מוצאי שבת, שעת לילה מאוחרת. אוטובוס עמוס נוסעים יוצא מירושלים לעבר יישובי בנימין. הנסיעה שקטה ורגועה, עד שמגיעים ליציאה מהעיר באזור חיזמא – סמוך לשכונת פסגת־זאב בבירה. חבטה עזה מטלטלת את האוטובוס. אבן שפוגעת בשמשה הקדמית מנפצת אותה לרסיסים, והרכב מתמלא שברי זכוכיות. ילדים בוכים וצועקים באימה, וחלק מההורים שמנסים להרגיע אותם נתקפים חרדה אף הם.
"כשהגעתי לאותה נקודה מתחת לחיזמא האטתי עם האוטובוס", משחזר הנהג יהודה כהן. "התרגלתי לכך שכשמגיעים לשם בנסיעה, אני חוטף אבן. זה קורה כל יום. אבל הייתי מוכן לאבן שתגיע מצד ימין של הכביש, מהכיוון של אלה שגרים למעלה על ההר ומנצלים את הגובה לפגוע במכוניות. הפעם זה היה מצד שמאל, מרכב חולף שנסע קרוב אליי. קיבלתי בום בפרצוף, כל הגוף שלי התמלא חתיכות זכוכית. זה נכנס לחולצה, למכנסיים, לגרביים, לתיק. כל האוטובוס כוסה רסיסים. עד לדלת האחורית. שומעים ממש את הזכוכיות נופלות פנימה. משפחות שלמות באוטובוס, ילדים קטנים, מבוגרים. המשכתי לנסוע עוד 200 מטר, ואז הנוסעים התחילו לספר לי מה הם ראו".
זו לא הפעם הראשונה שכהן נפצע מזריקת אבן, אלא החמישית. לפני כחודשיים הוא אף פונה לבית החולים הדסה בירושלים. והוא ממש לא היחיד. כשהוא התקשר לדווח לצבא על המקרה האחרון, הוא נשאל בתגובה: "אתה מי שהתקשר קודם ונפצע מאבן, או מקרה חדש?".
"בין הנהגים יש הומור שחור כזה", הוא מספר. "כל יום שואלים מי הבא בתור לחטוף. הבת שלי הציעה שאשים משקפי מגן או מסכת פלסטיק בנהיגה כדי להישמר מהרסיסים. זה נראה לי הזוי שאשב בעבודה מכוסה, אבל המציאות לא פשוטה. יש נהגים שנפצעו קשה יותר, והיה נהג שנפגע בעיניים מזכוכיות. זה לא רק אצלנו אלא גם בגוש עציון, בשומרון, בדרום. זריקת אבנים זה טרור קל ונוח. הסיכוי להיתפס קלוש מאוד, וילדים ונערים מוסתים מנצלים את זה. אנחנו לא מסיעים משאיות צבאיות ולא נוהגים לתוך שטחי אש. אנחנו רוצים בסך הכול לעבוד, לצאת מהבית ולחזור בשלום".
מרבית הנהגים בקווים אלה, המופעלים כעת על ידי חברת אלקטרה אפיקים, הם בכלל תושבים ערבים ממזרח ירושלים, והם גם רוב הנפגעים. לאיש אין חסינות מפני טרור האבנים. "זה כבר נהיה מפחיד לצאת לעבודה", מספר עבד סולוקרוט, תושב ראס אל־עמוד, שנפגע בפניו מאבן שנזרקה לעבר האוטובוס שלו ליד חיזמא לפני שבועות אחדים. "נכנסו לי זכוכיות לפה ולעין, והובהלתי לבית חולים".
בינתיים עבד התאושש מהפציעה, אבל כנהג הוא חשוף כל העת לפגיעה נוספת. "בנס זה נגמר בזה, האירוע היה יכול להסתיים במצב קשה. זה קרה לאח שלי, לאחיין שלי, להרבה מהחברים שלי שעובדים בקווי האוטובוס בין ירושלים ליישובים. זו לא מציאות נורמלית ולא קל לצאת ככה לעבודה. זה מפחיד לא רק אותי אלא את כל הנהגים. אני נוהג עם משקפי שמש כדי להגן על העיניים. אני לא יכול להיעדר מהעבודה, אני מפרנס שלושה ילדים, והמחסור בנהגים לא מאפשר בקשות לעבור מקום או לקחת כמה ימים חופשה.
"אשתי ואימא שלי היו רוצות שאמצא עבודה חדשה, הן מפחדות מהנסיעות הללו. זורקים שם אבנים בלי הפסקה", מוסיף עבד. "יש חיילים על הכביש שמנסים לעשות סדר ולשמור על הנוסעים, אבל הצעירים מחיזמא לא עוצרים. פעם זה היה קורה אחת לחודשיים, עכשיו זה כמעט כל יום, אפילו מדי שעה. בקבוצת הווטסאפ שלנו, הנהגים כותבים כל הזמן איפה ומתי הם נפגעו. זו האווירה שסביבה אנחנו יוצאים יום יום לעבודה".
אחיו של עבד, רובין, נפצע כאמור גם הוא, ובאורח קשה יותר. כבר יותר מחודש הוא מושבת מעבודה. "נסעתי לכיוון ירושלים", מתאר רובין, "וכשהגעתי עם האוטובוס לאזור חיזמא, נהג הרכב הפרטי שנסע מולי הדליק אורות גבוהים וסנוור אותי, ותוך כמה שניות שמעתי בום. השמשה התנפצה, זכוכיות עפו לי לתוך העיניים. המשכתי לנסוע לאזור המחסום, ושם חייל עזר לי והזמין לי אמבולנס שפינה אותי לבית החולים.
"אנשים לא מבינים, אבל אבן שפוגעת בשמשה זה כמו ירי, זה כמו כדורים", אומר רובין. "בהתחלה אתה לא מבין מה קורה, הרעש מבהיל וכמעט משתק. עובר איזה זמן עד שאתה מבין מה קרה בכלל". רובין נחשף לסרטון שצולם ממצלמת האוטובוס ומתעד את האירוע. "ברכב שממנו הסתנוורתי היה אדם נוסף מלבד הנהג, והוא ישב בספסל האחורי. כשהתקרבו אליי הוא הטיח אבן גדולה באוטובוס שפגעה בשמשה בעוצמה.
"זה אזור מסוכן חיזמא", נאנח רובין. "מדי יום אנחנו שומעים על עוד מקרים של פגיעה באוטובוסים. לאחרונה אני שומע שהצבא נכנס לתמונה ויש תקווה, אבל אני עוד לא חזרתי לעבוד. יש לי שריטות בעיניים וכאבים בצוואר, ואני צריך עוד לעבור סדרת בדיקות. בגיל שלי, 33, עם שני ילדים, אני מוכרח לחזור לעבודה, ואני גם אוהב את התפקיד באוטובוס עם הנוסעים. הבעיה שלנו זה חיזמא. כל הנסיעות בקווים שלנו עוברות דרך הכביש הזה. אין לי דרך לחזור לעבוד ולקבל קו שלא עובר שם".
מלבד העלייה הכללית במתח הביטחוני בכל רחבי הארץ, בחיזמא ישנו עימות נקודתי בין תושבי הכפר לכוחות הביטחון. "הצבא הרס כמה חנויות בכניסה לכפר", מספר רובין. "הן ככל הנראה נבנו באופן לא חוקי ולכן הרסו אותן. אז הנוער התחיל להשתולל, וכך אנחנו הפכנו לאלה שנמצאים בלב הסכנה". כמה מתושבי חיזמא הם מכריו האישיים של רובין, אך הוא נמנע מלשוחח איתם על הנושא הרגיש. "אני לא רוצה להתחיל לדבר איתם על זה שאני עובד עם היישובים, וישר להיות בעיניהם מי שנמצא בצד של הרעים. אין לי עניין להיכנס לשיח מהסוג הזה".
אבישי אריה, בן 66, הוא נהג אוטובוס ותיק שחנך עשרות נהגים צעירים. זה חמישה חודשים הוא לא שב לפקוד את מושב הנהג, לאחר שנפגע שלוש פעמים מיידויי אבנים במהלך הקיץ האחרון. הפעם השלישית הייתה חמורה מקודמותיה. "זו הייתה הנסיעה האחרונה שלי לאותו ערב, באזור 21:30, שזו תמיד הנסיעה שחוטפת באופן קבוע. הגעתי לכיכר חיזמא, שמעתי בום אדיר. בהתחלה חשבתי שאני בתוך פיגוע ירי, כל הגוף שלי התמלא רסיסים. היה לי רק נוסע אחד, בחור צעיר. הוא רץ אליי וניסה לעזור לי. אני מתורגל בזה כבר, ויודע שבמקרה של פיגוע אסור לעצור את האוטובוס, שלא תהיה חשוף לפגיעה נוספת של בקבוק תבערה או ירי. המשכתי בנסיעה עוד קצת עד למחסום הצבאי, ושם אמבולנס פינה אותי להדסה".
אבישי התאושש ושב לביתו, אך מאז האירוע הוא לא הצליח לשוב לשגרה. "אני סובל מתעוקת נשימה, והרופא אמר שזה תוצאה של פוסט־טראומה", הוא משתף. "אני הולך ברחוב ולפעמים מתקשה לנשום. בלילות אני נשאר ער עד ארבע או חמש בבוקר, ולא מצליח לשמור על שגרה למחרת".
באחד הימים כשהיה בביתו, חפץ נפל מהמדף ונשבר. את אבישי זה החזיר לרגע פיגוע האבנים באוטובוס, ובעקבות זאת הוא נפל בעצמו ושבר את האצבע. "אני עובר ניתוחים ביד, זה אירוע מתגלגל. אני הולך מרופא לרופא, ניתוחים וריפוי בעיסוק. קיבלתי הכרה כנפגע איבה, אבל אני עדיין נאבק בבירוקרטיה. לעבודה אני לא יודע אם אצליח לחזור".
עבד סולוקרוט, נהג אוטובוס (בתמונה): "פעם זה היה קורה אחת לחודשיים, עכשיו זה כמעט כל יום, אפילו מדי שעה. בקבוצת הווטסאפ שלנו, הנהגים כותבים כל הזמן איפה ומתי הם נפגעו"
"מרגישים שלא רואים אותנו"
על פי נתוני "הצלה ללא גבולות", במהלך חודש דצמבר התרחשו 42 פיגועי אבנים באזור חיזמא. כלומר, יותר מאירוע ליום. 17 אוטובוסים נפגעו, תשעה נהגים נפצעו קל. ברחבי יהודה ושומרון נרשמו בחודש זה 311 אירועי יידוי אבנים – זינוק של פי ארבעה מהממוצע – שמביניהם היעד המרכזי הוא אוטובוסים עמוסי נוסעים.
"זו מציאות בלתי נסבלת שחייבת להיפסק בכל דרך", אומר ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ. "המפגעים בכל המרחב צריכים להיתקל ביד ברזל. לא יכול להיות שיידוי אבנים הפך לספורט הלאומי, כשאנחנו המטרות".
לפני כשלושה שבועות, בעקבות מקרה נוסף של פגיעה באוטובוס, החליט איגוד ועדי התחבורה בארגון כוח לעובדים – שנהגי יו"ש מאוגדים במסגרתו – להשבית את קווי האוטובוס בין ירושלים ליישובי בנימין למשך שעתיים ביום שישי בבוקר. גם קווים בשומרון הושבתו באותו יום במחאה על התופעה. ראש ענף תחבורה בכוח לעובדים תום פרומוביץ נימק את ההחלטה: "זריקות האבנים בסמוך לצומת חיזמא הולכות ומחריפות. בחודש האחרון חלה עלייה של 30 אחוזים ביידויי האבנים, כשבכל יום נרגם אוטובוס. האוטובוס המותקף היה אומנם ממוגן אבן, אבל האבנים כוונו במיוחד לשמשת הנהג נטולת ההגנה. לאור אוזלת היד של כוחות הביטחון מול התקיפות הללו, אין מנוס מהשבתת הקווים. לא נתפשר על ביטחון הנהגים והנוסעים".
אבישי אריה ועמיתיו הנהגים חוששים מהסלמה באמצעי הלחימה של המפגעים, ותובעים הגנה. "ביקשנו בעבר שיחליפו את האוטובוסים, ושלפחות לקו האחרון של תשע וחצי בערב יביאו אוטובוס ממוגן ירי. אם יש פיגועי אבנים על בסיס יומי, מה מבטיח שזה לא יידרדר עוד?", הוא שואל.
"אין סיבה שלא נקבל אוטובוסים ממוגנים יותר", מצטרף יהודה כהן. "אתמול זה אבן, מחר זה יהיה משהו אחר. היו דברים בעבר. אנחנו מרגישים שלא רואים אותנו – לא משרד הביטחון, לא משרד התחבורה, לא אף גורם ממשלתי. אם אין הרתעה ואין יכולת למנוע מהפיגועים האלה לצאת לפועל, אז לפחות תגנו עלינו. אם האסטרטגיה היא להתמגן מהטרור ולא להתמודד איתו, אז בבקשה תספקו לנו את ההגנה הזאת שתאפשר לנו ולנוסעים שלנו לשוב הביתה בשלום".
חזי שמיר הוא מפקח בחברת אפיקים אלקטרה, ומלווה את הנהגים במסלוליהם בחלק מהנסיעות. שמיר מצוי בעבודה הזו כבר שבע שנים ואף חווה בעבר אירוע ירי על אוטובוס בבנימין, אבל רצף כזה של פגיעות בנהגים לא זכור לו מעולם. "בחודש האחרון כמעט בכל יום הוצאתי שניים או שלושה אוטובוסים לתיקון אחרי שחוו פגיעת אבן", הוא מספר. "היו אירועים בעבר, ובעצמי נפצעתי באוטובוס, אבל הפעם אנחנו מרגישים שיש חוסר הרתעה רציני. למעשה אין הרתעה בכלל. יש מספר גבוה מאוד של אירועי זריקת אבנים, והרבה נהגים נכנסים לפחד. חלק מהם לא מוכנים לעלות לאוטובוס בלי מיגון מתאים. אנחנו מתמודדים עם נהגים שסובלים מפוסט־טראומה, כמו במקרה של אבישי, וקשה למצוא נהגים חדשים. יש ימים שכמה אוטובוסים נמצאים במוסך, וכך יש מחסור בקווים והנוסעים נפגעים".
שמיר עומד בקשר רציף עם הנהגים בקווים שבאחריותו, ושומע מהם יום־יום על אירועי טרור האבנים. לפני כמה שבועות, כשליווה את אחד הנהגים בנסיעה, שמיר עצמו נפגע בידו מרסיסים. "אני שומע מהנהגים תיאורים לא קלים. נהג רואה את הבן־אדם שעומד מולו על הר או גבעה, יודע שהוא הולך לזרוק עליו אבן, מבין שהוא עומד לחטוף, אין לו מה לעשות עם זה, ואחרי כמה שניות האוטובוס באמת סופג לבנה. מנסים לדבר על זה, לשחרר את זה, אבל הנפש לא תמיד מסוגלת להשתחרר מדבר כזה. אנחנו בדרישה למשרד הביטחון לאשר לנו מיגון ירי לכל האוטובוסים, ולאפשר לנוסעים ולנהגים את הביטחון הזה".
בארגון נהגי האוטובוסים, מבית ההסתדרות הלאומית, מצרפים את מתקפת האבנים לסך אירועי האלימות נגד נהגים. על פי דו"ח של הארגון, בשנת 2020 התרחשו 3,644 מקרי אלימות כלפי נהגים. בארגון מציינים כי בפועל המספר גבוה בהרבה, שכן לדבריהם פחות ממחצית מהמקרים דווחו.
יו"ר הארגון ישראל גנון סבור שהקלות בפגיעה בנהגים נובעת בין היתר ממעמדם התעסוקתי הנמוך: "דם הנהגים והנוסעים הופקר, ואנו קוראים למשרד התחבורה ולמשרד לביטחון הפנים להתחיל לפעול. החקיקה בנושא הכרה בנהגי האוטובוסים כעובדי ציבור מונחת על שולחן הממשלה, ואין סיבה לעכב אותה ולחכות לאירוע שנצטער עליו. החקיקה בנושא תרתיע ותגרום שתוקפי הנוסעים ישבו מאחורי סורג ובריח. האוטובוסים הם סמל שלטון ולכן תוקפים אותם".
אלכס ויסמן, מומחה לתחבורה ציבורית ומנכ"ל החברה לכלכלה ניהולית "פקטור", מתייחס לתופעה מההיבט הצרכני ומצד השירות לתושבי האזור. "האלימות נגד נהגי אוטובוסים היא גורם נוסף שמקשה על גיוס כוח אדם לענף", הוא אומר. "בסופו של דבר הנהגים חשופים לאלימות ופגיעה פיזית בעבודה, שחלק חשים כי אינה מתגמלת בעבורם. העלאה משמעותית של שכר הנהגים תביא אותם לקחת סיכון ולעסוק בתחום הזה מול אלימות של נוסעים ואלימות באזורי סכסוך. משרד התחבורה חייב להתעורר, אחרת יהיו פחות ופחות נהגים ונגיע לקטסטרופה בתחבורה הציבורית".
בצה"ל מאשרים כי לאחרונה מתקיים סוג חדש ומתוחכם של יידויי אבנים, שבו המפגעים עושים זאת מרכב חולף ונמלטים מהרה לתוך הכפר – מה שמקשה על המעקב אחריהם ולכידתם. בעקבות התגברות התופעה נפרסו בימים האחרונים חיילים על הציר במטרה להשיב אש לעבר זורקי אבנים, אך המהלך נתקל בקשיים שכן בצירים אלה נוסעים ישראלים רבים שעלולים להיפגע מהירי. מענה נוסף שמובילים בצבא הוא הצבת לוחמי מילואים בתוך האוטובוסים שנוסעים באזורים אלה, מהלך שיאפשר מעקב מתוך האוטובוס אחר המפגעים, וכן סיוע וניהול האירוע במקרה של פגיעה קשה בנוסעים. חייל במילואים יכול לדווח ישירות על רכב שמתוכו נזרקו אבנים, ולאפשר הגעה מהירה יותר של כוחות אל הפוגעים.
כהן מצידו איננו מזהה במהלך הזה מענה ממשי. "הביאו בחורים נחמדים, הם עולים לאוטובוס ומצטרפים, אבל אין להם באמת יכולת להגן מפני זריקת אבן", הוא אומר.
ובשעה שבבנימין דווקא נרשמו בתחילת השבוע כמה יממות ללא אבנים לעבר אוטובוסים, הרעה הגיעה ממקום אחר. רמי אבו אל־הווא, נהג קו 84 של אגד במזרח ירושלים, נפצע בפניו ביום שלישי בערב כאשר האוטובוס שלו ספג בקבוק תבערה, סמוך לבית החולים אל־מקאסד בשכונת א־טור. החלונות התנפצו, והנהג הצליח להימלט מהרכב הבוער.
"זה היה סוף הסיבוב, אז הייתי לבד באוטובוס", סיפר אבו אל־הווא. "אנחנו סופגים אבנים באזור מעלה־הזיתים וא־טור מדי יום, זה אירוע שכבר לא מרגש. האוטובוס ממוגן אבנים, אז זה לא מטריד אותי. אבל כשיום יום זורקים אבנים על אוטובוסים, יש גם עליית מדרגה. הערב זה היה בקבוק תבערה. לא הצלחתי לזהות מי זרק. הכביש היה עמוס ופקוק. הבקבוק ניפץ את דלת האוטובוס הקרובה למושב הנהג, והצלחתי להימלט. אם הייתי מחכה עוד שנייה או שתיים, הייתי בוער כולי. בחמשת החודשים האחרונים המציאות שם לא פשוטה. כל הנהגים סופגים אבנים, אני אבקש יותר לא לקחת קווים באזור הזה. הסכנה שם הולכת וגוברת".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל משקיע מאמצים רבים כדי למגר את מקרי זריקות האבנים בשטח ופועל לסגירת מעגל מול החשודים. הלוחמים פרוסים במרחב בהתאם להערכת המצב ופועלים במגוון דרכים כנגד מי שמנסה לפגוע בביטחון האזרחים. צה"ל ימשיך לפעול תוך חיזוק ביטחון האזרחים, בפעילות גלויה ונסתרת".
