שבעה חודשים שראש הממשלה נפתלי בנט בתפקיד, מה גרם לו דווקא עכשיו בשיא גל האומיקרון, כשבתי החולים קורסים תחת הנטל ובכירים במשרד הבריאות מתנגדים לביטול הבידודים, להעניק שבעה ראיונות לעיתוני סוף השבוע? למה דווקא עכשיו כשעליות המחירים זועקות לשמיים, במורכבות קואליציונית שהלכה והחריפה בשבועיים האחרונים, בשורת הבטחות שהופרו (האחרונה בהם רק בתחילת שבוע עם הימנעות על הקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות) והמתקפות מהאופוזיציה.
"למה היה הריאיון? קרה משהו? הייתה איזו בשורה או מאורע?" כתב אמש (מוצ"ש) איש התקשורת שמעון ריקלין בחשבון הטוויטר שלו. על זה ננסה לענות בהמשך. אבל עוד קודם חשוב לציין, כשראש ממשלה מתראיין ובטח בעיתונות מודפסת, זו הזדמנות טובה להקשות עליו. אולם גם אם כלל המראיינים לא טרחו לעשות זאת מהסיבות הידועות, עדיין אפשר היה להציף בפניו נושאים רבים שלא קיבלו מענה ולברר סוגיות שלא עולות בשגרה. לא חושבת שיש כלי תקשורת שהיה מוותר על כך.
לבליץ הראיונות של בנט יש מספר סיבות. הסיבה הראשונה היא אנחת הרווחה התאורטית שנשמעה ביום חמישי שעבר, בשעה ששחרר יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, את הווידאו בו הודיע שהוא ממשיך להנהיג את הליכוד ונסוג מעסקת הטיעון. מבחינת בנט זה כנראה היה האות, לאחר עוצר ראיונות, לצאת ולהשמיע קול על כך שהממשלה מבחינתו ממשיכה לעבוד. זה כלל ראיונות מ"הארץ" ועד ל"מקור ראשון", כל אחד ושאלותיו (על "טרור" נוער הגבעות או "עבאס סוחט אותך" בהתאמה).
בראיון ל"הארץ" בנט ניסה להראות כי המגעים לעסקת הטיעון של נתניהו בכלל פעלו לטובתו, והחזיר את הגלגל למה שמתרחש בליכוד. "למשך כמה ימים העסקה נתנה לכל השחקנים הצצה כיצד ייראה העתיד במאבקי הירושה בליכוד, המכונות, הרעל וכו'. כולם בקואליציה לקחו נשימה עמוקה ואמרו, 'רגע, הממשלה שלנו לא רעה בכלל'. לכן איני רואה בעסקה עתידית איום משמעותי על הקואליציה. להפך, זה ירופף את האופוזיציה ולנו יהיה יותר קל בכנסת", טען בנט.
המחשבה היא כי אם וכשאר עסקת הטיעון תשוב להיות רלוונטית, בנט מבקש כבר עכשיו להגדיר את יחסי הכוחות, אתם (הליכוד) באים אלינו, אנחנו (מפלגות הימין) לא מפרקות את הממשלה ובאות אליכם, בטח לא במחיר של בחירות.
באותה נשימה נמשיך הלאה לסיבה השנייה. אחרי ההקלה מעסקת הטיעון שטרם נרקמה, שבעקבותיה יצא בנט להתראיין, הוא הודיע ב"הארץ" כי "מה שיתהווה זה בעצם מחנה לאומי חדש". דברים דומים ציין גם ב"ישראל היום", "קם פה מחנה לאומי חדש שאינו מושתת על איש, אלא על דרך. אני מוביל אותו. אני אקטיביסט". ו"במעריב" הוא כבר דיבר בלשון הווה: "בימים אלה קורם עור וגידים מחנה לאומי חדש".
בנט בחר לומר זאת מעל כל במה מכמה סיבות. דבר ראשון, להלחיץ את בכירי הליכוד ולהפיח רוח חדשה במפרשי הקואליציה. סיבה שנייה היא טכנית, לא ימינה ולא תקווה חדשה עוברות היום את אחוז החסימה. גם ישראל ביתנו וכחול לבן לא מגיעות לעשרה מנדטים, והם כבר חושבים על המהלך הבא, שגם אם לא יניב תוצאות, הוא יגרום לאיחוד השורות לפחות לתקופה הקרובה. עם זאת, מכאן ניתן גם ללמוד את האמת מאחורי הקמת הממשלה של בנט. חרף ההסברים שהעניקו בכירי ימינה, ערב הקמת הממשלה עם מפלגות השמאל, שלא ניתן היה להקים ממשלת ימין עם נתניהו ושההרכב המשונה הזה עדיף על בחירות חמישיות – את הקואליציה הזו לא ימהרו לפרק, גם כשתהיה אלטרנטיבה מימין.
וזה מוביל לסיבה השלישית, הרצון של בנט להבהיר בכל זאת, חרף מעשיו, כי הוא עדיין מגדיר את עצמו איש ימין. "כשאתה מסתכל במראה בבוקר, האם אתה אומר לעצמך – אני נפתלי בנט, נשארתי איש ימין כמו שהייתי?", הוא נשאל על ידי חגי סגל והשיב אך חלקית, "בוודאי, בוודאי. אני יהודי, אני ישראלי, אני ציוני, אני איש ימין, אבל בוא נגדיר תחילה מה זה ימין". לפי קלוגהפט אמש אלו מסרים שלא נשמעו מאז היותו "בבית היהודי", והוא יודע בהחלט מה המסר שהיה אז וקפץ ל-2022. כשבנט מבקש להרכיב את המחנה הוא צריך לבדל את עצמו, שהוא עדיין מנהיג הימין, אולי ימין לא כמו עמדותיו של סמוטריץ' אבל בטח ובטח עמדותיו ימניות ומנוגדות ללפיד, גנץ וליברמן. כך שבשיחות על מיקומים ומי יעמוד ראשון, הוא יוכל על ידי כך להגדיר את שוויו, ודַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ.
