מה חושבים הפועלים הפלסטינים בישראל על המלחמה באוקראינה?

מילה לפתיחה: רגע לפני שאנחנו עוזבים את מעבר מכבים בכביש 443, טרנזיט של שירות בתי הסוהר נעצר בכביש שמוביל לכפר הסמוך. יוצאים ממנו שני מאבטחים חמושים עם טפסים ביד. אחד מהם פותח את הדלת האחורית, וממנה יוצא בחור שנראה כבן 18. אחרי חילופי דברים קצרים, מחויכים אפילו, האזיקים מוסרים מהידיים ומהרגליים והצעיר משוחרר לחופשי. איש מלבדנו לא ממש מופתע מההתרחשות. חבורות של גברים מגיעים מהכביש הראשי, פועלים ואנשי עמל שחוזרים רגע לפני השקיעה אל תחומי הרשות הפלסטינית, בתום יום עבודה בישראל. המקום שקט. מדי פעם מישהו מבקש מחבריו עזרה בהובלת פריט ריהוט שמצא או קיבל בבית ששיפץ. רובם פשוט רוצים לחזור הביתה מהר ככל האפשר. הפועלים מדברים עברית, אומנם רצוצה למדי, ורובם מעדיפים למלא את פיהם מים בכל הקשור למלחמה באוקראינה. גם טרגדיה בסדר גודל כזה לא מסיחה את הדעת מהרצון הבסיסי להביא אוכל הביתה.

אחמד מוחמד, 45, שועפאט

על המפה: אני מנעלין, לא רחוק ממודיעין. עובד בתל־אביב בשיפוץ בתחנה המרכזית.
המצפן: הישראלים ואנחנו כמו שכנים. התחתנתי עם מישהי ממחנה שועפט עם תעודה כחולה, ועברתי לשם בשביל המשפחה והילדים. מי שיש לו תעודה כחולה יש לו יותר הזדמנויות בחיים. אני אוהב את הממשלה הזאת. מי שיעשה לנו טוב, לכולם, אני בעדו. עם ביבי היה קצת בלאן. תסתכל מסביב, כולנו עובדים טוב ומרגישים שיש אווירה טובה. עוברים יותר פועלים ויותר מהר.
צד בסכסוך: שמעתי שיש מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, וואלה זה חבל. יש שם נשים, יש ילדות, חבל בשביל כולם. לא מבין את מי שעושים את זה. למה לא שלום בשביל כולם יעני. יהודים, ערבים, רוסים. בשביל מה המלחמות האלו. הרי מי שימותו הם הילדים והילדות, למה עושים את המלחמות האלו. אני לא יודע מי צודק ומי לא.

אברהים ג'דאלה, 60, בית עורא־תחתא

על המפה: אני גר קרוב למחסום. חמש דקות הליכה ואני בבית. אני עובד שמונה שנים בבניין, כרגע ביפו. הפרנסה ברוך השם.
המצפן: אני רואה חדשות, בעיקר אל־ג'זירה ואל־ערבייה. אבל פה מעניינים אותי החיים שלי. אני יודע שהתחלפה הממשלה, אבל בשבילנו כולם אותו הדבר. מה שאנחנו רואים עם האדמות שלנו זה לא משהו שמשתנה ולא משהו שמתקדמים איתו. אני לא חושב שמשהו הולך להשתנות. אבל הלוואי שיהיה טוב ונחיה בשקט. יש ימים שהם לא בסדר, כמו אתמול שנהרגו שלושה משלנו. אני מקווה אינשאללה שיהיה שקט הרמדאן, ולא כמו בשנה שעברה שהיה קשה מאוד.
צד בסכסוך: מה שקורה במלחמה בין רוסיה לאוקראינה לא ברור לי עדיין, אני מעריך שבימים הקרובים נראה לאן זה הולך. באוקראינה, בסוריה, בתימן, כאן בשטחים, כולנו בני אדם. אני מפחד שהעולם השתגע. וואלה לא יודע להגיד לך מה קרה, אבל בסוף זה כנראה המחיר של הפוליטיקה. ברור שהרוסים אשמים בסיפור, וצריכים לעצור את מה שקורה. לא יודע מה הרשות חושבת, זה הכול פוליטיקה.

סעבר שייח', 52, כפר־בידו

על המפה: יש לי עכשיו משהו כמו ארבעים דקות במונית שירות עד הבית.
המצפן: אני אוהב חדשות בסך הכול. טוב שאנחנו לא כמו ברוסיה ובאוקראינה. שחס וחלילה לא נגיע למצב הזה. מספיק לנו מה שיש פה, לא צריך להגיע למקומות האלו. הלוואי שלא יהיו בעיות בשום מקום, לא אצל הפלסטינים ולא אצל הישראלים ולא כלום. צריכים שלום ולחיות בשקט. ממשלה חדשה עכשיו, בוא נקווה שבעזרת השם אולי יהיה טוב.
צד בסכסוך: אני לא יודע אם אני יכול להגיד לך כל מה שאני חושב, אבל המצב לא טוב. חבל על אנשים שנופלים ככה סתם. אני לא יכול להגיד לך איזה צד אשם ומי בראש, אבל… עזוב, אני לא יכול להגיד לך. בסוף בשני הצדדים מי שישלם את המחיר זה האנשים הקטנים והמסכנים.

פוואז פרג'ה, 68, בית־ליקיא

על המפה: באתי עכשיו מהעבודה בנווה־מונסון. אני קצב, ארבעים שנה במקצוע, וכל הזמן עבדתי בישראל. מאז 1978 בעצם.
המצפן: מי שרוצה לחיות בשקט, החיים שלו יכולים להיות יפים. יש לי משפחה ויש לי בתים ואני בכלל סבא. בגיל שלי, אם אתה יושב בבית אתה מתמוטט; לכן אני יוצא בכל יום בחמש בבוקר לעבודה. אני משתדל להתרחק מחדשות ומנסה לא להיכנס לפוליטיקה, בטח פוליטיקה ישראלית. כל החיים שלי הקפדתי על זה, במיוחד בעבודה. אני לא מבין בזה ולא רוצה להיכנס לזה. אנחנו הישראלים והפלסטינים ביחד משנות השישים ואין סיבה שלא נחיה טוב ככה ונתפרנס בכבוד.
צד בסכסוך: לא מעניינת אותי המלחמה, בטח כשזה ברוסיה ובאוקראינה. מעניינים אותי החיים שלי השקטים. העיקר שאני יושב בשקט ובשלווה בבית. ברור שאני רוצה שכל העולם יהיה בשקט ובשלווה.

אחמד מוסא, 49, בית־ליקיא

על המפה: אתם מכירים את השם כי היה פעם שחקן כדורגל כזה, אבל זה לא אני. אני עובד בבניין ביבנה.
המצפן: פוליטיקה היא רק כאב ראש ובלגן. תקשיב לי רגע, זה חשוב: יש לי שני ילדים חולים שהם לא בסדר בראש. הם לא מדברים עד היום, מילדות. לצערי הרב אני לא מצליח לקבל פתרונות מאצלנו כי אין מי שיטפל בזה. אין עם מי לדבר, גם לא בישראל, שלא נותנים לי לטפל בהם שם. רק שיהיו בריאים ושיהיה שלום לכולם ושאוכל לקחת את הילדים שלי לישראל כדי לטפל בהם.
צד בסכסוך: אני רואה פה ושם דברים בפייסבוק אבל לא מעניין אותי מי צודק שם ומי התחיל ומי מה. מעניינת אותי הבריאות של הילדים שלי. תאמין לי אין לי שקל מיותר, הכול הולך לזה, וזה מה שמעניין אותי. המצב קשה, אני קם בשתיים בלילה כדי להגיע לעבודה, אז למה יעניין אותי מה שיש שם.

חוסאן עוברחמה, 44, בילעין

על המפה: באתי מרחובות, אני רצף. אבא שלי היה רצף וגם כל האחים שלי, אז הגעתי גם אני.
המצפן: אני שומע לפעמים חדשות, בעיקר אל־ג'זירה. לא משנה לי מי נמצא בראשות הממשלה בישראל או איזו ממשלה יש. אנחנו לא מתעסקים בזה, באים לעבוד וזהו.
צד בסכסוך: אולי אחרי המלחמה הזאת יהיה שלום, לך תדע. לא יודע למה זה קרה אבל כנראה בשביל כסף ובשביל גז. אבל לא אכפת לי איזה צד ינצח. אני הולך לעבודה וחוזר לבית ולילדים שלי.