"אני מאחל לכולנו ימים טובים יותר", פותח הרב ישעיה כהן את שיחתנו השבוע, מביתו באלמטי שבקזחסטן. המהומות שפרצו במדינה בראשית השבוע שעבר דוכאו ושככו בינתיים, והחיים שבים אט־אט למסלולם. "כמו בכל העולם, גם כאן המגפה עשתה את שלה. היו סגרים ארוכים, הרבה אנשים איבדו את פרנסתם והייתה גם תחלואה גבוהה. אנשים חיים במצב לא קל", מסביר כהן, רבה הראשי של קזחסטן ושליח חב"ד בה מאז שנת 1994, את שורשי המהומות.
במהלך השיחה הוא לא משמיע מילה של ביקורת כלפי הממשל הנוכחי. "אין מה לעשות", הוא אומר, "בכל העולם יש כעת עליות וירידות. מאז שאני גר בקזחסטן חוויתי שלוש קריסות כלכליות. בכל אחת מהן המדינה שלנו נכנסה למשבר לפני רוב העולם, ויצאה ראשונה מהמשבר.
"הכול התחיל בשבוע שעבר ביום שלישי", מתאר הרב כהן את המהומות מזווית מבטו. "אנחנו מפעילים קייטנת חורף לילדים היהודים ברחבי העיר, ובאותו יום הם היו בטיול. בערב, כשהם חזרו הביתה, נהג ההסעה התקשר ואמר שהוא לא יכול להיכנס לחלק מסוים בעיר כי המשטרה חוסמת את הדרך. בסופו של דבר הוא הצליח להחזיר את כולם הביתה. ככל שהזמן עבר התחלנו לקבל עוד ועוד דיווחים על הפגנות.
"ביום רביעי בבוקר החלטנו שלא מסכנים את הילדים, והמלצנו להורים להשאיר אותם במקום בטוח. לא ידענו מה יקרה ומה מצפה לנו. המונים התאספו ברחובות, וכל הזמן שאלנו את עצמנו איפה המשטרה. ביום חמישי בבוקר הבנו שהעסק מתלהט עוד יותר, ואז גם התחילו להשתלט על בנייני ממשל ועל שדה התעופה.
"לאורך כל הדרך הייתה ביזה נוראית של עסקים. מבני הקהילה נמצאים בצד השני של העיר, ולא במקום שבו התרכזו רוב ההפגנות, אבל זה הגיע גם לאזור שלנו. ביום שישי הגיעו לבית הכנסת אנשים בוכים שבזזו להם את העסקים שהם השקיעו בהם כל החיים. מול בית הכנסת יש מרכז מסחרי, וראינו איך אנשים פשוט פורצים וגונבים ואין משטרה שתעצור אותם. כל הכוחות היו מרוכזים בהגנה על בנייני הממשל.
"יש כרגע הנחיה של כוחות הביטחון לא לצאת החוצה כי זה מסוכן, ואנחנו לא מתכוונים להמר על החיים שלנו. בתחילה הנשיא נאם ואמר שינסה להידבר עם המפגינים, אחר כך הצהיר שאין עם מי לדבר ואמר שיילחם בכל הכוח. צריך להבין שלא רגילים לראות כאן אנשים פרטיים עם נשק, זה דבר חדש ומטריד. אנחנו נשמנו לרווחה רק כשהגיעו הכוחות מרוסיה".
בית הכנסת היה פתוח במהלך המהומות?
"בית הכנסת הוא חלק ממתחם שגרים בו הרבנים עם משפחותיהם, ועוד כמה משפחות יהודיות. לכן היו אצלנו תפילות, אבל אנשים מבחוץ לא הגיעו בזמני העוצר. היו ימים שהמליצו לא לצאת בכלל לרחובות, אלא רק לצורך חיוני".
במסגרת המאמצים למיגור ההפגנות חסם השלטון במדינה את רשתות התקשורת – טלפון ואינטרנט. במשך כמה ימים ניסיתי להשיג את הרב כהן, ללא הצלחה. אך הוא מצידו דווקא מגלה הבנה לצעד הזה: "באותו זמן שלא יכולת לתפוס אותי, גם הטרוריסט לא היה יכול לתקשר עם חברו הטרוריסט ולגרום לעוד פיגוע נגדנו. כך שזו הייתה החלטה נכונה".
"היו כמה ימים מאוד לא פשוטים", מתאר גם הרב שמואל קרנאוח, רבה של הבירה נור־סולטן ושליח חב"ד אף הוא. "הבניינים רעדו מהפיצוצים, שנשמעו ברחבי העיר. בכל העיר נשמעו יריות, וזה משהו שלא הכרנו בקזחסטן בשנים האחרונות. הייתה גם ביזה מטורפת בחנויות ובתחנות הדלק. הניתוק מהאינטרנט ומהטלפון שיתק אותנו לגמרי, לא יכולנו לדעת מה קורה אצל שאר חברי הקהילה. המשכנו להתפלל בשבת בבית הכנסת, אבל בגלל חוקי הסגר הנוקשים לא כולם יכלו להגיע. למזלי אני גר בקמפוס של בית הכנסת".
בית הכנסת בנור־סולטן שוכן במבנה עצום ויפהפה בגוני לבן וטורקיז, שנראה למרחקים. לא תמיד נהנתה הקהילה היהודית כאן ממבנים מסודרים ומפוארים. "כשהגענו לקזחסטן לפני כעשרים שנה, היה לנו מאוד קשה לחיות כאן כיהודים דתיים", מספר קרנאוח. "כדי לטבול במקווה היה צריך לטוס לעיר אחרת במרחק של 1,350 ק"מ. רק שנים לאחר מכן נבנה מקווה נוסף במרחק נסיעת רכב. כעת יש לנו לשמחתנו מקווה טהרה משלנו בנור־סולטן".
המהומות בקזחסטן פרצו בתחילת השבוע שעבר לאחר שהממשלה הסירה את הפיקוח על מחירי הדלק, מה שהביא להתייקרות חדה ומהירה שלו. ההפגנות החלו בעיירת הנפט ז'נאאוזן, אך התפשטו במהירות לערים אחרות במדינה, כולל העיר הגדולה ביותר, אלמטי (שהייתה בירת קזחסטן לפני העידן הסובייטי). בתחילה הביע הנשיא קאסים ג'ומארט טוקאייב נכונות להידבר עם המפגינים, אך הם לא שעו לקריאותיו, ומה שהחל כמחאה כלכלית הפך להתקוממות פוליטית סוערת. המפגינים, שהתעמתו עם כוחות הביטחון והציתו ניידות משטרה ומבני ממשל, קראו להחלפת השלטון ולדמוקרטיזציה של המדינה. בתגובה כינה אותם הנשיא "טרוריסטים שאומנו בחו"ל", והורה לשוטרים "לירות על מנת להרוג". באזורים נרחבים במדינה הוכרז מצב חירום. על פי הדיווחים, 164 בני אדם נהרגו בהפגנות, וכעשרת אלפים נעצרו. החל מראשית השבוע הנוכחי שורר שקט מתוח במדינה, והחיים חוזרים אט אט למסלולם.
הרב ישעיה כהן, שציין לאחרונה את יום הולדתו החמישים, הוא יליד ירושלים, בנו של הרב אשר לעמל כהן, כיום רב קהילת חב"ד בביתר־עילית. מכל המדינות בעולם, איך הגעת דווקא לקזחסטן? שאלתי אותו. "זה היה בתקופה שמצב הבריאות של הרבי מלובביץ' היה קשה, וחיפשתי מקום לשליחות", הוא מתאר. "הגעתי למסקנה שאפתח נקודה חדשה במקום שאין בו שליח של הרבי. חיפשתי עם עוד חבר נקודה על המפה, והגענו לעיר אלמטי בקזחסטן, שבה קבור אביו של הרבי. הסובייטים הגלו אותו לקזחסטן, ובתקופת חייו האחרונה הוא היה כרב באלמטי. בתקופה הקומוניסטית גר כאן שליח לא רשמי של הרבי, שנפטר 11 שנים לפני שהגענו לכאן. ידעתי שהמדינה במצב קשה, ודווקא בגלל זה החלטתי לתת פה לעם שלי".
"לבית הכנסת הגיעו אנשים ובכו שבזזו להם את העסקים. ראינו איך אנשים פורצים לחנויות וגונבים ואין משטרה שתעצור אותם"
עם בואם למדינה הסובייטית לשעבר, בשנת 1994, ניסו כהן והחבר שהגיע עימו, יעקב קוביטשעק – כיום שליח חב"ד בסראטוב שברוסיה – להיכנס לבית הכנסת המקומי, אך בכל פעם שהגיעו אליו הוא היה סגור. "עם הזמן גילינו שהוא פתוח שעתיים בשבוע בלבד, בין השעות 10 ל־12 בשבת בבוקר. הגיעו לשם מניין מצומצם של אנשים להתפלל, ומיד לאחר מכן היו מתפזרים הביתה". כדי להמחיש עד כמה דעכה שם היהדות בתקופה הקומוניסטית, מספר כהן ש"היה מישהו אחד שקרא בתורה מתוך החומש, והשני קרא במקביל בספר התורה מכיוון שלא ידעו לקרוא בלי ניקוד. כשאמרו מי שבירך לעולה לתורה והוסיפו 'בעבור שייתן מתנה לבית הכנסת', הם היו מוציאים כסף מהכיס בשבת ושמים בקופת הצדקה".
אם בתחילת פעילותו של כהן בקזחסטן כמעט לא הייתה בה פעילות יהודית מאורגנת, הרי שמאז הוקמו בה מרכזים יהודיים, בתי כנסת, מוסדות חינוך ומקוואות טהרה, וקיימת גם אספקה של מזון כשר. "התחלנו את הפעילות שלנו באלמטי, ועם השנים התרחבנו לשבע ערים, ויש לנו 11 שליחים ברחבי המדינה", הוא מספר. "הגענו לכאן כדי להתמסר לקהילות, לשמוע מה האנשים צריכים, להיות להם לעזר, ואנחנו נהיה איתם יחד עד שנחזור לארץ הקודש".
כשאני שואל את הרב כהן על ביטחונם של היהודים במדינה, הוא מתאר את קזחסטן כמדינה המקדמת שלום בין־דתי. "כשהגעתי לכאן פגשתי מדינה של שלום, בכל השנים האחרונות לא היה מקרה אחד של אנטישמיות. אנשים שומעים את השם 'קזחסטן', לא מכירים אותו וחושבים שזה כמו לגור בפקיסטן. זה הבדל של שמיים וארץ. זו מדינה שמצד אחד גאה במסורת ובלאומיות שלה, ומצד שני מקדמת שלום, אחווה וסובלנות. בשל אופייה המגוון של החברה הקזחית, השלטון מנסה לקדם ערכים של רב־תרבותיות והבנה בין בני הדתות השונות. הממשלה כאן דוגלת במושג 'איש באמונתו יחיה' בצורה הכי אמיתית שיש". בהקשר זה מזכיר כהן את הוועידה הבין־דתית המתקיימת במדינה אחת לשלוש שנים, ביוזמתו של הנשיא הקודם נור־סולטן נזרבייב.
גם הרב קרנאוח מבהיר ש"יהודי קזחסטן חשים שלווים ורגועים. אין אנטישמיות, ואף פעם לא הרגשנו בעיה בכך שאנחנו יהודים במדינה".
מבחינה היסטורית, יש המעריכים כי יהודים ישבו בקזחסטן כבר לאחר גלות בבל, ובהמשך בתקופת האימפריה הפרסית. כמו מדינות אחרות במרכז אסיה, לאורך הדורות לא מנתה הקהילה יהודים רבים. כיום רוב היהודים במדינה הם צאצאי יהודים שנמלטו אליה מפני גזרות הקומוניזם או שהוגלו לשם בידי הרוסים. "המבוגרים ביניהם עוד ידעו לקרוא בעברית והיו מחוברים יותר למסורת, הדור הצעיר לא קיבל חינוך יהודי והרגיש צורך להסתיר את הזיקה שלו ליהדות", אומר הרב כהן.
שמה של העיר אלמטי, מספר הרב כהן, הפך בפי היהודים לסוג של חידוד לשון על הדרכים העקלקלות שבהן הגיעו יהודים לקזחסטן. "בהגייה קזחית זה יכול להישמע כמו 'על מה אתה פה' בעברית. אז היהודים היו שואלים זה את זה – על מה אתה פה? כלומר, מה עשית שנאלצת להגיע למדינה הנידחת הזו? הרי הם הגיעו לכאן בגלל שהוגלו או בגלל שהיו אסירים".
קבוצה אחרת היא של יהודים שהיגרו בתחילת המאה הקודמת מאיראן לקזחסטן. "סטלין גירש מי שלא היה אזרח רוסי, וכך היהודים האיראנים הגיעו לאלמטי. הם דיברו בשפה שלהם, בארמית. מדובר באנשים מיוחדים ששמרו על המסורת, בעיקר אכילת מצות בפסח, ובערב יום כיפור אכלו בשר כשר. אלה אנשים עם זיקה יהודית חזקה, אבל הם עשו את מה שידעו, ולצערנו זה לא הרבה. לא היו כאן קהילות מסודרות שדאגו לשמר את המנהגים ולרכז את הפעילות. היהודים כאן לא קיבלו מספיק מסורת, הרבה פחות מיהודי רוסיה ואוקראינה למשל".
אז כמה יהודים גרים בקזחסטן? תלוי את מי שואלים. על פי מחקריו של הדמוגרף סרג'יו דלה פרגולה, מדובר בכ־2,600 יהודים בלבד. אם בוחנים זאת בהתאם לקריטריון הליברלי ביותר, של חוק השבות, אפשר לדבר על כ־9,500 בני אדם שלפחות אחד מהסבים או הסבתות שלהם יהודים; ל־4,800 מהם יש הורה יהודי אחד לפחות.
בניגוד להערכות הללו, כהן מפתיע ומציג מספרים שונים לחלוטין. להערכתו, "יש כ־20 אלף יהודים המפוזרים בקזחסטן. עם כמה אלפים יש לנו קשר, ויש לנו הרבה עבודה כדי לחבר עוד ועוד יהודים ליהדותם". בשנת 1959, הוא מציין, גרו בקזחסטן קרוב ל־30 אלף יהודים. "כשהגעתי לכאן שאלתי בסוכנות היהודית כמה יהודים יש כאן, והם נקבו במספר 8,000. אלא שמאז עלו לישראל יותר מ־8,000 יהודים, ועדיין יש כאן הרבה יהודים".
בקזחסטן, אומר הרב כהן, "קל לאתר יהודים 'חדשים' שלא הכרנו, כי בניגוד לאירופה למשל, פה יש רישום של הלאום בתעודת הזהות של כל אזרח. ברוך ה' כאן לא מחקו את זה, ואנחנו רואים זאת כדבר חיובי. הם לא נתנו לנו לשכוח מי אנחנו".
יהודי קזחסטן מרוכזים בעיקר בשבע ערים גדולות ובהן הבירה נור־סולטן, אלמטי, קוסטנאי, פבלודר, קרגנדה ועוד. בערים אלו מכהנים רבנים, שליחי חב"ד. תנועת חב"ד מפעילה ברחבי המדינה בתי ספר יהודיים יומיים, ובהם יותר מ־700 תלמידים. מדובר בבתי ספר משלימים, שהתלמידים היהודים מגיעים אליהם לאחר תום לימודיהם בבתי הספר הכלליים. באלמטי פועל גם גן ילדים יהודי. חוץ מתנועת חב"ד פועלים בקזחסטן גם ארגון הג'וינט והסוכנות היהודית. פנינו גם לנציגיהם, אך הם ביקשו שלא להתראיין בנושא המהומות בשל הרגישות הפוליטית.
בשנתיים האחרונות, מבקש הרב כהן להוסיף, חל מפנה ביחס לניהול החיים היהודיים במדינות מוסלמיות, עם התבססותו של "איחוד הרבנים במדינות האסלאם". "שיתוף הפעולה בין הרבנים במדינות האסלאם נותן כוח ועוצמה", הוא אומר. "זכינו והראשון לציון הרב יצחק יוסף מייעץ לנו בהרבה דברים ומחזק אותנו מאוד. ההתאחדות הזו קמה בעקבות צורך מהותי מהשטח, בניגוד לגופים שקמים בלי להבין מה קורה בפועל בקהילות עצמן. יישר כוח לרב מנדי חיטריק מטורקיה, שהקים את הארגון ועומד בראשו".
גופתו של לֶבָן קוג'יאשוילי, הצעיר הישראלי שנורה למוות ביום שישי במהלך ההפגנות באלמטי, עדיין לא הוצאה מהמדינה, חרף מאמצי משרד החוץ. בשל ההפגנות לא מתקיימות כרגע טיסות בין אלמטי לישראל, ומכאן הקושי להטיס את הגופה. הוריו של קוג'יאשוילי נמצאים אף הם בקזחסטן, ובשלב זה נבדקת אפשרות להעביר את הגופה בדרך יבשתית למדינה שכנה ומשם להטיסה לארץ, אך מדובר בעניין מורכב.
לבן, שבעוד שבועיים היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־22, עבר עם הוריו לקזחסטן ב־2018 והחל ללמוד שם רפואת שיניים. הוא נישא לאישה מקומית, והניח ילד בן שמונה חודשים. בני משפחתו אומרים שהוא לא השתתף בהפגנות בשום דרך, ולדבריהם לא ברור מי ירה בו ומדוע. הוריו נלקחו לאזור של ריכוז גופות, שם זיהו את גופתו בתוך מה שהגדירו "מחזה מחריד של מאות גופות".
"לוי קוג'יאשוילי היה יהלום", אומר כהן, נוקב בשמו היהודי של הצעיר. "הוא לא היה חלק מהמפגינים, הוא נסע ברכב שלו ממקום העבודה לבית של ההורים, שחיכו לו לסעודת שבת וקידוש. יש לו רכב מכובד, וכנראה חשבו שהוא חלק מכוחות הביטחון ולכן ירו לעברו. הקהילה פה באבל. איבדנו בחור יקר, עדין ומאיר פנים. בגל הראשון סבא שלו חלה בקורונה, והוא טיפל בו. לפני שהסבא נפטר הבקשה האחרונה שלו הייתה להיקבר בארץ, ולוי טיפל גם בזה".
"מיד כשההורים שלו גילו על מותו הם הלכו לבית החולים, וברוך השם הצליחו לשחרר משם את הגופה ולהביא אותה לחברה קדישא פה במתחם הקהילה. בגלל העוצר שהוטל על העיר הם ישנו בבית שלי במהלך השבת. כרגע אנחנו תקועים בשלב האישור הסופי להעברת גופתו לישראל. אני רוצה לציין לשבח את הקונסולית שעמדה בקשר עם השלטונות במשך ימים ולילות. בגלל ששדה התעופה סגור נדרש אישור מיוחד לנחיתה ויציאה של מטוסים, ואם לא נקבל אותו הם יצטרכו לנסוע לעיר אחרת. אנחנו מקווים שזה לא יקרה כי הדרכים עכשיו מאוד מסוכנות".
