"בואו, תראו", קרא חוקר צרפתי מאושר באתר חפירה במדבר בעיר הקדומה לרסה בדרום עיראק, והציג לחבריו כתובת בת 4,000 שנה בכתב יתדות שחשף מתוך האדמה.
"כשאתה מוצא כתובות כאלה באתר חפירתן, 'אין סיטו', זה מרגש", הסביר לנו אחר כך פרופ' דומיניק שרפין את ההתלהבות. עשורים של מלחמה ומרד הרחיקו את הארכיאולוגים האירופים מעיראק, אבל לאחרונה הם חוזרים אליה בהתלהבות, ומחדשים את חיפוש אוצרות התרבות בני אלפי השנים.
שרפין, מומחה לתרבות המסופוטמית בקולז' דה־פרנס בפריז, גילה את הכתובת החרותה בשפה השומרית על גבי לבנה שנוצרה במאה ה־19 לפני הספירה. "לאל שמאש, מלכו סין־אידינם, מלך לרסה, מלך שומר ואכד", הוא תרגם בקלות. מאחוריו, תריסר ארכיאולוגים אירופים ועיראקים המשיכו לחפור במתחם. הם ניקו לבנים של מה שנראה כמו עמוד של גשר שחצה תעלה עירונית בלרסה, בירת מסופוטמיה ממש לפני בבל, בתחילת האלף השני לפני הספירה.
"לרסה היא מהאתרים הגדולים בעיראק, והיא משתרעת על פני יותר מ־2,000 דונמים", אומר רג'יס ולה, חוקר במרכז הלאומי למחקר מדעי של צרפת, העומד בראש המשלחת הצרפתית־עיראקית. הצוות בן 20 הארכיאולוגים חשף "תגליות גדולות", אמר, ובהן מקום מגוריו של שליט ששמו מופיע בכ־60 לוחות כתב יתדות, שהועברו למוזיאון הלאומי בבגדד.
לדברי ולה, לרסה היא כמו גן שעשועים לארכיאולוגים וגן עדן לחוקרי מסופוטמיה העתיקה, שאירחה במשך הדורות את האכדים, הבבלים, אלכסנדר מוקדון, הנוצרים, הפרסים ושליטי האסלאם.
עם זאת, תולדות עיראק המודרנית רצופות סכסוכים, והן הרחיקו ממנה ארכיאולוגים זרים, במיוחד מאז פלישת כוחות המערב בהובלת ארה"ב ב־2003 ותוצאותיה העקובות מדם. רק מאז שהכריזה בגדד על ניצחון בקרבות נגד ארגון המדינה האסלאמית ב־2017, אומר ולה, התייצבה עיראק במידה רבה, והתאפשר שוב לבקר בה.
"הצרפתים חזרו ב־2019 והבריטים קצת קודם לכן", הוא אומר. "האיטלקים חזרו כבר ב־2011". בסוף 2021 עבדו עשר משלחות זרות במחוז ד'י קאר, משכנה של העיר לרסה, במרחק 300 ק"מ מבגדד ו־250 ק"מ מבצרה.
לדברי מנהל מועצת העתיקות והמורשת של עיראק, לאית' מג'יד חוסיין, ארצו שמחה לארח את החוקרים. "זה מועיל לנו מבחינה מדעית", הוא אומר.
ליד העיר הקדושה לאסלאם נג'ף, על גדתו המערבית של הפרת, איברהים סלמאן מהמכון הגרמני לארכיאולוגיה מתמקד בחפירת העיר העתיקה אל־חירה. החפירות שערכה שם גרמניה נעצרו עם הפלישה ב־2003, והתחדשו רק לאחרונה. בעזרת מכשירי מדידה גיאו־מגנטיים פעל הצוות של סלמאן בעיר הנוצרית לשעבר, שתקופת הזוהר שלה התקיימה תחת שלטון הלחמידים, שושלת שבטית קדם־אסלאמית במאות החמישית והשישית לספירה.
"כמה רמזים מובילים אותנו לשער שאיתרנו כאן כנסייה", אומר סלמאן. הוא מצביע על עקבות על הקרקע: אדמה לחה יותר מסביבתה. "הלחות, ברצועה של כמה מטרים, מביאה אותנו למסקנה שמתחת רגלינו נמצאים כנראה קירות של כנסייה עתיקה". אל־חירה בת המילניום וחצי עתיקה פחות מאתרים אחרים בעיראק, אבל היא חלק מההיסטוריה המגוונת של המדינה המשמשת תזכורת, לדברי סלמאן, לכך ש"עיראק, או מסופוטמיה, היא ערש התרבות. זה עד כדי כך פשוט".
