הרב חיים נבון וד"ר מיכה גודמן קיימו היום (ב') בוועידת מקור ראשון לכלכלה, חברה וחדשנות שיחת עומק בה התייחסו לנקודות שונות הקשורות לספרו של גודמן, "מהפכת הקשב".
"נקודת המוצא שלך בספר לא הייתה מחקרים, כיוון שעוד אין מספיק", פתח הרב נבון. "אני מניח שניתוח התהליכים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים שהטכנולוגיה הובילה היה מבוסס על אינטואיציה מסוימת. מה היא אותה אינטואיציה?"
ד"ר גודמן השיב: "הספר הקודם של חזרה בלי תשובה נגע בשאלה איזה אורח חיים מייצר יותר אושר – יש טענה במחקר שיש לא רק אורח חיים של בריאות הגוף אלא גם אורח חיים ברמה הרגשית. זאת אומרת שיש כלים לשפר את איכות החיים הרגשית שלנו. התחלתי לשים לב שאחד הדברים שלא מאפשר התפתחות ופניות רגשית הוא היעדר תשומת לב. זהו משאב חשוב ושמתי לב שכולנו לא שמים לב, שאני עומד בתור לקופת חולים וכולם בטלפונים ואף אחד לא רואה שמישהו נכנס הבנתי שמשהו בקשב שלנו השתנה שתשומת הלב שלנו נשאבת למקום אחר".
נבון: "המציאות הטכנולוגית מבטיחה לצרכנים הרבה אושר ובעצם לא מקיימת את ההבטחה".
גודמן: "עשו אתנו עסקת חליפים, בדרך כלל אנחנו מזהים שוויון בין עוצמה לאושר. אבל בעולם הטכנולוגי נותנים לנו יותר עוצמה ואנחנו פחות מאושרים".
נבון: "למה אתה רואה בזה עוצמה? נותנים לנו עושר אדיר של מידע אבל מדובר במידע לא חשוב. בני אדם טובעים במידע לא רלוונטי שמוחק יכולות אחרות".
גודמן: "אנחנו במהפכת הידע המהיר שהוביל למשבר פוליטי של קיטוב קשה ולמשבר פנימי ורגשי של עלייה חדה בדיכאונות. אנחנו חווים עכשיו את תוצאות מהפכת הידע המהיר על האישיות האנושית כמו שעשור אחרי תחילת מהפכת האוכל המהיר ראינו את ההשפעה שלה על הגוף".
נבון: "מה הפתרון להסחת הדעת?"
גודמן: "יש חבטה תמידית בקשב שלנו וזה לא מיטיב אתנו. אבל הבעיה היא לא הסמרטפון אלא מונחת במקום עמוק יותר. יחד עם המהפכה הדיגיטלית מישהו עלה על זה שאפשר לסחור בתשומת הלב, עלה על זה שמדובר במשאב שאפשר לסחור בו. פתאום מרחפת השאלה כמה שווה קילו תשומת לב. איך היא הופכת לסחורה? אנחנו נותנים את הערנות שלנו לפייסבוק והיא מוכרת אותה למפרסמים. לפני כמאה שנה התחילו להרוויח כסף מנפט אז חברות התחילו לחפש נפט, כך קורה עם תשומת הלב. לכן מתפתחות חברות טכנולוגיות שמנבות להוציא מאתנו יותר תשומת לב כמו שחברות פיתחו יכולות להוציא יותר נפט מהאדמה. לאור הסחורה החמה, כמעט כל עמק הסיליקון עסוק בפיתוח ושכלול של היכולות. הסמרטפון הוא הקידוח שבאמצעותו מגיעים לתשומת הלב האנושית, לכן המאבק הוא לא אדם מול מסך אלא אדם מול ענקיות הטכנולוגיה".
נבון: "קשה לי להסכים עם ההשקפה שהאדם הוא קרבן של חברות ענקיות, זו תודעה מרקסיסטיות. אני חושב שאדם יכול להתמודד עם כל מיני סוגי פיתויים והוא עושה את זה בגבורה בזירות רבות בחייו ואין סיבה שלא ישתמש ביכולותיו גם כאן. בנוסף, הרבה יחשבו שהמסקנה מדבריך היא להטיל רגולציה על ענקיות הטכנולוגיה שלא תיטיב את המצב".
גודמן: "אני חושב שלאדם קשה מאוד לעמוד מול תופעות גדולות אבל לקהילה יש את הכוח להתמודד עם זה. כשהבת שלי עלתה לכיתה ד' הוחלט ככיתה שאף אחד לא נותן לילד שלו סמרטפון, אם לכל הילדים בכיתה יש וטסאפ יהיה קשה מאוד לנתק ילד מההתרחשות החברתית המשמעותית הזאת אבל אם הכיתה כולה לא בזירה הזאת ההתמודדות מתגמדת. זה כוח של קהילה. האדם מול החברות יפסיד אבל לקהילה יש כוח".
נבון: "אחד הדברים שהטכנולוגיה מפוררת זה את החברות ואת המפגש הקהילתי. האמירה שנאבק כקהילה היא משמעותית כי היא מצילה הרבה ממה שהתופעה הזאת מרסקת. אנשים כל כך בודדים בעולם שמדמה חברות".
