קשה להאמין, אבל הטנק הרוסי הראשון שעט לתוך אדמת אוקראינה רק לפני שבועיים וקצת. הרבה מאוד דברים קרו בזמן הקצר הזה, בהם ההבנה שהחיים ברוסיה כבר לא יהיו מה שהיו. מסך ברזל יורד כעת על רוסיה, והפתיחות המסוימת לעולם מתחלפת בחשדנות ופרנויה. רוסיה מפנה את גבה למערב. והשאלה כעת היא מה יעלה בגורלה של יהדות רוסיה, והאם היא תשרוד את הטלטלה הגדולה.
שני העשורים האחרונים, תחת שלטונו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, היו בסך הכול שנים של פריחה כלכלית, חברתית ודתית בעבור הקהילה היהודית במדינה. בתוך המערך הזה יש – ואולי צריך לומר, היה – מקום מרכזי למשולש כוחות שנוצר בין המשטר ברוסיה, איגוד הקהילות היהודיות במדינה וקבוצה מובילה של אוליגרכים יהודים, שעד לא מכבר התאפיינו – לפחות כלפי חוץ – בציות מוחלט לנשיא פוטין. כעת, בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, ובניסיון להתנער מהסנקציות הקשות שהשית המערב על רוסיה, החלו גם הם להשמיע סוג של ביקורת פומבית על הקרמלין, מהוססת יותר או פחות. זמירות שלא נשמעו מעולם קודם לכן.
במשולש הכוחות הזה יש מקום מיוחד לתנועת חב"ד, ולרב הראשי של רוסיה ברל לזר. אבל כעת ניצב מעליו סימן שאלה גדול: האם הציר הזה ישרוד בתהפוכות הזמן? ממש לא בטוח.
כדי להבין את משמעותו של משולש הכוחות הזה עלינו לחזור לשנת 1999. ולדימיר פוטין היה אז בן טיפוחיו של הנשיא בוריס ילצין, וניצב על סיפו של הזינוק הגדול בקריירה. זמן קצר לאחר שמונה לראש הממשלה פנה פוטין לשני האוליגרכים היהודים המובילים דאז, לב לבייב ורומן אברמוביץ', והטיל עליהם משימה: להקים את איגוד הקהילות היהודיות של רוסיה. על פניו, המהלך נראה תמוה. מה לוולדימיר פוטין ולאופן שבו הקהילה היהודית ברוסיה מארגנת את עצמה? ובכן, פוטין התעניין אז פחות בקהילה עצמה ויותר באוליגרך ולדימיר גוסינסקי, שעמד אז בראש הקונגרס היהודי־רוסי, גוף רב עוצמה בזמנו.
גוסינסקי, שהיה אז במלוא כוחו ושלט על אמצעי תקשורת חשובים ברוסיה, נתפס כאיום של ממש על פוטין ועל הנשיא ילצין, ופוטין חיפש דרכים לנטרל את עוצמתו העסקית, התקשורתית והפוליטית. ואכן, שנה לאחר מכן נעצר גוסינסקי בהוראה של פוטין ונאלץ לגְלות מרוסיה. על הדרך ביקש פוטין לסלק אותו מראשות הקונגרס היהודי־רוסי ולהקים גוף אחר שיהיה נאמן לו ויסור למרותו. לצורך העניין הוא גייס את שני האוליגרכים היהודים המובילים, לבייב ואברמוביץ'.
באותו זמן עמד בראש הקהילה ברוסיה רב ראשי שזכה להכרה של הקונגרס היהודי־רוסי, אדולף שייביץ. אבל זוג האוליגרכים, בשליחותו של פוטין, החליטו להציב מולו איש מטעמם: ברל לזר, איש חב"ד. הקרמלין העביר את הרב שייביץ מתפקידו, והכיר ברב לזר כרב הראשי של יהודי רוסיה.
אבל המאבקים והתככים נמשכו. בפברואר 2001 התקיים בכנסת ישראל דיון מיוחד, תחת הכותרת "התנהגות שלטונות רוסיה כלפי הרב הראשי של מוסקבה הרב פנחס גולדשמיט". חטאו העיקרי של גולדשמיט היה כנראה קרבתו לאוליגרך המוקצה ולדימיר גוסינסקי.
חבר הכנסת אברהם רביץ ז"ל תרם את חלקו לדיון ההוא בתובנה הבאה: "לצערי, אני מוכרח לומר, נוצרה שם ברוסיה, כמו אצל יהודים לפעמים, מחלוקת פנימית. מה הייתה הצרה? הייתה שם גם מהפכה פוליטית. הרב גולדשמידט (הרב של מוסקבה; פ"ר) הגיע בשעתו לקשרים עם ילצין כדי שיוכל לפעול שם. אבל נוצר מהפך ופוטין עלה לשלטון, והנשיא פוטין נקט עמדה שהייתה נהוגה בשנים קודמות. הוא לקח אדם, שיכול להיות שהוא איש מאוד מוצלח, את הרב לזר, ואמר: הוא הרב, לא אתה הרב… לכן אני חושב שצריכה לצאת קריאה מהפרלמנט הישראלי לפרלמנט הרוסי ואל נשיא בריה"מ… לא ייתכן שאנחנו כאן, במדינת ישראל, נשב שאננים ונשתוק… זה תקדים מסוכן שממשלה תתערב ותאמר – אתה מוצא חן בעיניי ואתה לא מוצא חן בעיניי, אתה תהיה רב ואתה לא תהיה רב. בואו נתאר לעצמנו לאן זה יכול להוביל".
אנחנו דווקא יודעים לאן זה הוביל. בין לזר לפוטין נוצרה סוג של כימיה, שהצמיחה גם ברית עם תנועת חב"ד. הברית הזו הביאה תועלת רבה לשני הצדדים. היא ביצרה את מעמדו של פוטין ברחבי העולם כצאר הפילושמי הראשון, ותרמה לחיזוק היחסים בין מדינת ישראל לרוסיה. הרב לזר הפך ל"רבי של פוטין", והמפגשים הטקסיים בין השניים בכל פסח וראש השנה קיבלו תיעוד רשמי. כשפוטין הגיע לביקור בישראל היה זה הרב לזר שליווה אותו בכותל המערבי, וכאשר נפתחה אולימפיאדת החורף בסוצ'י, גם הרב לזר היה שם. ומכיוון שהפתיחה נערכה בשבת, נערכו סידורים מיוחדים כדי לאפשר לרב להגיע לטקס בלי בדיקות הכרוכות בחילול שבת. זה היה מן הסתם הטקס האולימפי הראשון בהשתתפות רב מטעם. גם כאשר פוטין נסע לביקור באיראן הוא לקח עימו את הרב לזר, חרף התנגדותם של ארגוני הביון הרוסיים.
גנרלים בקברי אדמו"רים
החיבורים עם חב"ד הצמיחו דברים נוספים, שחלקם קיבלו פרסום נרחב בארה"ב. תנועת חב"ד, מתברר, שימשה גם צומת דרכים שחיבר בין דונלד טראמפ לוולדימיר פוטין. על פי אתר פוליטיקו, מטרתו של פוטין במיזם הארגון מחדש של הקהילה היהודית הרוסית, הייתה ליצור גוף שיהיה נאמן לו וישרת רק אותו. מעברו השני של האוקיינוס ביקש איל נדל"ן ניו־יורקי, דונלד טראמפ שמו, להניח את ידו על ההון העצום שפעפע אז ממדינות ברית המועצות לשעבר, בחיפוש אחר קשרים והשקעות במערב. החיבור הזה הוביל את טראמפ תחילה אל תנועת חב"ד והאוליגרכים היהודים בשירותו של פוטין, ובהמשך לפוטין עצמו.
אבל טראמפ כבר אינו בשלטון. הוא מסובך באינספור תביעות משפטיות, והניסיון שלו להחמיא לפוטין על המלחמה באוקראינה ספג קיתונות של ביקורת. האוליגרכים, שהיו כלי שרת בידיו של פוטין בראשית דרכם המשותפת, כבר אינם אותם אנשים. היום יש להם קשרים ונכסים מחוץ לרוסיה וגם אזרחויות נוספות, המאפשרות להם מעט יותר עצמאות מול פוטין. רומן אברמוביץ' לא רק העמיד למכירה בשבוע האחרון את קבוצת צ'לסי שבבעלותו, אלא אף הציע לתווך בין רוסיה לאוקראינה ולתרום למען נפגעי המלחמה. האם זה היה על דעת פוטין ובהסכמתו? קשה לדעת. אבל די ברור שמה שהיה כבר לא יהיה. משולש הכוחות שיצר פוטין נתון כעת לזעזועים חסרי תקדים. כשמסך ברזל חוסם את רוסיה במהירות, אנשים חוששים לדבר בחופשיות בטלפון מחשש להאזנות, והרובל צולל – לא ברור כיצד יתפתחו היחסים בין פוטין לקהילה היהודית. האם מסגרת היחסים הטובים תישמר, או שגם היא בדרך להתפרקות?
הברית עם הרב לזר וחב"ד ביצרה את מעמדו של פוטין ברחבי העולם כצאר הפילושמי הראשון, ותרמה לחיזוק היחסים בין מדינת ישראל לרוסיה
לא ברור גם כיצד מפרש האיש הבודד בקרמלין את ביקורה של משלחת ובה 14 וטרנים בכירים, בהם גנרלים ואנשי צבא מעוטרים, שבאו להתפלל על קברי צדיקים בעיירה לובביץ' ערב הפלישה לאוקראינה. לובביץ' היא גם ערש הולדתה של חסידות חב"ד. הווטרנים הסבירו כי מטרת ביקורם בעיירה הנידחת לרגל 33 שנים לנסיגה מאפגניסטן היא להתפלל לשלום, ושלא תפרוץ חלילה מלחמה באוקראינה.
כיצד הגיעו דווקא לעיירה לובביץ', והאם מישהו הכווין אותם לשם? מבחינת פוטין, העובדה שמדובר בווטרנים היא סוג של פגיעה אישית. הביקורת העיקרית נגדו ונגד הפלישה לאוקראינה הגיעה דווקא מחוגי הווטרנים של הצבא הרוסי. בחודש שעבר פרסם הגנרל לאוניד איבשוב, מבכירי הגנרלים ברוסיה, מכתב המזהיר את פוטין מפני פלישה לאוקראינה הנוגדת את החוק הבינלאומי. לדבריו היא תביא לאינספור הרוגים שלא לצורך, וכל תכליתה לכסות על כשליו של פוטין מבית. אז איך אמור פוטין לפרש משלחת של וטרנים מעוטרים שבאה להתפלל נגד המלחמה על קברי צדיקים בעיירה שבה נולדה חסידות חב"ד? לא בטוח שמישהו יכול לצפות את תגובתו ומתי היא תגיע, אבל טוב שבמשרד העלייה והקליטה החלו להיערך.
כדורסל, סמים ואדמות
לעומת סימן השאלה בסיפור הקודם, בסיפור הבא יש סוג של תבנית חוזרת, המאפשרת אולי לחזות את תגובתו של פוטין. זוכרים את פרשת נעמה יששכר? ובכן, הנה גרסה עכשווית: בשבת שעברה דיווחו רשויות החוק ברוסיה כי כדורסלנית אמריקנית נעצרה בנמל התעופה שרמטייבו בגין אחזקת סמים. הרוסים אומנם לא פרסמו את שמה, אך מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בבריטני גריינר, כוכבת ליגת ה־NBA לנשים, שזכתה פעמיים במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב. גרינר, המשחקת מחוץ לעונה בקבוצת הכדורסל של יקטרינבורג, הגיעה בחודש שעבר למוסקבה, זמן קצר לפני שהממשל האמריקני פרסם הנחיה לאזרחיו לצאת את גבולות רוסיה. השבוע פרסמו הרוסים צילום של גרינר בתוספת קטע וידאו קצר, שבו נראה כלב גישוש של רשויות המכס הרוסיות מרחרח את תיק העלייה למטוס שלה. בתיק נמצאה סיגריה אלקטרונית או מכשיר אידוי, עם נוזל שזוהה כשמן קנביס.
בישראל ובמערב, שמן קנביס נחשב תכשיר רפואי לגיטימי הניתן על פי מרשם לטיפול בכאבים חזקים. אולם במדינות כמו רוסיה או בלארוס הוא מוגדר סם לכל דבר. לאחרונה נעצרה בבלארוס עורכת דין ישראלית בנסיבות דומות מאוד. ההערכה הייתה כי המעצר הממושך היה מסר של השלטונות במינסק, שגילו אי שביעות רצון מהתבטאויות חריפות בישראל כלפי משטר לוקשנקו. נדרשו מאמצים אדירים של משפחתה ושל מדינת ישראל כדי לשחררה.
האם מעצרה של גרינר הוא עניין מקרי, בעקבות עבודתו של כלב גישוש מוכשר במיוחד, או שלרגל המתיחות בין רוסיה לארה"ב נשתל בתיקה שמן קנביס? זה לא ממש משנה. במקרה של נעמה יששכר, הרשויות ברוסיה טענו כי בתיקה, שהגיע בטיסה מהודו בנפרד ממנה, נמצאו כמה גרמים של חשיש. זו הייתה הטענה גם עכשיו. וכמו במקרה של נעמה יששכר, העונש הצפוי לגרינר הוא עשר שנות מאסר בכלא הרוסי.
מה שעורר את החשד במקרה נעמה יששכר כי מדובר במעצר אזרחית ישראלית למטרות סחיטה, היה האזרחות הכפולה שהיא נושאת, ישראלית־אמריקנית. החשדות הללו התחזקו כשזמן לא רב לאחר מעצרה החלו להגיע למשפחת יששכר טלפונים ממשפחתו של אלכסיי בורקוב, האקר רוסי שהיה עצור בישראל ועמד להיות מוסגר לארה"ב בחשד לעבירות סייבר, גניבת זהות באמצעות כרטיסי אשראי והלבנת הון. ההערכה היא בורקוב סומן כנכס על ידי הביון הרוסי בשל כישוריו כהאקר המכיר היטב את מערכות סליקת האשראי האמריקניות. כדי למנוע את הסגרתו לארה"ב הגיעה ההצעה ממוסקבה – לכאורה ביוזמת משפחתו של בורקוב – להסגירו לרוסיה במקום לארה"ב, בתמורה לשחרורה של נעמה יששכר.
בשורה התחתונה, ישראל לא נענתה לחיזורי הסחיטה הרוסיים אלא בחרה להסגיר את בורקוב לארה"ב. בהליך משפטי מהיר הוא נידון שם לתשע שנות מאסר. אך זמן קצר אחר כך, בהליך מאוד לא אופייני למערכת המשפט האמריקנית, הוא הוסגר לרוסיה. מה שרומז כנראה לעסקה בין שירותי הביון הרוסיים לאמריקנים.
עיתוי מעצרה של גרינר מריח מאופן פעולה דומה של שירותי הביון הרוסיים. לכן גם לא משנה אם אכן נשאה בתיקה שמן קנביס או שהוא הושתל בו. גרינר ללא ספק מוכרת היטב לרשויות ברוסיה בשל מעמדה כשחקנית אולימפית בעלת פרופיל ציבורי גבוה, המשחקת גם בקבוצת כדורסל מקומית. מבחינת גרינר פעילותה ברוסיה היא לא יותר מהשלמת הכנסה, אולם בעבור שירותי הביון הרוסיים היא הייתה הזדמנות הממתינה למימוש. והם אכן מימשו אותה. מנקודת המבט הרוסית מעצרה צפוי לעורר עניין בקרב קהלים רחבים בארה"ב, שבנתונים אחרים כלל לא היו מודעים למתיחות עם רוסיה ולמלחמה באוקראינה. ואם אכן מדובר באמצעי לחץ על הממשל האמריקני שנועד גם לזרוע פירוד בציבוריות האמריקנית, במיוחד בקרב החוגים השמרניים, הרי שלזהותה המוחצנת של גרינר כחברה בקהילה הלהט"בית יש חשיבות מיוחדת.
החצר לא תימסר
ממרחק הזמן, הדיאלוג שהתנהל בין בנימין נתניהו לוולדימיר פוטין בדרך לשחרורה של נעמה יששכר, נראה בימים אלה סהרורי במיוחד. בשורה התחתונה היה פה מינוף של סחטנות רוסית ליצירת חזות מזויפת של קשרים אישיים בין המנהיגים, שהביאו לפתרון הבעיה. דינמיקה כזו בלתי אפשרית במערך היחסים בין רוסיה לארה"ב. מה גם שרוסיה מחזיקה בבני ערובה נוספים, שני אנשי מארינס לשעבר, פול ווילן וטרבור ריד, שרוסיה טוענת שהם מרגלים.
בכל מקרה, האמריקנים לא מתכוונים להיות צמחונים מדי בפרשת גרינר. השבוע הסיר הממשל האמריקני את הכפפות. אלנה ברנסון, לוביסטית מוכרת בעלת אזרחות רוסית ואמריקנית, הואשמה בריגול ובזריעת תעמולה למען ממשלת רוסיה. על פי התביעה האמריקנית, ברנסון התכתבה בין השאר עם נשיא רוסיה פוטין במסגרת פרויקט I Love Russia ופעלה באופן בלתי חוקי בארה"ב, בעודה מקבלת שכר של מאות אלפי דולרים מממשלת רוסיה.
העסקה לשחרור נעמה יששכר כללה גם את השבת חצר כנסיית אלכסנדר נייבסקי בעיר העתיקה בירושלים לידי ממשלת רוסיה. מדובר בפיסת מקרקעין לוהטת בעלת היסטוריה ארוכה ומסוכסכת. לכאורה, היא מעולם לא הייתה חלק מן העסקה. אולם ממשלת רוסיה חתרה להשיב לידיה את חצר אלכסנדר במשך שנים. ואכן, בצירוף מקרים, זמן לא רב לאחר שחרורה של יששכר חתם ראש הממשלה נתניהו על "הכרזה מכוח דבר המלך במועצה (המקומות הקדושים)" שבה הוגדרה החצר כמקום קדוש, ועל כן מקום שבית משפט אינו יכול לדון בבעלות עליו.
יום לאחר החתימה על הצו הכריעה מדינת ישראל בבקשה לחידוש רישום חצר אלכסנדר על שמה של הפדרציה הרוסית, מה שאמור היה להעביר את האתר לידי ממשלת רוסיה. אלא בשבוע שעבר פסק השופט מרדכי כדורי בסכסוך בין ממשלת רוסיה ובין הארגון המנהל כיום את חצר אלכסנדר. על פי הפסיקה החדשה, דווקא מפני שהצו שנחתם בידי נתניהו קבע שמדובר במקום קדוש – אי אפשר לקבל את ההכרעה מטעם המדינה, שכן הצו הורה כי אין אפשרות לדון בבעלות על המקום משום שהוגדר מקום קדוש. לפיכך הוחלט כי הסטטוס הנוכחי של חצר אלכסנדר יישמר עד להכרעה של צוות שרים מיוחד שמינה ראש הממשלה הנוכחי נפתלי בנט. כלומר, חצר אלכסנדר לא תעבור לעת עתה לידי רוסיה.
אין ספק, מדובר בדרמה דיפלומטית. אין ספק גם שלא רק שהעניין הובא לידיעתו של ולדימיר פוטין, הוא גם מאוד לא אהב את ההתפתחות הזו. לא נותר אלא לקוות שבמסגרת הפרקטיקה הנהוגה על ידי הרוסים לא נראה בקרוב וריאציות סחטנות נוספת של פרשת נעמה יששכר, שבמסגרתה ייקרא ראש הממשלה בנט להפעיל את כישוריו הייחודיים כמתווך ובן־שיח עם נשיא רוסיה. גם כך, העברת מסרים בין פוטין לזלנסקי היא עניין לא פשוט בפני עצמו.
