שנכנס לתפקיד עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות סבר אבי רואה שזהו תפקיד לחודשיים, אולי שלושה. הימים היו ימי אביב, יוני 2019, והכנסת התפזרה מיד לאחר הבחירות בפעם הראשונה בתולדותיה, בדרך לסבב שני. היה ברור שזה עניין של בינתיים, לעכשיו, בתוך המהומה הפוליטית שאפפה הכול. בסופו של דבר הוא כיהן בתפקיד למעלה משנתיים וחצי. רק לפני כשלושה שבועות פרש רואה ממשרד הביטחון, לאחר שבנובמבר פרסם השר בני גנץ שהחליט למנות במקומו את סא"ל במיל' אבי אלימלך.
קור צלול ופריך אפף בתחילת השבוע את רחובות ירושלים. קר פה כמעט כמו בבנימין, מחייך רואה כשהוא מגיע לריאיון. הוא תושב כוכב־יעקב, שכיהן במשך למעלה מעשור, שתי קדנציות, כראש המועצה האזורית מטה בנימין; הוא החליט מראש שב־2018 לא יתמודד על כהונה שלישית. לפני כן היה סגן ראש המועצה, ועוד קודם לכך רכז האזור באמנה. בארבע משנותיו בראשות המועצה החזיק גם בתפקיד יו"ר מועצת יש"ע.
המינוי של רואה ב־2019 העלה אז אנחת רווחה קולקטיבית בקרב ראשי ההתיישבות. פיטוריו המהירים והבלתי מוסברים של קודמו בתפקיד, קובי אלירז, העלו חשש שצפויה איזו פניית פרסה של נתניהו ביחס להתיישבות. תפקיד עוזר השר דורש היכרות עמוקה עם המציאות המשפטית המורכבת של דיני המקרקעין ביו"ש, וראשי הרשויות המתינו בדריכות לראות מי ימונה לתפקיד.
"נתניהו החליט בשלב מסוים להפסיק את התפקיד של קובי אלירז. אני בכלל ישבתי ולמדתי תורה אז, תכננתי להתנתק מהכול לכמה חודשים", משחזר רואה השבוע. אבל אז הגיעה שיחת הטלפון מזאב חבר (זמביש). "אמרתי לו שאני צריך לדבר קודם עם קובי אלירז. אנחנו מכירים וחברים. אבל הוא לא ענה. אחרי השיחה עם זמביש התקשרו מלשכת ראש הממשלה וביקשו שאגיע. נסעתי". התפקיד הוצע לו רשמית, והופעל עליו לחץ כדי שישיב במהרה. הוא נענה, אבל היה בטוח שכבר אחרי הבחירות בספטמבר יימצא לו מחליף. התברר שדווקא שרי הביטחון היו זמניים מכדי להחליפו: לאחר הבחירות מונה נפתלי בנט לשר הביטחון במקום נתניהו בלי שהוקמה ממשלה חדשה, והשאיר אותו בכהונתו. לאחר סבב הבחירות הבא נכנס בני גנץ למשרד הביטחון, בתור ראש הממשלה החלופי, ורואה היה בטוח שהפעם זה בוודאות נגמר.
"בסוף זו ההתיישבות. לא אני. אלה תוכניות חשובות, עד שייכנס מישהו וילמד את החומר ייקח זמן. חבל. אז אחרי שבועיים ביקשו עוד שבוע ואז עוד שבועיים. אמרתי להם – אתם לא צריכים לומר לי בכל פעם 'עוד שבועיים'. כשתגידו שאתם לא רוצים יותר, אעזוב בתוך יומיים. אני יודע שהם חיפשו מישהו אחר, אבל כנראה שלא מצאו"
יום לפני שגנץ נכנס בפועל ללשכת שר הביטחון התקיים שימוע לכל מי שכיהנו במשרות אמון, ובהם העוזר לענייני התיישבות. "שאלתי לתומי מי מגיע לתפקיד במקומי, רציתי לדבר איתו, להסביר לו. אמרו שאין אף אחד עדיין". יום למחרת הוא פינה את חפציו מהרכב וכבר נסע בו כדי להשיבו למשרד. בדרך התלבט אם להתקשר למעיין ישראלי, ראש המטה המיועדת של גנץ. "הייתי בדרך להזדכות, ולא הכרתי אותה בכלל. אבל אני זוכר שבירידה לכביש 1 אמרתי לעצמי: בסוף זו ההתיישבות. לא אני. אלה תוכניות חשובות, עד שייכנס מישהו וילמד את החומר ייקח זמן. חבל". אז הוא התקשר, והיא השיבה שאין עדיין מחליף וישמחו אם יוכל להישאר לשבועיים. "אחרי שבועיים ביקשו עוד שבוע ואז עוד שבועיים. אמרתי להם – אתם לא צריכים לומר לי בכל פעם 'עוד שבועיים'. כשתגידו שאתם לא רוצים יותר, אעזוב בתוך יומיים. אני יודע שהם חיפשו מישהו אחר, אבל כנראה שלא מצאו ובינתיים השאירו אותי".
בהשגחת המתפ"ש
יו"ר מועצת יש"ע לשעבר כיהן למעלה משנה וחצי כעוזרו של השר גנץ, בסופו של דבר, והוא זוקף זאת לחלוטין לזכותו של השר. "אם זה היה הפוך, אם נניח היה עוזר של גנץ בתפקיד והיה מגיע שר מהליכוד, יומיים הוא לא היה נשאר איתו. גם אם היה רוצה – היו אומרים לו 'מה אתה משאיר את השמאלני הזה'. אז אני באמת רואה את זה לזכותו של גנץ. נפרדנו יפה, הודיתי לו. זה בפן האישי. בפן המקצועי אני חושב שיש הרבה דברים שצריך לעשות, שאפשר לעשות. הייתה איזו חשדנות כלפיי, כי בסוף יש לי רקורד של מתנחל שהיה ראש מועצה וראש מועצת יש"ע. השתדלתי להיות לויאלי. מה שצריך לשאול שאלתי, והיו גם דברים שלא שאלתי".
מה למשל?
"פרסומים של תוכניות דיור כאלו ואחרות".
לדבריו, אין ספק שהאווירה השתנתה בכהונת השר גנץ תחת ראש הממשלה בנט, בהשוואה לתקופה הקודמת, תחת נתניהו. לאחר הקמת הממשלה החדשה במשרד ביקשו שרואה יידע אותם לפני אישורים כאלו ואחרים. ראש המטה ישראלי אמרה לו שהיא רוצה לדעת. "האנשים של גנץ מנסים למצב אותו בנקודה מסוימת של מרכז. המעמד שלי היה שונה כשנתניהו, שמינה אותי, היה ראש הממשלה. הרגשתי את זה באמירות, וגם בגיבוי שקיבלתי ושלא קיבלתי".
במהלך התקופה הגיעה אליו בין השאר בקשה לאישור פרסום לתוכנית בת 500 יחידות דיור בשבות־רחל, שאושרה במועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי כבר כמה שנים קודם לכן, והייתה צריכה להתקדם שלב נוסף בשרשרת האישורים המתישה. "נכון שזה מעט חריג, מספר כזה של יחידות ביישוב כזה. אבל זה היה בסמכותי וגם חשבתי שזו הזדמנות. הוצאתי אישור למתפ"ש, מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים, ומשם מישהו העביר עותק מהאישור שלי ללשכת השר".
אין לשלול שבלשכת גנץ היה מי שביקש מהמתפ"ש לפקוח עיניים על אישוריו של רואה. כך או כך, במשרד ביקשו ממנו שיעכב את הפרסום עד לאישור השר גנץ עצמו. "חיכיתי. במסגרת דיון על סדר יום למת"ע שהייתה באותו זמן, שלפתי את העניין ואמרתי שיש כאן פרסום תקוע. גנץ הסתכל. הצגתי לו את תצלומי האוויר – הראיתי, הנה זה עלי, שילה, שבות־רחל, אחיה, והוא אמר – יש כאן רצף של התיישבות, זה מעבה אותה, אני בעד. שמחתי שזו התפיסה שלו, ושמחתי גם שנציג המתפ"ש ואנשי המשרד שדרשו שאביא אותה לאישורו ישבו שם ושמעו. בתקופה שאחרי נתניהו הייתה הרבה חשדנות, היו הרבה היסוסים, אבל זה לא הפריע לי. חשבתי שאני נמצא בצומת חשוב, ומה שאני יכול לקדם ולדחוף אעשה. עם זאת, אני סבור שהתנהלתי באופן לויאלי, לא היה משהו בלתי סביר".
בקיץ שעבר, כשבועיים לאחר השבעת ממשלת בנט־לפיד, הונחה סוגיה התיישבותית בוערת לפתחו של גנץ: היישוב הטרי אביתר, שהוקם ליד צומת תפוח לאחר רצח יהודה גואטה בפיגוע ירי בצומת בראשית מאי. מימין ומשמאל ציפו לראות כיצד תגיב הממשלה לתפוח האדמה הלוהט הזה. האם תיגש לפינוי כוחני, או שתשכיל להשאיר את היישוב על תילו. בעידודה של איילת שקד חתם אז שר הביטחון על מתווה להסדרת אביתר, שהוביל לפינוי מרצון של עשרות המשפחות שעברו בשבועות שלפני כן להתגורר במקום. הוסכם שהמבנים הקיימים באביתר יינעלו ויישארו עומדים על תילם, הצבא יקיים נוכחות רציפה במקום ויתקיים הליך סקר קרקע שיושלם במהירות האפשרית. לאחר ההכרזה הראשונית על השטח כאדמת מדינה "ובכפוף להשלמת הליכי התכנון הנדרשים", תתאפשר הקמת ישיבה ומגורים נלווים. בהמשך, קובע ההסכם, לאחר השלמת ההליכים ו"ככל שיתאפשר ובכפוף לכלל אישורי הממשלה הנדרשים", המדינה אמורה להתיר נוכחות קבע אזרחית במקום, כלומר הקמת יישוב.
הסקר אכן הושלם בינתיים. עלה ממנו כי כ־50 דונמים שנסקרו הם אדמות מדינה, וכ־80 נוספים מצריכים עוד בדיקה. ההכרזה שאורכת זמן רב יותר, טרם התרחשה. ישיבה כידוע עדיין אין באביתר, וגם לא צפויה לקום כזו בזמן הקרוב. "אני לא חושב שזו הייתה עבודה בעיניים", טוען רואה. "השר גנץ באמת רצה פתרון, לא רצה להיכנס לעימותים. אני מניח שאם זו הייתה ממשלה אחרת זה היה עובד. גם היום אני חושב שהוא רוצה לעמוד במילה שלו. הסקר הסתיים. כרגע תוקעת את ההתקדמות הסוגיה המשפטית אם נכון לקדם תכנון לפני שבוצעה הכרזה".
לדבריו, ארז קמיניץ, המשנה ליועמ"ש שהיה ממונה על תחום המקרקעין ביו"ש, סיים את תפקידו באוקטובר החולף בלי לקבל החלטה בנושא. "הוא גלגל את זה הלאה. מבין השורות היה ברור שהוא לא מרוצה מהסכם. שאין לזה תקדים. אני סבור שגנץ רוצה לעמוד במילה שלו, אבל מובן שהוא לא יעשה דבר מול חוות דעת משפטית שתגיד לו שהוא לא יכול לפעול.
"בסוף, יש לזכור שנרצחו בסמוך שני יהודים, אביתר בורובסקי (ב־2013, ועל שמו נקרא היישוב – הכ"ח) ויהודה גואטה, וזה הטריגר להקמת היישוב. בשפת הגוף שלו, במילים שאמר, לא היה נראה לי שגנץ עושה תרגיל. בישיבה ביולי הוא שאל מה קורה עם הסקר שהיה אמור להסתיים עד ספטמבר. המתפ"ש אמר שייעשה מאמץ שעד סוף אוגוסט זה יקרה".
סליחה, הגבעה שלך?
רואה, שחגג בשבוע שעבר 68 שנים, נולד בתוניס, עלה ארצה בילדותו וגדל בעכו במשפחה בת תשעה ילדים. הוא מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתו, ועבד בתעשייה האווירית. בעברו יש טרגדיה לא קלה: את רעייתו הראשונה אידית איבד בתאונת דרכים בבנימין ב־2003. נהג משאית פלסטיני שלא ציית לתמרור עצור הרג אותה ושתי טרמפיסטיות שנסעו עמה במכונית. הוא נישא ב־2005 להדסה, אלמנתו של אלוף־משנה דרור וינברג שנפל בקרב ציר המתפללים בחברון ב־2002. יחד הם מגדלים 13 ילדים: שישה שלו, שישה שלה ואחד משותף.
"אני לא חושב שההסכם על אביתר היה עבודה בעיניים. גנץ באמת רצה פתרון, לא רצה להיכנס לעימותים. אני מניח שאם זו הייתה ממשלה אחרת זה היה עובד. גם היום אני חושב שהוא רוצה לעמוד במילה שלו, אבל מובן שהוא לא יעשה דבר מול חוות דעת משפטית שתגיד לו שהוא לא יכול לפעול"
אף שהקדיש כמעט את 30 השנים האחרונות לפיתוח ההתיישבות ביו"ש ולמאבק למענה בתפקידיו באמנה, במועצת בנימין ובמשרד הביטחון, ואף שהיה ממייסדי כוכב־יעקב ופעל רבות למען הקמת יישובים אחרים, המפגש הראשוני שלו עם אנשי ההתיישבות היה, איך נאמר, לא משהו. יחד עם קבוצת חברים ביקש ב־1982 להצטרף לקרני שומרון, ונדחה בידי ועדת הקבלה.
יש פה איזה לקח בעיניך?
הוא מחייך. "זה לא משנה מה קורה מסביב, תמיד השתדלתי ואשתדל לעשות מה שצריך לעשות. אני אפילו לא רוצה להגיד שהדחייה ההיא תמרצה אותי, שמכיוון שלא רצו בי יש לי עניין לעשות. לא. התפיסה שלי היא שיש מי שמנהל את העולם, ומשם אני יוצא לדרך. לא צריך להיות מושפע ממה שעשו לי או אמרו לי. צריך עמוד שדרה חזק. צריך לעשות את הדבר הנכון".
לפני כחודשיים קיים בני גנץ לראשונה דיון חירום על "אלימות המתנחלים". החלטתו של שר הביטחון להתעמק דווקא בתופעה השולית הזו מול הטרור הפלסטיני הגואה גררה לא מעט ביקורת מימין. בשיחת הסיכום שקיים גנץ עם רואה בימים ההם, לפני חודשיים, העלה השר את הנושא. שאל אותו מה הוא חושב. "התפלאתי על עצם העלאת הדברים. אני לא יודע מי דוחף את הנושא הזה בסביבתו. אמרתי לו שבכל חברה יש קצוות.
"אבל אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז התפיסה הבסיסית שלי היא שיש לנו תפקיד, וצריך לקחת אחריות. אני חושב שהנהגת ההתיישבות, הציבורית וגם הרוחנית, צריכה להיות ברורה וחד־משמעית כלפי מה אסור ומה מותר. לצערי בעניין הזה יש לנו חולשה מאוד גדולה. גינויים הם סתם, הם לא נותנים כלום. אבל צריך לדעת לשים קווים אדומים. לומר מה כן ומה לא. אני תמיד נותן את הדוגמה של זית רענן. שם אני חתמתי על הריסת המבנים ועשו ממני עוכר ההתיישבות, וזה לא עניין אותי. חשבתי שזה מה שנכון לעשות, ועשיתי".
בשנת 2017 החליטה מועצת בנימין בראשותו של רואה להרוס כמה בתים שהוקמו בשכונת זית רענן בגוש דולב־טלמונים. ויכוח סוער פרץ בין המועצה והיישוב נריה, שרצו להקים במקום שכונה מוסדרת רבת תושבים, ובין משפחות שבנו וטיפחו במקום את ביתן ללא תכנון רשמי מוסדר, ושאפו שהוא יהפוך ליישוב נפרד מנריה. "עמדתי שם על הרגליים האחוריות כדי לעשות מה שצריך. לא כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. צריך להסתכל רחוק אל יעדי ההתיישבות, אל מה שנכון בטווח הארוך. לא ללכת בדרך קצרה שהיא ארוכה. אחד הדברים שחיזקו אותי בזית רענן היה שאף איש ציבור לא תמך בהם. איילת שקד התקשרה אליי והרב שמואל אליהו התקשר. הרב דב ליאור כבר הוציא נייר עמדה, אז באתי אליו והסברתי לו איך הדברים נראים מצד המועצה, והוא הבין לגמרי. כל אנשי הציבור הבינו. זו הדרך הארוכה אבל הנכונה". בסופו של דבר התערב לטובת התושבים סגן שר הביטחון דאז, אלי בן־דהן, ומנע חלק מהפינוי.
וזו לא הייתה הפעם היחידה שרואה ספג ביקורת מבית. "כשהקמנו את עמיחי, הישוב למפוני עמונה, היה צריך לפרוץ אליו דרך מוסדרת. כשהתחלנו לפרוץ אותה הגיע בחור מגאולת ציון, שאני מכיר מאז שהיה זאטוט, והחל לצעוק שאנחנו עולים על הגבעה שלו. סליחה, הגבעה שלך? מי אתה בכלל? הוא הלך לתקשורת, הפגין ליד הבית שלי, הביא בנות מאולפנת מעלה־לבונה להפגין נגדי בערב. כשחזרתי מהעבודה הופתעתי לראות הפגנה. דיברתי איתן והסברתי שלא מדובר בפגיעה בגאולת ציון אלא בתוכנית להקמת 600 יחידות דיור. התחיל ויכוח ביניהן מי צודק, אמרתי לילה טוב ולהתראות. לא כל אחד שעולה על גבעה ומחליט שהוא מציל את עם ישראל צודק. ואין אמירות ברורות בנושא, לא של ההנהגה הציבורית ולצערי גם לא של הרוחנית. הדברים האלו הם בכייה לדורות".
לעומת זאת, את ההתיישבות הצעירה טיפח מאוד בתור ראש המועצה. הוא גם מי שחתום על הכינוי "ההתיישבות הצעירה" למה שנודע עד אז בכינוי "מאחזים". "לקחתי עליהם אחריות. סללנו שבילים, הקמנו גני שעשועים. אין להם תב"ע כי אין אישור מדיני, אבל שרטטנו תוכניות לכולם לקראת הסדרה שבעזרת השם תגיע. עכשיו, תשאלי למה כשמועצה עושה זה בסדר וכשאנשים פרטיים לא? כי זו אחריות. זה לקחת אחריות. אני לא דואג לאבי רואה כאדם פרטי. לא כל דבר שהורים עושים גם ילדים יכולים. המועצה היא מבוגר אחראי. כן".
פה זה כן אירופה
בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2017 הוקדש פרק שלם למועצה האזורית בנימין, ובו ביקורת רבה על ההשקעה הגדולה במאחזים. "במשך שנה וחצי אנשי המבקר ישבו במועצה וחפרו, עברו מנושא לנושא. אמרתי להם שאני לא מסתתר. אומר להם בדיוק מה שעשיתי. אחרי שפרסמו את הדו"ח ביקשתי פגישה עם המבקר יוסף שפירא". שפירא נעתר לבקשה, ורואה הסביר לו את תפיסת עולמו. "אמרתי לו שבקידה יש 200 ילדים, אז מה הוא רוצה שאעשה? שלא אדאג להם להסעות לבית הספר? שלא אבנה מעון לתינוקות? אמרתי: אם המדינה לא רוצה שיהיו שם, שיפנו אותם. אבל כל עוד הם שם, אני ראש המועצה וזו האחריות שלי, ואני גם מודיע שאמשיך בכך. והוא הבין".
באחריותך נכלל גם תכנון בנייה לפלסטינים בשטחי C?
"כן, חד־משמעית".
אז אתה תומך בכל התוכניות ששר הביטחון גנץ מקדם?
"לא".
מה לגבי התוכנית להסדיר ולבנות את הכפר חירבת זכרייה בגוש עציון?
"שם גנץ דווקא צדק. התוכנית הגיעה מגוש עציון. לא רק מראש המועצה לשעבר שאול גולדשטיין, גם מגורמים נוספים. כשקיבלתי במשרד הביטחון בקשות לגבי אזור מסוים, תמיד התקשרתי קודם כול לראש המועצה, כי הייתי בתפקיד הזה וידעתי שראש המועצה תמיד רוצה לדעת מה מתחולל בתחום השיפוט שלו, בין שזה תחת אחריותו ובין שלא. היו לי מלחמות קשות על זה עם המנהל האזרחי ועם צה"ל, כי הם לא תמיד מיידעים על פינוי פה ופינוי שם. דרשתי שהם יגידו לי מה הם עושים", הוא דופק קלות על השולחן, אולי מדמה איזו דפיקה על השולחן שהייתה גם שם. "אמרו לי 'לא, אתה תזעיק אנשים'. אמרתי שאני לא מזעיק שום דבר, אבל אם אתם הולכים לפנות משפחה, אני רוצה לדעת".
ידעת מראש על כל פינוי בתקופתך?
"על כל פינוי. לפעמים אם חשבתי שזה נכון אבל אפשר לפנות לבד בלי לעשות רעש, פניתי לאנשים. זה קרה באחיה, בעדי־עד, בחרשה. אמרתי חבר'ה, עומדים לפנות אתכם, אני חושב שכדאי שתתפנו לבד. אתם יכולים להגיד שאני מבלבל את המוח, אבל שתדעו מה עומד לקרות. כשרצו לפנות, נהגתי לנסוע למקום כדי לראות בעיניים על מה מדברים, ואז להוציא מסמך. בהרבה מקרים כתבתי שאני לא מאשר, שאני לא חושב שזה נכון".
הוא מתאר כמה מקרים שממחישים את השרירותיות שמלווה לא פעם את החלטות הפינוי: "למשל, רצו לפנות מחסן פלסטיק ליד המבנה בקבר רחל שמתגוררות בו משפחות. בדקתי וראיתי שזו אכן אדמה פרטית, אבל של יהודים שנתנו מכתב לישיבה שם שמאפשר לה להשתמש בקרקע, אז למה להרוס? תגיעו איתם להבנות. או מעיין הדגל, באזור משכיות בבקעה. מוסי רז כתב לשר הביטחון שהמתנחלים משתלטים על מקור המים של בעלי החיים של הבדואים שם ומציבים גדר. נסעתי, הסתכלתי, צילמתי, הוצאתי דו"ח, דיברתי עם ראש המועצה דוד אלחייני, ובאמת הוא עשה שם סיור עם ראש התשתית במנהל האזרחי והראה לו שהפרות יכולות לגשת לשתות. יש שם פינה פתוחה יפה שבנה הנוער ממשכיות, עם דק וסככה, למה להרוס?"
אם נחזור רגע לנושא הקודם, למה אנחנו צריכים לתכנן לפלסטינים ב־C? שיבנו בשטחי A ו־B.
"ראשית, כי יש כפרים שהם שטח B שמנותק מכל שטח B אחר. מוקף ב־C. הכפר גדל. לאן יגדל? לפחות ניקח אנחנו את האחריות ונתכנן לאן אנחנו רוצים שהוא יגדל. גם בצלאל סמוטריץ' הסכים בדיון בקבינט ב־2019, כשהיה שר, שצריך לקחת אחריות על התכנון. מעבר לזה, אני בעד שניקח אחריות כוללת על הפלסטינים בשטחי C. העובדה שהם קשורים מוניציפלית לרש"פ היא מזיקה. אין ואקום. איפה שאנחנו לא נהיה, יהיה מישהו אחר. אז בואו ניתן להם שירותים. אני מבין שבחינוך יכולה להיות בעיה. אבל בפינוי אשפה? בחיבור למים?"
ואז יזרמו לשם המוני תושבים פלסטינים משטחי A ו־B?
"נשלוט גם בזה. אם יש מיפוי ובא מישהו אחר בניגוד למיפוי, אפשר להעיף אותו. מה, היום הם לא עוברים? הערבים עושים מה שהם רוצים. עם תוכנית ובלי. כך לפחות תהיה תוכנית, וכל מה שמחוץ לתכנית יהיה צריך להרוס מיד".
הלחצים הבינלאומיים בנושא הזה מורגשים במשרד הביטחון?
"כן. יש גורמים משפטיים שמפמפמים את העניין הזה שתוקפים אותנו באירופה על כך שאנחנו מאשרים תוכניות במת"ע לישראלים ולא לפלסטינים. הם מנסים לצמצם את הפעילות שלנו להתיישבות כי אין פעילות לפלסטינים. אם תהיה עבודה מסודרת זה ירד מתחת לרדאר".
אבל הלחץ הבינלאומי לא ירד גם אם תתכנן לפלסטינים. האירופים לא ירדו ממך עד שישראל תצא מכל השטח.
"זה משהו אחר. אבל כשנותנים מנופים הגיוניים, אפשר להשיב לטענות. אלו תושבים. מגיעים להם תנאים מוניציפליים. אנו צריכים לנהל את העניין, לא האירופים".
"לקחתי אחריות על ההתיישבות הצעירה. סללנו שבילים, הקמנו גני שעשועים. שרטטנו תוכניות להסדרה. למה כשמועצה עושה זה בסדר וכשאנשים פרטיים לא? כי לא כל מה שהורה עושה גם ילד יכול. המועצה היא מבוגר אחראי"
יש עוד 54 שנה
עיד ג'אהלין, תושב המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי והמועד לפינוי חאן אל־אחמר, תיאר בכתבה אצלנו בעבר את הסיור שערך בנגב יחד עם רואה, במטרה לבחון אם יש שם שטח ייעודי שהמאהל שלו יוכל לעבור אליו. רואה מאשר שאכן היה סיור שניסה למצוא דרך לפתרון פרשת המאחז, שהפך לסיפור בינלאומי חסר פרופורציות. "קיבלתי אישור לסיור ממיכאל ביטון, שהיה אז שר במשרד הביטחון. לא הייתה תוכנית קונקרטית למעבר שלהם, אבל הלכנו לבדוק. עיד אמר שיש לו שטחים בנגב, אז בואו נבדוק אם נכון. אחרי שראיתי על מה הוא מדבר וגם בדקתי עם הרשות להסדרת הבדואים אם באמת יש שם שטחים ששייכים לשבט שלו, הבנו שלא. לפני 1948 אולי היה משהו, אבל מאז הדברים השתנו", הוא אומר. הפתרון לחאן אל־אחמר לא יעבור בנגב. השבוע פורסם בחדשות 12 כי נשקל להזיז את המאחז למיקום שנמצא כ־300 מטרים ממקומו הנוכחי.
אתה עוזב את התפקיד כשאתה מודאג?
"מאיזו בחינה?"
יכולת ההתיישבות ביו"ש להתרחב?
"לא".
ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C?
"כן. אלו שני דברים שונים. הבעיות של ההתיישבות הן מעבר לעניין הזה. יש בעיות אסטרטגיות, כמו הפקקים, התנועה שפשוט עומדת בכבישים. זו בעיה קשה מאוד. אנשים עוזבים בגללה את ההתיישבות. זה בלתי נסבל. צריך להשקיע בכבישים".
הוא נזכר בישיבה בהשתתפות שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. הנושא היה צוות קו כחול לתיחום אדמות מדינה. "אמרתי להם – חברים, מדינת ישראל נמצאת ביו"ש 54 שנים. היא תהיה פה עוד לפחות 54 שנים. אז בואו נתייחס לכך באופן הזה ונתנהל בהתאם. אם הם אהבו מה שאמרתי, לא אהבו, מה זה משנה? זו המציאות וחייבים לפעול בהתאם".
לדבריו, במהלך חצי השנה של כהונתו של נפתלי בנט כשר הביטחון התקיימו שלושה דיונים בנוגע להשתלטות הפלסטינית המואצת על שטחי C, ותחת גנץ לא התקיים אפילו אחד. "ודאי שאני מודאג מהריבונות שלנו שם, אבל אני מודאג מכל מדינת ישראל, גם ממה שמתרחש בנגב ובגליל. המחליף שלי בתפקיד הוא קצין במתפ"ש. מן הסתם המתפ"ש יעבור להיות הרבה יותר דומיננטי, וזה לא סוד ששיקולי המתפ"ש הם לא שיקולים התיישבותיים. כבר לא ישאלו שאלות לגבי פינויים. יגידו להרוס ויהרסו".
יהיו יותר פינויים?
"כבר עכשיו יש יותר. זו גם מדיניות השר. להרוס מיד דברים חדשים שנבנים".
מה לגבי הישיבה בחומש?
"שם הדרך הנכונה לפעול היא לבטל את חוק ההתנתקות, שאין שום סיבה שלא יבטלו אותו. עד שהוא לא יבוטל אי אפשר לאשר שם כלום. גנץ ודאי לא יאשר, וראש הממשלה לא שם. הוא טרוד בדברים אחרים. היחידה שבעניין היא השרה שקד".
איילת שקד גם התחייבה לראשי הרשויות וכן בראיונות לתקשורת כי שיטת אישור תוכניות הבנייה ביו"ש שהונהגה בתקופת כהונתיהם של דונלד טראמפ בארה"ב ונתניהו בארץ, תמשיך. כלומר, כינוס ישיבת מת"ע מדי שלושה חודשים. בינתיים התקיימה ישיבה אחת בלבד. "הייתה צריכה להיות מת"ע באוגוסט לפני שבנט נסע לוושינגטון, והיא בסופו של דבר לא התקיימה בגלל שביתה של עובדי המנהל האזרחי. יכול להיות שזו הסיבה ויכול להיות שלא עשו מספיק כדי שהשביתה תתבטל. הרי גם כשמת"ע בסופו של דבר התכנסה באוקטובר, היה איום כזה בשביתה".
מקבץ התוכניות שהיו אמורות לקבל אישור בקיץ כלל רק 14 יחידות דיור במועצה האזורית בנימין, ולרואה אין כל ספק שהיחסים העכורים בין לשכת ראש הממשלה בנט לראש המועצה ישראל גנץ, תומך נמרץ בנתניהו, היו העילה לצמצום הזה. "ממשרד ראש הממשלה ביקשו לאשר במת"ע באוקטובר את מה שנקבע לקיץ, בתוספת תוכניות בטלמון. שאלו גם אם מוכנה כבר תוכנית קיימת בעלי, ל־600 יחידות. אמרתי שכן. כשהגענו לדיון אצל שר הביטחון, אמרנו שמשרד ראש הממשלה מבקש להשאיר את מה שאושר אז, ומבקשים להוסיף את טלמון וגם את עלי. השר אמר – אם זה מה שהם רוצים, בסדר. אני לא מונע את זה. הכנסתי. אחר כך התקשרו ממשרד ראש הממשלה ואמרו שלא ביקשו להכניס את עלי. אמרתי, מה זאת אומרת, שאלתם אם זה מוכן ואמרתי שכן". וכך, 628 יחידות בעלי אושרו. הוא לא מסתיר את תחושת הסיפוק.
מה התפקיד הבא שהוא צועד אליו? לאבי רואה אין כרגע תשובה מוגדרת. מבחינתו הוא מתכוון "לעזור איפה שצריך" בתחום ההתיישבות. "ויש הרבה מה לעשות", הוא אומר. "מעבר לזה, אם יבוא משהו מעניין, אבדוק. אבל האמת היא שאני כבר בגיל פנסיה, לא מחפש תפקיד. אני רוצה לסייע במה שאני יודע שאני יכול, ולהתמקד בעם ישראל".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
