מילה לפתיחה: כבר בהליכה ממקום החניה אל רחוב יסוד המעלה שמוביל אל התחנה המרכזית בתל־אביב, קיבלנו המחשה למורכבותו של האזור. בקצה הרחוב בית כנסת סורי; בצד אחד של המדרכה שני בחורים עם ציציות וכיפות סרוגות גדולות מכניסים מזרן אל הישיבה ברחוב, ומולה כמה בתי קפה עם כיתוב טיגרי (אריתראי). שלושה מטרים משם מתבצעת עסקת סמים: במקום הכי נמוך בתל־אביב שני חסרי בית מזרח אירופים מקבלים לידיהם שקית ובה חומר לבן. הדיבורים על קבלת פליטים מאוקראינה היו במוקד סדר היום הציבורי השבוע. המוסר היהודי עומד למבחן, אמרו המצדדים בשערים פתוחים. הצדק עמם אולי, אך כדאי להתייעץ גם עם מי שישלמו הלכה למעשה את מחיר הלב הפתוח שאנחנו רוצים להפגין.
גלעד חנוני, 50, יבנה
על המפה: רק תן להכניס את הבטן לפני שמצלמים. זה יום היסטורי, אני סוגר את העסק שלי פה בתחנה המרכזית אחרי 20 שנה.
המצפן: אני בצד הימני של המפה, מאלו שבחרו בבנט. הוּלכתי שולל, רימו אותי. זה תרגיל שמעולם לא היה. בוחר ימין ומקבל שמאל קיצוני, אפילו לא מרכז. זה לא שאני רוצה את ביבי, אבל אני רוצה כוח חדש בימין.
המוסר היהודי: אחרי 44 שנים לפני כמה חודשים עברתי מתל־אביב ליבנה, אני עוד מעכל. המקום הפך לבלתי נסבל. מקום מפגש של אינטרסים של בעלי הון ופוליטיקאים שרוצים שישראלים שורשיים יעופו מפה, ואני לא יכול להתמודד עם זה יותר.
אני שומע בחדשות שלוקחים 250 דירות בדיור הציבורי כדי לארגן למי שבא מאוקראינה. ואני שואל, מה היה עם הדירות האלו עד עכשיו? נגמר לנו העניין בישראל? פתאום צצו דירות לפליטים מאוקראינה.
אתה שואל את עצמך אם בכלל יש רחמים כלפי האוכלוסייה הזאת. אפשר להביא, אבל עם תוכנית מבוקרת איך הם יוצאים מפה בשנייה שנגמרת המלחמה. אבל נראה לי שבגלל מדינת המוצא שלהם יהיה להם לובי שיארגן אותם פה.
רוני מונדני, 52, תל־אביב
על המפה: דבר עם הפקחים שלא ייתנו לנו דו"חות על עבודה בשבת, חיה ותן לחיות. כל אחד יעשה מה שמתאים לו.
המצפן: הפסקתי להצביע אחרי שבאחת ממערכות הבחירות הצבעתי ליברמן והתאכזבתי ממנו. חשבתי שהוא גבר כזה אבל הוא פקה־פקה. ולא שביבי לא טוב, פשוט רציתי יותר ימין והתברר פתאום שהוא בכלל בצד השני. יושב עם מפלגה שרוצה שלטון מוסלמי ושריעה. אנחנו המזרחים מבינים את המשחק שהערבים עושים איתנו, האשכנזים פה לא מבינים. לפני שלושים שנה הייתי מאלו שאמרו יאללה, בוא ניתן להם מה שרוצים ויהיה פה שקט. איזה שקט ואיזה נעליים. (הפלסטינים) באו פה לפני מאה שנה כדי למצוא עבודה אצל היהודים והחליטו שזאת המדינה שלהם.
המוסר היהודי: אגיד לך את האמת, אני לא חושב בכלל על האוקראינים. לא מרחם עליהם, כיסחו אותנו לפני שבעים שנה, לפני מאה שנה ולפני 500. העם שלנו שוכח מה עשו לו. בסדר, אנחנו עם רחמן, אבל אל תשכחו. שירתי בצבא, יש לי שמונה אחים ששירתו בצבא, אבל התחתנתי עם פיליפינית ו־11 שנה אני רודף אחרי אישורים לוויזה. מה זאת הבדיחה הזאת, שהם יקבלו עכשיו אישורים בתוך שנייה, ואלינו משרד הפנים ימשיך להתייחס כמו לעבריינים. עניי עירך קודמים. טפלו במי שחי פה, נולד פה ונלחם על המדינה. יש פליטים וקשה, אבל מספיק עם הזיכרון הקצר הזה של העם היהודי.
חגי שביב, 18, תל־אביב (אבני־איתן)
על המפה: לא יודע אם להתראיין. ואם לא יהיה לי מה להגיד? יאללה, קדימה, החיים טובים פה בשיעור א'.
המצפן: הייתי בן 18 שבוע אחרי הבחירות. אבל אצביע לסמוטריץ', זה בטוח. הוא למד הרבה שנים בישיבה והבסיס שלו הוא התורה, ואני מתחבר לזה. פעם עוד יכולתי להתלבט על בנט, אבל אני כועס עליו עכשיו. אני יכול להבין שהוא רצה שתהיה ממשלה, אבל נוצרה כניעה ללחצי שמאל, אז התוצאה גרועה. סמוטריץ' לא יתְפָלֶפּ כמו בנט.
המוסר היהודי: בתיכון התלבטתי לגבי ישיבה. רציתי מקום ללמוד תורה אבל גם לתרום בערכים נוספים, ופה השכונה לא משהו, והרגשתי שאני יכול לתרום. הרחובות מלאים במסוממים, במסתננים, בבתי בושת. אנחנו בקשר עם התושבים פה שלא עזבו ומחזקים אותם. בהתחלה האריתראים לא אהבו אותנו כל כך אבל עכשיו הכול בסדר.
אני מתלבט מה אני חושב על העניין האוקראיני. הבעיה עם השמאל שהם מציעים הצעות הומניסטיות אבל בסוף הם לא אלו שסופגים את המחיר. הם גרים בצפון תל־אביב ושמים אותם פה בדרום תל־אביב. אם אפשר לעשות משהו זמני לזמן המלחמה ואז לטפל בזה אז בסדר. אבל אם כמו עם הסודנים שהשמאל לחץ ובסוף זרק אותם פה בלי כסף ובלי כלום ולא השאיר להם שום אופציה חוץ מפשע, אז מה עשינו בזה.
מוליגיתה טומוזגי, 32, תל־אביב
על המפה: אני כבר 15 שנה פה בארץ, מהראשונים שהגיעו מאריתראה. עדיין רווק. תשלח לי את הכתבה אחר כך?
המצפן: אני פעיל בולט בהפגנות בקהילה האריתראית ומבין לעומק את הסיפור הפוליטי הישראלי. הייתי בכנסת עשר פעמים להציג את הנושא. אין יום שאני לא עמוק בחדשות פה ובמה שקורה במזרח התיכון.
יש לי בעיה פוליטית בארצי, ויעזור לי מאוד להבין את הסכסוך פה כדי לדעת איך לפתור את שלנו, כי זה חשוב לי מאוד. אבל אל תסבך אותי עם בחירה פוליטית פה, להצביע אני כמובן לא יכול למרות שאני נחשב פליט מלחמה. בוא נגיד שאני מבין את הפוליטיקה פה, מדינת ישראל היא ייחודית וצריכה מנהיג מיוחד וחזק שיודע להשפיע בעולם.
המוסר היהודי: אני בצד של אוקראינה, אני לא בן אדם שאוהב דיקטטורים ואת הלחץ שלהם. ובטח לא מנהיגים שמשמידים עמים אחרים. בישראל יש שפע של עבודה ושפע של כלכלה, אז במקום להביא אנשים ממדינות כמו סין עדיף לקבל אנשים ממדינות עם בעיות ולחנך אותם פה ולטפח אותם כעובדים ומבקשי מקלט ולתת תמיכה דווקא לכאלו. אני חושב שזה לטובת המדינה, ככה גם יהיו לך יותר שגרירים בעולם וישראלים יוכלו להסתובב בגאווה בכל מקום.
כשהגענו לא היו לנו משפחה, לא חברים, לא כלום. הורידו אותנו באוטובוס בגינת לווינסקי ואמרו לנו תסתדרו. עזרו לנו כמה ישראלים טובים. אני אוהב את עם ישראל מעומק ליבי, אני מרגיש חלק מהישראליות. כל אריתראי שתשאל אותו על ישראל יגיד לך שזאת המדינה הכי קדושה בשבילנו וירושלים היא החלום.
