור שר הביטחון. חוות הדעת הזו מתכתבת עם פסק הדין שניתן ביחס לתאגיד 'כאן'. האם מוטלת על המדינה חובה להפעיל שתי תחנות רדיו, כאשר ישנן תחנות שידור ציבוריות הפועלות על פי חוק התאגיד? אני חושב שגם אם סגירת גלי צה"ל פוגעת בחופש הביטוי, זו פגיעה ברף הנמוך. באיזון הנכון בין הערכים, הדרישה מהממשלה לקיים דיון רחב בתוכה ולקבל החלטה היא לא דרישה מופרזת".
בוא נדבר על רפורמת השקיפות באגודות העות'מאניות שעברה במשרד המשפטים. מדובר בגופים ציבוריים ענקיים כמו ההסתדרות הכללית והסתדרות המורים, שפועלים באפלה ובלי שהציבור יודע דבר על הנכסים שלהם והמשכורות שמשולמות בהם.
"מטבע הדברים הנושא מאוד רגיש. כפי שציינת מדובר בגופים הכי גדולים במשק. אנחנו מדברים על יותר מ־3,000 אגודות שחוק העמותות לא חל עליהן. מעבר להסתדרות ישנן קופות החולים, התאחדות הקבלנים, ארגון הרופאים ועוד. כל בעיות הנציג שקיימות בעמותות נמצאות גם באגודות: תאגידים שחלק מהמימון שלהם הוא מכספי החברים, אבל לחברים אין יכולת בקרה ופיקוח. אני קורא להם 'תאגידים באפלה'. את המהלך לשינוי המצב התחילה איילת שקד, אך מי שהשלים אותו וחתם על התקנות הוא שר המשפטים גדעון סער. התקנות החדשות מטילות על האגודות חובת דיווח הכוללת את הפרטים המזהים הבסיסיים, פרטי חברי הוועד, התקנון, הדו"ח הכספי, חמשת מקבלי המשכורות הגבוהות, תאגידים נשלטים, שקיפות במינוי מקורבים, עסקאות עם צדדים קשורים ועוד. הדיווח הראשון יֵצא על שנת הכספים 2022, וזו בהחלט מהפכה".
זה עדיין פחות ממה שמוטל על עמותות.
"אני לא צריך להזכיר לך שמבחינה פוליטית שר המשפטים הוביל פה מהלך גדול ולא פשוט, והתמודד עם התנגדויות קשות. אבל היופי של התקנות הוא שהן לא זקוקות לאישור בכנסת, ואם בעתיד נזהה קושי נמשיך לחשוב על פתרונות, לרבות תיקון החוק".
איך הגיבו נציגי האגודות?
"מטבע הדברים הם נעמדו על הרגליים האחוריות ונלחמו. הזכרת את הסתדרות העובדים. אנחנו לא יודעים עליה כלום. מה הנכסים שלה, באילו תאגידים היא שולטת, האם ישנה העסקת קרובים, מה תוכן הפעילות. במהלך המשאים ומתנים הם היו מוכנים לפרסם את הדו"ח השנתי, אבל התעקשו לא לפרסם את המאזן (שחושף את הנכסים וההתחייבויות; י"י), אבל אנחנו התעקשנו שזה מידע חיוני שהחברים בהסתדרות צריכים להכיר".
אחד הנושאים המעניינים שהגיעו לשולחנו של לוין הוא שאלות האתיקה וזכויות האדם הנובעות מעולמות הבינה המלאכותית. "זה תחום ענק שאיננו מעבר לפינה, אלא ממש כאן. השוק מוצף בטכנולוגיות מסחר באמצעות אלגוריתמים: ייעוץ השקעות, ניהול תיקים רובוטי, והנושא החשוב ביותר הוא חיתום האשראי. אלגוריתמים מחליטים למי לתת אשראי ובאילו תנאים.
"לפני שנתיים נפתחה חקירה נגד בנק ההשקעות הגלובלי גולדמן־זאקס, שהעניק מסגרות אשראי באמצעות כרטיסי אפל־קארד. זה התחיל בעקבות ציוץ של לקוח שטען שאפל העניקה לו מסגרת אשראי גדולה פי עשרים מזו שקיבלה אשתו, אף שדירוג האשראי שלה היה גדול משלו. גולדמן־זאקס טענו להגנתם שאין במערכת מנגנוני אפליה, מכיוון שתהליכי הרישום לא כוללים שאלות על המגדר של הלקוח. אבל התברר שהמערכות של אפל־קארד מחוברות למערכת אפל־פיי, ואפל־פיי שומרת על את היסטוריית הרכישות של המשתמש.
"הטענה הייתה שהמערכת מזהה נשים גם בלי לסמן אותן כנשים, באמצעות ניטור אופי המוצרים שהלקוח רכש וכמה הוא מוכן לשלם על הגדלת המסגרת. גם אם המערכת עיוורת צבעים לחלוטין, היא צוברת מאפיינים שיש קורלציה בינם ובין קטגוריות כמו מגדר או גזע, ובתוצאה הסופית הרובוטים הללו יכולים להציע הצעות מפלות לנשים או לקבוצות מיעוט כמו חרדים או ערבים".
"האם אפשר להטיל אחריות משפטית על תאונה שנגרמה ממערכת בינה מלאכותית? אלגוריתם עשוי ליצור מניפולציות במכירת מניות כדי להשפיע על המחיר שלהן, והמפתח לא שולט בזה"
זה מזכיר את מנגנון התיוג החברתי של ממשלת סין, שעוקבת אחרי האזרחים שלה ונותנת להם ניקוד.
"הבעיה בבינה מלאכותית היא שהיא יכולה לייצר את אותה מציאות קשה גם בלי 'כוונות זדון'. היא מתבססת על מגוון עצום של נתונים לא־פיננסיים: היסטוריית התשלומים שלך, כמה מהחברים שלך ברשתות החברתיות הם עניים או פושטי רגל, האם חיפשת הלוואות חוץ־בנקאיות ברשת. כשהציבור יהיה מודע לכלל השיקולים הללו, התוצאה החברתית עלולה להיות קשה: אנשים ינתקו קשרים עם חברים עניים או מוגבלי חשבון, כדי לא להיות מוגבלים בעצמם.
"כאן אנחנו מגיעים לבעיית 'הקופסה השחורה'. בגלל שמדובר במערכות לומדות שפועלות באופן אוטונומי, גם המתכנתים לא תמיד מסוגלים לעקוב אחרי תהליך הניתוח וקבלת ההחלטות, וזה מוביל אותנו לשאלת האחריות. האם אתה יכול להטיל אחריות משפטית על תאונה שנגרמה ממערכת בינה מלאכותית שלימדה את עצמה לקבל החלטות לבד? קח למשל את המסחר האלקטרוני. אלגוריתם שבודק בכל רגע נתון את כל המהלכים האפשריים, יכול להתחיל ליצור מניפולציות במכירת מניות כדי להשפיע על המחיר שלהן, והמפתח לא שולט בזה. זה מתקרב כבר לאזורי 'מלחמת הכוכבים'".
אז מה עושים?
"יש פה מתח מובנה. מצד אחד אנחנו רוצים לעודד חדשנות טכנולוגית וקדמה ולשמר את מעמדה של ישראל כמעצמת הייטק. אם נטיל רגולציה נרחבת בשלבים מוקדמים של הפיתוח, אנחנו עלולים לעכב כניסה של טכנולוגיות חדשות שלפעמים הן מצילות חיים. מצד שני אנחנו רוצים להיות עם יד על הדופק ולזהות שאלות אתיות־משפטיות בזמן.
"אנחנו משתדלים לא להיות חמור הקופץ בראש, אלא לעקוב אחרי מה שקורה בעולם ולהבין איך מדינות אחרות מתמודדות עם האתגרים הללו. לשם כך הקמנו צוות שכולל נציגים מכל המחלקות במשרד, כי התחום הזה חובק כול – פלילי, כלכלי, מנהלי. הצוות ימפה את הסיכונים ויאסוף מידע על המהלכים שננקטים בעולם כדי להתמודד איתם. כרגע ישנם מהלכים שמוביל האיחוד האירופי, שלטעמי הוא קצת אגרסיבי מדי, אבל אנחנו בוחנים הכול תוך כדי תנועה. אנחנו גם עומדים בקשר עם חוקרים מאוניברסיטת תל־אביב שעוסקים בתחום הבינה המלאכותית בתחום הפיננסים ומקבלים מהם תחזיות".
מהלך נוסף שמוביל לוין הוא מבצע "ניקיון אביב", שעתיד לעלות לשולחן הממשלה ביום ראשון הקרוב. בניגוד לחוק הרגולציה שהוא מהלך תשתיתי ארוך טווח, "ניקיון אביב" הוא מאמץ מהיר להפחתת נטל עודף של רגולציה במהלך מרוכז. הממשלה תאשר מקבץ של הוראות רגולציה עודפת או מיותרת, שהשרים יצטרכו לטפל בו בתעדוף גבוה. המטרה היא שבתוך כמה חודשים יושלמו הליכי חקיקה שיתקנו את הרגולציות הללו, ובכך כל משרד יתרום את חלקו בהפחתת הנטל המוטל על בעלי העסקים בישראל.
הצפי הוא שהמבצע יפחית למשק עלויות של עד מיליארד שקלים, ויחסוך לציבור כמיליון שעות המתנה בהליכים בירוקרטיים מיותרים. המבצע כולל טיפול ברגולציות כמו חובת חיסון שנתית לכלבים (החובה תרד לפעם בשנתיים), ביטול החובה על הימצאות חובש או פרמדיק בכל תחרות ספורט בלי קשר לתוכנה, הקלות ביבוא מוצרים רפואיים, צמצום בחינות מיותרות בהכשרת שמאי מקרקעין ועוד.
מה היעדים שלך בשלוש השנים שנותרו לך בתפקיד?
"ברוך השם לא חסרים רעיונות טובים לשיפור וייעול של המשק הישראלי, והעיקר מבחינתי הוא שימור הגישה. הרב עמיטל ז"ל היה מזכיר את הסיפור על בעל התניא, שקם באמצע לימודו כדי לטפל בנכדו התינוק שבכה, והעיר לבנו שהיה שקוע בלימוד וכלל לא שמע את הבכי. בעיניי זה צריך להיות המוטו של משפטן בשירות הציבורי: לפתוח את החלונות, לצאת אל השטח, להקשיב למצוקות של הציבור ולתת להן מענה".
