הרמדאן יעמיד את המשטרה במבחן על טיפולה באלימות הערבית

בכירי משטרת ישראל התכנסו ביום שלישי ליום עיון מיוחד שכותרתו היערכות לחודש רמדאן המוסלמי שיצוין במהלך אפריל. חודש הצום, התפילות וההתעלות הדתית הפך בשנים האחרונות גם לחודש של דמים ופיגועי טרור. בשיא הרמדאן אשתקד, ובזמן שחמאס יורה טילים על ערי ישראל וירושלים הבירה, יצאו המונים מקרב החברה הערבית בישראל ופרעו ביהודים. בשירותי הביטחון מבינים כי אל הרמדאן השנה מדינת ישראל צריכה להגיע ערוכה ומוכנה, עם נוכחות גדולה ויכולות גבוהות של קריאת השטח ומניעת טרור, בדגש על הערים המעורבות.

יממה לפני מפגש בכירי המשטרה, כינסנו בוועידת מקור ראשון לחברה, כלכלה וחדשנות מנהיגי ציבור ובכירים בתחומי הביטחון והתקשורת לשיח על אירועי שומר החומות בערים המעורבות, וביקשנו לברר סוגיות שהחברה הישראלית נמנעת לרוב מלגעת בהם.

"אני מאוד אופטימי", אמר לנו נצ"מ יגאל עזרא, ראש מדור סיכול פשיעה בחברה הערבית, על המוכנות לקראת אתגרי רמדאן. "אם נדע לרתום את האוכלוסייה הערבית ואת המנהיגים, נכין עצמנו טוב יותר לאירועים". כמי שפיקד בעבר על משטרת לוד, יש לו היכרות רחבה עם החברה הערבית ואתגריה. לדבריו, מאז הפרעות בשומר החומות, גופי הממשלה התעוררו. "כיום כל משרדי הממשלה נכנסים מתחת לאלונקה, והמשטרה מטפלת בשלושה נושאים מרכזיים: חיזוק המשילות בערים המעורבות, טיפול בעבריינים ותפיסת ארגוני פשיעה". נצ"מ עזרא דיבר על "אחריות משותפת" של גופים שונים, ובהם השב"כ שבעקבות המהומות החל לפעול בערים המעורבות, התושבים המקומיים שעליהם למנוע מגורמי חוץ ופנים מתסיסים להוביל פרובוקציות, ועוד. "כשכולם ימשכו את העגלה הזאת, נהיה במקום אחר".

בדיון השתתף גם יאיר רביבו, ראש עיריית לוד כמעט עשור. לדבריו, חודש לפני הפרעות הוא כבר חש כי השטח בעירו רוחש וצפה שהרמדאן "לא יהיה רגוע". מחודש מאי הוא בקשר הדוק עם גורמי שב"כ ובהם ראש השירות רונן בר, ולהערכתו כלל גורמי הביטחון מגיעים לרמדאן הקרוב מוכנים יותר. "החשש הגדול הוא שהאירועים שעברנו יהפכו להיות על בסיס שנתי קבוע, כמו יום האדמה שמצוין ב־10 במאי", הסביר. במידה רבה, השקט שישרור השנה בערים המעורבות בימי הרמדאן יאותת על שקט גם בשנים הבאות, וגם תרחיש הפוך אפשרי. "אני מודאג לקראת אירועי הרמדאן, אבל יש כמה סיבות לאופטימיות: השב"כ מעורב ובכוננות מלאה, המשטרה טובה יותר כעת, והכנסת טובה יותר. הביקורת שלי היא בעיקר על הרשות השופטת".

מי שאינה מרפה מהנושא היא ח"כ מירב בן־ארי, בתפקידה כיו"ר הוועדה לביטחון הפנים בכנסת. לקראת אפריל היא מתכוונת לכנס שוב בוועדתה את גורמי הביטחון והמשילות, ולדרוש מהם להציג את עבודת המטה לקראת התקופה הנפיצה. על במת הוועידה היא שיתפה אותנו בתחושות המלוות אותה מאז שנחשפה לאתגרי הערים המעורבות. "בקיץ האחרון הסתובבתי איתך בעכו והמראות טלטלו אותי. במשך שלושה ימים לאחר מכן ליוו אותי החדרים השרופים וההתנהלות של ערבים כלפי יהודים, כמו בימים החשוכים בהיסטוריה. כעת המדינה והמשטרה נמצאות שם, ומובילות תוכנית בהשקעה של 2.4 מיליארד שקל לטיפול בחברה הערבית, עם הערים המעורבות בראש". בן־ארי הציגה את הפרויקטים שהוחלט לקדם, ובהם הקמת "ערים חכמות" מצולמות ומנוטרות בעכו ובלוד, בדומה למערכת הפועלת בעיר העתיקה בירושלים. "אני לא נביאה ולא יודעת מה יהיה ברמדאן, אבל עבודת המשטרה שאמורה לטפל בנושא ולהוביל אותו, יחד עם גורמי המודיעין, היא טובה".

שבחים לתפקוד המשטרה ולהפנמת הלקחים ממחדלי שומר החומות והטיפול הלקוי במאבק בפשיעה בחברה הערבית, שמענו גם מד"ר ת'אבת אבו־ראס, מנכ"ל שותף של עמותת יוזמות אברהם המקדמת שוויון בין יהודים וערבים בישראל. "חוויתי את הרמדאן בשנה שעברה, ואני לא חושב שיקרה שוב מה שקרה אז. כבר שומעים שלממשלה החדשה יש מדיניות. כך גם למשטרה, שצריך להגיד לה כמה מילים טובות על העבודה בחברה הערבית. זו לא המשטרה של אוחנה וארדן. הממשלה הקודמת לא הסתכלה בכלל על הערבים".

כתב המשטרה וההתיישבות שלנו, שילה פריד, השתתף גם הוא בדיון. כתושב לוד בשנים האחרונות הוא מעיד כי "פעילות המשטרה בעיר טובה יותר כעת, בימי השגרה. בשנה שעברה המשטרה לא הבינה את התמונה. דיברו על 'טרור משני הצדדים', ואלפי שוטרי מג"ב שהגיעו לעיר עצרו בעיקר יהודים. היום, מפקד מרחב שפלה יכול להגדיר בסיור עם חברי כנסת בעיר מה היה בדיוק בפרעות בחודש מאי, ולהסביר מי התוקף ומי היה הקורבן. רואים שינוי גדול מאוד בהבנת התמונה, וזה הבסיס להתמודדות עם המצב".

פלילי או לאומני

אירועי מאי טלטלו את הערים המעורבות, וגרמו לתגובות שונות בהנהגה המקומית. יש מי שמנסים לטייח את השבר ולמרוח עליו שכבת איפור, כמו ראש עיריית עכו עיר מגוריי, שמעון לנקרי. לעומתו, ראש עיריית לוד יאיר רביבו אינו חושש לדבר על מה שהיה ולהתעמת עם המציאות נכוחה. "לא ציפיתי שיקרו דברים כאלה בשנה שעברה שהייתה שנת קורונה", אמר בוועידה. "המדינה דאגה אז לכל אזרח שיצא חל"ת, כל עסק קיבל מענק, והערבים ראו באל־ג'זירה שבמדינות ערב מקבלים חיסונים רק בקומבינות, ופה מתחננים לאנשים שיבואו לקבל חיסון. ודווקא אז קרה דבר כזה. זה כאב לי. במרוקו כשיהודי קם בבוקר הוא מברך את המלך. בכל הר במרוקו כתוב באותיות ענקיות אללה, המלך והמולדת. היהודי נוהג כמיעוט ויודע שאם המלך חזק, הוא חזק. בארץ אין לנו את זה. כשהייתה התקפת טילים על ערי ישראל, למרות שהמדינה מגינה על כולם, תמיד יצאו כאלה ויאמרו שהלוואי שהטילים יפגעו אצל האחר".

נצ"מ עזרא הוסיף: "אחת הבעיות המרכזיות שהיו באירועי מאי היא שלא הייתה אחריות של תושבים. בסופו של דבר התושבים בלוד בחרו בהקצנה ובהתססה, ולא נענו לקריאות שלנו לבוא למפגש משותף שהזמנו אותם – גם בקרב הפוליטיקאים הערבים וגם מנהיגי הציבור שלהם".

"אנחנו צריכים להגיע למצב שלערבי הישראלי יהיה מה להפסיד", טען רביבו. לדבריו, "כל אחד מאיתנו יכול לעשות בלגן אבל הוא יודע שהוא יפסיד מזה. הצעיר הערבי שאני מדבר איתו אומר לי שאין לו מה להפסיד – 'בכל מקרה אני דפוק, בין אם אהיה בפשע ואעשה בלגן ובין אם לא'. צריך ליצור תמריצים חיוביים כדי שיהיה כדאי להיות נאמן למדינה. מפריע לי שתושבי העיר שלי לא יכולים לעבוד בעבודות איכותיות. היהודים עובדים בעבודות מאוד איכותיות, רובם סביב שדה התעופה, ובגלל סיבות ביטחוניות כביכול לא מאפשרים לערבים לעבוד בהן. למה צעיר ערבי לא יכול לעבוד בדיוטי פרי?"

בקרב החברה הערבית, פוליטיקאים וכלי תקשורת רבים הסבירו כי הפרעות פרצו בגלל הגרעינים התורניים, או בגלל "אי השוויון המתרחב", כפי שטען גם מפכ"ל המשטרה בדיון בכנסת, והטילו את האחריות על גורמים פליליים שהובילו את האלימות. הזכרתי למשתתפי הדיון בוועידה כי ברחובותיה העשנים של עכו לא שמענו זעקות "לחם, עבודה" אלא "חייבר חייבר יא יהוד" – קריאות קרב ותפילה לניצחון צבא הנביא מוחמד, כפי שטבח ביהודי חייבר שבחצי האי ערב בראשית ימי האסלאם.

ראש עיריית לוד, יאיר רביבו: "הצעיר הערבי שאני מדבר איתו אומר לי שאין לו מה להפסיד. צריך ליצור תמריצים חיוביים כדי שיהיה כדאי להיות נאמן למדינה"

"כשאנחנו מנתחים את האירועים אנחנו רואים כמה אלמנטים שחברו יחד", הסביר נצ"מ עזרא. "האלמנט הלאומני־דתי, עם כל מה שקרה בהר הבית, ההיבט הפלילי שמי שזרק אבן הצית וירה – לכל הפחות בלוד – הם עבריינים פליליים, והאלמנט החברתי. היום האזרח הערבי, לפחות בלוד, ואני אומר לך באחריות, לא יכול לטעון לקיפוח. אני יודע מה היה בלוד בשנת 1993 ובשנת 2000 ומה המצב היום". לדברי עזרא, מניתוח כתבי האישום בלוד עלה כי המעורבים באירועים הקשים בעיר הגיעו לעיר מתחומי יו"ש וחלקם בני "איחוד משפחות" ש"לא מחוברים לעיר ולא לתושביה הערבים".

ראש עיריית לוד קשר בין הפשיעה הפלילית והלאומנית. לדבריו, "בין 80 ל־90 אחוז מהחברה הערבית רוצים פרנסה ולחיות בשקט, אבל יש מספר גדל והולך של פושעים ועבריינים בחברה הערבית, וזה מתקשר לנושא הלאומני כי המסר שלהם הוא 'אנחנו בזים לחוקים של המדינה הזאת'. אני מכבד את ידידי ת'אבת אבו־ראס שמגדיר עצמו כערבי ישראלי ופלסטיני, אבל לא הרבה מגדירים עצמם ישראלים. אם אתה בז לחוקי המדינה ואתה שורף פסולת ואת האדמה ונוטל חיי אדם, מה זה בשבילך לשרוף סמלי שלטון ולעשות דברים שלא ראינו מאז תרפ"ט. אמרו לי 'אם תשקיע בחינוך זה לא יקרה', וראיתי את התלמידים שלנו, תלמידים מצטיינים, מעלים לטיקטוק סרטונים של בוז לחוקים ולערכי המדינה".

ח"כ מירב בן־ארי ביקשה לסמן קו ברור בין הנרטיב הפלילי ללאומני כגורם שהוביל את הפרעות. "הייתי אצל מפקד המחוז בנגב שאמר לי שמעולם לא היו בנגב דגלי פלסטין, והייתה אלימות ופשיעה. הייתי גם אצל מפקד מחוז הצפון. ניצב שמעון לביא לקח את כל השוטרים והציב אותם כגבול אנושי בין נוף־הגליל לנצרת והם חסמו כל אפשרות לשרוף את בתי נוף־הגליל, ולכן היא לא בערה בשומר החומות, לא מפני שיש שם פחות לאומנות.

"אנחנו כעת בתיקון, וחלק ממנו הוא להסתכל לבעיה בעיניים ולהגיד שאנחנו רוצים שהערבים יהיו כאן וישתלבו ויחיו פה, אבל שיבינו שזו מדינה יהודית ודמוקרטית. יש הרבה חבר'ה טובים בחברה הערבית שקמים בכל בוקר והולכים לעבוד ולא רוצים שהילד שלהם ימות מכדור תועה בגן שעשועים. אנחנו רוצים לחיות בשלום, ועם כל זה לא להתבלבל. יש פשיעה לאומנית והיא לא קשורה לפלילית, וככל שנשכיל להתמודד איתה, נימנע משומר החומות הבא. בחינוך והסברה וחיבור למדינה, אבל גם בפעילות ברורה של המשטרה וגם שב"כ אם צריך".

"די לכבס מילים"

אבו־ראס, גיאוגרף פוליטי בהתמחותו ומרצה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מצא עצמו במצב לא נוח. "קל מאוד בפאנל כזה לדבר על האחר ולא על עצמנו", טען, ואמר כי גם החברה היהודית צריכה לעשות חשבון נפש. "אתם הרוב כאן. זרם הגזענות בחברה הישראלית הולך ומתרחב והערבים מפחדים. הערבים הם לא טלית שכולה תכלת, יש ביניהם פושעים וצריך לטפל בהם.

"שמעתי את נצ"מ עזרא מדבר על הערבים שבאו מהשטחים, אבל לא שמעתי מילה על נערי הגבעות שבאו כדי להגן במירכאות על היהודים ברמלה ובלוד. הם לא באו להגן, המשטרה צריכה להגן ולא מישהו אחר. יש לנו החוליגנים והפושעים שלנו וצריך לטפל בהם, ומטפלים באמצעות חיזוק המשטרה, אבל הדרך היא לאסוף את הנשק מהחברה הערבית ולא לתת לאזרחים היהודים יותר נשק. אם נחזק את המשטרה, הביטחון יתחזק. חשוב לדעת, יש מחלוקות זהות; אני פלסטיני וגם ישראלי, תקבלו אותי כמו שאני. חצי מהמשפחה שלי גרה בעזה ואני יושב ביניכם והכול בסדר. הדואליות שלי לא צריכה להפריע לאף אחד. אני רוצה שתכירו אותנו. אני חושב שמה שקרה הוא רע לכולנו, אנחנו הערבים צריכים לקחת יותר אחריות, יש פשיעה בחברה שלנו, ולא הכול ארגוני פשיעה – יש נקמת דם וסכסוכי משפחות ואנחנו צריכים להתעסק בגישור ועוד. אבל תזכרו שאנחנו חלק מהמדינה. יש אפליה במדינה הזאת, בפרט נגד ערבים בערים מעורבות, וצריך לעשות הכול לשוויון במדינה".

"אין דבר כזה איסוף נשק בחברה הערבית, זה קשקוש", השיבה לו בן־ארי. "עשו כמה מבצעים כאלו והם נכשלו כישלון מהדהד". היא הסכימה עם דרישתו לשיתוף פעולה בין החברה היהודית לערבית, אבל אמרה כי "חוסר נטילת האחריות של מנהיגי החברה הערבית ובראשם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הוא פשוט בושה. מי שנשרף לו הבית ובית הכנסת ושמצא עצמו לבד, מי שהתקשר 100 ואף אחד לא ענה כי כל המשטרה הייתה בירושלים – הם היהודים. ארבעה יהודים נהרגו רק מלאומנות, וזה רק בגלל הפרעות של הערבים ביהודים. אין סימטריה".

אבו־ראס תלה את הבעיה גם בגרעינים התורניים, שלדבריו "נתפסים אצל הרבה ערבים כבעיה בחלק מהערים המעורבות. 28% מכלל תושבי נוף־הגליל הם ערבים ולא ראינו אלימות כי הגרעין התורני עובד שם בצורה אחרת. נכון שהערבים משחקים בשתי זירות, אנחנו ערבים ואנחנו אזרחים שהלאום שלהם ערבי, אבל זו לא לאומנות. אנחנו בשדה האזרחי ומשלמים מיסים ורוצים להירתם לכל נושא בחיי המדינה, להיות חלק אינטגרלי. החיים שלנו הרבה יותר טובים מלפני עשור. ועדיין, יש שני אתגרים בחברה הערבית בלי פתרון – אלימות ופשיעה, וכל נושא הדיור, הקרקע והתכנון. יש מי שרוצה להבעיר את השטח כי הוא מרוויח קולות ומנדטים ורוצה להגיע לשלטון, ורוכבים על הבעיה שהיא הערבים, זה מה שקורה".

בן־ארי סירבה לקבל את האשמת הגרעינים התורניים, שאחד מחבריהם בעכו, המחנך אלעד ברזילי, נפצע אנושות בלינץ' בעיר: "הגרעינים התורניים הם לא הבייס שלי, מעולם לא ידעתי שיש גרעין תורני. התקשרה אליי סטודנטית מכפר הסטודנטים שאני ואיציק שמולי הקמנו בלוד, ואמרה לי 'מירב אנחנו מתקשרים למשטרה ואף אחד לא עונה. יש אנשים עם בקבוקי תבערה מחוץ לבית'. אלה שבאו לשרוף אותם לא היו יהודים, ועדיין נמשך הבכי והנהי שאין להם כסף. מי שרף את הילד הערבי ביפו? אחד האנשים הכי עשירים בעיר, הבן של הבעלים של מסעדת הזקן והים. הבן שלו התכוון לשרוף יהודי ושרף בטעות ערבי, כי התבלבל בבית. גם בעכו יצא מיטב הנוער לשרוף כי הם ראו סרטון בטיקטוק וחשבו שהם חיים בפלסטין, אבל הם לא. זו מדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית שצריכה לחתור לשוויון.

"זו מדינת היהודים, צריך לזכור את זה, ואם יהודים נשרפים בבתים שלהם, משהו השתבש במדינה הזאת. די לכבס מילים. אני לא רוצה שאף אחד יחיה בפחד. אנחנו מכירים את החברה הערבית ולא רק מהחומוס. אנחנו חיים יחד ולכן אני לא מאמינה בטענה שאנחנו לא מכירים. זה התאים לפני שלושים שנה. צריך לדעת לחיות ביחד. כשיש בעיה – להסתכל עליה ולא למצמץ. נכון שהיו שב"חים שזרקו אבנים בשומר החומות בוואדי ערה, אבל הם זרקו ליד תושבים מאום אל־פחם. הערבים הם לא אורחים פה, וצריך לכבד את הזכויות שלהם ולהוקיע כל בעיה – מאותם אימאמים שמטיפים במסגדים לשנאה, ועד אחרון הנערים בטיקטוק שנותן סטירה לחרדי רק בגלל שהוא יהודי. צריך להסתכל על הבעיה, להבין אותה ולחיות ביחד".