"מי שמצוי בעולם הגיור מברך על המתווה"

הכירו את האיש העומד מאחורי הקלעים של רפורמת הגיור, הניצבת בימים אלה במרכז מחלוקת ציבורית עזה: הרב חיים אירם, רב היישוב אלעזר בגוש עציון ומבכירי הדיינים בבתי הדין לגיור של הרב דרוקמן. הרב אירם הוא איש הצללים שיוצא ובא בבתי הרבנים, והאחראי האמיתי לגיבושה ולניסוחה של הרפורמה, האמורה להתגבש לחוק שיגדיר לראשונה את המושג "גיור ממלכתי" במדינת ישראל. שלושים שנה הוא עוסק בגיור, אם כאב בית דין, אם כמורה בכיתות ללימודי יהדות למתגיירים, ואם כסגן מנהל בתי הדין לגיור באזור הדרום ומנהל "נתיב", המכון ללימודי יהדות. לפני כמה חודשים פנה אליו השר לשירותי דת מתן כהנא, וביקש לסייע לו בקידום הרפורמה.

"מה שלא יעשה המקווה, יעשה הים", הוא מציג לי את המוטו התלוי על קיר משרדו. "הים הוא החברה הישראלית. הם פה, הם חלק מאיתנו והם ישתלבו בתוכנו. עכשיו צריכים לשאול איך אנחנו רוצים שזה יקרה. אז בוא נעשה את זה כמו שצריך. עיתונאי עולה מרוסיה אמר לי פעם: 'בישראל הגשימו עולי רוסיה את חלום האמנציפציה. סוף סוף הם רוסים'… זה משפט יפה וכואב. סוף סוף הגיעו לכאן, אבל כולם מתייגים אותם כרוסים. אבל הם לא רוסים, הם עולים. זו הנקודה. אם נהפוך אותם לקבוצה נעולה, זה יהיה יותר גרוע מבחינתנו. לכן אני מעדיף את המקווה.

"יש פה יותר ממיליון איש עם זיקה לעם ישראל, והשם ירחם מה עברו, וכך אנחנו מקבלים אותם? יושבים למעלה ושואלים מה זה 'מוקצה', כאילו זו הפואנטה, או באים לחבר אותם אלינו באמת כחוליה בשרשרת?"

הרב אירם (62) נולד בחולון, למד בישיבת נתיב מאיר, והוכשר לדיינות בישיבת ההסדר אור עציון. לפני 30 שנה נתמנה לרבו של אלעזר, היישוב שבו הוא מתגורר עם רעייתו צביה, ולהם שבעה ילדים ויותר מ־20 נכדים. כאשר מורו ורבו הרב חיים דרוקמן הקים את בתי הדין לגיור, היה זה אך טבעי שייכנס לעניינים. הוא חיבר ספר לימוד והדרכה למתגייר, "בנתיבי היהדות", ובימים אלה משלים כתיבה של ספר נוסף, לרבני קהילות. במקביל הקים תוכנית להדרכת עולים החפצים להתגייר עוד בחו"ל.

"אצלנו לא ישבו דיינים על הטריבונה והביטו על המתגיירים מגובה 15 אלף רגל", הוא מתאר את עבודת בתי הדין לגיור שבראשות הרב דרוקמן. "אנחנו הזענו בשטח. כל דיין פגש את המתגיירים, לימד אותם בכיתה ושוחח איתם, וכשהם הגיעו לבית הדין הכרנו אותם ברמה של מה הם אוכלים לארוחת בוקר. הם ראו בנו לא רק גורם שמעניק להם תעודה, אלא אנשים שבאים לגדול איתם. בית הדין הוא אביהם של הגרים".

במשך השנים עברו תחת ידו אלפי גרים. שאלתי אותו כמה מהם מקיימים היום תורה ומצוות. "אין לי סטטיסטיקה אבל אני מעריך שההתפלגות שלהם חופפת לזו של עם ישראל: חלקם דתיים, חלקם חילונים והרבה מאוד מסורתיים על הרצף. לרבים מהם אולי לא נוח לשדר לחברה שהם חיים בתוכה שהם שומרי תורה ומצוות, ולכן תוכל למצוא קצת דתיים בסתר, סוג של 'אנוסים מרצון'. אבל ההשפעה שלהם על הסביבה היא גדולה. כשאתה מדבר עם המתגייר אתה מדבר עם אח שלו, עם אימא שלו, עם חבר שלו ועם הצאצאים שיהיו לו. מה שאנחנו משדרים לו הוא משדר להם, ומה שהוא משדר להם זה איך הוא תופס אותנו. כלומר אנחנו מדברים על קליטה רחבה של יותר ממיליון אנשים, ולזה צריך גישה רחבה ומכילה".

הוא מתנגד לטרמינולוגיה הרווחת, שמגדירה את הנושא "בעיה". "מדברים על הבעיה של 400 אלף איש, ועל בעיית נישואי התערובת. אנחנו לא שם. קליטה של יותר ממיליון עולים היא ברכה עצומה גם מהבחינה הדתית של קיבוץ גלויות. אם נביט עליהם במבט של קירוב, לא נראה בהם בעיה אלא אתגר".

"המערכת היום מחמירה פי עשרה מהמינימום הנדרש. בתקופת הלימוד המתגייר יודע יותר מהרבה בוגרי ישיבות הסדר"

הרב אירם אינו נושא בכל תפקיד רשמי הקשור לחוק הגיור, ודווקא משום כך היה לו קל להגיע אל בכירי הרבנים בציונות הדתית, ובראשם הרב דרוקמן, ולשכנעם לתמוך בחוק. "אמרתי לשר שבלי ברכת הדרך של הרב דרוקמן אני לא זז, והוא נתן לי אותה. פניתי לרב יעקב אריאל, לרב איתן אייזמן, לרב רא"ם הכהן, לרב יעקב מדן, לרב דוד סתיו – כולם אמרו לי להתחיל".

אולי מלכתחילה לא פנית לרבנים שידעת שיסרבו, למשל הרב דוד לאו?

"הלכתי לזקני רבני הציונות הדתית, וגם לאלה שחשבתי שיתנגדו. אני לא חושב שאני צריך להיות המתווך בין השר לרב הראשי. אבל היה ברור לכולם שאם הרבנות הראשית תתנגד, הם לא יוכלו לשתף פעולה".

והיא אכן מתנגדת. הרב לאו הצהיר מפורשות שאינו חותם על תעודות גיור, כמחאה.

"זה הדאיג והעציב אותי, אבל אני לא רואה דרך אחרת מלבד הידברות. אני יודע שכולם כועסים, אבל אני אופטימי ומאמין שהדיבורים המתקיימים היום בסוף יישאו פרי. אנחנו חייבים לייצר מנגנון שהמתגייר ידע שאחרי שהוא מתגייר זה סגור ללא ויכוח".

כתלמידו המובהק של הרב דרוקמן, אולי תוכל לפתור לנו את החידה. השר כהנא מצהיר שהרב תומך בחוק, ויומיים אחר כך הוא חותם על מכתב נגדו.

"כתוב שאנשים אוהבים לצטט רבנים שנפטרו, כי כך אין מי שיכחיש. הרב דרוקמן חי וקיים, לא צריך לדבר בשמו. אני לא יודע מה הוא חושב אלא רק מה שהוא אומר לי. אני מתייעץ איתו על כל מילה בחוק ועמדתו קבועה מאז פגישתנו הראשונה: החוק טוב, אך הוא לא יוכל לתמוך בו אם הרבנות הראשית תתנגד. הוא לא שש לחתום על אותו מכתב. מה שקרה הוא שהיו אנשים שלא התנהגו באופן מכובד ושיקרו לו על כך שיש פיצוץ גדול בין אנשי כהנא והרבנות הראשית. היה גם מי שאמר לרב שהוא משלה את עצמו שתהיה הסכמה. דיברתי איתו אחרי החתימה והוא שאל אותי מה באמת קרה. סיפרתי לו שהשיחות עם הרבנות נמשכות. הוא היה בהלם".

מה שמעת מהרבנים שדיברת איתם על החוק?

"הם שיבחו את הרעיון, חלקם חששו מלחצים שיופעלו על רבני הערים ומתקלות שונות, אבל הסברתי להם שמדובר בעניין ארצי עם ניהול מסודר".

הרב אירם נוטל מעל שולחנו ספר בשם "נצח ישראל", ומצטט מתוכו את דברי הרב אלישיב, שכבר בתשס"ז, שנה לפני שהוקמו בתי הדין של הרב דרוקמן, כתב ש"בוודאי צריך לקרב (את אלה שנולדו לאב יהודי ואם גויה) וסבורים לתומם כי הם יהודים ומתעניינים בלימוד יהדות, ואין לרחקם כיוון שהם מזרע יהודי… כי יש חשש שמא יתחתנו בבני ובנות ישראל כי הם חושבים שהם יהודים". "וזה כתוב בחוברת שהמפרסמים שלה הם לא בוגרי ישיבות הסדר", מוסיף הרב אירם.

האם תפקידה של המדינה לעודד גיורים?

"אני חושב שכן, וגרירת הרגליים מביאה לנו נזקים. 15 שנה בג"ץ מחכה שהמדינה תחוקק חוק כלשהו בנושא, שתאמר משהו, ובכל פעם פסיקותיו מכרסמות במעמד הגיור האורתודוקסי ובמעמד הרבנות. לא קיבלת החלטה בממשלה ב־2014 – תחטוף בג"ץ ב־2018. אתה לא מקבל את מתווה נסים ב־2018 – תחטוף בג"ץ ב־2021. עד מתי נמשיך כך?"

אבל מי שהכשיל בכל פעם את המתווה הייתה דווקא הרבנות הראשית, שסירבה לכל פתרון, כולל מתווה נסים.

"במשך כל השנים נמנעו מלקבל החלטה. הרב אליהו והרב שפירא, הרבנים הראשיים דאז, ראו בכך משימה. הרי בחוק השבות לא הגדירו מעולם מיהו יהודי, כי המדינה נמנעה במכוון מלעשות זאת. איש לא רצה להסתבך. רק בשנת 1970 נאלצו לקבל החלטה בגלל בג"ץ שליט. כך נוצר סעיף הנכד בחוק השבות, כי הנציגים הדתיים אמרו 'תביאו את הנכדים, אנחנו נגייר אותם'. זה הצליח? היום חייבים לשמור על מעמד הרבנות הראשית וכבודה בסיפור הזה, אחרת איש לא יתמוך".

הרב אירם מספר כי בשיחות עם הרבנים היו שהציעו לחזור למתווה נסים. "הם אלה שהתנגדו לזה בשעתו. היום, אחרי הבג"צים, אין לזה סיכוי. מבחינת הרבנות הראשית הוא יותר גרוע, כי הוא למעשה פתח רבנות ראשית חדשה לענייני גיור".

ההיגיון של בן־גוריון

הרב אירם שומע את הקריאות שמגדירות את החוק "הרס המדינה היהודית", ואת טענותיהם של רבנים חרדים וגם ציוניים כי הוא מכרסם במעמד הרבנות, ושולל אותן מכול וכול. "אם הם יקראו את החוק ויתעמקו במה שיש בו, הם יראו שהדברים לא כך. הם מדברים על משהו שלא כתוב בו".

במשך השנים החרדים עשו הכול כדי להגחיך את הרבנות הראשית, וכעת הם נזעקים לפתע להגן על כבודה.

"יותר מכך, חבר הכנסת החרדי שדיבר על חיילת המתגיירת כ'שיקסע' (יצחק פינדרוס, שבהמשך התנצל על הביטוי; מ"ט), צועק היום שצריך לשמור על כבוד הרבנות הראשית. גם אני קיבלתי גידופים ואיומים כי הסכמתי לשתף פעולה. אולי זה מלמד משהו על ההתנהלות הכללית שלהם".

לדבריו, הגיור צריך להיות עניין קהילתי שמתחיל ברבני הערים, כפי שמוצע בחוק החדש. "יש בזה הרבה טוב. צריכים כללים שיבטיחו שהגיור יהיה גיור אמיתי, שאפשר לסמוך עליו. אם לא – המתגיירים לא יבואו ועם ישראל יתפצל. גם בתי הדין הלא רשמיים יתבטלו מאליהם, לא יהיה בהם טעם".

בבסיס החוק עומד הרעיון שרבני הערים יקבלו סמכות להקים בתי דין לגיור במקומם, לא כישויות עצמאיות אלא במסגרת מחוז נפרד במערך הגיור הארצי שייקרא "רבני ערים", ולו כללי דיון אחידים וקבועים. "זה לא סתם תואר. הם יצטרכו להזיע, אבל לפחות יזיעו עם תוצאה טובה, והרבנות היא זו שתפקח על כל המערך", מסביר הרב אירם. במסגרת הרפורמה תוקם ועדת היגוי שתורכב משני נציגי הרבנות הראשית, שני נציגי השר ובראשה נציג מוסכם.

כלומר, רוב לשר?

"זה חצי־חצי. גם נציגי השר יהיו רבנים מוסמכים הבקיאים בדיני גיור, אז מה הבעיה? ברור שיש רוב לרבנים. השאלה מי חותם בסופו של דבר על תעודת הגיור מונחת לפתחו של הרב הראשי, והוא יחליט כיצד הוא רואה את עצמו בכל העניין".

אולי בעתיד ייבחר רב עיר רפורמי שיהיו לו סמכויות גיור?

"הכללים שייקבעו יהיו על פי דין תורה, ומה לרב רפורמי עם דין תורה? שנית, זו הדאגה האחרונה שלנו. יש כל כך הרבה בעיות לפני כן, כך שמדובר בחשש רחוק".

גיור ייעשה רק על פי ההלכה, כלומר הגר יידרש לקיים תורה ומצוות?

"קבלת מצוות מלאה, נקודה. אין רב אחד שיחשוב אחרת. האמירות שהחוק יכיר ב'גיור מסורתי' לא נכונות. המערכת היום מחמירה פי עשרה מהמינימום הנדרש. מה שהמתגייר עובר בתקופת הלימוד, הוא יודע יותר מהרבה בוגרי הסדר. בית הדין בוחן אותו אם הוא יודע לאיזה עם הוא נכנס ולְמה הוא מחויב, ואם יש לו יכולת לקיים זאת".

ואם מתברר שהוא אינו מקיים?

"אין לי מה לעשות חוץ מלהתעצב אל ליבי, הרי אין אפשרות לבטל גרות".

החוק איננו פוגע בבלעדיות של האורתודוקסיה?

"לא יכולה להיות פגיעה בבלעדיות האורתודוקסיה, מהסיבה הפשוטה שהיא כבר מזמן לא קיימת. בג"ץ כבר פסק שגיור לא אורתודוקסי מוכר לצורכי חוק השבות".

בג"ץ פסק כך משום שציפה שהמדינה תסתום את הפרצה ותקבע מהו גיור מוכר, והנה בחוק המוצע המדינה ממשיכה לשתוק ולא חוסמת את הגיור הרפורמי.

הרב אירם מחייך בעצב. "ב־15 השנים האחרונות היו לנו ממשלות עם חרדים ודתיים והיה אפשר לשנות, אבל הם לא עשו דבר. שום ממשלה לא נכנסה לזה, ולצערי גם לא תיכנס. למה? אני חושב שעדיין שולט ההיגיון של בן־גוריון, שלא רצה להסתבך בשאלות הללו. אין שום פוליטיקאי שירצה, למשל, לאבד את התורמים בארה"ב".

בחודשים האחרונים קיבל הרב אירם מאות שיחות טלפון, בהן שיחות קשות אך גם דברי עידוד. מי שהפתיעו אותו במיוחד היו הדיינים המכהנים כיום בבתי דין לגיור. "פחדתי מהשיחות עימם, אבל התברר לי שהם התומכים הגדולים ביותר. מי שמצוי בעולם הגיור מברך על המתווה ומבין את הברכה שבצעד הזה".

מול המתנגדים מונפת כחרב הצעת חוק הגיור של ישראל ביתנו, שמובילה יוליה מלינובסקי. הצעה זו מרחיבה הרבה יותר את סמכויות הגיור, והיא מבקשת להעניק לרבנים מקומיים ולראשי ישיבות הסדר סמכות לערוך גיורים ולהעניק תעודת גיור. אם לא יתקבל החוק של כהנא, מאיימים שם, ההצעה הזו עלולה לעבור תחתיו. אולי, אני תוהה, זהו באיום סרק כי ברור שלהצעה זו אין רוב. "אני לא בטוח שזה לא יעבור", אומר הרב אירם. "מה שברור הוא שגרים לא יבואו כי הם לא רוצים תעודות שיש עליהן ויכוח".

בעוד שנה, אם תקוים הרוטציה, יעמוד בראש הממשלה יאיר לפיד, ומתוקף החוק המוצע הוא יהיה הממונה על ביצועו. הרב אירם אינו חושש מסחף שעלול להתרחש אז; החוק קובע כי ועדת ההיגוי ממונה לחמש שנים, שבהן ההסכמות הנוכחיות "יצוקות בבטון". "באחד הבג"צים המדינה הצהירה שהיא אינה רואה בגיור שירות דת אלא מכשיר ללכידות חברתית. כל אחד מבין את זה. מי שירצה לנפץ זאת בכוח – לא יצלח".

הסמכות לביטול גיור מסורה בחוק רק לבית הדין המגייר. ועדת ההיגוי תוודא שהטענה נגד המתגייר אינה קנטרנית, למשל, שאינה נובעת מסכסוך בין בני זוג. מועצת הרבנות הראשית יכולה להפסיק את כהונתו של דיין ברוב רגיל.

ההתנגדות לחוק באה גם מחו"ל, רבני אירופה לא מכירים בו ולא ה־OU. האם לא תהיה כאן בכייה לדורות?

"נכון, ולכן עלינו לשתף פעולה עם הרבנות הראשית".

ובלעדיה לא יהיה חוק?

"אני לא יודע. הייתי רוצה לומר זאת אבל אני לא המחוקק".

יכול להיות שהשר יתעקש על חקיקה גם בלי הסכמת הרבנות?

"אני לא יודע. אני יודע שהוא רוצה להשיג הסכמה".

אם החרדים יחזרו לשלטון, בממשלה אחרת, החוק עלול להתבטל ואז הגיורים לא יוכרו?

"לפני שבע שנים החליטה הרבנות לסגור את בתי הדין לגיור קטינים. האם גיוריהם התבטלו? ממש לא. זה מה שיקרה עכשיו. מי שגויר גויר, ומקסימום בתי הדין הללו יבוטלו".

בסופו של דבר תידרש תמיכה של רע"ם, ומן הסתם גם של מועצת השורא. אין לך כאב בטן מזה שחוק הגיור הממלכתי הראשון מתקבל באצבעות נציגי התנועה האסלאמית?

"אנחנו יכולים לצרוח 'הם לא יקבעו לנו', אז זה לא יקרה? בוא נהיה ריאליים. כשיכולנו לעשות בלי מועצת השורא, עשינו?! כרגע יש ואקום. צריך להוציא את המיטב במציאות הקיימת. וחוץ מזה, אני לא רואה סיבה שהאופוזיציה לא תצביע בעד החוק. גם הם, אחרי הפוליטיקה, דואגים לעם ישראל".