אירועי השבוע האחרון לבדם – נאום נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על ביטול הסכם הגרעין והפצצת יעד איראני בסוריה (המיוחסת שוב לישראל בתקשורת הזרה) – חושפים רק חלק קטן מן התמונה האזורית הרחבה: מרוץ חימוש שכמותו לא היה מעולם.
טראמפ התייחס בנאומו לכך שפרויקט הגרעין האיראני, לצד פיתוח מערכות טילים ארוכי טווח ומעורבות עמוקה בטרור, כבר מביאים להתחמשות מסיבית של שאר המדינות באזור. הוא רק לא פירט עד כמה מסיבית ההתחמשות הזאת. היקפה המדהים מוצג בעבודה מקיפה של שאול שי, עודד ברוש ויאיר פרוימוביץ, שלושתם אנשי מודיעין ותיקים ומוערכים. העבודה פורסמה על ידי 'המכון למדיניות ואסטרטגיה' במרכז הבינתחומי, לקראת כנס הרצליה שנערך בשבוע שעבר.
במקביל לכנס, המתיחות בין ישראל לאיראן שברה בשבוע החולף שיא נוסף. הערכה מעודכנת: שני הצדדים אינם מעוניינים לגלוש למלחמה כוללת, אבל תסריט כזה יכול בהחלט להתממש כתוצאה מסתירה בין ה"קווים האדומים" של הצדדים, או הערכה מוטעית של אחד מהם בנוגע לכוונות האמיתיות של יריבו. לפיכך, ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו במוסקבה ביום רביעי האחרון היה חשוב כמעט כמו נאום טראמפ. אמנם לרוסים, כך נראה, לא באמת אכפת מפגיעה ישראלית באיראן, אבל פוטין עומד על משמר האינטרסים של מוסקבה ללא שום פשרות, ולכן הדיאלוג עמו הוא בעל חשיבות קריטית.
רוסיה מסתערת
בחזרה למרוץ החימוש: מה שהאיץ אותו לממדים חסרי תקדים בהיסטוריה של המזרח התיכון הוא בראש ובראשונה פרויקט הגרעין האיראני. עוד בתחילת העשור הנוכחי העריכו שכנותיה של איראן כי המדינה השיעית נחושה להגיע לפצצה, אך רק לאחר הסרת הסנקציות על טהרן בעקבות ההסכם מ־2015 הוסר כל רסן כמעט.
הסכם הגרעין, שממנו נסוגה ארה"ב, קובע כי המגבלות על מכירת נשק למשטר האייתוללות יוסרו ברובן מ־2020, אבל העברת מיליארדי דולרים לקופה הריקה של איראן כבר פתחה את מסע הרכש באופן מעשי.
הראשונה שהסתערה על השוק האיראני הייתה רוסיה, שהעבירה סוללות נ"מ מתקדמות מסוג S300 (עסקה שהייתה מוקפאת בזמן הסנקציות), כאשר על הפרק גם מטוסי סוחוי 35 מתקדמים ומערכות מגוונות לים, לאוויר וליבשה, כולל טילי שיוט וטילים בליסטיים. אמברגו הטילים אמור לפוג, לפי ההסכם, בשנת 2023, אבל לאיראן יש גם יכולת ייצור עצמית של טילים היכולים להגיע עד לחלל. סך עסקאות הרכש בין רוסיה לאיראן יעמוד על 10 מיליארד דולר.
לא מפתיע לגלות גם כי רוסיה ממלאת את אסמי הנשק של מדינת הבובה הישנה־חדשה שלה סוריה – למשל במערכות הגנה אווירית S300 ו־SA17, טילי חוף־ים יאחונט וטילי מטיס וקורנט – אבל רשימות הרכש של מדינות אחרות היא זאת שמעוררת השתאות. רובן נמצאות בציר המוסלמי־סוני, שרואה באיראן השיעית אויב לא פחות מאשר ישראל, ולמעשה אפילו יותר.
אחת המדינות המפתיעות במרוץ החימוש האזורי היא מצרים, שלה אינטרסים משותפים רבים עם ישראל וגם יחסים ביטחוניים חמים עמה. למרות הפרסומים על המשבר הכלכלי החמור במצרים, מתברר כי משטר א־סיסי משקיע מיליארדים בהתעצמות צבאית. מצרים, שספגה כמה כרטיסים צהובים מארה"ב על רקע סוגיות כמו "זכויות אדם", הפיקה לקח והחליטה לפתח נשק בייצור עצמי, במקביל לגיוון מקורות הרכש שלה. כך היא מצטיידת בלא פחות מ־180 מטוסי F16 אמריקניים מתקדמים, לצד 50 מטוסי מיג 29 רוסיים (יגיעו עד שנת 2020), 24 מטוסי קרב 'רפאל' צרפתיים ו־46 מסוקי תקיפה 'קמוב' רוסיים.
המצרים התקשו לרכוש מטוסים לא מאוישים חמושים מארה"ב, אז הם רכשו אמצעים כאלה בסין. מצרים משקיעה הון גם בצבא יבשה ובמערכות הגנה נגד מטוסים, ובעיקר בזירה הימית. בין השאר, מדובר ברכש של שתי נושאות מטוסים וקורבטות (ספינות מלחמה) מצרפת, וגם בארבע הצוללות מגרמניה, שעניינן עלה שוב ושוב בהקשר של חקירת המניעים לעסקת הצוללות הישראליות, אשר נרכשו מאותה מספנה.
האם ההצטיידות המצרית האדירה מופנית רק לאויב האיראני? המחקר החדש מעריך כי התרגילים המצריים וסלילת רשת דרכים רחבה בסיני מכוונים גם לתרחיש של מלחמה עתידית עם ישראל.
סעודיה: רשימת רכש אינסופית
ללא ספק, המדינה שמשקיעה את מאמץ ההתעצמות הגדול ביותר היא סעודיה, שבמקביל מובילה קואליציה של עשר מדינות סוניות נגד השיעים נתמכי איראן בתימן. תקציב הביטחון של ערב הסעודית השנה עומד על לא פחות מ־56 מיליארד דולר! (לשם השוואה, לישראל תקציב ביטחון בסכום דומה אבל בשקלים), והוא הרביעי בגודלו בעולם אחרי ארה"ב, רוסיה וסין. סעודיה היא יבואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם, אחרי הודו.
בסכומים אדירים כאלה, אין פלא שרשימת הרכש היא אינסופית. הסעודים גם פועלים להקמת תשתית ייצור מטוסים ונשק על אדמתם בשיתוף עם תאגידי־על עולמיים כמו 'לוקהיד מרטין' האמריקנית, BAE מבריטניה או יצרנית המטוסים האוקראינית 'אנטונוב'. וכל הרכש הזה כמעט אינו נוגע ל"עסקת טראמפ", אשר לפי הפרסומים תגיע ללא פחות מ־350 מיליארד דולר בעשור הקרוב, מתוכם 110 מיליארד רכש של נשק מארה"ב בשנים הקרובות (העסקה נמצאת בדיונים מאז שנת 2017).
החגיגה של קטאר
מפתיעה במיוחד במרוץ היא שכנה נוספת של איראן, איחוד האמירויות, שנמצאת במקום השלישי בעולם בייבוא נשק בשנתיים האחרונות. איחוד הנסיכויות הזה מצטייד בנשק מתקדם מארה"ב, מרוסיה, מבריטניה, מסין, מדרום־אפריקה ומפינלנד, ובמקביל מפתח תעשיית נשק מקומית.
כספי הנפט הבלתי נדלים מממנים רכש בהיקף של עשרות מיליארדים גם מצד קטאר. הנסיכות הזאת פתחה לגמרי את הארנק, בעיקר אחרי משבר שפרץ עם מצרים ועם שכנותיה לפני כשנה. בחגיגה הקטארית משתתפות צרפת (מכרה לאחרונה לקטאר 12 מטוסי 'רפאל'), בריטניה, איטליה (7 פריגאטות), גרמניה (בעיקר טנקים), טורקיה, סין ואפילו פקיסטן.
לקטארים אין יכולת להפעיל את כמויות הנשק האדירות האלה, אבל הם ממשיכים לקנות.
במקביל לרכש האדיר, כל המדינות באזור מצטיידות בצילומי לוויין, שנעשים זולים וזמינים יותר ויותר, והמזרח התיכון כולו הופך "שקוף" לגמרי, כולל שטח ישראל.
למרות הטייסים הטובים
המזרח התיכון אינו האזור היחיד בעולם שנמצא במרוץ חימוש. בשבוע שעבר, למשל, פרסם אגף סיב"ט (האגף לייצוא ביטחוני) במשרד הביטחון כי ישראל שברה את שיאי הייצוא הביטחוני שלה וחצתה את הרף של תשעה מיליארד דולר מכירות ב־2017, הרבה בזכות המתיחות באסיה. מסיבות מובנות, ישראל אינה יכולה להצטרף לחגיגת המכירות במדינות המפרץ הפרסי, אבל למרוץ החימוש באזורנו השפעה מכרעת על מצבנו האסטרטגי.
גם תקציב הביטחון של ישראל נמצא במגמת גידול בשנים האחרונות, אבל מדובר במספרים זעומים לעומת ההצטיידות של המדינות מסביב.
שאלת המפתח היא: האם מרוץ החימוש פוגע ביתרון האיכותי של ישראל? "גם אם לישראל יש טייסים טובים יותר ומערכות לוחמה ייחודיות, בסופו של דבר הכמות האדירה של הנשק המתקדם פוגעת ביתרון האיכותי שלנו", אומר פרופ' אל"מ במיל' שאול שי, ממחברי המחקר.
"אמנם", הוא מסביר, "רוב הנשק הולך כיום למדינות שנחשבות ידידותיות, אבל אי אפשר שלא לקחת בחשבון תסריטים שלפיהם ביום מן הימים הנשק הזה יופנה נגדנו. תזכורת, לשם הדוגמה – גם איראן הייתה פעם ידידה גדולה, שרכשה את הנשק שלה מארה"ב ומישראל, וכיום היא האויב המר".
מנגד, חיים תומר, שהיה ראש אגף 'תבל' במוסד, האמון בין השאר על קשרים עם מדינות ידידותיות באזור, סבור כי ההצטיידות האדירה של מדינות כמו ערב הסעודית "היא יותר הזדמנות מאשר איום על ישראל".
לדברי תומר, "אני לא רואה תסריט שבו הנשק הזה יופנה נגדנו בטווח זמן של שנים. מדינות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות רואות את עצמן חלשות הרבה יותר מאשר ישראל, ואיום האויב האיראני שנמצא ממש סמוך אליהן הוא, מבחינתן, מוחשי ביותר. אם אפשר היה להגיע להבנות עם מדינות כאלה, שהן ייקחו על עצמן חלק מההפצצות באיראן במקרה של מלחמה, זה יכול היה להיות מצוין. לצערי, נכון לעכשיו ההצטיידות האדירה של מדינות אויבות לאיראן היא ברובה חסרת תועלת מבחינת האזור כולו".
