נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, הלכה היום (ב') לעולמה בגיל 74. נאור שימשה כשופטת במשך 37 שנים, מתוכן 16 שנה בבית המשפט העליון. מינואר של שנת 2015 עד אוקטובר 2017 אף שימשה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בימים אלו שימשה נאור כיו"ר ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון בהילולה במירון, ואמש עוד התייצבה לפעילות הוועדה.
נאור נולדה בירושלים לנפתלי לרנר ובתיה קרקלינסקי, למדה בגימנסיה העברית, ולאחר מכן שירתה כמורה חיילת. ב-1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי.
לאחר לימודיה עבדה נאור בפרקליטות המדינה, בין השאר תחת מישאל חשין, שם התקדמה עד לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה. ב-1980 מונתה נאור לשופטת בבית המשפט השלום בירושלים, וכעבור תשע שנים קודמה לשופטת בבית המשפט המחוזי בעיר. כחלק מתפקידה זה ישבה בהרכב שהרשיע את אריה דרעי.
בשנת 2001 קיבלה נאור מינוי זמני לשופטת בבית המשפט העליון, שהפך ב-2003 למינוי קבע. בהמשך כיהנה נאור כנשיאת העליון, כשהרכבים בראשותה פסלו חוקים בנושאי הרחקת מסתננים ואת חוק הגיוס.
לאחר פרישתה מבית המשפט העליון כיהנה נאור כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית, ולפני כחצי שנה מונתה לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקירת האסון בהילולה במירון.
נאור הותירה אחריה שני בנים תאומים, מיכאל ונפתלי, ואת בעלה אריה נאור, מי שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של ראש הממשלה מנחם בגין.
