הפלישה הרוסית נכנסת תכף ליומה העשירי. הנזק שכבר התחולל בתוך אוקראינה הוא עצום. אירופה, אי של יציבות ושגשוג, כבר אינה אותה אירופה של לפני עשרה ימים. ולדימיר פוטין הצליח לייצר ספק וחרדה מפני עתיד לא ידוע, במקום שעד כה שררו בו ביטחון יחסי ושלווה. זה לא מעט עבור מי שתופס את עצמו כבעל יכולת לאיים על סביבתו. אבל אם פוטין צריך להצביע על הישג קונקרטי במערכה שאליה יצא, נכון לכתיבת שורות אלו הוא עדיין אינו מסוגל להצביע עליו. לעומת זאת, הנזקים המידיים למעמדה של רוסיה, במיוחד במישור הכלכלי, מוחשיים עד כאב. הרובל איבד 30 אחוז מערכו, חלק מהבנקים הרוסיים נמצאים על סף ניתוק ממערכת הסליקה העולמית, ולראשונה אוליגרכים, שעסקיהם תלויים בקרבתם לפוטין, מעזים למתוח ביקורת פומבית על הבוס ומהלכיו.
בכלל, ההתנגדות מבית לפוטין עלתה מדרגה. מהנתונים שמגיעים ממוסקבה עולה כי מספר העצורים בהפגנות נגד המלחמה חצה את סף הששת־אלפים. מספר מרשים בהחלט, בוודאי בהתחשב בכך שההפגנות נאסרו בחוק וכל מי שיצא לרחוב נטל סיכון משמעותי לו לעתידו. לשם השוואה, מדובר במספר גדול יותר ממספר העצורים בהפגנות ההמוניות למען שחרורו של מנהיג האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבלני, בינואר 2021.
גם ברמה הגלובלית, המצב מבחינתה של רוסיה לא נראה מזהיר. כאשר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב עלה השבוע לשאת נאום מקוון מרוסיה מול מועצת זכויות האדם של האו"ם, נצפתה עזיבה המונית של האולם במחאה. בשעה שפוטין נצבע בצבעי האיש הרע, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי זוכה לחיבה והערכה בינלאומית על עמידתו האמיצה במלחמת דוד בגוליית.
הסוף לשידורי דוז'ד
גופי המודיעין בארה"ב ובבריטניה הצליחו עד כה לחזות בהצלחה מרשימה את מהלכיו בשטח של נשיא רוסיה. אולם כעת עולה שאלה קשה, שמחייבת את ארגוני המודיעין להיכנס לנבכי מוחו של האיש שהיה ועודנו בגדר חידה. האם פוטין, חבול ומושפל על ידי סנקציות כלכליות חונקות, הוא עוד יותר בלתי צפוי, ועל כן גם מסוכן יותר? בימים האחרונים צפות עוד ועוד הערכות בנוגע למצבו האישי, הנפשי והרפואי של האיש הבודד בקרמלין. זה החל בהתרשמות של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שנפגש לאחרונה עם פוטין ואמר שזה אינו האיש שפגש בעבר. גם נשיא פינלנד התרשם באופן דומה. ראש ה־CIA לשעבר, ג'יימס קלפר, אמר השבוע בריאיון ל־CNN כי הוא מתרשם שפוטין "מסובב, לא מחובר". אני מודאג, אמר קלפר, "מהאיום המפורש של פוטין כבר בנאום שהתניע את הפלישה לאוקראינה, לפיו מי שיתערב במערכה ייענה בתגובה מיידית שתוצאותיה יהיו כאלה שלא נראו בהיסטוריה".
בהקשר הזה, החלטתו של פוטין השבוע להעלות את דרגת הכוננות של כוחות ההרתעה הרוסיים האחראים על הנשק הגרעיני, תפסה לא רק את תשומת ליבו של קלפר אלא של כל גופי הביון בעולם. "הוא האיש שהאצבע שלו על ההדק הגרעיני, ולכן אני בהחלט מודאג", אמר קלפר. "להערכתי, בשלב זה עלינו להיות מוכנים למתקפת סייבר שתנסה לפגוע במערכת הפיננסית האמריקנית ובתשתיות קריטיות בארה"ב, בתגובה לסנקציות הכלכליות. על קהילת המודיעין להמשיך ולחשוף את המידע על המהלכים הבאים של פוטין, כפי שעשתה עד כה בהצלחה, לספק לאוקראינים מודיעין איכותי שיעזור להם להמשיך להתמודד עם המתקפה הרוסית, ולתמוך בהתנגדות לפוטין מבית, שהיא קטנה בשלב זה אבל בהחלט מרשימה".
בקרמלין מודעים בהחלט לקיומה של תסיסה מבית, ולא חוששים להסיר את הכפפות. הסובלנות כלפי אמצעי התקשורת שעדיין ממשיכים לייצר אופוזיציה פנימית במחיר לא פשוט, הולכת ואוזלת. השבוע סגר הקרמלין את דוז'ד (גשם ברוסית), ערוץ הטלוויזיה העצמאי היחיד שעוד נותר בשטח, ששידר לקהל בתפוצה רחבה באמצעות לוויין. גם תחנת הרדיו הפופולרית "אקו מוסקבה" הושתקה. במקום ראיונות ותוכניות מלל עשירות, קופצניות ולעיתים מחוצפות, מי שיכוון כעת את הסקאלה לתחנה ישמע צפצוף ארוך ומתמשך. לסגירה קדמה אזהרה של הצנזורה הרוסית, ולפיה המינוח הבלעדי המותר לתיאור הנעשה באוקראינה הוא "מבצע". לא מלחמה, לא מתקפה. ומקור המידע הלגיטימי היחיד, כך על פי הרשויות, הוא משרד ההגנה הרוסי. אולם בדוז'ד ובאקו מוסקבה סירבו לתנאים שלא יאפשרו להם לצטט מקורות נוספים ולאמת את המידע שמפרסמות הרשויות.
המינוח הבלעדי שבו מותר לכלי התקשורת ברוסיה לתאר את הנעשה באוקראינה הוא "מבצע". לא מלחמה, לא מתקפה. ומקור המידע הלגיטימי היחיד הוא משרד ההגנה הרוסי
התוצאות לא איחרו לבוא. בשלב ראשון החל מסע הפחדה. בימים שקדמו לסגירה הוצפו מנהל ערוץ דוז'ד ואשתו, מגישת חדשות בערוץ, בשיחות טלפון מאיימות, כולל איומים על חייהם. בהמשך נסגרה התחנה בנימוק של "קריאה לאלימות והפצת מידע כוזב על מבצע הצבא הרוסי ברפובליקות העצמאיות של דונייצק ולוגנסק". נכון לעכשיו, התחנה ממשיכה לשדר ביוטיוב בלבד. כפי שזה נראה כרגע, האופוזיציה שעדיין משמיעה את קולה נגד פוטין עושה זאת ברשת בלבד, בעיקר על ידי עיתונאים מאתרים שבחודשים האחרונים נרדפו בידי הצנזורה הרוסית ועברו לשדר מעבר לגבול, לרוב במדינות הבלטיות. לא מן הנמנע שאם הסכסוך בין הקרמלין לנאט"ו יחריף, תעלה מדרגת האיום גם נגד המדינות הבלטיות, שלא רק מספקות מקלט בטוח לעיתונאים אלא גם מעבירות נשק ותחמושת לאוקראינה.
איך מגיב על כל זה האיש הבודד בקרמלין? בשבוע שעבר ציטטנו כאן את חוות הדעת של פיונה היל, לשעבר ראש מחלקת אירואסיה בסוכנות המודיעין האמריקנית, המעריכה כי פוטין חולה וצורך סטרואידים בכמויות משמעותיות. האבחנה הזו תואמת את העדויות שנשמעו השבוע על כך שפוטין נתון להתפרצויות כעס, שלא היו חלק מהתנהלותו הקודמת. הערכות קודמות מדברות על סימנים למחלת פרקינסון. בהקשר זה מציעים לשים לב לתנועה הפיזית של פוטין, כפי שהיא נראית בשידורי הטלוויזיה הרוסית. בעוד יד אחת שלו נעה בחופשיות בהתאמה לצעדיו, ידו השנייה נשארת צמודה בקשיחות בלתי טבעית לצד גופו. היו שטענו כי מדובר בהתנהגות נלמדת בקרב יוצאי כוחות הביטחון הרוסיים, אך נראה שמדובר בטיעון קלוש למדי.
הסנטור מרקו רוביו, חבר ועדת המודיעין של הסנאט האמריקני, צייץ השבוע בטוויטר: "הלוואי שיכולתי לומר יותר, אבל כל שביכולתי לומר כרגע הוא שמשהו לא תקין אצלו. הוא תמיד היה קילר, אבל כרגע יש לו בעיה שונה ומשמעותית. זו תהיה טעות להניח שפוטין יגיב כפי שהגיב לפני חמש שנים". בהמשך כתב רוביו כי לפוטין יש בעיה נוירו־פיזיולוגית כלשהי, מה שמתכתב בהחלט עם הפרסומים על כך שהוא סובל מפרקינסון או מראה סימנים הרומזים לכך. הבידוד שבו היה שרוי במהלך השנתיים האחרונות בגלל מגפת הקורונה, העצים כנראה את אותן בעיות רפואיות.
בעבר, דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הכחיש הכול וסיכם את כל האבחנות הללו במילה אחת: שטויות. גם אם זה היה נכון לשעתו, סך הדברים רומז לכך שמשהו השתנה אצל האיש שמנהיג את רוסיה יותר מעשרים שנה. עד כמה השינוי הזה קריטי לשלום העולם, נצטרך להמתין ולראות. מה שאפשר לומר בוודאות גדולה יותר הוא שפוטין אינו מקבל מספיק משוב וביקורת אותנטיים מהאנשים שמקיפים אותו – כאלה שדרושים לכל מנהיג כדי לנהל מערך שיקולים בריא שמתכתב עם המציאות. וכאשר מתגלעים חילוקי דעות בצמרת, התוצאה עלולה להיות השפלה פומבית כפי שעשה פוטין בשבוע שעבר לראש סוכנות ביון החוץ שלו סרגיי נרישקין, שננזף על ידו כתלמיד בית ספר במהלך כינוס של המועצה העליונה לביטחון לאומי.
שנתיים של בדידות
מי שנמצא במעמד אחר לחלוטין ולא יצטרך להתמודד עם נזיפות פומביות, הוא מי שמקובל לראות בו מעין מנטור של פוטין. סוג של פילוסוף־על בשירות הקרמלין, שמשנתו היא כנראה הבסיס למאמר הארוך שפרסם פוטין בקיץ שעבר. מאמר שנכתב מן הסתם בשעות ארוכות של בדידות מאחורי שולחן ארוך ומסך טלוויזיה, שבחברתם הרבה לבלות בשנתיים האחרונות. במאמר הזה נחשפו לראשונה ההגיגים שכעת קרמו עור וגידים, עם הפלישה לאוקראינה.
אלכסנדר דוגין, נצר למשפחה רוסית מרקע צבאי, עבד בעברו כעיתונאי. בשנות השמונים נודע כדיסידנט ואנטי קומוניסט. הקריירה שלו החלה לפרוח עם נפילת ברית המועצות. ספרו "יסודות הגיאופוליטיקה" הוא חלק מתוכנית הלימודים של האקדמיה הצבאית הרוסית, והוא מזוהה עם התכתבות רבת שנים עם רעיונות של פשיזם ונציונל־סוציאליזם. ב־1997 הכריז על בואו של "פשיזם אמיתי, מהפכני ועקבי", שאינו דומה לטענתו לנציונל־סוציאליזם הגרמני. "פשיזם רוסי הוא שילוב של שמרנות לאומית טבעית, עם רצון עמוק לשינוי אמיתי", הסביר.
בשנת 2001 השיק דוגין את המפלגה האירו־אסייתית, הדוגלת בלידתה מחדש של רוסיה כגרסה עכשווית מודרנית אך לאומנית, מסורתית ושמרנית של ברית המועצות. חלק בלתי נפרד מן הגרסה הזו קורא דוגין לאיחוד בין רוסיה, בלארוס ואוקראינה, שבה הוא לא רואה ישות בפני עצמה. הרעיונות הללו הדהדו בבירור גם בנאומו של פוטין ערב הפלישה. המתח הזה ביחס לאוקראינה קיים כבר למעלה מעשור. ב־2006 אסרה ממשלת אוקראינה על דוגין להיכנס לשטחה, והוא הוכרז פרסונה נון גרטה.
אפשר לראות בדוגין ומשנתו מי שעשויים לנבא התפתחויות גם בקרמלין. כך למשל, ערב פלישת רוסיה לגיאורגיה ב־2008 חזה דוגין כי "כוחותינו יכבשו את טביליסי בירת גיאורגיה, את כל המדינה ואולי אף את אוקראינה וחצי האי קרים". בהמשך שב והכריז כי על רוסיה לחזור על התרחיש הגיאורגי באוקראינה, וכעס על פוטין שלא המשיך במלאכה ולא החזיר את האימפריה לגדולתה. לשיטתו, הרנסנס הרוסי מתחיל בכיבוש קייב. אולם באותו שלב פוטין כנראה לא היה מוכן למהלך כה נרחב, ודוגין נדחק החוצה. היה צורך בעשור נוסף כדי שמה שהתבשל בתוכו כבר אז, יפרוץ החוצה כפי שפרץ בקיץ האחרון במאמרו על רוסיה ואוקראינה. האם הקורונה הייתה הטריגר שיצר את הבידוד שגרם לפוטין להתבשל עם עצמו עד הסוף? קשה לדעת, אבל זו בהחלט נראית אפשרות סבירה. ואכן, בשבועיים האחרונים נפרץ הגבול בין ההגיגים הפילוסופיים של דוגין ובין מימושם במציאות הקשה והמכוערת של הפלישה לאוקראינה.
האם כדי להבין את מה שעובר על ולדימיר פוטין צריך לעבור דרך המסננת הפשיסטו־מנטלית של אלכסנדר דוגין, הכוללת זווית משיחית וחיבורים עמוקים לצבא ולכנסיייה הרוסית האורתודוקסית? נראה שכן. האם זה משהו שסוכנויות המודיעין ברחבי העולם מסוגלות להתמודד איתו? לא בטוח. מה שכן, נוסף על כל המידע הזורם מרוסיה יש אולי מקום לעקוב מקרוב אחר ערוץ הטלוויזיה של דוגין, ששמו "צארגראד". הוא מסונף לערוץ הטלוויזיה של דמיטרי פריגוז'ין, הבעלים של חברת שכירי החרב ואגנר, המכונה גם השף של פוטין. התבטאויותיו בימים האחרונים בזכות לידתה מחדש של האימפריה הרוסית והאיחוד עם אוקראינה ובלארוס, הם אולי הרמז הקרוב ביותר למה שעובר לפוטין בראש.
לדוגין יש עדת מעריצים גדולה גם מחוץ לגבולות רוסיה, בין השאר בקרב מפלגות הימין הקיצוני בצרפת ובאיטליה. גם כאן בישראל יש קהילה "אירו־אסייתית" קטנטנה המפוזרת בין ירושלים, חברון והרצליה, ודוגלת במשנתו של דוגין. מבחינתם של מעריצי דוגין, פוטין הוא מנהיג הימין הקיצוני ברחבי העולם. התמיכה בעקרונות של שמרנות ומסורתיות, בצירוף התנגדות לקהילה הלהט"בית ולהגירה מוסלמית, הם נקודות החיבור. זה מסביר גם את תעלומת התמיכה בפוטין בקרב חוגים נרחבים במפלגה הרפובליקנית בארה"ב, ובקרב תופעות מסוג תנועת קיו־אנון. כל שהמאבק בין הקרמלין למערב יצא מגבולות אוקראינה ויקבל פנים חדשות ובלתי מוכרות, יהיה צורך לקחת בחשבון גם את התופעה הזו.
אסיים באנקדוטה מלפני עשור בערך. קיבלתי אז את מספר הטלפון של דוגין מאחד ממעריציו, שפגשתי בכנס הרצליה. השיחה עם דוגין קלחה, והוא ניפק אמירות מעניינות. בשלב מתקדם של השיחה נחת לפתע בחצר ביתי תרנגול שחור גדול. אירוע מפתיע למדי, אולם לא בלתי אפשרי במציאות של דרום תל־אביב. בהמשך אף הגיעה להקת פניניות. אתה לא מאמין מה קרה, אמרתי לדוגין. נחת אצלי בחצר תרנגול שחור. "זה השטן", השיב דוגין. באותו רגע היה קשה לסתור אותו. בימים הבאים התברר שהתרנגול והפניניות הגיעו מהמכון הזואולוגי באבו־כביר. עובדי המקום פתחו בשביתה, ושחררו חלק מבעלי הכנף מן הכלובים. לך תסביר שזה מה שקרה, ולא אירוע משיחי בעל משמעויות לעתידה האימפריאלי של רוסיה.
