עדות קדומה ביותר למסורת נקמת הדם בקרב שבטים בדואים מהעבר נחשפה באחרונה במערה בהרי ירושלים. בחפירה שנעשתה במקום, גילה פרופ' בועז זיסו, מהמחלקה ללימודי א"י וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, גולגולת אדם חתוכה בחרב ולידה עצמות כף יד שתוארכו למאות 10–11 לספירה.
העצמות זוהו על ידי ד"ר יוסי נגר, אנתרופולוג רשות העתיקות, וד"ר חיים כהן, מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית ואוניברסיטת תל אביב, כשייכות לגבר שגילו 25–40 שנים. לדברי החוקרים, "בכיפת הגולגולת ניתן להבחין בשתי פגיעות טראומטיות שהחלימו – עדות לאירועים אלימים קודמים להם היה שותף הנרצח, וכן בחתך שנגרם סמוך לזמן המוות, ובמכת חרב קטלנית שגרמה למותו הוודאי והמיידי".
בהודעת רשות העתיקות נמסר היום (ד') כי בדיקה מורפולוגית של הגולגולת, מלמדת על דמיון רב לאוכלוסייה הבדואית המקומית, שנהגה, ככל הנראה, במסורת של נקמת דם עוד מהתקופה שלפני התמסדות האסלאם. הדבר מתיישב עם הידע ההיסטורי, לפיו בתקופה הנדונה – לפני כ-1000 שנה, אזור הרי ירושלים יושב ע"י אוכלוסייה בדואית שהגיעה לכאן מירדן ומצפון ערב.
כחלק מחקר הממצאים הארכיאולוגים, גילו החוקרים טקסט מתחילת המאה ה-20 המספר על מקרה של נקמה, שבמהלכו הציג הרוצח בפני משפחתו את הגולגולת וכף יד ימין של הנרצח כדי להוכיח את ביצוע המצווה. אלו בדיוק חלקי הגוף שנתגלו במקרה הנוכחי, ומאחר שמדובר באדם שהסתבך בעבר באלימות עד שמצא את מותו במכת חרב קטלנית, ניתן להסיק שנמצאה העדות הקדומה ביותר לנקמת דם.
המחקר שבחן את הממצאים המרתקים יוצג מחר (ה') בקונגרס הארכיאולוגי ה-44 של ישראל שיתקיים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, בשיתוף רשות העתיקות והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
