רחובות בני ברק והדרכים המובילות לעיר בערים הסמוכות התמלאו בהולכי רגל, ששמו פעמיהם אל המקום הכי קרוב שאליו יוכלו להגיע, כדי להשתתף בהלוויתו של מנהיג הציבור הליטאי ומי שהפך לרבם של רבים שאינם חרדים – הרב חיים קנייבסקי, שהלך לעולמו בגיל 94, רגע לפני כניסת השבת ובזמן חגיגות פורים בירושלים.
האוטובוסים מתל-אביב ורמת-גן עצרו בכניסות לבני-ברק, ומשם החלה צעדה רגלית והמונית. "נלך לאן שנגיע" אומרים אחד לשני חסידי בעלזא שהגיעו באוטובוס מאשדוד, ירדו בקניון אילון והחלו בצעדה רגלית לעבר מוקד הלוויה, ברחוב רשב"ם, בלב העיר.
בחור דתי לאומי מחפש עבורם את הדרך באמצעות הטלפון חכם, ויחד הם צועדים. בדרך פזורים דוכני שתיה ומאפים לטובת באי ההלוויה. רוב הציבור קשוב להוראת הרבנים ונמנע מהבאת ילדים מתחת גיל 9.
איש מבוגר שנסמך על ידי בנו צועד בקושי. מבקש מעת לעת לעצור ולשתות באחד מדוכני השתיה. "אני רואה כמה קשה לך, ולמרות זאת באת" אומר לו בחור צעיר, "למה באת?". והוא משיב: "בשתי מילים – שר התורה. זה הכל. זה ההסבר למה באנו למרות שזה לא קל".
הרחובות שהוגדרו כעזרת נשים מלאים גם הם. בנות שזכו במקום על גרמי המדרגות צופות מרחוק בהמון שמקובץ סמוך למיטה. דרך מסכים שהוצבו ברחובות הסמוכים ניתן לצפות במספידים גם מרחוק.
התובנות מאסון מירון מחלחלות לא רק להתנהלות המשטרה הזהירה והמוקפדת, אלא גם לציבור. מראות של ילדים מתגודדים על גג תחנות אוטובוס – מה שהיה נפוץ בהלוויות בעבר – לא מצוי הפעם. מדי פעם נער עולה על גג תחנה לבדו ומיד חוטף גערות ודרישה שירד מיד או שיביאו את המשטרה.
ניכרת נוכחות לא מבוטלת של כיפות סרוגות ונשים גלויות ראש ברחבי הקהל, בדומה לתמונות שיצאו מביתו של הרב כשהיה בחיים, שם נראו גם חילונים ומסורתיים מגיעים להתברך או לבקש עצה.
למרות כובעו של הרב קנייבסקי כמנהיג הציבור הליטאי, מסע הלוויתו, כמו רגעים אחרים במהלך חייו, מלמדים בעיקר שהיה גדול הדור של כולם.
