יו"ר הכנסת מיקי לוי פרץ אתמול בבכי כשאמר קדיש מול חברי הפרלמנט הגרמני, מתוך סידור שהיה שייך לנער יהודי שנספה בשואה. הטקס בברלין התקיים לרגל יום השואה הבינלאומי ב־27 בינואר, תאריך שחרורו של מחנה ההשמדה אושוויץ.
בטקס נכחו הקנצלר אולף שולץ ונשיא גרמניה פרנק־ואלטר שטיינמאייר. זו הפעם הראשונה שיו"ר הכנסת נאם בפני חברי הבונדסטאג. לפני לוי נשאה דברים ניצולת השואה ד"ר אינגה אוברבוך, שתיארה כיצד נשלחה בגיל שבע למחנה טרזיינשטט.
בנאומו, שנישא בעברית, אמר יו"ר הכנסת בין השאר: "דווקא כאן, בבניין ההיסטורי הזה, בית הפרלמנט הגרמני, אפשר לתפוס – ולו במעט – את היכולת של בני האדם לנצל את הדמוקרטיה כדי להביסה. כאן האנושות מתחה את גבולות הרוע, מקום שבו אובדן הערכים הפך מסגרת דמוקרטית לעריצות גזענית ומפלה. עבותות הזיכרון כורכות יחד את העמים שלנו, הישראלי והגרמני. ולצד הזיכרון – התקומה.
"ב־80 שנה הצלחנו, שתי האומות, לקום מתוך טראומה לאומית היסטורית, ולהיבנות מחדש באומץ ובנחישות. גרמניה מוכיחה – פעם אחר פעם – את מחויבותה המוסרית וההיסטורית לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל. דומני כי ככל שעשינו, מוטלת עלינו חובה לעשות עוד. לצד הזיכרון, אנו נתבעים גם לבנות מתוכו חזון. להידרש גם אל התקווה ולתכנן יחד עתיד הנשען על ערכים וחלומות משותפים".
בתום נאומו אמר לוי קדיש לעילוי נשמת מיליוני קורבנות השואה מתוך סידור ששימש כאמור נער יהודי גרמני בחגיגות הבר־מצווה שלו באוקטובר 1938, ערב פרעות ליל הבדולח. הסידור הושאל ממוסד יד ושם.
בתום הנאום קמו חברי בית הנבחרים הגרמני על רגליהם ומחאו כפיים.
גם שר החוץ יאיר לפיד השתתף אתמול בטקס באירופה, אך דווקא באוסטריה, במחנה הריכוז מאוטהאוזן שבו נרצח סבו, בלה למפל. אל הטקס הגיעו קנצלר אוסטריה קארל ניהאמר ושרים אוסטרים. "הנאצים חשבו שהם העתיד, והיהודים יהיו משהו שאפשר יהיה למצוא רק במוזיאון. במקום זה המדינה היהודית היא העתיד, ומחנה מאוטהאוזן הוא מוזיאון", אמר לפיד. הוא תיאר בנאומו את הבוקר שבו הגיע חייל אס־אס לבית סבו וסבתו, ולעיני אביו של לפיד, שהיה ילד, נלקח הסב ממשפחתו.
"באתי לכאן היום", אמר שר החוץ, "להזכיר לעולם שבלה למפל לא היה מִספר. הוא היה סבא שלי. הוא לא עשה רע לאיש. הוא לא היה אדם חשוב. הוא לא שנא איש. הוא רק היה יהודי.
"כשסבא הגיע לכאן, הנאצים כבר ידעו שהם הפסידו במלחמה. המכונה האדירה של הצבא הגרמני קרסה. הם נזקקו לכל חייל, לכל פרוסת לחם, לכל רובה, ועדיין המשיכו להרוג יהודים עד הרגע האחרון. לפי הרישומים פה במחנה, סבא שלי מת באפריל 1945. חודש אחר כך, גרמניה הנאצית נכנעה. זה היה הדבר החשוב האחרון שהם עשו – להרוג את הסבא שלי. אבל למות לא היה הדבר החשוב האחרון שהוא עשה. כי סבא עשה עוד דבר אחד, אפילו אחרי מותו: הוא שלח אותי לכאן היום. סבא בלה שלח אותי לומר היום בשמו שהיהודים לא נכנעו. הם הקימו מדינה חזקה, חופשית וגאה, ושלחו את הנכד שלו לייצג אותם כאן היום".
בנאומו פנה הקנצלר ניהאמר ללפיד והתנצל "בשמה של אוסטריה על הפשעים שנעשו במקום הזה. אני מתנצל שסבא שלך נרצח פה". לפיד אמר קדיש והניח זר, ובהמשך הדליק נר בחדר השמות לזכר סבו ולזכר כל נספי המחנה.
