שנת 1920 נפתחה בניו־יורק בסימן חיובי, כמעט שנתיים לאחר פריצת מגפת שפעת קטלנית שהרגה לפחות 50 מיליון בני אדם ברחבי העולם. "מצב הבריאות הטוב ביותר בעיר זה 53 שנים", התפארה כותרת בניו־יורק טיימס ב־4 בינואר 1920, לאחר שלושה גלים הרסניים של השפעת הספרדית. האומה כולה, שתאבד בסיכומו של דבר 675 אלף אזרחים מהמחלה, האמינה שהסוף באופק.
אולם תוך כמה שבועות החלו הכותרות האופטימיות הללו להשתנות. עד סוף החודש החלה עלייה בנדבקים בשפעת בניו־יורק. משיקגו וממרכזים עירוניים אחרים דיווחו על תופעה דומה. נציב הבריאות של ניו־יורק, רויאל קופלנד, הזהיר שהתושבים צריכים להכין את עצמם ל"שובה של השפעת". הוא חזה שזן הנגיף שאחראי לעלייה בתחלואה יהיה קל יותר, ומי שחלו בשנה הקודמת יהיו חסינים. הוא טעה, לפחות חלקית. במקומות רבים בעולם לא חוו גל רביעי של מגפת השפעת הספרדית, אך בכמה ערי ענק – כולל ניו־יורק, שיקגו ודטרויט – הייתה עונה קטלנית נוספת.
כשמגפת הקורונה ממשיכה לשנתה השלישית, ומספר הנספים ממנה בארה"ב מגיע ל־900 אלף, השפעת של 1918 יכולה להציע תובנות מסוימות לגבי הפרק הזה בהיסטוריה, והאופן שבו הוא יגיע לסיומו. "סיום", כשמדובר בנגיפים כאלה, הוא מילה מטעה. מומחים אומרים שסביר להניח שנגיף הקורונה ימשיך איתנו הלאה, אך יתפתח מפתוגן קטלני ומסוכן למטרד עונתי קל. אך בינתיים, הניסיון של ארה"ב לפני מאה שנה מצביע על כך שצפויים עוד מעקשים בדרך – במיוחד אם נזנח את כל אמצעי הזהירות.
השפעת של 1918 המשיכה הרבה אחרי 1918. שנתיים לאחר פריצתה, בדיוק כשפקידי ציבור כמו קופלנד הכריזו על ניצחון והערים הקלו את מגבלות התנועה, גל רביעי היכה ברחבי ארה"ב, הוביל לעומסי תחלואה שדחפו כמה בתי חולים עד לסף הקריסה, והרג אמריקנים רבים.
בהתחלה לא נראה הנגיף מאיים כל כך: הגל הראשון באביב 1918 היה מתון יחסית. אבל הוא חזר והכה בעוצמה בסתיו, כנראה לאחר שעבר מוטציה. הגל השני הזה השתולל ברחבי העולם, והרג יותר אמריקנים מאשר במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם גם יחד. הנגיף לבדו הוריד את תוחלת החיים בארה"ב ביותר מ־12 שנים. ייתכן ש־10 אחוזים מכל הצעירים שחיו בתקופת השפעת הספרדית מתו ממנה, לפי ההיסטוריון ג'ון מ' בארי בספרו "השפעת הגדולה".
בחורף 1919־1920 כבר היו האמריקנים עייפים מהמגבלות על חיי היומיום. כמעט כל גזרות בריאות הציבור בוטלו – עטיית מסכות, ריחוק חברתי וסגירת בתי ספר וכנסיות. חזרה נמהרת להתכנסויות ציבוריות הובילה לעלייה במספר הנדבקים. פוליטיקאים האשימו את חוסר האכפתיות של אנשים בהופעתו מחדש של הנגיף, או הפחיתו בחומרתו.
הגל הרביעי לא הגיע לשערי העיתונים כמו הגלים קודמים. הסיקור נדחק לעתים קרובות לפסקאות קטנות בעמודים הפנימיים, גם כשהדיווחים היו על אלפי נדבקים חדשים בשבוע ואפילו ביום. בפברואר 1920 התפרצה המגפה בכלא בניו־ג'רזי, וכמה בתי משפט נאלצו לעצור את ההליכים בגלל המחלה.
רופא אחד כתב למערכת הניו־יורק טיימס בחורף 1920, והתחנן לאנשים שיימנעו מ"חשיפה מיותרת לשפעת". הרופא הזהיר שכל מי שמבקר אצל חולה "מסוגל להפיץ את המחלה לאחרים שהיו עשויים להימנע ממנה, ובכך להטיל עומס נוסף על בתי החולים, האחיות והרופאים העמוסים ממילא".
אף שלא עורר את הכותרות והפחד של קודמיו, הגל הרביעי היה קטלני למדי. בעיר ניו־יורק מתו בין דצמבר 1919 לאפריל 1920 יותר אנשים מאשר בגל הראשון והשלישי, לפי מחקר על התמותה משפעת בעיר. גם דטרויט, סנט־לואיס ומיניאפוליס חוו גל רביעי חמור, ותמותה עודפת חמורה דווחה במחוזות רבים במישיגן.
ייתכן שמדיניות הממשל המקומי בתחום בריאות הציבור דווקא סייעה לקטלניות הגל הרביעי, משום שהגבילה את התפשטות הנגיף בגלים הקודמים. אך לאחר שהחזיקה מעמד בצורתה הקטלנית במשך יותר משנתיים, בסופה אכן נעשתה המגפה קלה יותר. עכשיו היא "חלק מכל שפעת עונתית", אומרת אן ריד, מנהלת המרכז הלאומי לחינוך מדעי, שעזרה לרצף את הגנום של נגיף השפעת הספרדית בשנות התשעים. לפי מחקרה, כמה היבטים גנטיים של השפעת הספרדית המשיכו להופיע בהתפרצויות שפעת חדשות, כולל ב־1957 וב־1968. הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לקוות לו עם המגפה הנוכחית הוא התפתחות כמו של נגיף השפעת. "אני חושב שהוא יישאר", אומר יאנג על הקורונה. "אני לא חושב שחיסול הוא אפשרי או אפילו ריאלי בשלב זה. אני מקווה שנוכל לחיות בשלום עם הנגיף הזה".
