הכותרת הראשית של עיתון הצפירה מראש חודש אדר בשנת תר"ף, פברואר 1920, נשמעת כלקוחה מחדשות היום: "הצעת השלום של אוקראינה לרוסיה הסובייטית".
וזו לשון הידיעה עצמה: "לבוב. העיתונים היוצאים כאן מודיעים כי לפאריז הגיעה ידיעה שאוקראינה שלחה הצעת שלום לרוסיה הסובייטית בתנאים אלו: א. רוסיה מכירה בחירותה של אוקראינה ובסדריה הדמוקרטיים… ג. רוסיה מכירה בנייטרליותה של אוקראינה… ה. להתחיל תיכף ומיד בחילופי סחורות בין אוקראינה ורוסיה".
המדובר הוא בחלק ממלחמות פולין ורוסיה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. מבחינת הלשון, מעניין לראות שמילים רבות משמשות באותו מובן כאז כן היום. בעיון בידיעות בעמוד הראשון של גיליון הצפירה, שיצא לאור בוורשה, אפשר למצוא מילים עכשוויות כמו חזית, ממשלה, מפלגה, ועידה ועוד. אמנם, לצידן יש לא מעט מילים לועזיות שבינתיים נמצא להן תחליף עברי. כאלו הן למשל מיניסטר (שהפך לשר), אינטרנציונלי (שהפך לבינלאומי), קומיסיה (שהפכה לוועדה) ועוד.
אך מעניין יותר לטעמי לגלות מילים עבריות שהחלו לעלות על הבמה, אך משום מה לא שיחק להן מזלן, והן חדלו מלשמש בעברית החדשה (הבלשן עוזי אורנן הוציא מילון שלם של מילים כאלו, בשם "מילון המילים האובדות").
מלאכוּת דיפלומטית
אחת מן המילים האובדות הללו היא "מַלְאֲכוּת", במשמע משלחת. בהמשך הדיווח הנזכר בעיתון הצפירה נאמר כי "המלאכוּת הדיפלומטית האוקראינית בוורשה מוחה נגד הודעתה של ממשלת הסובייטים, המציעה לכרות ברית שלום עם פולין גם בשם הרפובליקה האוקראינית". "המלאכוּת הדיפלומטית" היא "המשלחת הדיפלומטית" בלשוננו. מילה זו גזורה מן המילה מַלְאָךְ, שפירושה כידוע הוא "שליח". אנו רגילים היום להבין את המילה "מלאך" במובן ישות שמימית ועליונה, אך זאת רק בגלל שבתנ"ך פעמים הרבה המלאך הנזכר הוא מלאך ה', כלומר שליח ה'.
במקרא גם יעקב אבינו שולח מלאכים ("וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו"), וכמוהו משה רבנו ("וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"), יהושע ועוד – אך ברוב הפעמים שנזכרת המילה "מלאך" הכוונה היא לשליח ה'. כזה הוא למשל המלאך הראשון במקרא, מלאך ה' שנגלה אל הגר על עין המים – וכן המלאך האחרון, המופיע בפסוקי הסיום של התנ"ך בספר דברי הימים: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱ-לֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו".
ממשלת אנגליה קיבלה את המלאך
בימי תחיית העברית היה ניסיון לשוב ולהשתמש במילה "מלאך" גם בהקשרים ארציים. הנה למשל ציטוט מידיעה בעיתון הצבי של אליעזר בן יהודה, המנוסחת בסגנון כמו מקראי: "וישלח כבוד מלכות הסולטן את המלאך הזה לקרב מעט מעט את שתי הממשלות… הודע הודיעה ממשלת אנגליה כי המלאך ייקבל בסבר פנים יפות". אף את נבחרי הציבור ניסה בן יהודה לכנות בתואר "מלאכי עם".
לעומת שימושים אלו, שנותרו בעיקר בעיתוני בן יהודה, המילה מלאכוּת עבור משלחת זכתה לשימוש נרחב והחזיקה מעמד שנים ארוכות. הנה דוגמה לידיעה משנת 1927, הפעם מן העיתון הארצישראלי "דבר", שבה באה המלאכות לצד המשלחת: "הוועד הפועל של מפלגת העבודה הודיע כי אין לו כל קשר עם משלוח מלאכוּת לחגיגת אוקטובר ברוסיה. המשלחת היוצאת לרוסיה מתארגנת על פי יוזמה פרטית ואין המפלגה אחראית לה".
אך עם הזמן המילה מלאכות הלכה ונשכחה – והמשלחת תפסה את מקומה. אפשר שביקשו הכותבים להימנע מן המילה "מלאכות" כיוון שהיא יכולה להיקרא בחולם בסופה, כצורת הרבים של המילה השימושית מלאכה (ואגב, יש הקושרים את המלאכה אל המלאך, במשמע שליח – שכן המלאכה היא משלח היד של האדם, העבודה שאליה הוא בוחר לשלוח את ידיו ואת עמלו).
נאחל לסיום שהמשלחות השונות יעשו את מלאכתן נאמנה, וישוב השלום לשרור בעולמנו, ואחינו כל בית ישראל ישובו לארצם ולמולדתם, וליהודים תהא אורה ושמחה וששון ויקר, אמן אמן.
