אחד הכלים המשמעותיים שעומדים לרשות חברי הכנסת הוא פרקטיקת השאילתות, שאלות לשרי הממשלה בנושאים בהם עוסק משרדם. אולם בעוד הח"כים מממשים את זכותם לשגר שאלות, השרים עונים באיחור, במקרה הטוב, או פשוט נאלמים ונעלמים.
בבדיקה במאגר "הסנהדרין", שמאגד את כלל השאילתות שעדיין לא נענו בחלוף המועד ובחלוקה לפי משרדים, שנערכה בלשכת ח"כ קטי שטרית, נספרו סך הכול 371 פניות שממתינות למענה, לאחר שעברו 21 הימים שניתנו לכך על פי תקנון הכנסת.
המשרד המוביל הוא המשרד לביטחון הפנים, עם 126 שאילתות שלא נענו. אחריו – משרד הביטחון אליו הועברו 56 שאילתות שנכון לרגע זה נותרו ללא מענה ומשרד רה"מ אליו הוגשו 40 שאילתות.
משרד התחבורה ומשרד המשפטים קיבלו 22 שאילתות כל אחד, משרד הפנים – 18, למשרד החינוך הוגשו באופן חריג רק 12 שאילתות, מספר קטן יחסית למושבים קודמים. משרדי החוץ והבינוי ושיכון – 13 כל אחד. על אף נפיצותם והפיכתם למשרדים מרכזיים בשנה האחרונה, משרדי האוצר והבריאות קיבלו 9 שאילתות כל אחד ובכל זאת לא ענו.
במשרד האנרגיה המספר עומד על 9, במשרד להגנת הסביבה – 7, במשרדי העבודה והעלייה והקליטה – 5 כל אחד, במשרד הרווחה 3 ומשרד התקשורת 2 בלבד.
הכלי נועד בין היתר לאפשר לח"כים לפקח על עבודת הממשלה, באמצעות שלושה סוגי שאילתות: שאילתה רגילה – עד 50 מילים, כשעל השר או סגנו להעביר את תשובתו או להודיע על סירובו להשיב בתוך 21 יום, והתשובה עליה נמסרת במליאת הכנסת. שאילתה דחופה –עד 40 מילים ויש להשיב עליה בתוך יומיים במליאת הכנסת. יו"ר הכנסת הוא זה שמאשר את העלאתן של עד ארבע שאילתות דחופות. חבר כנסת רשאי להגיש בכל מושב עד ארבע שאילתות דחופות. שאילתה ישירה – אינה מוגבלת במספר המילים ונדרש להשיב לה בכתב בתוך 21 יום מעת קבלתה. העתק התשובה נמסר ליו"ר הכנסת.
371 השאילתות אינן כוללות כאלו שכבר נענו – באיחור לא אופנתי; אינן כוללות שאלות שמגיעות מוועדות הכנסת והחברים בהן, או ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. הן גם לא כוללות את המכתבים הרבים ששולחים ח"כים לשרים הזוכים להתעלמות מופגנת. כאמור, על אף שלשרים יש פרק זמן מוגדר לענות על השאילתה, התפתחה תרבות איחורים המוכרת מכנסות קודמות, חרף הבטחת אנשי הממשלה לשינוי.
ח"כ קטי שטרית מסרה בתגובה כי "לא מספיק לאיים, וצריך לעבור למעשים". לאור זאת פנתה ליו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי, בטענה כי "כאשר כבודה של הכנסת נרמס על ידי שרים בממשלה, עליך להניף מולה דגל אדום – לעצור חקיקה ממשלתית של כל שר שיפר את התקנון, ואף לנקוט עיצומים חריפים כלפי שרים סוררים".
שטרית הבהירה כי "חברי הכנסת אינם מגישים שאילתות משעמום. השאילתות הן המסגרת שבה בעיות הציבור והסוגיות המטרידות אותו צפות ועולות לסדר היום. ועליך כיו"ר הכנסת לוודא שהמענה להן יהיה מהיר, יסודי, ענייני ולא מתחמק".
