אלה היו חמשת השבועות המותחים ביותר שידעו הקצינים והחיילים במפקדת אלון, המפקדה המשימתית של צה"ל לסיוע במאבק בהתפשטות נגיף הקורונה בישראל. הדיווחים הראשונים בתחילת נובמבר על הזן הדרום־אפריקני העושה שמות ביבשת המרוחקת ונחשד חסין בפני החיסונים וחמור יותר מהדלתא, הביא לדריכות שיא במערך שאמון על קו ההגנה הראשון בשערי הכניסה לישראל. הנחייתו של ראש הממשלה נפתלי בנט לסגור את השמיים לטיסות למדינות שאותרה בהן תחלואה ולעקוב אחר כל הנכנסים לארץ מהן, גרמה להאטת החדירה של הווריאנט לישראל, אבל עיקר האחריות הוטלה על ארבעת צוותי המשימות המיוחדות (צמ"מים) שהוקמו בדגש על מתן מענה לאירועים כאלה.
מפקדת אלון, שהוקמה באוגוסט 2020 בהשקעה גדולה, עברה תמורות ומהפכים רבים, רכשה ידע ופיתחה "תורות לחימה". לפני שנה פרסמנו במוסף דיוקן תחקיר מקיף על כישלון המפקדה בגל השני. הלקחים שהופקו הביאו לשינוי אופיין של החקירות האפידמיולוגיות ולהידוק שיתוף הפעולה בין אנשי הצבא, החמושים בכלי נשק, לאנשי הבריאות המצוידים בסטטוסקופ ובידע המדעי.
המפקד הנוכחי והטרי של מפקדת אלון הוא תא"ל שלומי בן־מוחה. עד לפני שלושה שבועות עמד בראשה תא"ל רלי מרגלית, שיצא כעת לאזרחות. בחודש אוגוסט המפקדה כבר הייתה בתהליכי סגירה מתקדמים, בהתאם להחלטה שקיבלו הרמטכ"ל ושר הביטחון עם דעיכת הגל השלישי (זן אלפא), מתוך מחשבה שהקורונה מאחורינו. כך קרה שבאוגוסט, עם פריצת גל התחלואה הרביעי, אנשיה מצאו את עצמם מתמודדים מחדש בכוחות מדולדלים ואמצעים מוגבלים, נוכח גל דלתא האימתני שגבה מחיר של כ־1,600 נפטרים וכחצי מיליון נדבקים. אל הגל החמישי, גל אומיקרון, שפרץ בחודש דצמבר, כבר הגיעו אנשי המפקדה ערוכים ומנוסים.
סרן הראל באר : "כשאני מזהה בית אבות שפוטנציאל ההידבקות בו עלה, אני יכול לדבר עם המנהלים, לוודא שהדיירים ואנשי הצוות נבדקים כראוי, שיש שם בידוד. זה מהלך עם ערך שיכול למנוע תחלואה ומוות"
ביקרתי השבוע במפקדה הגדולה, השוכנת במפקדת פיקוד העורף ברמלה, והופתעתי לגלות מתחם קבע חדש ורחב שנבנה בעבורה בחודשים האחרונים. זהו ביקורי השלישי במקום, ובכל פעם ישבה המפקדה במיקום שונה. נראה שההבנה חלחלה בצמרת המדינה והצבא: מפקדת אלון כאן כדי להישאר ולהיות חלק בלתי נפרד משנות המאבק במגפת הקורונה, שכנראה עוד נכונות לנו. מתחם המבנים שהוקם במיוחד למשימות המפקדה השונות, כולל אולמות גדולים ובהם מאות חיילים וחיילות, אנשי קבע ומילואים. הם מרכזים את מערך הבדיקות הכולל את ניהול המעבדות הארצי; את מרכז הדיגום והשינוע, האחראי למתחמי "היבדק וסע"; את יחידת "אלה" לחקירות אפידמיולוגיות, ואת מרכז הבידוד, המופקד על ניהול מלוניות הבידוד לשבים מחו"ל.
המתחמים המעניינים ביותר הפעם היו ארבעת מבני הצמ"מים – צוותי המשימה המיוחדים שהקים תא"ל רלי מרגלית בינואר אשתקד, במסגרת הפקת הלקחים לשיפור עבודת המפקדה, ואשר פועלים בשיתוף אנשי מודיעין מיחידת 8200 ומומחים נוספים. מטרתם היא התמודדות עם האתגר הבא והלא מוכר שתעמיד בפנינו הקורונה, וקטיעת שרשראות הדבקה בקרב אוכלוסיות בסיכון.
כך, מטרתו של צמ"מ קהילה וחינוך היא לזהות במהירות אירועי הדבקה המוניים ומגמות תחלואה, תוך יצירת מפות קשרים והפקת לקחים ומשמעויות מאירועים חריגים; צמ"מ המעברים אחראי לאיתור והכלה של תחלואה מחו"ל כדי לצמצם כניסת וריאנטים זרים ולאפשר שמירה על שמיים פתוחים תוך ניטור הנכנסים ארצה; צמ"מ הווריאנט אמון על זיהוי מקורות פוטנציאליים של זנים חדשים ולא מוכרים שהתפתחו בישראל או נכנסו אליה, והצמ"מ הרביעי מופקד על טיפול באוכלוסיות מיוחדות ומגזרים, וקידום חקירות אפידמיולוגיות מול סרבני חקירות ו"חמקנים".
קרב בלימה
"לא נכשלנו, כל קו הגנה סופו להיפרץ", אומר לי סרן הראל באר, מפקד צמ"מ קהילה וחינוך, שבמשך חמישה שבועות נלחם נגד הזמן בניסיון למנוע את כניסת האומיקרון לישראל. הוא מסביר כי מטרתם הייתה לקנות זמן רב ככל האפשר כדי שמקבלי ההחלטות יוכלו לאסוף מידע על הזן החדש, להיערך להגדלת יכולות התחקור ומערכי הבדיקות ועוד. השבוע התברר כי הממשלה לא ניצלה בצורה המיטבית את הזמן שבמפקדת אלון חסכו בשבילה, ומערך הבדיקות קרס בשל היקף המאומתים והיכולות המוגבלות של המעבדות, שלא הותאמו לתחזיות של לא יותר מ־200 אלף בדיקות ביום. עוד התברר כי גם בתי החולים לא היו יכולים להיערך באופן משמעותי כפי שדרשו, בשני המקרים בשל מחסור בתקציב.
השבוע הגיעה המדינה לשיאים חדשים במספר המאומתים, שטיפס בתוך שבוע לעוד רבע מיליון נדבקים. זמני ההמתנה לתוצאות הבדיקות נמשכו אף מעבר לשלושה ימים. נוכח איבוד השליטה בהיקף ההדבקות, הייתי משוכנע שאנשי הצוותים המיוחדים סיימו את תפקידם. אך מתברר כי אלה עברו לקרבות בלימה עיקשים בניסיון לשמור על אוכלוסיות הזקנים, הפגיעים במיוחד.
במבנה צמ"מ הקהילה יושבות עשרות חיילות שהוכשרו לחקירות אפידמיולוגיות מורכבות. הן מתקשרות לבני 70 ומעלה שנדבקו בנגיף, ועורכות להם חקירות אנושיות. מאות אלפי הנדבקים שמתחת לגיל הזה נחקרים באמצעות בוט דיגיטלי. למען האמת, בהיקפי תחלואה כאלה החקירות האפידמיולוגיות כבר לא ממש יעילות, אך בצמ"מ קהילה לא אומרים נואש.
ליד אחת עמדות המחשב יושבת טוראית שני, משוחחת בריכוז עם קשיש בן 75 ומנסה בסבלנות לאסוף פרטים על המקומות שבהם שהה והמקור שממנו נדבק. אני תוהה לפשר המאמץ הזה, במציאות שבה כמעט בכל מפגש של כמה אנשים סביר להניח שיש ביניהם נשא קורונה שמדביק אחרים. "אנחנו חייבים להגן עליהם, והשאלות האלו הן לא לשווא", משיב סרן הראל באר.
נדמה שאתם מנסים לרוקן את האוקיינוס בדלי. מה התועלת בכל זה?
"בכל דלי כזה אנחנו לא מוציאים רק מים אלא גם דגים. אנחנו מתמקדים באוכלוסייה החשובה ביותר שאנחנו רוצים להגן עליה עכשיו, וחשוב לי לדעת היכן המאומתים החדשים שהו ואת מי הם יכלו להדביק. לפני שבועיים למשל תחקרנו זקן שהלך לשמוע הרצאה בבר־אילן וישב באולם עם סטודנטים. אז בשלב הזה הצעירים פחות מטרידים אותי כמגעים לאותו אדם, אבל חשוב לי להכיר את מתחם הדיור המוגן שאליו חזר בסוף ההרצאה ולדעת שהמקום הזה מועד כעת לפורענות חלילה".
התחקורים האנושיים מתמקדים אפוא בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים, ומערכת החקירות הדיגיטלית מסמנת גם היא מקורות חשיפה בממשק עם אוכלוסייה בסיכון. "כך אני יכול לזהות גם מאומתים צעירים יותר שבחקירה שלהם עולה כי ביקרו את סבא בבית אבות, ויש לי עכשיו בית אבות במיקוד שעלול להתפרץ בו משהו. זה דומה לבית אבות שכבר התפרצה בו תחלואה, וגם שונה כי פה עוד אפשר לעצור. כשאני מזהה בית אבות שפוטנציאל ההידבקות בו עלה, אני יכול לדבר מיד עם המנהלים שם, לוודא שהדיירים ואנשי הצוות נבדקים כמו שצריך, שיש שם בידוד, לשאול מה שלום הקשישים ועוד. אני יכול להפיק לקחים מאירוע התפרצות בבית אבות אחד ולהעביר לאחר. מבחינתי זה לא סתם ניסיון לרוקן מים מהים בדלי, אלא מהלך עם ערך ולקח שיכול למנוע תחלואה קשה ומוות".
סרן באר, קצין במילואים, מציג מקרים שונים שחקר בתפקידו כראש הצמ"מ מאז הקמתו: "לפני כמה שבועות עלינו על אירוע הרקדה בבית מלון בים המלח, בנופש של גיל הזהב. מתוך 200 זוגות שבאו לרקוד היו 70 מאומתים, שהדביקו אחרים. כשהם חוזרים הביתה הם מייצרים שרשראות הדבקה בבית, ואז אנחנו מבחינים שגברת אחת הולכת ופוגשת את אחותה שיושבת שבעה על בעלה ומצטרפת אליה לכל ימי השבעה. מתוך חמשת האחים האבלים, כולם בני 70 ומעלה, ארבעה נדבקו והדביקו את הנכדים והם הדביקו את ההורים. יש לנו עכשיו שרשרת שאנחנו מבינים מה קרה בה, כולם בה מחוסנים, אבל מכיוון שיש פה אירוע חריג מבחינת היקף ההדבקה אנחנו רוצים לאחוז בסיפור הזה ולקחת את דגימות המטוש שלהם לריצוף ולהבין אם יש וריאנט אחר, כי זה מתנהג אחרת ממה שהכרנו באותו רגע. מהתחקירים אנחנו יכולים ללמוד אם ההנחיות והתקנות מותאמות לאירועי ההדבקה המתפרצים ועוד".
אירוע אחר התרחש בליל השנה האזרחית החדשה. ב־29 בדצמבר, שני חברי הנהלה בבית אבות נדבקו בקורונה. יומיים לאחר מכן, ב־31 בחודש, קיימו בדיור המוגן ארוחת ערב חגיגית לציון "נובי גוד", בהשתתפות הנהלת בית האבות והדיירים. שני המנהלים החולים לא הגיעו לאירוע, אבל יומיים לאחר מכן כבר נמצאו עוד שמונה מאומתים, ואחריתו של האירוע עוד לא ידועה.
"כשאתה מסתכל על ההתנהלות אתה אומר שזה פשוט אירוע מיותר לחלוטין", אומר סרן באר. "אפשר היה לחגוג לא בערב אלא בצהריים, ובשטח פתוח. זו פשוט בחירה שגויה. אין לנו מתים באירוע הזה, אבל מצד שני האירוע עוד טרי ואנחנו עוקבים עכשיו כל יומיים בדיגום עם מגן אבות כדי לאתר שם מאומתים חדשים ולעצור את ההדבקות. בית האבות נוקט עכשיו צעדים, מכניס את הדיירים לחדרים שלהם ונותן להם אוכל שם ולא בחדר האוכל. יש שאלה מה עושים עם עובדי הביטוח הלאומי וכל המתנדבים שמגיעים אליהם, אם סוגרים את ביקורי המשפחות ועוד דילמות. זה אירוע לא נעים בכלל, אבל יש צעדים שאפשר לנקוט כדי שהדבר הזה יפסיק להתגלגל ולא יהיו עכשיו משחקי גורלות".
למדנו כבר שהבידודים לקשישים גורמים נזקים חמורים לא פחות מהקורונה.
"העניין הזה הוא שאלה מוסרית שאני לא יכול לעסוק בה. מה נכון יותר, לתת לאנשים האלו לחגוג את נובי גוד ולהיות מאושרים, ואולי בזה גם לקצר את חייהם, או להגיד אני מגביל ולא מאפשר להם לחיות גם עכשיו בשמחה ובנחת? בגל השלישי ראינו אנשים שמתו מקורונה ושהמשפחה שלהם לא ראתה אותם חצי שנה. אני לא יודע מה נכון, ואני שמח שאני לא במקום שצריך להחליט. בפועל, לי אין פריווילגיה לקחת את הסיכון אלא למנוע אותו. אני חושב שבכניסה לבית אבות צריך לעשות אנטיגן לכל מי שנכנס. יותר אמין, פחות אמין – זה הדבר הכי טוב שיש לנו בידיים עכשיו. באת לבית אבות לבקר את סבתא – תעשה בדיקה מהירה. בחלק מהמקומות כבר עושים את זה, וזה משפר את המצב".
על פי התקנות, מחוסנים שנחשפו לחולי קורונה מאומתים אינם חייבים בבידוד אף שגם הם עלולים להידבק ולהדביק אחרים. בהקשר זה, החקירות האפידמיולוגיות בבתי האבות ובאוכלוסיות הקשישים עשויות להביא לשינוי ההוראות באופן פרטני, בהתאם לממצאים שהתקבלו. "אם אתה אח סיעודי שעובד בשלושה בתי אבות, אני יכול להוציא לך צו ולהגיד שאומנם אתה לא בבידוד כי אתה מחוסן, אבל בבית האבות שבו היית חלק מאירוע החשיפה למאומתים תישאר לעבוד במיגון וכדומה, ואל תלך לבתי האבות האחרים".
מחקר ההדבקה בטיסות
במבנה הסמוך לצמ"מ הקהילה יושבים אנשי יחידת צמ"מ המעברים. אלה ממשיכים לעבוד על איתור מאומתים שחזרו מחו"ל וריצוף הבדיקות שלהם, כדי לבחון אם הביאו לכאן וריאנט חדש. "אנחנו משמשים חיישן בקרה, ויודעים להרים דגל אזהרה אם קורה משהו חריג", אומר רס"ן תומר לובינר, מפקד הצמ"מ. המערכות המיוחדות שפיתחנו מאפשרות לאתר בתוך דקות את כל נוסעי הטיסה שבה הגיע החשוד לווריאנט החריג. "אני בקליק יודע להגיד לך מי ישב לידו במטוס, כמה מאומתים נוספים יש בטיסה ועוד".
בשבועות האחרונים, אנשי הצמ"מ הם שהתחקו אחר טיסות הסקי של חובבי הספורט האתגרי, שיצאו לאירופה וחזרו במטוסים שבחלקם נמצאו קרוב ל־40 חולי קורונה. "בתחילת האומיקרון העבודה שלנו הייתה הקריטית ביותר, כדי לאתר את הנדבקים בזן החדש ולעשות את כל המאמצים שלא ידביקו אחרים ויפיצו את הנגיף. העבודה שלנו צמודה לצמ"מ וריאנטים, שעוקבים אחרי המאומתים והחשודים במגע איתם ומבודדים אותם. בזכות העבודה הזאת הצלחנו לקנות זמן יקר".
בצוות המיוחד לטיפול במעברים היבשתיים והאוויריים משרתים גם כמה טייסים במילואים, חלקם עובדים בחברת אל־על ומכירים מקרוב את עולם התעופה האזרחי. רס"ן ל', סגנו של לובינר, ערך שני מחקרים חשובים ומפתיעים ובהם גילה כי קרוב ל־100 אחוז מהמאומתים שנמצאו חולים בקורונה לא נדבקו בטיסה עצמה. "ההשערה הרווחת היא שלכל הפחות מי שיושבים בריבוע המושבים שסביב נשא הקורונה, עלולים להידבק", הוא מסביר. "מכל המאומתים שגילינו מצאנו אומנם הרבה אנשים שישבו באותו ריבוע של המאומת, אבל חקרנו וגילינו שהם בני משפחה או חברים ששבו מטיול משותף וכדומה והיו יחד עוד לפני הטיסה. בדקנו יותר מ־100 טיסות ומעל 3,000 טסים, שישבו ליד מאומת ביום הנחיתה, והם היו קשורים אליו. סיפור ההדבקה במטוס לא עולה משום כיוון, ונראה שזו סביבה בטוחה".
עם התרחבות גל האומיקרון שינו במפקדת אלון את מאמצי המערך והתאימו אותו לצרכים החדשים. "אנחנו מרחיבים את הפעילות בשלושה מאמצים מרכזיים", מתאר מפקד המפקדה, תא״ל שלומי בן־מוחה. "ריכוז המאמץ הוא בעולם החקירות – לקטיעת שרשראות באוכלוסיית הסיכון, ובעולם הדיגום – שהם יהיו הראשונים בשרשרת שיקבלו את התשובה. במקביל אנחנו מתגברים ב־130 חובשים צבאיים את קופות החולים לסיוע במאמצי החיסון, ושולחים גם כוחות להקמת יחידות צבאיות בבתי החולים כדי לשמר את רציפות התפקוד. המאמץ השלישי הוא יחד עם הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה, בביצוע פעולות ממוקדות כדי לצמצם את התחלואה בקרב אוכלוסיות בסיכון ובני 60 ומעלה".
בתחילת שיחתי עם סרן באר, האולם שבו אנחנו משוחחים ריק. לפתע נכנסים אליו עשרות חיילים ומאיישים את העמדות. מתברר שהם שבים מבדיקת קורונה שגרתית. "בכל שבוע כולם נבדקים ב־PCR, כדי לוודא שאין פה תחלואה, ואם יש אנחנו עוצרים, מטפלים ומבודדים. אנחנו מחמירים יותר בנהלים, כי זה לא המקום להשבית בו את העבודה".
במפקדה צוללים כעת למשימות הסיוע לקהילה ולמערכת הבריאות בצליחת גל האומיקרון, אך משאירים עין פקוחה לעבר ההפתעה הבאה שעלולה שוב לטרוף את הקלפים ולאתגר אותנו מחדש.
"אנחנו מנסים לעשות את המיטב", אומר לי באר, עם תום הביקור בבסיס. "אני יודע שיהיו לנו הרבה לקחים ודברים לתקן, ועוד נדבר הרבה על מה שאפשר לעשות אחרת בגל הבא ובין הגלים. האם בכלל יהיה גל תחלואה נוסף? אני לא יודע, אבל מה שבטוח הוא שכבר לא יסגרו אותנו כמו שעשו אחרי הגל השלישי. היה פה רגע רגוע מדי עם מעט מדי כוחות, ואני מקווה שזה לא יקרה שוב. כולנו מבינים שיש פה רף מינימלי שאסור לרדת ממנו, ושאתגרי הקורונה עוד רחוקים מלהיות זיכרון עבר".
