בפרקליטות המדינה יידרשו לבחון הגשת ערעורים בסדרת גזרי דין מקלים מאוד שניתנו למורשעים בפרעות שומר החומות. זאת, לאחר החלטת בית המשפט העליון כי יש להחמיר עם עונשיהם של אלו שהשתתפו במעשי האלימות הקשים והגזעניים במאי אשתקד.
הרכב שופטי העליון ביטל הבוקר (ה') את פסיקתו של שופט המחוזי בחיפה דניאל פיש, שגזר 12 חודשי מאסר על צעיר שהשתתף בהצתת מלון האפנדי בעכו, והחמירו את העונש ל-22 חודשי מאסר.
מדיניות היד הקלה בענישת המתפרעים שהורשעו במעשי הרס, ביזה ואלימות בשומר החומות הפכה כבר לנורמה שיפוטית. עדנה בן-לוי, שופטת בית משפט השלום לנוער בחיפה, גזרה אתמול 4.5 חודשי מאסר בלבד על צעיר שהורשע בעבירות של הסגת גבול והיזק ממניע גזעני, לאחר שיחד עם חבריו פרץ לצימר בבעלות יהודית בעכו וגרמו להרס רב. הצעיר היה קטין בזמן ביצוע המעשים אך נעצר בחודש נובמבר בהיותו בגיר, ועד היום יושב במעצר.
בן-לוי קבעה כי גם אם הצעיר השתתף באירוע חמור, יש לזקוף לזכותו את העובדה שהודה במעשים, את היותו קטין בעת ביצוע העבירות וכי אינו בעל עבר פלילי. מאחר והוא הנאשם היחיד באירוע, אמרה בן-לוי כי לא יהיה הוגן לזקוף לחובתו בלבד את מלוא חומרת האירוע. הצעיר צפוי להשתחרר בעוד כשבועיים לאחר שימלאו ימי מאסרו, וישלם לבעל הצימר פיצוי בסך 5,000 ש"ח. עו"ד שאדי סמיר דבאח שייצג את הצעיר אמר לכלי תקשורת בערבית כי "גזר דין זה הוא הקל ביותר מבין אלו שהוטלו במסגרת האירועים האחרונים הללו", וציין כי "העונש קל וסביר יחסית לאישומים שהוגשו נגד מרשי".
בגזר דין נוסף שנקבע אתמול, השופטת היאם קרוואני, פטרה ממאסר צעיר שהשתתף במהומות האלימות בעכו, במהלכם יידה אבנים לעבר השוטרים. היא הטילה על הצעיר, שלו עבר משפחתי קשה ומצב כלכלי רעוע, כמה חודשי מאסר על תנאי.
מדיניות שופטי בית המשפט במחוז חיפה והצפון ניכרת לאורך תיקים נוספים שאמורים לזכות לענישה מחמירה, בהתאם לחוק המאבק בטרור בין היתר. בשבוע שעבר פסק שופט המחוזי, ארז פורת, 3.5 שנות מאסר לתאופיק סלם אמר (29) שהודה והורשע בהצתת תחנת המשטרה בכפר קרע, בהצתת עמוד תקשורת ובייצור בקבוקי תבערה. על פי כתב האישום לתאופיק אין עבר פלילי, כמו מרבית נאשמי שומר החומות.
בהחלטתו ציין השופט פורת כי למרות שתאופיק ביצע שתי עבירות שונות, יש להתייחס אליהן כעבירה במתחם ענישה אחד. פורת ציין כי מאחר והסיכון המיידי היה בעיקרו פגיעה ברכוש ובסמל שלטוני, שהיה ריק מאדם", ובהתאם למדיניות הענישה משנים עברו, הוא סבור כי העונש ההולם נע בין 72-42 חודשי מאסר. עוד קבע כי מאחר והנאשם הודה במעשים כמעט מיד, ובשל עברו הפלילי הנקי והבעת חרטה, יש לגזור עונש ברף הנמוך ביותר. הוא גזר עליו 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 7,000 ש"ח.
עומס בבתי המשפט
תיקי נאשמי הפרעות במחוז חיפה הוטלו על השופטים דניאל פיש וארז פורת. פורת חשף מעט מהעומס המוטל על כתפיהם ואת רצונם למנוע את התמשכות ההליכים המשפטיים. לדבריו, "בימים אלה, עת נשמעות בפנינו עדויות רבות של חוקרי שב"כ בתיקים המכונים תיקי 'שומר חומות', בשעות דיונים ארוכות, תוך שאותם עדים נחשפים שוב ושוב, במהלך העדויות, שלא בטובת העניין, ומבטלים ממשימותיהם השוטפות ימים רבים, אני סבור כי בענישה, לצד היבטי החומרה המובהקים, יש ליתן גם ביטוי ממשי למי שנמנע מהארכת ההליך המשפטי, ומבקש לשים את מעשיו מאחוריו, תוך תשלום מהיר של חובו לחברה".
בתיק אחר שבו דן פיש, שעסק אף הוא בנאשמי הפרעות, הורה על שחרורו ממעצר של מוחמד גרבאן (21), ללא עבר פלילי שעבד בבית החולים לניאדו בנתניה, לאחר כשישה וחצי חודשים. גרבאן הורשע כי ביחד עם חבר נוסף הגיע לכביש החוף במטרה ליידות אבנים על רכבים נוסעים, אך נתפס בשעה שהניף אבן גדולה לעבר כלי רכב. שוטרים הבחינו בו ועצרו אותו לאחר מרדף קצר. בפרקליטות מחוז חיפה טענו שלא נגרם נזק לאדם או לרכב כתוצאה ממעשיו, אך היה זה בשל הגעת השוטרים למקום, וביקשו להטיל עליו בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר. סנגוריו טענו מנגד כי "לא הוכח קשר בין מעשיו לבין המתיחות במדינה באותה תקופה", זאת למרות שהודה כי נגרר להתפרעויות בגלל ההפגנות נגד הפינוי בשייח' ג'ראח.
לדעת השופט פיש, העונש ההולם לגרבאן נע בין 36-10 חודשים אך מאחר "שמדובר בעבירת ניסיון שלא הושלמה", הורה על שחרורו המיידי בחלוף כחצי שנת מעצר. הוא הסביר כי "יש מקום להתחשב בכך שתקופת המעצר מחמירה יותר וקשה יותר מאשר תקופת המאסר". עוד הטיל עליו 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 ש"ח בלבד.
כמעט ואין דרך לעקוב אחר תוצאות דיוני נאשמי שומר החומות. בשבועות האחרונים חשפנו כאן תיקים נוספים בהם נהנו המורשעים מגזרי דין מקלים שאינם משקפים את חומרת הימים ההם, והעובדה שקמו כאויב מבית בשעה שמדינת ישראל התמודדה עם ירי טילי חמאס מעזה.
בחודש שעבר פרסמנו כי שופטת בית משפט השלום בחיפה, טל תדמור-זמיר, גזרה 14 חודשי מאסר על זכרייה מאדי (19) שהודה והורשע ביידוי אבנים לעבר שוטרים בעכו ושעתיים ובהשתתפות בביזה ובהרס בחנות שבבעלות יהודית. בכתב האישום צוין כי בעת ביצוע המעשים היה אמור לשהות במעצר בית שהוטל עליו בשל תקיפה וניסיון הצתה של מכר איתו הסתכסך, חודשים ספורים קודם לכן. בפרקליטות עוד לא החליטו אם לערער על ההחלטה. תדמור-זמיר קבעה בהחלטתה שאין להתייחס לשני האירועים כאל אירוע אחד וכי בגינם ייגזרו עליו, כאמור, רק 14 חודשי מאסר, שאת מרביתם ריצה עד כה.
בסוף נובמבר גזרה תדמור-זמיר שישה חודשי מאסר בלבד על אחמד איימן (18) שירה זיקוקים על שוטרים במהלך התפרעות המונית בשפרעם. איימן התנגד באלימות למעצרו, הביא לפציעת שוטר והודה בעסקת טיעון בסעיפי האישום של מעשה פזיזות ורשלנות באש והפרעה לשוטר. בפרקליטות דרשו להטיל עליו 24-12 חודשי מאסר והסבירו כי יש להעלות את רף הענישה בעבירות מעין אלו כדי לגבות את השוטרים.
בפרקליטות המדינה מקווים כי מדיניות הענישה הרחומה תשתנה בעקבות החלטת העליון לקבל את הערעור על הקלת עונשו של מוחמד אסווד, כאמור. בהחלטתם ציינו השופטים פוגלמן, וינר וברק-ארז כי "יש לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה" וכי העונש שנגזר על אסווד "אינו הולם את חומרת מעשיו", וגזרו עליו 22 חודשי מאסר.
עו"ד אהרון גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת, אמר בתגובה כי "למרות שבית המשפט כמעט הכפיל את העונש המגוחך שקיבל הנאשם במחוזי והבהיר שיש להחמיר עם פורעי שומר החומות, עונשו נמוך משמעותית מהמתחם שביקשה הפרקליטות". לדבריו, "על הפרקליטות מוטלת החובה להמשיך ולדרוש את מיצוי הדין עם הפורעים במיוחד במקרים של עבירות חמורות יותר מאלה".
הפרקליטות ביקשה מבית המשפט העליון להחמיר באופן משמעותי בעונשו של הנאשם, שכן יש במעשיו "כדי לערער באופן עמוק את תחושת הביטחון של תושבי המדינה". בהודעת הערעור צוין כי בית המשפט העליון עמד על כך שכשמדובר בעבירות שבוצעו ממניעים גזעניים ואידיאולוגיים, ישנה חשיבות רבה להרתעת הרבים על מנת לשרש תופעות אלה מקרבנו. בשל חשיבות הערעור כלפי מדיניות בתי המשפט בערכאות נמוכות יותר, ייצג את המדינה עו"ד שלומי אברמזון, מנהל המחלקה לתיקים פליליים ולתיקים מיוחדים. הוא הסביר כי חומרת אירועים כאלה "טמונה בדינמיקה של ההמון המוסת, כאשר כל מעשה של כל אדם בודד מוסיף ומשלהב את ההמון שסביבו", ועל כן, "אין זה נכון להסתכל באופן צר על מעשיו של כל אדם בנפרד". בכך טמונה גם הסכנה הרבה במעשים כגון אלה, "אשר תחילתם ידועה, וסופם מי ישורנו".
