כדי לקיים את מפקד האוכלוסין הראשון בתולדות מדינת ישראל, הוכרז עוצר מלא של שבע שעות. זה קרה ב־8 בנובמבר 1948, ומהשעה חמש אחר הצהריים עד חצות של אותו יום אסור היה לשום אזרח להסתובב ברחוב, וכולם נצטוו להיות נוכחים בביתם. באותן שבע שעות הסתערו כ־40 אלף פוקדים מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על בתי מדינת ישראל הצעירה, ופקדו את אזרחיה.
כמעט 74 שנים אחרי כן, ייצא לדרך באפריל הקרוב מפקד האוכלוסין השביעי של ישראל. הוא לא ידרוש עוצר, אבל המטרות שלו נותרו דומות למדי. בראש ובראשונה, לספק אומדן קרוב למציאות ככל האפשר על מספר האנשים החיים כאן. נוסף על כך, איסוף מידע סטטיסטי על שלל נושאים המעסיקים את כולנו בחיי היומיום. רגע לפני שהמפקד יוצא לדרך, שוחחנו עם הסטטיסטיקאי הראשי של מדינת ישראל ומי שעומד בראש הלמ"ס, פרופ' דני פפרמן.
"כל מפקד היה חדשני יותר מקודמו", הוא אומר, "וזה יהיה החדשני מכולם. עד 1995 המפקדים נעשו מדלת לדלת, והפוקדים הגיעו לכל בית מגורים במדינה ופקדו כל מי שנמצא בו. מ־2008, בוודאי במפקד הנוכחי, אנחנו פוקדים רק מדגם של כשבעה אחוזים מבתי האב, והוא ייעשה בשלוש דרכים לבחירתו של הנדגם – אינטרנטית, טלפונית, והשיטה המסורתית של פוקד שמגיע הביתה".
מה גרם לשינוי הדרמטי במתודה שלכם, ממפקד של האוכלוסייה כולה למדגם של שבעה אחוזים בלבד?
"ראשית, אנחנו מגיעים לשבעה אחוזים ממשקי הבית אבל שואלים על כל המתגוררים בהם, מה שאומר שאנחנו מגיעים ליותר מ־20 אחוז מהאוכלוסייה. מפקד הוא דבר יקר שדורש לוגיסטיקה אדירה, ובכל העולם עוברים למדגמים. הבסיס של תורת הדגימה הוא שאתה לא צריך לבדוק את כל האוכלוסייה כדי להגיע לתוצאות טובות, וההבנה הזו התחזקה והשתכללה במשך השנים. כשעבדתי בלמ"ס בשנות השבעים כסטודנט, גולדה מאיר פרשה מראשות הממשלה ובלמ"ס ארגנו לה אירוע פרישה. אחרי שהסתיימו הברכות גולדה קמה ואמרה שהיא לא מבינה איך אפשר לשאול 500 אנשים שאלות וככה לדעת מה מדינה שלמה חושבת. מי שהייתה אז אחראית בלמ"ס על הדגימה רצתה להסביר לה איך זה עובד, אבל גולדה סירבה להקשיב. כלומר, הפקפוקים במתודות היו כבר אז. אבל כן, אם המדגם מתוכנן היטב ויש היענות טובה מצד הציבור, תקבל אומדן מדויק מספיק".
מהן המטרות המרכזיות של המפקד?
"קודם כול אנחנו אומדים כמה אנשים יש פה. מגיעים לכ־700 אלף בתי אב, מה שאומר שאנחנו יכולים לספק אומדנים מדויקים ברמה של אזור סטטיסטי. מדינת ישראל מחולקת ליותר מ־3,500 אזורים סטטיסטיים, שכונה בעיר למשל. בישראל יש כ־9.5 מיליון אנשים, אז בצורה גסה יש בכל אזור סטטיסטי כ־3,000 אזרחים. זו רזולוציה גבוהה מאוד של אומדנים".
אם מפקד מתבצע רק אחת לעשור ומשהו, איך אתם יודעים לפרסם לפני ראש השנה את מספר התושבים?
"אחרי שעושים מפקד, הוא הופך לנקודת המוצא שלנו להמשך מעקב של נתונים כמו פטירות, לידות, אנשים ששוהים בחו"ל יותר מתשעה חודשים ונגרעים מהרשימה, וכך אנחנו יודעים לומר בשנים שבין מפקד למפקד מהו גודל האוכלוסייה. האומדנים מדויקים מאוד. אז למה צריך בכלל לערוך מפקד שוב? אנשים עוברים דירה לאזור אחר, ושוכחים – במירכאות או שלא במירכאות – לשנות את הכתובת. יש כאלה שפשוט לא חושבים על זה, ויש כאלה שעושים זאת משיקולים שונים – שהילדים ימשיכו ללמוד בבית הספר הקודם, שיקולי ארנונה וכו'.
"מניין האנשים הוא המטרה העיקרית, אבל יש במפקד גם שאלות רבות אחרות. אנחנו שואלים שאלות שנותנות לנו אינפורמציה על הגירה בין יישובים, וכך אנחנו יכולים לראות אילו יישובים גדלים בקצב מהיר ואילו פחות. יש גם נתונים דמוגרפיים על דת, מוצא, פריון ונישואין, שאפשר ללמוד מהם על תמהיל האוכלוסייה בישראל. עוד נשאלים הנדגמים על השכלה, עבודה, שכירות, בעלות על דירה, מספר חדרים, תחבורה, מספר כלי רכב, שאלות על תפקוד יומיומי כמו בעיות בראייה או בהליכה או מוגבלות אחרת. השאלונים די דומים בארצות שונות, ומטרתם לתת למדינה כלים להעניק שירותים נכונים יותר לאזרחים".
"הנתונים משמשים את מקבלי ההחלטות, אבל גם ברמה האישית – כשאדם שוקל לעבור דירה הוא בודק את נתוני האזור, שלרוב מגיעים מאיתנו"
מדד האמון
בעידן שבו התחושה היא שאם נרצה או לא, השלטון יודע עלינו הכול, קצת קשה להאמין שהדוגמים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צריכים לשבת מולנו כדי לדעת כיצד נראים חיינו. אבל לפני שנגיע לעניין הזה אני שואל את פרופ' פפרמן לשם מה הלמ"ס זקוק למפקד אוכלוסין מקיף, כשהוא מבצע ממילא סקרים רבים במהלך כל שנה – כשישים במספר.
"תזכור שגודל המפקד מאפשר לנו לייצר אומדנים ברמת אזור סטטיסטי", הוא משיב. "שני הסקרים הגדולים והחשובים השנתיים שלנו הם סקר כוח אדם, על תעסוקה, שמונה כ־9,000 איש בכל חודש, וסקר הוצאות משפחה שבו נדגמות כ־8,000 משפחות בשנה. בסקרים אנחנו יכולים לתת אומדנים רק ברמה הארצית. גודל המדגם לא מאפשר לתת אומדנים יותר מדויקים. בתקופת הקורונה ראינו עד כמה חשוב לקבל נתונים אמיתיים. מִפקד שלא היה עונה לי על שאלות תעסוקה, לא היה מאפשר לטפל ביעילות בבעיות הקשות שנוצרו. בתקופת הקורונה פרסמנו נתוני תעסוקה כל שבועיים, לעומת פעם בחודש בתקופה רגילה, וגם סקרי עסקים תכופים כדי לקבל את התמונה בזמן אמת, גם אם הרמה הייתה ארצית ולא ברמת האזור הסטטיסטי".
מה מביא אתכם לבחור במישהו שישתתף במדגם, אבל את השכן בדלת לידו לא?
"אנחנו עובדים בשיטות הכי מדעיות. הבחירה היא אקראית, לכל פרט באוכלוסייה יש הסתברות שווה להיכלל במדגם, ובסופו של דבר המחשב בוחר את המשתתפים. אנחנו דואגים לדגום מכל אזור סטטיסטי, כך שלא יכול להיות שלא נדגום אף אחד בשכונה שלך. אבל זה כמובן הרבה יותר מכך – ישנן שכבות נוספות של גודל משפחה וכו', ואנחנו דוגמים מכל שכבה כזו. המדגם צריך לייצג את האוכלוסייה, זהו המפתח להצלחתו. מי שלא עלה בגורל ורוצה בכל זאת להשתתף לא יכול לעשות זאת. זה חלק מהדרישות המדעיות של המפקד".
דברים בסיסיים כמו מי גר איפה, מה גודל המשפחה ואיפה אנחנו עובדים – המדינה הרי יודעת. בשביל מה לשאול את השאלות הללו?
"אנחנו יודעים נתונים מנהליים ספציפיים על משפחות. אבל הכתובות לא תמיד נכונות, והמפקד נותן נתונים על משק הבית שאנחנו לא יודעים בלעדיו. המדינה לא יודעת את הפרטים שאנחנו צריכים, ומרשם הדירות לא מדויק. מה שחשוב הוא מה שמתרחש במשק הבית. מצד שני, השאלון שלנו חכם. יש לנו מרשם השכלה למשל, ואם אנחנו יודעים מהי ההשכלה שלך, נדלג על השאלה".
בתקופתנו האנושות מאבדת אמון בשלטונות. איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה?
"זו הנחת יסוד שאני לא סותר, אבל גם לא יודע לאמת. השנה כללנו שאלות שעוסקות במידת האמון במוסדות חברתיים שונים, ואז אולי נדע יותר. כאיש למ"ס אני לא יכול להגיד שאתה צודק. אני שומע כמוך את ההערכות על ירידה באמון בממשלות, אבל כסטטיסטיקאי אני זקוק לנתונים כדי להשיב. אני כן יכול להגיד שבכל העולם יש ירידה בהשתתפות האוכלוסייה בסקרים. אצלנו זה לא נורא, ירידה מ־80 אחוזי השבה ל־70 אחוז – לא דרסטי. למה יש ירידה? אפשרות אחת שאני לא פוסל היא שאנשים כבר לא מאמינים. אבל גם יכול להיות שאנשים שבעים מסקרים שניתכים עליהם ברשתות החברתיות.
"התחלנו בקמפיין טלוויזיה ורדיו שיסביר את החשיבות העצומה של ההשתתפות בסקרי הלמ"ס, כי הם נעשים לטובת כל אזרח ואזרח. הנתונים האלה אמורים לשמש את מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות ובממשלה, אבל גם ברמה האישית – כשאדם שוקל לעבור דירה לאזור שהוא אינו מכיר, הוא בודק את הנתונים של אותו אזור, שברוב המקרים מגיעים מאיתנו. בקרוב נתחיל בקמפיין גדול לקראת המפקד, ומי שימלא את השאלון באינטרנט גם יקבל תשורה. מצד שני, באנגליה נערך מפקד אוכלוסין בשנה שעברה. הוא נערך רק באינטרנט, הם פנו לכל האוכלוסייה וקיבלו 95 אחוזי השבה, זה מדהים. שאלתי אותם איך הם הגיעו למספרים כאלה, וענו לי שיש שם אמון רב של האוכלוסייה במוסדות השלטון".
שאלתי את פרופ' פפרמן מה ישיב לאדם שנבחר להשתתף במדגם, אך כל ההסברים בנחיצותו לא שכנעו אותו לשתף פעולה. "אנחנו עושים קמפיין שמטרתו לשכנע שזה נעשה לטובתך, ושהאינטרס שלך הוא לענות על השאלון", מסביר ראש הלמ"ס. "אנסה מאוד לשכנע אותך שזו זכות. אנחנו גם מדגישים שהלמ"ס הוא אחד המקומות המאובטחים ביותר מבחינת מידע במדינת ישראל, אנחנו מוגדרים כתשתית מידע קריטית. אתה לא צריך לחשוש שמישהו יגלה כמה כוסות קפה אתה שותה ביום. הנתונים סופר־מאובטחים, והם לא מתפרסמים ברמת פרט אלא רק כאומדנים באזור ממוצע. אם תשתכנע שזה חשוב גם לך כאזרח ולא ייעשה שום שימוש לא ראוי בנתונים, ותבין שמילוי השאלון נמשך 20־30 דקות ושהוא לא גוזל ממך זמן רב – אני מקווה שהכול יחד ישכנע אותך להשתתף. אחרי כל זה, צריך לציין שההשתתפות היא חובה בחוק, ויש קנסות של 500 שקל למי שמסרב. אני מקווה שלא נגיע לקנסות בכלל.
עד שנות התשעים העונש היה שלושה חודשי מאסר, אז לפחות במובן הזה התקדמנו…
"נכון, אבל תראה לי מישהו שבאמת הושת עליו עונש כזה. יש קנס כספי ואנחנו נעשה הכול כדי לא להגיע אליו. לא נתחיל לשלוח שוטרים לאנשים".
מוקדם להתנבא
פרופ' פפרמן נולד ב־1943 בבנימינה. הוא למד באוניברסיטה העברית סטטיסטיקה ומתמטיקה בכל התארים, ובשנים 1971־1976 עבד לראשונה בלמ"ס כסטודנט. במשך כל השנים היה באקדמיה, ואת השבתונים בילה בלשכות סטטיסטיות ברחבי העולם. המחקר האקדמי שלו התמקד בסטטיסטיקה רשמית של מדינות. ב־2013 מונה לסטטיסטיקן הלאומי ולראש הלמ"ס, ובמקביל הוא מלמד כפנסיונר ובהתנדבות קורס שנתי בסטטיסטיקה באוניברסיטה. אמנם כהונת ראש הלמ"ס קצובה לשמונה שנים, ואלה כבר עברו, אבל "כרגע אני עדיין בתפקיד. כבר הקימו ועדת איתור למחליף". הוא נשוי, אב לשתי בנות וסב לארבעה נכדים.
משרדו של פפרמן שוכן בבניין הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברחוב רוברטו בקי בירושלים, שנקרא על שם אבי הלמ"ס, שכונה גם "הסטטיסטיקאי של בן־גוריון". על פי אחד הסיפורים, אותו בקי הפציר בבן־גוריון שלא להקים מדינה, כי לפי חישוביו בשנת 2000 לא יהיו במדינת ישראל יותר ממיליון יהודים. אני אומר לפרופ' פפרמן שזו לא התחזית האחרונה של הלמ"ס שהתנפצה אל קרקע המציאות, בעיקר בסוגיות דמוגרפיות.
"ברמה העקרונית הלשכה לא אמורה לתת תחזיות", הוא משיב, "היא אמורה לאסוף נתונים, לעבד ולפרסם אותם, כלומר לשקף תמונת מצב נכונה להיום. זו העבודה העיקרית שלנו. עם זאת יש דרישות, למשל של הביטוח הלאומי אבל גם של מוסדות בינלאומיים רבים כמו האו"ם, OECD, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ועוד, לתת תחזיות קדימה גם לחמישים שנה. התחום שלי באקדמיה אומנם עוסק בתחזיות, אבל נשמע לי אבסורד להגיד היום מה יהיה בעוד חמישים שנה. הביטוח הלאומי זקוק לזה, אבל להגיד לך שאני מאוד מאמין בתחזיות האלה? שבוע לפני שבריה"מ נפלה, מי יכול היה לחזות עלייה של מיליון יהודים ארצה? גם הסיפור שמתרחש היום באוקראינה, שאיש אינו יודע איך ייגמר – אם יגיעו משם 100 אלף עולים, בממדים של ישראל זה המון. איש לא יכול היה לחזות זאת לפני חודש".
היית מעדיף לא לעסוק בתחזיות?
"מדובר בהחלטות וצרכים של גופים שמבקשים מלשכות סטטיסטיות בכל המדינות לייצר תחזיות. ניסיתי לצמצם את הטווח מחמישים שנה לעשרים או עשר שנים. להם זה בכל זאת חשוב, אז אנחנו מספקים תחזית ונזהרים עד כמה שאפשר. אנחנו לא נותנים תחזית אחת. אנחנו לא אומרים שב־2040 למשל יהיה מספר מסוים של תושבים, אלא משרטטים חמישה תסריטים לגודל האוכלוסייה בתרחישים שונים. תרחיש אחד מתחשב בקצב הפריון, הפטירות וההגירה הנוכחי, אבל אז אנחנו מוסיפים מה לדעתנו יקרה אם ישתנו דברים. עד היום, כל התחזיות נכנסו בטווח התחזיות. ועדיין, אם היינו יכולים להימנע מתחזיות ארוכות טווח, הייתי מעדיף זאת".
אחד המדדים הנפיצים ביותר שמפרסם הלמ"ס הוא מחירי הדיור בישראל. מדובר במוצר היקר ביותר שמשפחה ישראלית עשויה לרכוש, ועליות המחירים המהירות בשנים האחרונות גרמו ללמ"ס לשנות ולעדכן את מרכיבי מדד יוקר הדיור, מה שעורר כלפיה ביקורת לא מועטה. פרופ' פפרמן מסביר: "מה שקרה הוא שבשלב חישוב המדד עדיין לא היו לנו נתונים על כל הדירות שנמכרו באותו חודש, ולכן השתמשנו במה שיש לנו. חודש־חודשיים אחר כך התווספו נתונים ששינו את המדד כלפי מעלה באופן ניכר, ובעיתונות חגגו ואמרו שאי אפשר לסמוך על נתוני הלמ"ס כי גם ככה הם ישנו אותם, למרות שהסברנו היטב מה הייתה הבעיה. בתגובה פיתחנו שיטה מתודולוגית שבה אנחנו חוזים כמה דירות עוד יימכרו, מהו הפרופיל והמחיר הממוצע שלהן, וכך המדד הפך להיות מדויק יותר".
ואולי זו נבואה שמגשימה את עצמה ומחדירה עוד אוויר חם לעליית המחירים?
"לא, כי מדובר על החודש שעבר, לא על התנבאות קדימה. הבעיה הייתה שלא קיבלתי מספיק נתונים בזמן והיה פיגור בהגעתם. חזינו על סמך מה שיש לנו מה אפשר ללמוד על מה שעוד נקבל, וזה עובד נפלא. מה שאתה אומר נכון לסקרי בחירות, שמשקפים רק מה שקורה ביום הסקר. שם ישנה ההתלבטות הנצחית – מצד אחד אתה רוצה לבחון מה קורה עם מפלגה קטנה והסקרים מראים שאין לה סיכוי, אבל זה עצמו גורם לאנשים בסקר הבא לא לומר שהם מצביעים לה כי הם רוצים להצביע למפלגה שכן תעבור. אז יש פה מצד אחד נבואה שמגשימה את עצמה, אבל מצד שני הסקרים האלה מתבססים בסוף על תשובות האנשים ודעת הקהל. יש על כך הרבה דעות, אבל זה לא קיים במדדי הדיור כי שם יש רק נתונים. וכן, אני מודע לכך שמדד הדיור עלה ביותר מעשרה אחוזים השנה. זה המון".
ולגבי מדד המחירים הכללי לצרכן, אתה חושב שהוא משקף את ההתייקרויות האמיתיות במשק?
"חברים באים ושואלים אותי: למה אתם מפרסמים שמדד המחירים עלה רק ב־0.1 אחוז, אני הולך לסופר והעליות שם הרבה יותר דרמטיות. התשובה היא שמדד המחירים לא כולל רק מוצרי סופר ולא רק את המקומות שהחברים שלי קונים בהם. יש בו תמהיל נרחב מאוד של יותר מ־1,400 מוצרים, וצריך להביא את הכול בחשבון".
