מכובדיי,
בוקר טוב, שלום לכם, ותודה על ההזדמנות לשאת דברים בכנס חשוב זה.
בדבריי, אתמקד היום בחשיבות-של – "הכלה כלכלית", Economic Inclusion, של כלל האוכלוסיות שמרכיבות את החברה הישראלית. כשאני אומר "הכלה כלכלית", כוונתי היא – הן להזדמנות הוגנת לתעסוקה, והן להתמודדות עם יוקר המחיה. שני היבטים אלה, כמובן, שזורים זה בזה.
אתחיל בנקודה הראשונה – סובלנות, הוגנות, והזדמנות שווה לתעסוקה. זה ה-"אני מאמין" של בנק לאומי – הבנק הוותיק, הגדול, והמוביל במדינה. אנחנו חוגגים בימים אלה 120 שנים ללאומי, 120 שנים של עשייה פורייה. בדרך כלל מאחלים "עד מאה ועשרים", אך אנחנו עודנו שומרים על רוח צעירה ורעננה, וממשיכים קדימה בכל הכוח לטובת כלל מחזיקי העניין – לקוחות, ספקים, עובדים, משקיעים, והחברה הישראלית בכללותה.
בנק לאומי החל את דרכו בשנת 1902, בלונדון, כחברת "אנגלו-פלשתינה". באותה שנה, הרצל פרסם את הרומן האוטופי שלו – "אלט-נוילנד". בספר זה הוא מתאר מדינה, שדוגלת בסובלנות ובשויון זכויות לכל, יש בה כלכלה חופשית, וטכנולוגיה מתקדמת. ז'בוטינסקי תמך גם הוא (ואני מצטט) ב-: "שויון זכויות מלא וגמור. יהודי או ערבי… יוכל אפילו להיות ראש הממשלה". מאז ועד היום, 'לאומי' הוא אבן-ראשה בבניית הכלכלה והחברה הישראלית, ברוח של הוגנות ושויון. כיום יש בלאומי ייצוג של 60% נשים, כולל מחצית מההנהלה הבכירה, ומדיניות של מינימום 30% בדירקטוריון. הבנק פועל לשילוב נשים חרדיות וערביות במשרות בחטיבת הטכנולוגיה. כ-25% ממנהלי הסניפים מגיעים מהחברה הערבית. לאומי מיישם הסדרי עבודה מרחוק שמאפשרים הזדמנויות תעסוקה לתושבי הפריפריה ולזוגות הצעירים. קבוצת לאומי דואגת להנגשת תעסוקה לבעלי מוגבלויות. כולם, כולם מתקבלים בזכות כישוריהם ותרומתם לבנק.
זכינו לחיות בעידן דיגיטלי. מעבר ליחס האישי, לשירות האישי, אנחנו רותמים את החדשנות הטכנולוגית, את הכלים הדיגיטליים כדי לשרת את מגוון חלקי החברה הישראלית, בכל צורה, בכל מקום, בכל פריפריה – גיאוגרפית וחברתית. "לאומי – הכי נוח." – זה המוטו שלנו.
אבל זה לא הכל: אנחנו בלאומי מניפים את דגל האחריות התאגידית – אחריות לסביבה, לחברה, ולמינהל תקין. כחלק מאחריות זו, אנחנו תומכים במיזמים חברתיים, מתוך רצון לחזק את ערכי הסובלנות והשויון.
כך לדוגמה,
אנחנו תורמים לנוער בסיכון,
מטפחים חינוך פיננסי וצרכנות נבונה של הדור הצעיר,
מחזקים אוריינות דיגיטלית לדור הוותיקים,
מעודדים מוביליות תעסוקתית, ומקדמים גיוון תעסוקתי של כולם.
זה איננו חזון לעתיד, לא חלומות לחברה אוטופית, אלה הם הערכים שלנו, דרך חיים, שאנחנו מגשימים יום יום.
וגם אני חלק מכל זה: נולדתי – בטייבה, התחנכתי – בנצרת, והתנדבתי – בקיבוץ. למדתי באוניברסיטאות בישראל – ובארצות הברית, עבדתי בחברות מובילות – בארץ ובעולם, נהניתי בארצות הברית, והצלחתי. אבל תמיד, תמיד היה לי חשוב לחזור עם משפחתי ארצה – הביתה. ולפני כשלוש שנים נבחרתי – ליושב ראש דירקטוריון בנק לאומי לישראל. ממשתי את החלום האמריקאי, ולא פחות מזה – את החלום הישראלי. המסר שלי הוא, שאין לראות בסיפור ההצלחה שתיארתי – סיפור ייחודי. מה שחשוב לי, שאני לא אהיה הראשון והאחרון; אין משמעות לראשוניות הזו, אם לא יהיו עוד רבים שיצעדו בדרך הזו מקרב צעירים וצעירות שמאמינים בעצמם, ושואפים להגיע לפסגות ההצלחה.
אני אומר לצעירים הישראלים, לכולם – ליהודים ולערבים, לחילונים ולחרדים, לתושבי המרכז ולתושבי הפריפריה; אני אומר להם, תשאפו לממש את הפוטנציאל שלכם, את החזון, את החלום הישראלי, בלי לדמיין תקרת זכוכית שתעצור את השאיפות שלכם. אבל הצעירים צריכים גם סיוע, מכם, נציגי הממשלה, ולא פחות, מכם – גורמי הרגולציה.
לשמחתי רוחות של שינוי מנשבות בכיוון הנכון. שר האוצר והשרה לשויון חברתי הגישו לאחרונה הצעת חוק להרחבת הייצוג של עובדים מאוכלוסיות שונות, לרבות נשים, בדירקטוריונים ובהנהלות של חברות ממשלתיות. הפיקוח על הבנקים ורשות לניירות ערך פרסמו לאחרונה הנחיות לבנקים ולחברות הציבוריות לפעול לייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים.
זו יוזמה מבורכת עם כוונות טובות, אך היא טומנת בחבה מסר חלקי בלבד.
אין בכך די למימוש החזון באופן רוחבי בכלל המשק. כי כאשר מדובר על רגולטורים עצמאיים עם סמכות ואחריות, שרוצים גיוון, אבל בוחרים בגיוון המגדרי בלבד, שתיקתם הרועמת ביחס לגוונים האחרים, אומרת – דרשני.
זה נכון ששיעור הייצוג של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות נמוך (24%), אולם שיעור הייצוג של גוונים אחרים – נמוך פי כמה.
מישהו יודע פי כמה? גם אני לא יודע, כי פשוט אין נתונים! ומה שלא מודדים – לא משפרים;
להערכתי, חרדים וחרדיות, ערבים וערביות, ובעלי מוגבלויות, כולם ביחד – מהווים אחוזים בודדים בלבד.
הגיוון המגדרי חשוב מאוד, אך ההתמקדות רק בו עלולה לדחוק הצידה את שאר הגוונים. לכן אני קורא לרגולטורים ולמקבלי ההחלטות, להרחיב את תחולת הייצוג בחברות ציבוריות לכל גוני האוכלוסייה.
מכובדיי, עד כאן בנוגע להזדמנות-הוגנת בתעסוקה.
אך כפי שפתחתי, ל-"הכלה כלכלית" יש היבט נוסף – ההתמודדות עם יוקר המחיה.
כולנו ערים לדיון הנוקב על התפתחות האינפלציה, על יוקר המחייה, ועל אפקטיביות הצעדים הכלכליים שעליהם הכריזה הממשלה. חשוב לשים לב שעליית האינפלציה איננה ייחודית לישראל, היא נמוכה ביחס לעולם, ובמסגרת טווח היעד של בנק ישראל. ובכלל, מקורה הוא בגורמים זמניים, שנוצרו אחרי גלי הקורונה הראשונים. לכן, עיקר הדגש הוא לא האינפלציה, בייחוד במשק שחווה צמיחה ריאלית, בריאה, ומשמעותית של כ-3%, אלא, יוקר המחיה, כאשר פריון העבודה הוא גורם מפתח בהורדת יוקר המחייה. הפריון משפיע חיובית על העלאת רמת החיים, על השגשוג והחוסן הכלכלי, ועל צמצום הפערים החברתיים ושימור הביטחון.
אלא שהפריון בישראל, הן ברמתו הנוכחית והן בקצב השיפור, הוא רחוק מלהשביע רצון, במיוחד בהשוואה למדינות הסמן – מדינות הדומות לנו ב-OECD.
שיפור הפריון צריך להיעשות באמצעות:
הסרת חסמים רגולטוריים – כולל SLA לרגולטורים,
הגברת התחרות – כולל הורדת מכסים,
השקעה בתשתיות – כולל פיזיות ודיגיטליות,
וטיפוח כוח האדם, כולל – המוטיב המרכזי שדיברתי עליו – שילוב של יותר חלקים מהאוכלוסייה הישראלית בשוק התעסוקה, בדגש על עבודות עם פריון גבוה, והכל תוך כיבוד אורחות חייהם.
הממשלה החלה ברפורמות בכיוון הזה. מדובר בצעדים חיוביים שיש לצרף אליהם צעדים נוספים לחיזוק הפריון, צעדים של טווח ארוך על בסיס מודלים ונתונים מהימנים.
גם אצלנו בבית, לאומי, על מנהליו ועובדיו, גאה לתרום לפריון באמצעות השקעות נרחבות בסקטור הטכנולוגי, במימון פרויקטים תשתיתיים, בהעצמת העובדים והמנהלים, ובשילוב של חרדיות וערביות בחטיבת הטכנולוגיה.
ידידיי, יש תלות הדדית בין הוגנות בתעסוקה, לבין שיפור הפריון להפחתת יוקר המחיה. יש תלות הדדית בין יצרנות לבין צרכנות. יש תלות הדדית בין חוסן חברתי לחוסן כלכלי. בכל הנושאים הללו יש לטפל כמכלול אחד. כולי תקווה שמסר זה יהדהד בכל אירוע, ומעל לכל במה ציבורית. אני ועמיתיי בבנק לאומי נמשיך להשקיע מאמצים כדי שלאומי יוסיף להוות את חוד החנית של הכלכלה והחברה הישראלית. בצד הדינאמיות והחדשנות העסקית והטכנולוגית, נשמר את המורשת לאחריות כלכלית וחברתית.
נעשה זאת לטובת כלכלה חסונה וצומחת, לטובת חברה שוויונית וצודקת, לטובת המדינה של כולנו – של כל קבוצות האוכלוסייה, כי פשוט – אין לנו ארץ אחרת!
