מצוקת הצוותים הרפואיים בגל האומיקרון הנוכחי נדמה וכמעט שאינה נשמעת. עדות פנימית מתוך מחלקת מיון קורונה באחד מבתי החולים בארץ מגלה מצב מלחמה של ממש, עם 'פצועים' בשטח במצב של אי ספיקה. האם זה שונה ממצוקת בתי החולים בגלים הקודמים? אחות מיון קורונה אומרת באופן חד משמעי, "המצב הרבה יותר גרוע".
בבית החולים בו עובדת ס', אחות חדר מיון, נפתחה לאחרונה מחדש מחלקת הקורונה. עד כה היו בה בין 3 ל-4 מיטות. בגל הנוכחי מספר המיטות כבר עומד על 14, עם אחות אחת למשמרת. "אנחנו בטירוף מערכתי", מעידה ס' שסיימה משמרת לילה במיון הקורונה. "יש לנו 10 אנשי צוות שחולים כך שהאחים והאחיות במיון חייבים להוסיף שעות למשמרות של 12 שעות. כל איש צוות שחסר, זה 4-5 משמרות שיורדות ואנחנו אנשי הצוות הנותרים חייבים למלא אותן. זה יוצר מצב שאחות אחת מתזזת בין 14 חולים, חלקם קשים ומונשמים ויש לא מעט פרוצדורה למלא כמו בדיקות דם, צילום רנטגן או הדמייה, ולכל בדיקה כזו צריך להתלוות איש ביטחון כדי שחולה הקורונה לא יסתובב בבית החולים באופן שיסכן מאושפזים אחרים, וגם את התיאום הזה צריכה אותה אחות לעשות כשיש לה עוד חולים במחלקה".
"עכשיו, גם כל חולה שמגיע לבית החולים גם אם הוא עם חתך ביד, הוא מופנה למיון הקורונה אם הוא מאומת. העומס הוא פשוט פסיכי", מוסיפה ס' לתאר.
היא מתארת גם אי ספיקה מצוקתית, "אי ספיקה זה כלום לעומת מה שאנחנו חווים היום. אנשים צריכים להבין, אני בקושי שומעת על זה בשיח הציבורי – אנחנו במצב הרבה יותר גרוע מאשר הגלים הקודמים! כל הזמן נכנסים עוד ועוד חולים חולי קורונה, רובם המוחלט חולי אומיקרון. זה אנשים מבוגרים שהאומקירון מתלבש להם על מחלות רקע, על דלקת ריאות, ושאר החולים- רובם המוחלט אלו לא מתחסנים. למשל, הגיעה מישהי למיון כשערב לפני כן נאמר לנו שהיא הרגישה בסדר גמור, בערב התלוננה על קוצר נשימה ואז פשוט צנחה".
כן, האומיקרון, בניגוד להלך הרוח הציבורי והממשלתי בחלקו, הוא לא עוד הצטננות. גם הוא עושה את נזקיו ורושם את רשמיו באוכלוסייה החולה.
"יש אצלנו תינוקות שעוד לא עבר חודש מהלידה והם נדבקו בקורונה ומונשמים. יש חולים על מערכות תמיכה נשימתית, על מכונות הנשמה חיצוניות, מונשמים מלאים, הכל יש עכשיו ובקצב לא נורמאלי. כל הזמן נכנסים עוד ועוד חולים".
ס' מתארת את הקושי בלקפוץ מחולה לחולה, לבד, מכיוון שאין מספיק אנשי צוות, בחליפת מיגון בה חם ומזיעים, עם מסכות ומגן פנים שמקשים על התקשורת ועם החשש כמובן מלהידבק בעצמך.
"כל חולה סיעודי שנכנס זה להפשיט, זה זונדה, זה בדיקות על בדיקות- יש פרוצדורות לעשות. יש חולים בקוצר נשימה שמורידים סיטורציה וכל שניה מכניסים לי עוד אחד ועוד אחד. אני אוהבת את העבודה שלי ולא מתלוננת, יש בה סיפוק גדול, אבל אנחנו עובדים עכשיו מאד מאד קשה, אני חוזרת כל יום מפורקת. אנשי צוות נכנסים למשמרת עם פרצוף באדמה כי הם לא יודעים לאיזו מלחמה הם נכנסים היום, אנחנו משקיעים מאמצים גם בלהחזיק אחד את השני עד שזה ייגמר".
ס' מביעה את המצוקה שלה גם כלפי השיח התקשורתי. "מרגיז אותי שמדברים יותר על מערכת החינוך, על כן בידודים לא בידודים, על הגננת שסוגרת את הגן, על המחסור בסייעות, אבל למה לא מדברים ומציפים בתקשורת את המצוקה שלנו? אנחנו במצב הרבה יותר חמור מהגלים הקודמים ואף אחד כמעט לא מדבר על זה. היינו מצפים שידברו על זה, שיעבירו לציבור ולמי שצריך את המסר שצריך כמה שיותר להישמר ושהצוותי הרפואיים צריכים לא רק עזרה, אלא בעיקר הכרה"
ממטה ההסברה לקורונה במשרד הבריאות נמסר: "מטה ההסברה לקורונה עוקב אחרי מדדי העומס בישראל תואמים גם את אלו שנצפו במהלך גל האומיקרון בעולם".
