רק חמש דקות של פעולת מדחפים נדרשה השבוע לטלסקופ החלל המהפכני של נאס"א, "ג'יימס וֶבּ", כדי להתייצב סופית ביעדו, נקודת לגראנז' 2, שם הוא יבלה את שארית חייו בחקר היקום.
הטלסקופ משייט בחלל זה חודש מאז ששוגר בחג המולד מבסיס החלל האירופי קורו בגיאנה הצרפתית שבאמריקה הדרומית. תיקון המסלול האחרון – השלישי מאז השיגור – הציב את וב בנקודה יציבה מבחינת לחצי הכבידה, 1.5 מיליון קילומטרים מכדור הארץ.
המשימה בעלת הסיכון הגבוה, שהתעכבה זמן רב, נושאת על גבה יעדים אסטרונומיים שאפתניים ותג מחיר של 10 מיליארד דולר. עד כה הכול מתקדם כצפוי, והחללית לא נתקלה בתקלות שהמהנדסים חששו מהן ופעלו למניעתן מראש במשך שנים. יש עוד אתגרים בדרך, אך כעת המהנדסים והמדענים רגועים יותר. "הכול הלך לפי התסריט", אומר ג'ון דורנינג, סגן מנהל הפרויקטים של נאס"א הממונה על הטלסקופ. "ציפינו לאתגרים, כמו בכל משימה. אבל שום דבר לא השתבש".
החללית שוגרה כשהיא מקופלת, ובמהלך מסעה בחלל בחודש החולף היא פרשה את עצמה: פתחה מערכים סולאריים, הציבה בגבה המופנה לשמש מגן רב־שכבתי רחב ידיים, ומתחה בחזיתה את מערך 18 המראות בצורת משושה, המצופות זהב, שנועדו לתפקד ככלי קיבול לאור. קוטרן המלא יחד הוא כ־6.5 מטרים.
הטלסקופ מילא היטב את פקודות בקרת המשימה, והשיגור עצמו והתמרונים המונעים בעקבותיו היו יעילים מאוד: וב לא בזבז הרבה דלק כדי להגיע ליעד, ומה ששמר יוכל להאריך את חיי הטלסקופ. "הכפלנו את חייו", מעריך דורנינג. "התקציב היה לעשור. לפי האומדן החדש נגיע לעשרים שנה ויותר".
וב יחקור את היקום בחלק התת־אדום של ספקטרום האור, טווח שטלסקופ החלל "האבל" אינו מסוגל לקלוט. מיקומו במרחק 1.5 מיליון ק"מ מהילת כדור הארץ, צילו החלקי של כדור הארץ ומגן השמש שגודלו כגודל מגרש טניס, יעזרו לו לשמור על המראות קרות במיוחד. בטמפרטורות הקרות האלה, הטלסקופ יוכל ללכוד אור שנפלט רק כמה מאות מיליוני שנים לאחר המפץ הגדול, לפני כ־13.8 מיליארד שנים. הוא אמור לחזות בגלקסיות המוקדמות ביותר ולחקור את התפתחות היקום – אבל גם יבחן עצמים קרובים יותר, כולל במערכת השמש שלנו. לדברי הקוסמולוג מייקל טרנר מאוניברסיטת שיקגו, קהילת האסטרונומים מתרגשת מהצלחותיו של וב ומהבטחתו המדעית: "הוא הפך מדענים מנוכרים לילדים קטנים".
עבודתה של נאס"א טרם הסתיימה. האתגר הבא של בקרת המשימה הוא ההתמקדות. כרגע כל תמונה שיצלם הטלסקופ לא תהיה ממוקדת. לכל מראה יש מנגנון שנועד להתאים את מיקומה בדיוק של ננומטרים, ויישור נכון ומתואם של כל המראות ליצירת תמונה ברורה הוא תהליך שצפוי להימשך שלושה חודשים.
ותיקי משימת וב מכירים היטב את סיפורו של טלסקופ החלל האבל, ששוגר ב־1990 ועד מהרה התברר שאחת ממראותיו פגומה – "סטייה כדורית" במראה גרמה לתמונות של כוכבים להיראות כמו עכבישים מרוסקים. האבל תוקן כעבור שלוש שנים, כשאסטרונאוטים במעבורת החלל החליפו מראה משנית שנועדה לחפות בדיוק על פגם כזה במראה הראשית. וב רחוק מכדי להגיע אליו עם צוות אנושי. מראותיו גם אינן מודולריות ואינן ניתנות להחלפה.
מפעילי הטלסקופ צריכים לא רק ליישר את המראות, אלא גם לקרר, לכייל ולבדוק את המכשור המדעי שיחקור את האור שנלכד, לדברי היידי האמל, אסטרונומית פלנטרית וסגנית נשיא באיגוד האוניברסיטאות לחקר האסטרונומיה (AURA). תצפיות מדעיות, לדבריה, לא צפויות לפני יוני או יולי. אבל איש לא רוצה לזרז את התהליך: "נאס"א לוקחת את הזמן", אומרת האמל. "בתוכניות גדולות כמו נחתת במאדים או טלסקופ חלל, אנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו להיכשל". היא מוסיפה שאם משהו מכל זה נראה פשוט או אוטומטי, זה רושם מוטעה: "נדרשו עשרים שנות עבודה כדי שזה ייראה קל".
