בשקט ומתחת לרדאר הופלה החודש בכנסת ברוב של 61 נגד 47 הצעת חוק נדירה, שביקשה להכיר בהר הבית – לצד מערת המכפלה והכותל – כמקום קדוש לעם היהודי. חברת הכנסת שהציעה את התיקון לחוק המקומות הקדושים ההיסטורי מ־1967 היא ח"כ מאי גולן מהליכוד.
מה שהיה חשוב בהצעה הזו היא שגם בנימין נתניהו תמך בה. בימי שלטונו בלם נתניהו כל שינוי כזה, ואף מנע מחברי סיעתו להעלות הצעות מעין אלו, שאז נתפסו כמביכות. גם חברי הסיעות החרדיות, שבימים כתיקונם לא היו מעלים על הדעת להצביע בעד הצעה כזו, הצביעו הפעם בעדה. באופוזיציה האצבע כנראה קלה יותר על הכפתור.
מעניין עוד יותר מכך הוא הרכב המצביעים נגד ההצעה. לצד סמי אבו־שחאדה מהרשימה המשותפת, יאיר גולן, מאזן גנאים, אימאן חטיב יאסין, וליד טאהא, עופר כסיף, מרב מיכאלי, איבתיסאם מראענה, אוסאמה סעדי, מנסור עבאס, גלעד קריב, מיכל רוזין, מוסי רז ועאידה תומא־סלימאן, נמנו עם המתנגדים להכרה בהר הבית כמקום קדוש לעם ישראל גם נפתלי בנט, ניר אורבך, בני בגין, צבי האוזר, שרן השכל ועידית סילמן.
השכל, יש לומר בהגינות, היא מגדולי התומכים במאבק למען ההר בכנסת. ביום ירושלים שעבר, כשראש הממשלה דאז נתניהו נעל את ההר לעליית יהודים, היא הייתה בין נבחרי הציבור שהתייצבו למחות מול השער הסגור (אגב, גם מתן כהנא הגיע אז לשם). לאחרונה העלתה השכל את קרנו של ההר ובמקביל גם את חמת העולם המוסלמי כשקבעה בוועדת החינוך של הכנסת שהר הבית ייכלל כאתר חובה לביקור במערכת החינוך.
אבל אין בכך כדי ליישב את הסתירה הבוטה בהתנהלות פוליטיקאים המתיימרים להימנות עם הימין. חוק המקומות הקדושים במתכונתו הנוכחית הוא מהאבסורדים הזועקים לשמיים. ברשימת המקומות הקדושים בחוק מוזכרים קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, יד אבשלום ומערת אליהו בכרמל, ואילו הר הבית לא. יותר מארבעים שנים עברו מאז נוספו מקומות קדושים לרשימה שבחוק, אבל שום ממשלה מאז לא מצאה לנכון להכליל גם את הר הבית בחוק הנכבד.
מי שהתייחסה מטעם הממשלה להצעת החוק כשהועלתה במליאה היתה שרת הפנים איילת שקד. היא הסבירה מעל הבימה שהחוק למעשה מיותר, "משום שהמקומות הקדושים ליהודים מפורטים כבר היום בתקנות שמירה על המקומות הקדושים ליהודים. בהתאם לכך השר בוחן מעת לעת הוספת מקומות נוספים לרשימה״.
בארגוני הר הבית לא בזבזו זמן. כבר למחרת שיגרו אופיר דיין ותום ניסני מעמותת "בידינו" מכתב לשר לשירותי הדת מתן כהנא וביקשו ממנו להרים את הכפפה ולעשות את מה שבסמכותו לעשות ללא שום תיקון לחוק – כלומר, לכלול גם את הר הבית ברשימה.
"לא ייתכן שמקומות שקדושתם פחותה מזו של הר הבית יהיו מוגנים תחת החוק הזה והר הבית לא", כתבו דיין וניסני לשר. "אנו בטוחים שאתה מבין עד כמה חשוב והכרחי, הן מבחינה מעשית והן מבחינה הצהרתית, שהר הבית ייתוסף לרשימת המקומות הקדושים ויוגן תחת החוק, ואנו מפצירים בך להוסיף את הר הבית לרשימה בהקדם האפשרי, בין בקבלת התיקון לחוק ובין בהוספת המקום הקדוש ביותר לעם היהודי לרשימה בידי השר".
כמה שבועות חלפו מאז שליחת המכתב, אולם השניים לא זכו למענה של ממש מלשכת כהנא. השבוע פנינו גם אנחנו ללשכה וביקשנו מענה למכתבם של ניסני ודיין, אך שם סירבו להגיב. במקביל, יש לציין, מינה בשבוע שעבר כהנא את הרב אלי בן־דהן לראש המועצה הדתית בירושלים. כשבן דהן כיהן במשרד לשירותי הדת הוא ניסח תקנות שמטרתן להביא להכללת הר הבית בחוק המקומות הקדושים, אולם מאמציו נבלמו אז בידי נתניהו ובשורה התחתונה כידוע ההר לא הוכנס לחוק.
נראה שבכנסת מתנהל משחק תפקידים בעניין הר הבית, שמטרתו לתעתע בבוחרים. מי שכחבר ממשלה נמנע בכל מאודו מכל פעולה מזערית למען הר הבית, מתיר לעצמו להתבטא גבוהה־גבוהה בעניינו כשהוא באופוזיציה – ולהפך: מי שבסיבוב הקודם היה באופוזיציה ויצא מגדרו בהצהרות חד־משמעיות בנושא, נמנע בשורה התחתונה ממימושן כשניתנות בידיו הסמכויות. לא פעם גם מי שמפתחות הפעולה בידיו כעת מתמקד בהכרזות בלתי מחייבות. הבוחרים הרי לא ישימו לב שהן חסרות כיסוי.
הדגמה להתנהלות הלא־לגמרי־ישרה הזו, שבנסיבות אחרות הייתה משעשעת, ניתנה בשבועות האחרונים במהלך דיון בנושא ההר בוועדה לביטחון הפנים בכנסת. מי שהיה נוחת מהירח היישר לתוך דיון הוועדה היה מתקשה להבחין מי כאן באופוזיציה ומי בקואליציה, כי לכאורה לא נרשמו כמעט מחלוקות בין הדוברים. למראית עין נרשמה שם הסכמה כמעט מקיר אל קיר – למעט איימן עודה – למשל סביב ההנחה שהצבת גלאי מתכות רק בשער הכניסה של היהודים למתחם ההר ולא בשערי המוסלמים מביאה בפועל לשפיכות דמים. הקואליציה והאופוזיציה התאחדו בוועדה תחת המסר שהמצב בשטח מחפיר.
אבל בשורה התחתונה ברור לכל הנוכחים שלדיבורים הלוחמניים בוועדה אין כל השלכה על שינוי המציאות בשטח. יו"ר הוועדה, ח"כ מרב בן ארי מיש עתיד, ניהלה את הדיון ביד רמה, הקשתה על נציגי המשטרה והבטיחה לשוב ולעסוק בנושא מדי חצי שנה – וכאילו בלי סתירה הצביעה אחר כך במליאה נגד הכרה בהר כמקום קדוש ליהודים. הנה טעימה קלה מהדברים שנאמרו בדיון.
ניר אורבך (ימינה): "לחופש הדת לא צריכים להיות גבולות. הר הבית נמצא במדינת ישראל ולכן חופש הדת חל גם עליו. כפי שלא תיתכן הפליה בחופש הדת, לא תיתכן הפליה בהיבט הבטחוני. או שיהיה בידוק לכולם, או שלא יהיה לאף אחד. צריך איפוס בעניין".
יום טוב כלפון (ימינה): "לא ברור עד היום מה אסור ומה מותר בהר. העולה היהודי אליו מרגיש לחוץ ומקופח. אני, חבר כנסת בישראל, מוגבל בתנועה שם, ולעומתי תושב ערבי מהעיר העתיקה עושה מה שבא לו, כולל משחק כדורגל, הנפת דגלי אש"ף וחמאס והפגנות. לי כיהודי כל זה אסור שם. המוסלמים רשאים להגיע להר דרך תשעה שערים בלי שום בידוק, ואילו היהודים מותרים לעבור בשער אחד בלבד, שגם בו הם עוברים בידוק קפדני".
ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, שבכהונתו עד לא מזמן כשר לביטחון הפנים אפשר למשטרת ההר לנקוט במדיניות ההפליה הרגילה, יצא בוועדה מגדרו בזעקות שבר על דריסת זכויות היהודים בהר: "אין מקום בעולם שבו אי אפשר להתפלל, פרט למקום הכי קדוש לעם היהודי. מכאן צריכה לצאת קריאה להעמיק את הקשר בין עם ישראל להר הבית, לרווח את שעות העלייה ולאפשר ליהודים לממש בהר את חופש הפולחן".
צחי הנגבי מהליכוד, שאף הוא כיהן בעבר כשר לביטחון הפנים ובספר שפרסם לאחרונה הבהיר שדאג אז להרחיק מההר לתקופות ממושכות יהודים שעמדו על זכויות היסוד שלהם בו והפרו בכך את הסטטוס־קוו, שינה לפתע את טעמו: "צריכה להיות החלטה לאומית של הממשלה לשים קץ לסטטוס־קוו המפלה והאנטישמי. לא יכול להיות שלט משטרתי שאוסר על יהודים לקיים את הפולחן שלהם. זכותם של יהודים לקיים פולחן במקום הקדוש. זה הדבר שכואב לי לאורך השנים".
