גורם שמאל כלשהו המכונה ברשת "גבי ס." הוסיף ביום שני השבוע לוויקיפדיה ערך ששמו "ניסיונות פגיעה במסגדי הר הבית". ליתר בהירות הוא מציין שהערך עוסק ב"מקרים שבהם יהודים או נוצרים פגעו במסגד אל־אקצה או באתרים המקודשים לאסלאם במתחם הר הבית, או קראו לפגוע בהם, או הקימו התארגנויות מחתרתיות שביקשו לפגוע במבנים מוסלמיים בהר הבית".
בגרסה המקורית של הערך הוא אישר למעשה שאימץ את הגישה הפלסטינית הרואה בכל תפילה בהר משום "פגיעה במסגדים": "פעולות להפרת הסטטוס־קוו בהר הבית, ובהן תפילה הפגנתית ופעילות פולחנית לקראת בניית בית המקדש השלישי, נתפסות לעיתים בעיני הפלסטינים כניסיונות פגיעה בהר הבית".
מכיוון שכך, ומכיוון שלאורך 55 השנים שמאז שחרור ההר לא נעשו ניסיונות רבים מאוד לפגוע באל־אקצה או בכיפת הסלע, כותב הדף בוויקיפדיה נאלץ להתאמץ וללקט מן הגורן ומן היקב ניסיונות כאלה או מה שמתפרש אצלו כניסיונות כאלה, ולמתוח עד מאוד את המונח "פגיעה במסגדים" כדי לשוות תחושה שמדובר בשרשרת עקבית של מאמצים חוזרים, נשנים ועקשניים להתנכל לאסלאם באתר המקודש.
כך, תחת תת־הכותרת "פיגועים ועימותים אלימים במסגדים" נכתב בערך הזה בוויקיפדיה לא על חאג' אמין אל־חוסייני ופרעות תרפ"ט ותרצ"ו־תרצ"ט שיצאו מהר הבית, לא על המרד הגדול בבריטים שהובל מההר, שבו התבצר אל־חוסייני עם כנופיותיו החמושות, לא על הירי מכיוון הר הבית לעבר מעוזים יהודיים ושיירות צה"ל במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים תוך הפיכת הר הבית ליעד מבוצר, לא על רצח השוטרים כמיל שנאן והאיל סתאווי בהר בקיץ 2017, לא על 12 הפיגועים האסלאמיים שבוצעו מאז בהר ובשעריו וגם לא על מאות אירועי האלימות וההתפרעויות בו מאז ששת הימים (בין 2014 לראשית 2019 בלבד ספרתי לא פחות מ־53 אירועי התפרעות מוסלמית במקום, כולל הצתה וגם ניסיון הצתה של נקודת המשטרה ברחבת כיפת הסלע).
כותב הערך מסווג אפילו את מאמצי הרב גץ להפוך את חלל שער וורן התת־קרקעי ב־1981 לבית כנסת כניסיון לערעור יסודות כיפת הסלע, וכך גם את פתיחת מנהרת הכותל בימי ממשלת נתניהו הראשונה בסתיו 96'. זהו ערך שלפרקים נראה כאילו נכתב בידי אוהדי ראאד סלאח
לא, את כל אלה כותב הערך אינו מונה כלל. פניו נשואות רק אל אירועי אלימות או תכנון אלימות או מה שנתפס בעיני הכותב כאלימות כלפי המוסלמים וקודשיהם בהר.
ראשית הוא מונה כמובן את הצתת מסגד אל־אקצה בשנת 1969 בידי נוצרי אוסטרלי מעורער בנפשו ששמו מייקל רוהאן. אחר כך הוא מונה "עימותים אלימים עם נאמני הר הבית (החל מ־1970)". נאמני הר הבית לא ניסו לפגוע במסגדים ו"גבי ס." יודע זאת היטב. הם ביקשו רק להתפלל בהר, אבל בין השיטים אפשר להבחין שבעיני הכותב היהודים הם האשמים בהתפרעות המוסלמית שהתעוררה בעקבות התפילה שלהם: "לאורך השנים התרחשו תקריות בהן קבוצות של נאמני הר הבית וארגונים דומים ניסו להתפלל ברחבת הר הבית, דבר שהוביל לקטטות אלימות בהן נפצעו חלק מהמשתתפים".
בערך מוזכר פיגוע הירי של החייל אלן גודמן ב־1982, ש"פרץ למסגד אל־אקצה עם רובה אם־16, הרג את השומר ואדם נוסף ופצע 44 מתפללים מוסלמים. במשפטו אמר גודמן לבית המשפט שציפה להפוך ל'מלך היהודים על ידי שחרור המקום הקדוש הזה'". כמו רוהאן סבל גם גודמן מהתסמונת המכונה "סינדרום ירושלים" ולא ביצע את מעשהו בשפיות ובדעה צלולה, אבל נדמה שהעניין הפעוט הזה מוצנע מעט. אגב, גודמן גם לא פגע במסגדים, אבל מה לנו להלין על הכותב, שהבהיר מראש שהוא אימץ את ההגדרות האסלאמיות ל"פגיעה במסגדים".
מוזכר שם גם יואל לרנר, ש"נאסר שלוש פעמים בקשר לתוכניות לפגוע במסגדי הר הבית, במסגרת פעולות "מחתרת גל" – "גאולה לישראל" שייסד לרנר.
הבא בתור הוא מה שמכונה שם "ניסיון הפריצה של ישראל אריאל (1983)": "ב־10 במרץ 1983 נעצר הרב ישראל אריאל יחד עם 45 בחורי ישיבה מקריית־ארבע, בחשד שהגו תוכנית להשתלט על הר הבית ולהתבצר בו. המשטרה איתרה ברשותם כלי עבודה המשמשים לפריצת קירות. על פי המשטרה, העצורים התכוונו לחפור מנהרה כדי לחדור דרכה אל הר הבית ולערוך שם תפילה הפגנתית". איום ונורא ומזעזע. מעניין שגם על פי הכותב, כל התכנון מסתכם לבסוף לא בהרס המסגדים אלא בתפילה הפגנתית. אגב, פחות מובלטת שם העובדה שכל הנאשמים זוכו בידי השופט (יעקב בזק) שטען שההאשמות נגדם לא הוכחו, לא מיניה ולא מקצתיה.
מכאן ממשיך הכותב למחתרת היהודית: "אחת התוכניות המעשיות ביותר לפגוע במסגדי הר הבית הייתה זו של המחתרת היהודית, ארגון טרור יהודי שנחשף בידי שירותי הביטחון ב־1984. ההתארגנות של יהודה עציון שמה לה למטרה לפגוע בכיפת הסלע כדי לטהר את הר הבית, ובכך להביא לגאולה שלמה ולהקמת מלכות ישראל המובטחת. חברי המחתרת נעצרו במאי 1984. מקרב 27 העצורים, 16 הורשעו בקשירת קשר לפוצץ את מבנה כיפת הסלע וקיבלו עונשי מאסר. יהודה עציון ישב שבע שנים במאסר וסירב להביע חרטה על מעשיו".
אלא שעציון כבר סיפר יותר מפעם אחת שגם אם המדינה כלל לא הייתה מתוודעת לתוכניות שלהם, הן לא היו יוצאות לפועל בהיעדר חיילים נאמנים שמוכנים לביצועה ושמשוכנעים בתועלתה. יותר מזה, בשב"כ לא היו יודעים כלל על התוכניות לולא המתכננים בתמימותם ובאמונם המופרז בגוף הביטחון היו משתפים אותו בהן.
אחר כך מוזכר שם ניסיון פיצוץ כיפת הסלע בידי כנופיית ליפתא שהתרחש בחורף 1984: "בערב הבחין שומר וקף באנשי הכנופיה ליד כיפת הסלע והפעיל את משרוקיתו. הם ברחו, אך הותירו במקום כמות עצומה של מטעני חבלה ואמצעי לחימה. לאחר חקירת משטרה נעצרו ארבעה אנשים. שמעון ברדה, חוזר בתשובה, היה מנהיג הכנופיה, וחברו אליו אליהו סרור, עוזי מחסיה העליון ויהודה לימאי, ממייסדי כת בני יהודה. סרור נמלט לחו"ל ולא נעצר". גם האחרים שכן נתפסו, כמו בחלק גדול מהמקרים הקודמים "נמצאו על ידי בית המשפט כחולי נפש בלתי אחראים למעשיהם".
הבא בתור הוא "תכנון להשליך ראש חזיר, עטוף בדפי קוראן, לרחבת המסגד (1997)". גם פה, מיותר לומר לכל קורא ישר, לא מדובר בניסיון "פגיעה במסגדים". אחריו מופיע מקרה שבו משטרת ישראל דאגה לסילוקם מהארץ של שמונים חברי כת נוצרית מקולורדו שהיא חשדה בהם ברצון לבצע פיגועי התאבדות בהר הבית. בהמשך מוזכרת הודאה בלתי מחייבת של שחר דביר־זליגר, חבר מחתרת בת־עין שנעצרה ב־2002, ש"תוכננו פעולות טרור נוספות, ובהן גם פגיעה במסגדים שעל הר הבית". וגם "חברי חוליית טרור של חסידי ברסלב" שנעצרו ב־2005 בחשד "שתכננו לבצע פיגוע בהר הבית באמצעות ירי רקטות לאו. הם ניסו לרכוש רקטות לאו ורימוני יד, וסיירו בהר הבית ובסביבתו כדי למצוא את המקום המתאים ביותר לשיגור הרקטות".
"ללא קשר לקבוצה מירושלים, באותה עת נעצר גם אילן הירשפלד, תושב רעננה, שתכנן להטיס מעל הר הבית טיסן שמותקנת עליו מצלמה, כדי לעורר פרובוקציה. הירשפלד חזר בו בטרם יצאה התוכנית לפועל". נו־נו, פגיעה במסגדים אין גם כאן.
האחרון ברשימה הוא אדם ליוויקס, נוצרי מאילינוי, שלפי הערך "תכנן לפגוע באתרים המקודשים לאסלאם, ויצר קשר עם כמה חיילי צה"ל ורכש מהם לבנות חבלה שחלקן נגנבו מבסיסי צה"ל". גם ליוויקס, כפי שאפשר לנחש, "אובחן כלא שפוי ונמצא לא כשיר לעמוד לדין".
אולם הכותב מצרף אפילו את הרב גץ למה שמשתמע כ"פגיעה במסגדים", כשהוא מסווג את ניסיונותיו להפוך את חלל שער וורן התת־קרקעי ב־1981 לבית כנסת ואת מאמציו העקרוניים, לא המעשיים, לאתר את ארון הברית – כניסיון לערעור יסודות כיפת הסלע. אם לא די בכך, גם פתיחת מנהרת הכותל בימי ממשלת נתניהו הראשונה בסתיו 96' מוזכרת בדף המדובר, כדי ליצור את הרושם שגם במקרה ההוא ניסתה מדינת היהודים לפגוע בקודשי האסלאם. אפילו החפירות במעלה המוגרבים בשנת 2007 נכללות בערך הזה, שלפרקים נראה כאילו נכתב בידי אוהדי ראאד סלאח.
בסוף הערך, בקצרה ובתמצות מרשימים לעומת הפירוט שזכו לו ניסיונות הפיגוע מצד יהודים או נוצרים, מופיעה בכלליות גם רשימה של מהומות אסלאמיות בהר לאורך השנים. ואומנם, מיותר כמעט לציין שלא היה מי שפגע בהר ובמבניו כמו המוסלמים. די להזכיר את 400 משאיות העפר שהווקף הוציא מאורוות שלמה בדרום ההר ב־1999 – פעולות שכמעט הביאו להתמוטטות הכותל המזרחי והכותל הדרומי של ההר. לאלה אפשר להוסיף אינספור מעשי פגיעה בהר ובעתיקותיו, חמורים בהרבה מאלו שהערך מזכיר, שבוצעו בידי מוסלמים. כל זה לא מוזכר אפילו ברמז בערך ההגון וההוגן שנוסף השבוע לוויקיפדיה, "האנציקלופדיה החופשית".
