נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת מרים נאור, הובאה היום (ג') למנוחות בבית העלמין סנהדריה בירושלים. השופטת נאור, שעמדה עד יומה האחרון בראש ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, הלכה לעולמה בגיל 74 והותירה אחריה בעל, שני בנים ונכדים.
הנשיא יצחק הרצוג ציין את דברי הפרידה של השופטת נאור בפרישתה מכס השיפוט. "היום – כאשר אנחנו נפרדים ממך, מירה יקרה, בטרם עת, במעמד כה נכבד, אנחנו יכולים לומר לך בפה מלא: מילאת את התחייבותך ואת שליחותך עד תום", ספד לה הנשיא. "הצלחת לשאת את הלפיד המשפטי בגאווה ובחרדת קודש, הפצת באמצעותו אור שנראה למרחקים, והותרת אחרייך מורשת כבירה. תיזכרי בקורות ישראל כמלכת הצדק, מי שדרכה במערכת המשפט הפכה אותה, ללא עוררין, לאחת מענקיות המשפט הישראלי".
עוד סיפר הנשיא על הקשר הקרוב שלו ושל רעייתו מיכל עם השופטת נאור. "ביממה שחלפה מאז שקיבלנו בתדהמה את הבשורה הכואבת על לכתה של מירה, נזכרנו יחד במאור עיניה, ברוח הטובה שהביאה עמה, ובעיקר באופן בו ראתה תמיד לנגד עיניה את האדם, את המשפחה".
נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ספדה לחברתה הקרובה בדמעות ובקול חנוק. "מותך בא לנו פתע והותיר אותנו המומי צער, לא מוכנים להיפרד. הטבעת חותם בל יימחה בכל תחומי המשפט, בצמתים מכוננים שבהם נדרשת כשופטת להתמודד עם פרשות סבוכות, מורכבות והרות גורל בציבוריות הישראלית. אך כל מי שהייתה לו הזכות להכיר מקרוב את מרים נאור השופטת יודע שהתייחסת באותה רצינות ובאותה שימת לב לכל תיק שבא בפניך וכי העיקרון לפיו הכול שווים בפני החוק היה תמיד נר לרגלייך".
"לפני ימים אחדים כתבת לי מירה בהתרגשות רבה: "ראש העיר טלפן זה עתה להגיד שנבחרתי ליקירת ירושלים. מרגש מאוד", סיפרה הנשיאה חיות. "והוספת וכתבת: "כיוון שאני רואה בזה שמכבדים את מערכת המשפט, אני ממהרת לשתף אותך". כמה צניעות, כמה ענווה וכמה מחויבות ציבורית עד הסוף. איבדנו ענקית במשפט ואדם נדיר ואני איבדתי חברה יקרה ואהובה".
שר המשפטים גדעון סער נפרד מהשופטת נאור ואמר כי סיפור חייה, כירושלמית מובהקת כל חייה, שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל. "כשופטת וכנשיאה הייתה במרים נאור מחויבות עמוקה לעקרון היסודי של עצמאות השפיטה. בטקס חילופי נשיא ביהמ"ש העליון אמרה: "אין להתייחס לעצמאות השיפוטית כאל דבר מובטח וברור מאליו. עלינו לשמור עליה". ואכן, אין דמוקרטיה אמתית ללא עצמאות שיפוטית. ברוך השם, עקרון יסוד זה נשמר כל שנות המדינה. אך כפי שאמרה הנשיאה נאור אין להתייחס אליו כאל דבר מובטח וברור מאליו. עלינו להנחיל עקרון יסוד זה וחשיבותו במשטרנו הדמוקרטי".
גם שרת הפנים איילת שקד, שכיהנה כשרת המשפטים ביושבה של השופטת נאור על כס נשיאות בית המשפט העליון, הספידה את נאור בבכי: "אין זה סוד שהיו למרים ולי לא מעט מחלוקות. על חלקן שמעתם בכלי התקשורת, ועל חלקן לא. מתוך הערכה הדדית, כאשר טובתה של מדינת ישראל לנגד עינינו, ניהלנו את המחלוקות בדרך מכבדת ולגופו של עניין. לעולם לא לגופו של אדם. מאז שהכרנו ועד ימיה האחרונים ממש, שמרנו על קשר חם".
בנה של נאור, נפתלי, ספד לה והזכיר את הגמרא במסכת בבא בתרא המספרת על שישה שמתו בנשיקה על פי השכינה.
מרים נאור נפטרה שלשום בביתה בירושלים, בשנתה. נאור שימשה כשופטת במשך 37 שנים, מתוכן 16 שנה בבית המשפט העליון. בימים אלו שימשה כיו"ר ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון בהילולה במירון, ועד יומה האחרון התייצבה לפעילות הוועדה. בעלה פרופ' אריה נאור סיפר כי שעות ספורות לפני מותה, עוד עיינה בחומרי קריאה הקשורים בעבודת הוועדה.
נאור נולדה בירושלים לנפתלי לרנר ובתיה קרקלינסקי, למדה בגימנסיה העברית, ולאחר מכן שירתה כמורה חיילת. אמה שירתה באצ"ל ואביה בהגנה. ב-1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי.
לאחר לימודיה עבדה נאור בפרקליטות המדינה, בין השאר תחת מישאל חשין, שם התקדמה עד לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה. ב-1980 מונתה נאור לשופטת בבית המשפט השלום בירושלים, וכעבור תשע שנים קודמה לשופטת בבית המשפט המחוזי בעיר. במסגרת תפקידה זה, ישבה בהרכב שהרשיע את אריה דרעי.
בשנת 2001 קיבלה נאור מינוי זמני לשופטת בבית המשפט העליון, שהפך ב-2003 למינוי קבע. בהמשך כיהנה נאור כנשיאת העליון, כשהרכבים בראשותה פסלו חוקים בנושאי הרחקת מסתננים ואת חוק הגיוס.
לאחר פרישתה מבית המשפט העליון כיהנה נאור כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית, ולפני כחצי שנה מונתה לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקירת האסון בהילולה במירון.
