לפני 2020 נראתה וייטנאם חשופה במיוחד להיפגעות ממגפה. מערכת הבריאות במדינה הדרום־מזרח אסייתית, המונה כמעט 100 מיליון תושבים ונשלטת בידי מפלגה אחת, קיבלה ציון נמוך בהערכות בינלאומיות. אלא שדווקא היא התגלתה כסיפור הצלחה מוקדם במגפה.
זמן רב לאחר שנגיף הקורונה החל להתפשט בסין השכנה, וייטנאם שמרה על רמות נמוכות של תחלואה ומוות. זאת בשעה שמדינות עשירות עם מערכות בריאות חזקות יותר, ובהן ארצות הברית ורבות ממדינות אירופה, התקשו לעשות זאת.
מה הביא לכך? מחקר חדש על מוכנות למגפה שבחן את ההתמודדות של 177 מדינות וטריטוריות עם הקורונה איתר את הרכיב המרכזי, לפי החוקרים, בהצלחתה של וייטנאם: אמון הציבור.
תומס בוליקי, ממחברי המחקר, מסביר שאכן לפי עקרונות ההיערכות המקובלים וייטנאם הייתה אמורה להיכשל במאבק, "אך מה שיש לווייטנאם, שכנראה מסביר את מה שקרה שם, הוא אמון גבוה מאוד בממשלה – מהגבוהים בעולם", אמר בוליקי, עמית בכיר לבריאות עולמית במועצה ליחסי חוץ. המחקר של בוליקי, עמיתתו ארין הולנד מאוניברסיטת וושינגטון וצוות של עוד עשרות חוקרים, שעבר ביקורת עמיתים, פורסם השבוע בכתב העת הרפואי לאנסט. מטרתו הייתה לפתור את "התעלומה האפידמיולוגית": מדוע נגיף הקורונה פגע במדינות מסוימות באופן חמור הרבה יותר מאשר באחרות?
לפי נתונים שנאספו מרחבי העולם, המודלים המקובלים למוכנות למגפה אינם תואמים את מה שנראה בשטח. "לא מצאנו קשר בין השפעת הקורונה ובין דמוקרטיה, פופוליזם, יעילות ממשלתית, שירותי בריאות אוניברסליים, מדדי מוכנות למגפה, אי־שוויון כלכלי או אמון במדע", אמר בוליקי. לפני פרוץ הקורונה, אלה הגורמים שצוינו ב"מדד הבטיחות הבריאותית העולמי", שדירג ב־2019 את ארה"ב ובריטניה כמוכנות ביותר לאסון ביולוגי כמו מגפה – ואת וייטנאם במקום ה־74 מתוך 117 מדינות. בפועל, נראה שהתוצאות הטובות יותר קשורות ברמות גבוהות של אמון בממשלה ובאזרחים האחרים. רמות האמון נבחנו באמצעות נתוני סקר הערכים העולמי וגאלופ.
רבקה כץ מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, מומחית שלא הייתה מעורבת במחקר, אמרה שמסקנותיו מוכיחות מה שנטען זה מכבר: "האמון בממשלה וחוזק המעורבות הקהילתית חיוניים לתגובת בריאות הציבור. מומחים ממגוון תחומים הצביעו על החשיבות של הבהרת הסיכונים, המעורבות הקהילתית והאמון, החיוניים למסרי בריאות הציבור וליישום המדיניות. ממצאי המחקר מדגישים עד כמה זה חשוב".
ג'ושוע שרפשטיין מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס אמר שהמחקר הראה שהמאבק של האדם נגד מחוללי המחלה נעשה בתיווכן של ממשלות. "זה באמת מצב של 'זאב זאב'", הוסיף שרפשטיין. "אם אנשים לא מאמינים למה שהממשלה אומרת, פוחתת הסבירות שהם ינקטו באמצעי הזהירות הנדרשים".
מחברי המחקר הגיעו למסקנתם דרך השוואת שיעורי ההדבקה המשוקללים בין המדינות. לאחר ביטול גורמי הדבקה ותמותה שאינם בשליטת הממשלה, כמו גיל האוכלוסייה, מצאו החוקרים סימנים ברורים לכך שממשלות מסוימות הצליחו יותר מאחרות. בארה"ב, למשל, שיעור ההדבקה המשוקלל היה השני ברמתו בין המדינות בעלות ההכנסה הממוצעת הגבוהה יותר. הממשל הפדרלי התקשה לשכנע את האוכלוסייה להיאבק בהתפשטות הנגיף באמצעות ריחוק חברתי או בעזרת חיסונים, בין השאר משום שלאמריקנים יש אמון נמוך יחסית בממשלה, בהשוואה למדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה ורמות גבוהות של קיטוב פוליטי. "שיעור ההתחסנות קשור מאוד לאמון בממשלה ובאזרחים האחרים", אומר בוליקי.
דנמרק היא אחת המדינות עם האמון הגבוה ביותר בממשלה בקרב מדינות בעלות הכנסה גבוהה; לפי הערכת המחקר בלאנסט, אם לכל מדינה הייתה רמת האמון של אזרחי דנמרק בממשלתם, נגיף הקורונה היה מתפשט פחות, עד כדי שיעור של 13 אחוזים. "אם אותו הדבר היה נכון לגבי האמון באזרחים האחרים", מציין בוליקי, "ההפחתה הייתה גדולה עוד יותר: 40 אחוז, או 440 מיליון פחות נדבקים במהלך 21 החודשים שנבדקו".
למחקר יש גם מגבלות. נתונים בינלאומיים השוואתיים אינם מושלמים, מסביר בוליקי, והמחקר מתמקד רק בנתוני האמון שקדמו למגפה. גלי הדבקה מאוחרים יותר גם ערערו כמה הנחות מוקדמות לגבי הצלחתן של מדינות מסוימות: כמה מדינות בעלות אמון גבוה שחמקו בתחילה מהתפרצויות הנגיף, בהן ניו־זילנד, חוו התפרצויות חמורות בהמשך. וייטנאם, סיפור הצלחה יחסי, נאבקה על אמון הציבור בזמן שההדבקה עלתה במחצית השנייה של 2021.
מייקל בנג פטרסן, מרצה באוניברסיטת ארהוס, אמר שממצאי המחקר מתאימים להבנתו כיצד מדינה כמו דנמרק הגיבה למשבר, אך מחקריו שלו על ירידה באמון במדינות בזמן המשבר הותירו אותו עם מסקנה טרגית. לדבריו, המגפה "שחקה את האמון בממשלה. למעשה נראה שהמגפה החמירה את הבעיה שהמחקר זיהה".
