עדותו של עד המדינה שלמה פילבר התלהטה אחרי ארוחת הצהריים, בהמשך לניסיונה של התובעת במשפט, עו"ד יהודית תירוש, להצמיד אותו לאמירותיו במשטרה, לפיהן ידע שהוא איננו יכול לומר "לא" לדרישותיהם של אנשי בזק.
תירוש ציטטה בפני פילבר דברים שאמר בחקירה, לפיהם שיקול הדעת שלו נפגע כל הזמן בעבודה מול בזק. פילבר השיב לתירוש, "כל המילים שהוקראו כאן זה נכון אבל יש עוד. היה עניין שדובר מה שאני הבנתי לגבי גבולות הגזרה שלי. יש עניין שני שאני כל הקריירה שלי שמתי על ההימור על המתווה מול בזק. כל המשרד מנסה לתקוע את אלוביץ והאוצר אומר שהמתווה שלי לסיבים זה שטויות ואני מול כל העולם".
פילבר הוסיף בקול רועד, כי חוקרי המשטרה כלל לא הסכימו להאזין לדבריו על מורכבות המצב שבו היה נתון ודרשו תגובות חדות בלי להתחשב באמת, "אני רוצה להיות נאמן לאמת. אמרתי את זה בחקירה, אמרתי את הדברים. פולינה ואודי החוקרים נעצו בי שיניים כמו שני רוטוויילרים, לא היה אכפת להם כלום, הם רצו רק להפליל. שאלו אותי: 'היטבת לבזק? כן או לא', אני רציתי להסביר ולא נתנו לי".
בשלב זה פילבר נשבר ושיתף על סף בכי, "אי אפשר לענות ככה. החיים שלי התחרבנו כי רציתי לעשות טוב למדינת ישראל. 6 שנים הלכו לי ו- 50 מיליארד שקל הלכו למדינת ישראל. אי אפשר ככה". בעקבות סערת הרגשות של פילבר הודיעו השופטים על יציאה לעשר דקות הפסקה.
