אפגניסטן, יולי 2008. שמש קיץ חורכת את קירות מעונו של מושל העיר ראזני. המלחמה העולמית בטרור בעיצומה. צמד שוטרים מבחין באישה עטוית בורקה סמוך למעון המושל, אוחזת בידיה שתי חבילות חשודות. השוטרים פותחים עימה בשיחה בניסיון לברר את פשר מעשיה, ומתברר להם שהיא כלל אינה דוברת את שפת המקום. חשדם גובר והם מחליטים לעצור אותה ולהעבירה לחקירה בתחנת המשטרה הסמוכה. בחיפוש בכליה מתגלים 900 גרם של אבקה חשודה ומאות קבצים המסבירים כיצד לייצר חומרי נפץ, פצצה מלוכלכת ונשק ביולוגי. בין המסמכים נמצאת גם רשימת יעדים פוטנציאליים לפיגוע, ובהם בניין האמפייר סטייט, פסל החירות ומערך הרכבת התחתית של ניו־יורק. בדיעבד התברר כי האבקה החשודה היא רעל מסוג סודיום ציאניד, שחמישה מיליגרם ממנו מספיקים כדי להרוג אדם.
למחרת היום מגיעים חוקרים צבאיים אמריקנים לברר מי היא האישה המסתורית. החקירה מקבלת תפנית דרמטית, כשבמהלכה מזנקת האישה וחוטפת רובה שהניח אחד החוקרים על הרצפה. בתגובה, המתרגם האפגני יורה ופוגע בבטנה. היא מאבדת את הכרתה ומועברת לבית חולים. בהמשך תיחשף זהותה: עאפיה סידיקי, בת למשפחה ידועה מקאראצ'י המקורבת לצמרת השלטון. אביה מנתח מוח ידוע ואימה חברת פרלמנט ומורה לתורת האסלאם.
סידיקי, מסתבר, מוכרת היטב גם ל־FBI. בתחילת שנות ה־90 הגיעה לארה"ב כסטודנטית, תחילה ל־MIT ובהמשך לאוניברסיטת ברנדייס היוקרתית לא פחות, שם השלימה דוקטורט במדעי המוח. אולם לאחר כל שנות ההשקעה בלימודים היא החליטה לעזוב את האקדמיה והקימה מכון ללימודים ומחקר אסלאמיים. אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה, היה תרגום ביוגרפיות של שהידים, שכתב מייסד אל־קאעידה עבדאללה עזאם. היא נישאה בטקס נישואים באמצעות הטלפון לארכיטקט צעיר ומבטיח, שהגיע כל הדרך מפקיסטן לארה"ב רק כדי לגלות שחיי משפחה לא באמת מעניינים אותה. היא הייתה נתונה כל כולה לג'יהאד. עד מהרה היא התגרשה. את השנים הבאות היא עשתה על הקו שבין פקיסטן לארה"ב. זה מה שהעלה אותה על הרדאר של ה־FBI. באותו שלב, היא נעלמה. בדיעבד יתברר כי באותן שנים עלומות נישאה לאחיינו של ח'אלד שייח' מוחמד, המוח מאחורי פיגועי 11 בספטמבר, ושימשה בלדרית של אל־קאעידה.
תקרית הירי בראזני ב־2008 עשתה לה כנפיים, ופתחה את מהדורות החדשות בפקיסטן. אולם שם, מהרגע הראשון מטילים ספק בדיווח החדשותי האמריקני. מההתחלה נוצר נרטיב מקביל שלפיו סידיקי, הצעירה הפקיסטנית המבריקה שנשלחה בידי משפחתה ללימודים גבוהים בארה"ב ושבה לפקיסטן לאחר גירושיה, נחטפה באחת מנסיעותיה בידי האמריקנים, ובמשך ארבע שנים הייתה "אסירת רפאים" שאיש לא ידע על קיומה, במחנה באגרם באפגניסטן. על פי הנרטיב הפקיסטני, הטרוריסטית סידיקי היא הקורבן. בהמשך אף תהפוך סידיקי לגיבורת־על ברחבי העולם המוסלמי. אל־קאעידה יציעו לשחררה תמורת בני הערובה ג'יימס פולי וקיילה מאייר. במהלך השנים יאבדו לא פחות מ־56 אנשים את חייהם בניסיון להשיג את שחרורה מהכלא האמריקני באמצעות פיגועים.
בעקבות מעצרה היא מועברת למשפט בארה"ב, והוא תופס לא מעט כותרות. במהלכו היא כותבת לשופט מכתב משובץ בהערות אנטישמיות, שבו היא מסבירה כי מאחורי כל הרוע עומדים היהודים, וכי מקור כל הצרות הוא בבוגדנותם ודו־פרצופיותם. היא נשפטת ל־86 שנים בכלא, מה שרק מעצים את דמותה בעולם המוסלמי. עם הזמן היא מקבלת את הכינוי "ליידי אל־קאעידה" והופכת למיתוס. היא הקדושה המעונה החיה־מתה של העולם האסלמיסטי, הנמקה בכלא האמריקני.
כוס תה, לפני דריכת הנשק
במקביל, במרחק אלפי מיילים מאפגניסטן וניו־יורק, בבלקברן לא הרחק ממנצ'סטר, חי לו מאליק פייסל אכרם את חייו. הוא בן למשפחה פקיסטנית, שאביה היגר לבריטניה לפני חמישים שנה. בינו לבין סידיקי הפריווילגית, המגיעה ממשפחה עשירה, חזקה ומפורסמת – אין שום דמיון. בניגוד לצעירה המבריקה, התעודה היחידה שהוא יכול להציג לראווה היא גיליון ההרשעות הארוך שלו. בגיל 19 איים באלת בייסבול להרוג אחד מקרוביו במהלך שמחה משפחתית. בהמשך נכנס לעסקי הסמים וגם סחר במכוניות גנובות. כל השנים נכנס ויצא בבתי כלא. אולם במשפחתו תמיד הגנו עליו וטענו שהוא סובל מבעיות נפשיות. ועדיין, חוט דק אחד קישר בין עאפיה סידיקי למאליק אכרם פייסל: ההזדהות הנפשית העמוקה עם אל־קאעידה. יום לאחר פיגוע התאומים בניו־יורק נצפה מאליק פייסל אכרם משתולל במתחם בית המשפט בבלקברן וצועק כי יותר מכול היה רוצה למות על סיפונו של המטוס שהתרסק אל מגדלי התאומים. בצו שהוצא נגדו אז נאסר עליו להגיע למתחם.
21 שנים מאוחר יותר, יצטלבו חייהם של סידיקי ומאליק פייסל אכרם. בשבת האחרונה נחרדה הקהילה היהודית בקוליוויל, טקסס, כשהתברר כי מחבל השתלט על בית הכנסת ולקח את רב הקהילה ושלושה מבאי בית הכנסת בני ערובה. בתחילה התקשו בני הקהילה וגם כוחות הביטחון שהוזעקו למקום להבין מה הביא את מאליק פייסל אכרם, פושע קטן מבלקברן, לטוס כל הדרך ממנצ'סטר, דרך ניו־יורק, רק כדי להגיע לבית כנסת קטן של קהילה זעירה בצידה השני של ארה"ב; מה היה לו לאיש המוזר, שדפק על דלת בית הכנסת בקוליוויל, לחפש דווקא שם.
הרב צ'רלי סיטרון ווקר, שלא חשד בדבר, הזמין באדיבותו את ההלך המוזר שהתדפק על הדלת, לכוס תה. שניות אחר כך הוא שמע מאחורי גבו את צליל דריכת הנשק שהפך אותו לבן ערובה. המניע התגלה במהלך עשר השעות המסויטות שעברו על הרב ובני הערובה. בית הכנסת בקוליוויל מרוחק 20 מייל בלבד מבית הכלא שבו מאושפזת עאפיה סידיקי. באחרונה הייתה מעורבת בקטטה עם אחת האסירות, ובמהלכה הותז על פניה משקה רותח. היא סובלת מכוויות קשות וחבלות בכל גופה. במהלך השעות שבהן נשמע אכרם בערוץ הפייסבוק הפתוח של בית הכנסת, הוא קרא לעאפיה "אחותי". תוכניתו הייתה לאלץ את כוחות הביטחון לשחרר את עאפיה מהכלא, להביא אותה לבית הכנסת שבו התבצר עם בני הערובה ולמות איתה מות קדושים. למרבה המזל, לא ניתנה לאכרם ההזדמנות להתקדם הרבה מעבר לדיבורים. בזכות תושייתו של הרב ואימונים קודמים למקרה של חטיפה, ידעו הרב ובני הערובה כיצד לנהוג כדי להימלט ברגע הנכון. אכרם סיים את חייו שניות אחר כך מאש השוטרים.
בשלב זה עדיין לא ברור איך ומתי נוצר הקשר עם סידיקי במוחו החולה של מאליק פייסל אכרם, אם כבר בשלב שבו נודע דבר מעצרה באפגניסטן, או מאוחר יותר. האם היה אכרם זאב בודד שפעל על דעת עצמו, או חלק מתא טרור או התארגנות רחבה יותר? כמה נתונים שהתפרסמו בימים האחרונים בתקשורת הבריטית, רומזים לכך שמדובר בשילוב של שתי האפשרויות. מן ההיסטוריה הפרטית שלו אפשר ללמוד שהוא לא היה זקוק כלל לתהליך רדיקליזציה כדי לעשות את מה שעשה. השאלה היא אם היה מי שניצל את מבנה אישיותו, הרקע הפלילי ומחלת הנפש שלו כדי להכווין אותו למעשה. ממה שידוע בינתיים, בשנים האחרונות ביקר אכרם לא פחות מ־11 פעמים בפקיסטן. הוא עזב את המסגד שבו שימש אביו נשיא ועבר להתפלל במסגד ששייך לג'מעת טבלירי, תנועה רחבה באסלאם הסוני הדוגלת בשיבה לאסלאם המקורי כפי שהיה בתקופת הנביא מוחמד והפצתו ברחבי העולם. לתנועה, המונה עשרות מיליונים ברחבי העולם, אין קשר לטרור, אולם היא מוכרת כמי שקבוצות טרור מחפשות בתוכה מועמדים לגיוס. הסעודים שאסרו על קיומה אף הגדירו אותה "שער לטרור".
מי נתן לו ויזה?
שבוע אחרי האירוע, ושאלות רבות עודן פתוחות. גולבר אכרם, אחיו של מאליק, ששוחח איתו בטלפון כל אותן שעות בבית הכנסת, אמר השבוע שהוא רוצה להבין כיצד התאפשר לאחיו, עם עברו הפלילי העשיר – לקבל אשרת כניסה לארה"ב. האם היה פה כשל טכני או משהו אחר, בעייתי אפילו יותר. ממידע שנחשף השבוע עולה כי לפני שנתיים היה אכרם נתון לחקירה של MI5, שירות ביטחון הפנים הבריטי, במשך ארבעה שבועות, לאחר שהודעה אנונימית על מסוכנותו הגיעה לשירות. אולם בתום החקירה הוא הוצא מרשימת החשודים הכוללת עשרות אלפים ובכלל זה מרשימת מנועי הטיסה. אבל מידע נוסף ובלתי רשמי שהגיע משכניו של אכרם רומז לכך, שבימים שלפני טיסתו לארה"ב הגיעו פעמיים בלשים בלבוש אזרחי לחפש אחריו ולא מצאו אותו בבית. האם היה כאן כשל מערכתי, מודיעיני, או אולי החלטה שגויה שאפשרה לאכרם לעלות על טיסה לארה"ב, בניסיון לחשוף התארגנות טרוריסטית רחבה יותר משני צידי האוקיינוס? לא מעט פרטים רומזים לכך. בין השאר הקלות הבלתי נסבלת שבה אדם שנמצא בקושי שבועיים בסביבה זרה מצליח לרכוש נשק טעון ולהמשיך ישירות ליעד ידוע מראש, בית הכנסת בקוליוויל.
על רקע כל ההתנהלות הזו, דבר אחד ראוי לתשומת לב מיוחדת. בחודשים האחרונים גברו מאוד הקולות בקרב ארגונים מוסלמיים בארה"ב הקוראים לשחרורה של סידיקי, בטענה שאינה טרוריסטית אלא אסירה פוליטית, קורבן של המלחמה בטרור, קורבן של אפליה נגד מוסלמים, וכי הטענות נגדה לא הוכחו בבית משפט.
בראש הקמפיין לשחרורה של סידיקי עומדת CAIR, המועצה ליחסים אמריקניים־אסלאמיים, שהיא גם הארגון הגדול ביותר בארה"ב לקידום זכויות מוסלמים. בהפגנות ועצרות למען סידיקי בחודשים האחרונים בולט קו ברור: הפיכת כל טיעון קונקרטי מול מוסלמי בנוגע לטרור, לטענה על אסלאמופוביה. טקטיקה שהפכה לאסטרטגיה במטרה להשתיק כל סוג של ביקורת נגד ארגונים או מטרות אסלאמיסטיות באשר הן. בעצרת למען סידיקי שנערכה באוקטובר נשמע אחד מבכירי CAIR מסביר: "עאפיה היא פסל החירות שלנו, החיג'אב שלה הוא הכתר שלנו. היא אחותנו. היא נושאת את אמונתנו. וכשפגעו בה, פגעו באמונתנו. כאשר עינו אותה, חיללו גם את דתנו. כולנו עאפיה ולא נהיה חופשיים עד שתשוחרר".
האם זה היה המסר שנשא מאליק פייסל אכרם לבית הכנסת בקוליוויל? בימים שאחרי האירוע הגיעו גינויים מכל עבר. האם הם היו אמיתיים או חלק מהמשחק?
